צריך לעזוב את גל"צ בשקט. אבל לא מהסיבה שכולם חושבים

כיוון שמדובר בנושא גלי צה"ל, המסקרן רבים, וכיוון שדעתי כאיש התחנה שנים ארוכות מעניינת אולי מישהו, אחסוך מכם את המתח ואפנה מייד לשורה התחתונה: אני מבקש משר הביטחון להקדים את בג"ץ ולבטל את ההחלטה לסגור את גל"צ.

דברים בכיוון זה נשמעים בימים אלה. לרוב מצד שמאל, לרוב באותו סגנון. זה שמדבר על דיקטטורה ועל כוחנות ועל אורנים קטן ואורנים גדול, ועל הפגיעה בדמוקרטיה ועל סכנת החרב והכיליון. אני לא שם, כמובן, ואני גם מתכווץ בכאב כשכל זה נשמע. רבים מחבריי, אנשי התחנה ובוגריה, מתקבצים כדי להגן עליה, וברוב המקרים כל מילה שהם משמיעים יכולה להיות נימוק בהצעת הסגירה שהציג ישראל כ"ץ בפני הממשלה.

כשאילנה דיין פתחה את שידורה בדיבורים נגד כוונות הממשלה הזדוניות, וחתמה ב"נמשיך לספר את הסיפור הישראלי", היא לא הבינה שעצם הצגת הדברים בצורה כזו היא לא הסיפור הישראלי - אלא סיפורו של חלק מישראל. תוך דקה וחצי הצליחה הסוגייה הזו, כצפוי, להתיישב בול על המערך הבינארי שמנהל אותנו כבר כמה שנים, אלה בעד ואלה נגד. תיקו, אגרופים, קפלן, בום.

יש יותר מדי אנשים ששכחו מזמן איך עושים את הפעולה הראשונה, האינסטינקטיבית, שעושים כשמישהו צועק עליך: שומעים מה הוא אומר. אולי אתה דורך לו בטעות על הרגל ולא שמת לב? אולי הוא בכלל מנסה להזהיר אותך ממרפסת שקורסת מעליך? אז הנה, אני כאן כדי לסדר.

תתעלמו רגע מהוויכוח על "תמיכה בצה"ל" ועל ה"אנומליה". הם לא הנושא. הנושא הוא, כמובן, הסכסוך החברתי־פוליטי הענק שלנו, שבתוכו אנחנו מתבוססים, זה שמנהל אותנו, והמקום שבו מוצאת את עצמה בתוכו גלי צה"ל.

זה לא כיף שממשלה סוגרת תחנת שידור, גם אם היא צודקת בטענות כלפיה. קודם כל, אפשר לשנות ולספק למאזיני ישראל רדיו טוב ומאוזן, וזה שינוי שכבר מתבצע. אז במקום להפריע לו - צריך לעזור לו

והטענה היא, שימו לב: כבר יותר מדי זמן יותר מדי ישראלים פותחים את גל"צ, שהיא תחנה שלהם ושייכת להם כי היא מטעם המדינה, ולא שומעים בה את עצמם ואת הקול שלהם. אגב, לא מדובר דווקא על העמדה שלהם ועל הדעה שלהם. מדובר על הקול שלהם. היום שלהם, השפה שלהם, השיר שלהם. כשזה קורה בערוץ 12 – ככה זה, שוק חופשי. כשזה קורה בגלי צה"ל ובתאגיד, גופים ששייכים לכלל הציבור – זה לא נסבל. נקודה (אניח עתה לתאגיד, כי זה לא הנושא).

צריך לומר שהטענה הזו לא חדשה. וצריך לומר עוד משהו - היא נכונה ומדויקת. הבעיה איתה היא כפולה: ראשית, אוקיי, טענה חזקה. אז למה לסגור? זה לא כיף שממשלה סוגרת תחנה, גם אם היא צודקת. אפשר לשנות ולספק למאזיני ישראל רדיו טוב ומאוזן. ושנית, והיא העיקר: השינוי הזה כבר מתבצע. במקום להפריע לו, צריך לעזור לו.

בזכות מרדכי עם הפאות

לפני שבועיים מצאתי את עצמי עומד, נסער ומרוגש, מול חיילי קורס הכתבים החדש של גלי צה"ל. זה היה מרגש במיוחד מפני שבאוויר עמדה סכנת הסגירה, ואני השמעתי בפניהם אותה הרצאה שאני משמיע בפני כל קורס. זיכרו למי אתם משדרים, אמרתי להם. המיקרופון ניצב ביפו, אבל זה ממש לא רלוונטי. אתם משדרים למאזין בבאר שבע ולמאזינה בקריית ספר, למאזינה ברהט ולמאזין באלקנה. והתחנה הזו שייכת להם. הם נותנים בכם אמון. על כן עשו שהם ישמעו את עצמם ברדיו. כמה פעמים, אני שואל אותם, שמעתם בגל"צ שיר חסידי? שיר ברוסית? שיר בערבית? כמעט אף פעם. למה בעצם?

וככל שאני ממשיך ומרצה, אני שם לב שאני בעצם מונה את הנימוקים לסגירה, אבל תוך כדי כך אני נזכר שברבות השנים ההרצאה הזו, שאמנם ראוי שתישמע שוב ושוב, הופכת למעט פחות רלוונטית, כי אכן דברים משתנים. ומה שהיה נכון ומדויק לשנים 2023-2015 כבר השתנה. והרבה יותר ישראלים שמודרו וכעסו כבר שומעים את עצמם בגל"צ. את אמיר בצהרי היום ואת סיון וידידיה בשישי; ושידור חי מסליחות וממופעים אמוניים; ואת עירית בבוקר שישי; ועד לא מכבר גם אותי בעצמי פעמיים בשבוע (עוד אשוב). ויש לגל"צ מפקד טוב, טל לב־רם, שמבין את העניין הזה היטב, ואני מעיד שהוא פועל על פיו. ובכלל, מולי בקורס יושבת קבוצה סופר מגוונת, והנה כאן מימין - מרדכי. פאות מסולסלות.

ועכשיו תקשיב לי, אדוני שר הביטחון. לא טוב, כאמור, לסגור את התחנה, אבל יש דבר הרבה־הרבה יותר לא טוב, והוא שהתחנה תמשיך לשדר, אבל בגלל כפייה של בג"ץ בניגוד לעמדת הממשלה, והדבר יהפוך לסלע מחלוקת רשמי ויירשם כניצחון האופוזיציה. זה גם ירבה מדנים וגם יסיג לאחור הרבה מההישגים, וגם יבריח מאזינים בהמונים. רבים מחבריי בשמאל יצהלו על כך, אבל זה יהיה עצוב, וזה גם יביא לכך שבעוד כמה שנים התחנה תיסגר. יבוא שר אחר ויסגור אותה.

בוא נשחרר את נשיא העליון עמית מהעניין. הוא מספיק עסוק. הקדם את בג"ץ. הודע על השעיית הסגירה. בוא נכנס עוד ועדה, בתוך התחנה. ועדה שלא תבחן אם לסגור אותה או לא, אלא איך ניתן להמשיך את המגמה ולהפוך את המקום החמוד הזה לבית של כולם. איך אמרה אילנה דיין? לבית שמספר את הסיפור הישראלי.