מאחורי מופעי חנוכה מסתתר תרגיל מביך. כך זה עובד

האבחנה הראשונית של כל אדם עם מקלדת ובלי תעודות היתה שמיכל הקטנה חוותה לכאורה איזשהו אובדן שפיות זמני. הרי כל הסימפטומים הצביעו על כך, והתבססו על הפערים הבלתי נתפסים שבין מיכל הקטנה למיכל הגדולה.

כידוע, מיכל הקטנה היא דמות תמימה וילדותית. על חולצתה מצוירת סוכריה על מקל שאפשר ללקק והיא לא נגמרת לעולם. היא התפרסמה דרך שירים, סיפורים וסדרות כמי שמפיצה אהבה, שחרור ושמחה לילדות ולילדים מתחת לגיל 5. אבל השבוע קיבלנו אותה פרובוקטיבית מתמיד בערוצי המבוגרים.

מיכל הגדולה תועדה מפיצה אהבה על המאהב הצעיר שלה, נישנשה אותו בפומבי, רקדה עליו בחושניות, וגרמה לגל של דיונים מעייפים על פערי גילים וחיים אחרי גירושים. זה עוד מילא. אחר כך זרמו סרטונים שלה דוחפת באגרסיביות את ראשם של שניים מילדיה, תאומים בני 8, למעמקי עוגות יום ההולדת שלהם, ובסיום אותה סצנה מביכה דאגה הקטנה להציג למצלמות את פרצופי ילדיה מרוחים בעוגה, הניפה ידיה ושאגה בקול: "יש לנו אייטם!" - ממש כאילו היתה רפיקי הקוף ב"מלך האריות", שנעמד על קצה צוק והניף אל על את סימבה, בעוד כל חיות העדר רוקעות למטה ברגליהן. אנחנו העדר, כמובן.

כשמוציאים את כוכבי הילדים ממקומם הטבעי, הם כמו נטע זר, או כמו דודו זר, או כמו רוי בוי מרכיב את מיכל הקטנה על סוס בנתיבי איילון כדי להשכיח מאיתנו את השערורייה הקודמת בהשתתפותו

זהו מעגל החיים. זו היתה מסיבת יומולדת של ילדים, שכללה מועבט וריקודים סמי־אירוטיים עם בן הזוג, אבל בעצם נחשפה כאירוע יחצ"נות מתוקשר. פתאום דיברו על מיכל הקטנה בחדשות, התווכחו עליה בתוכניות האקטואליה, עשו חיקוי שלה ב"ארץ נהדרת" וגיא פינס הקדיש רבע שעה מתוכניתו לעיסוק מעמיק במיכל הלא כל כך קטנה והרפתקאותיה.

זאת שישבה לצד פינס סיפרה לצופים על "משבר שהופך לכדור שלג", אבל מה שאחרים הגדירו משבר, התפלפות או השד יודע מה, הוא למעשה "אייטם" - ממש כפי שהכריזה כוכבת הילדים במודעות מלאה. אייטם שסחף את המדינה. אייטם שכל המהות שלו היתה להביא את מיכל הקטנה למרכז השיח הציבורי. למה דווקא עכשיו? אהה, זה שקוף - הופעות החנוכה לפנינו והמאבק על תשומת לב ומכירות כרטיסים בשיאו.

אז מיכל הקטנה מקדמת הצגת ילדים שרצה בחג, וגם החבר החדש משתתף בה. ההוא שמלרלרים עליו נונסטופ בטלוויזיה. מי צריך שלטי פרסום כשיש צקצקנים על המסך. הזמנות בטלות, כרטיסים בקופות, ומי שמאחר - יחכה להפסקה.

 מאוד בוגר

פעם בשנה, בתקופת חג המכבים, כוכבי הילדים עושים רעש חזק שמגיע עד אלינו, המבוגרים, ונועד בעיקר לקדם את מופעי החנוכה שלהם. מיכל הקטנה אולי גנבה את רוב תשומת הלב, אבל היא לא היחידה שקפצה לרגע להשתכשך בבריכה של הגדולים - וטבעה. גם יובל המבולבל קיבל השבוע זרקור בחדשות 13, וניצל את הראיון כדי לציין שבע שנים לפרשיית הקוקאין שבה הסתבך בעבר, ולספר על מחשבות אובדניות ועל התחזקות באמונה הדתית.

המבולבל, כמובן, לא הגיע מיוזמתו כדי לנפנף בכביסה המלוכלכת מהעבר. הוא עשה זאת במטרה לשווק באותה הזדמנות מופע הדתה לילדים, שהוא מעלה בחנוכה יחד עם רינת גבאי. גם היא, אגב, נצפתה לאחרונה מדברת בתקשורת על גירושים, בן זוג צעיר, קברי צדיקים, מסיבות טבע ושאר החבילה.

במקביל, הפאוור־קאפל אליאנה תדהר ולי בירן נעזרו בעולל שנולד להם לאחרונה כדי לקדם את הפסטיגל - כי ככה זה. כדי להשתחל לטלוויזיה הבוגרת נאלצים כל מיני טאלנטים שרגילים ביומיום לדבר בשפת הילדים להפוך לרגע לאדם בוגר, רק כדי למשוך תשומת לב בעולם מקביל. ואיכשהו, כשכוכבי ילדים מתגלגלים לעולם המבוגרים, זה תמיד יוצא קרינג׳י ומוזר.

תחשבו רגע על ציפי שביט. כבר 50 שנה היא מבדרת ילדים. דורות על גבי דורות גדלו על ברכיה. ואותם הילדים, שהם אנחנו, התבגרנו וגילינו יום אחד שציפיטפוט גם מספרת בדיחות גסות, נמוכות וסליזיות. ועכשיו השיר "אפצ'י אפצ'י, אני ממש מר אפצ'י, איני יכול כבר לעצור, מי שמתחיל מוכרח לגמור" קיבל משמעות מעודכנת.

מלכת ילדים אחרת, מיכל ינאי, שבימינו מפרסמת תחתונים לבריחת שתן, גרמה פעם למדינה לרעוד כשהצטלמה בבייבידול ובביריות למערכון בתוכנית ״נייס גאי״ (של גיא מרוז ויוני להב) בערוץ 2 הניסיוני. ינאי גילמה שם נערת פיתוי ש״תגשים את כל הפנטזיות לילדים חריגים״, והציגה לצופים מנעד מגוון של גניחות.

וכשחני נחמיאס השיקה מופע למבוגרים עם משה דץ לפני עשור, הם צילמו סרטון הומוריסטי, שבו הכבשה שושנה תפסה את שניהם מתקלחים יחד בחדר של חני. עד היום יש אנשים שלא הבינו את הבדיחה, ויש כאלה שעדיין חולמים על התמונה הזאת בלילה ומתעוררים מכוסים זיעה.

הם יודעים לנפח בלון אדום, ללבוש מכנסיים על הראש, לעשות חיקויים של בת יענה ולשיר על הילד הכי קטן בכיתה. אבל כמו שפיטר פן לא יתבגר לעולם, גם כוכבי הילדים צריכים להישאר איפה שהם

אני מרגיש צורך להזכיר גם את המקרה הטרגי של פינגי - הפינגווין הפרובלמטי, שלא הוזמן לאיחוד של ״פרפר נחמד״ בחינוכית ומאז איבד את זה לגמרי. הוא הפסיד את הונו בתרמית פירמידה, התנדב להיות מרגל איראני אך האיראנים דחו אותו, וכיום הוא כותב פוסטים על הדיפ־סטייט בפייסבוק, נהיה טבעוני, ויש נגדו צו הרחקה של 200 מטר מכל גינת ילדים בארץ - עדיף שלא תדעו למה.

ממטרה נגד חמאס

כשמוציאים את כוכבי הילדים ממקומם הטבעי, הם כמו נטע זר, או כמו דודו זר, או כמו רוי בוי מרכיב את מיכל הקטנה על סוס בנתיבי איילון כדי להשכיח מאיתנו את השערורייה הקודמת בהשתתפותו (ההיא שבה יצא גזען כששאל את ילדיו בסרטון "מי רוצה להאכיל בדואי?"). חוץ מזה, מדובר בדור שגדל על התעלולים של צ'יקו ודיקו (ואז על התעלולים של צ'יקו, שהכניסו אותו לכלא), כך שרף הציפיות מדור הכוכבים הנוכחי גם ככה לא כזה גבוה.

מני ממטרה, שעשה בעבר ריאליטי ועוד כמה פרויקטים למבוגרים, סיפר שרק אחרי שחיילי צה"ל השמיעו במלחמה שיר שלו בריפיט כדי להתעלל במחבלי חמאס שנתפסו, הוא הרגיש כי "מכוכב ילדים הפכתי לדמות שמחברת בין עולמות, והבנתי שההומור שלי יכול לשמח לא רק ילדים אלא עם שלם. זו היתה נקודת המפנה של הקריירה שלי".

בקיצור, כוכבי ילדים בעולם המבוגרים הם הדבר הכי מביך, מנותק ומטריד שאפשר להמציא. לא מאמינים? תשאלו את גשש בלש.

אז הכי כדאי להיות גדולה או להיות קטנה? ממש כמו בשיר ההוא של מיכל הקטנה, גם במציאות ההתלבטות היא אמיתית. הכסף הגדול (מאוד גדול!) נמצא בעולם הילדים, אבל הכבוד, ההכרה והזוהר מגיעים מעולם המבוגרים. והמבוגרים הללו הם גם אלה שמוציאים מכיסם את הכסף שזורם בסופו של יום לחשבונות הבנק של כוכבי הילדים.

הם יודעים לנפח בלון אדום, ללבוש מכנסיים על הראש, לעשות חיקויים של בת יענה, לשיר על הילד הכי קטן בכיתה ולקחת את הילדים למסע בארץ החלומות. חלומות על התבגרות. אבל כמו שפיטר פן לא יתבגר לעולם, גם כוכבי הילדים צריכים להישאר איפה שהם. איפה איפה איפה העוגה? בפרצוף שלנו.

חתונת כסף

עדי הימלבלוי ובן זיני מייצגים דורות שונים של כוכבי נוער לשעבר. שניהם לא הצליחו להעתיק את מימדי אותה ההצלחה גם לעולם המבוגרים, אף על פי שניסו - אבל הרומן שלהם, הפרידה המתוקשרת והקאמבק המהיר שומר אותם בשיח הציבורי כבר תקופה. אין להם מופע חנוכה, אבל הזוגיות הזו כבר הביאה קמפיין לחברת משלוחים. קרינג', אבל רווחי.

דוקו-פוזיציה

דוקו זאת הדרך של ימינו לקבע נרטיבים ולכתוב את ההיסטוריה שתיזכר. שתי סדרות תיעודיות חדשות מספרות סיפור הפוך. "שון קומבס: רגע האמת" (נטפליקס) היא דוקו נקמה שהפיק פיפטי סנט, אחד משונאיו של הראפר קומבס שנודע בכינויים כמו פאף דדי או דידי וגם סוחר נשים אלים ושרלטן. הדוקו מפליל אותו ומשתתפים בו אנשים שהכירו אותו ואת כולם הוא גנב, עקץ, בגד וכד׳.

קומבס, שמרצה ארבע שנות מאסר בגין הרשעה זניחה לעומת ההאשמות המרובות שמוטחות נגדו בסדרה (אחת מהן: הזמנת הרצח של טופאק שאקור), לא מסוגל כרגע להגיב מתאו בכלא. בימינו, בעל ההון והכוח הוא שזוכה לספר את הסיפור הדוקומנטרי. הוא שקובע תודעה ציבורית.

מהצד השני: סדרת הדוקו (דיסני פלוס), שמלווה את טיילור סוויפט בסיבוב ההופעות האחרון שלה, נועדה להרים לה. היא הופקה, כצפוי, במעורבות חברת ההפקה שלה ומקורביה. דוקו הוא עניין של השקפה.

להתמכר/לוותר

פרשת אייריס (HOT, yes, סלקום ופרטנר)

מותחן בריטי ששווה להישאב אליו, בעיקר בגלל האקשן. הסדרה עוקבת אחר אייריס ניקסון, גאונה מסתורית שכל מיני ציידים ראשים וגורמי אכיפה דולקים בעקבותיה בגלל צופן סודי שגנבה, המסוגל להפעיל מחשב-על קוונטי שעלול להחריב את העולם. לא סדרה שתטלטל את עולמכם, אבל אקשן מהנה, משחק טוב של ניב אלגר וטום הולנדר, ופרקים קצביים שמעבירים את הזמן.

האדם נגד התינוק (נטפליקס)

רואן אטקינסון הוא גאון קומי, אבל רואן אטקינסון הוא גם מיסטר בין, ובכל פעם שהוא יוצא מהדמות ומנסה להיות משהו אחר, אנחנו מתחילים לחשוד. "האדם נגד התינוק", שעלתה בנטפליקס, היא המשכו של הבאנגר הקודם, "האדם נגד הדבורה", אבל לאורך ארבעת פרקיה הקומדיה הזו לא מתרוממת גבוה. אמנם היא חוויה מחממת לב לכבוד כריסמס, אבל מצחיק זה לא.