תומכי נתניהו הנאמנים רקחו עבורו פשרה. האם יסכים?

השבוע ישבו אצלנו באולפן שניים: פרופ' ניסים מזרחי, איש שמאל, ומוטי אוחנה, ליכודניק תומך ביבי. הם לא באו לריב, הם באו להסכים. הם באו אחרי שבמשך שנה הם ישבו יחד עם חבריהם, מימין ומשמאל, וניסו לגבש מוצא מהתסבוכת של ועדת החקירה. הם הביאו אלינו את הבשורה גדולה שיש פתרון. התרגשתי מאוד.

אני מבין לחלוטין את ההתעקשות על ועדת חקירה ממלכתית כלשונה בחוק. אני גם מבין שחלק גדול בעם ישראל איבד כל אמון בביהמ"ש העליון, ולא מאמין שוועדה שימנה נשיא העליון תעשה מלאכתה נאמנה. כל צד מחופר בעמדתו, ולא מכיר בסיבות שגורמות לצד השני להתעקש. ואני, הקטן, חושב באופן כללי שכשמגיעים למבוי סתום, עדיף למצוא דרך עוקפת ולא לחפור בסיבות. אני בעד פשרות, גם אם הן כואבות. העיקר לזוז.

אז מה אומרים אנשי הפשרה, שקיבלו חוות דעת חיובית מבכירי המשפטנים משמאל ומימין? שצריכה לקום ועדה בת ארבעה אנשים - נציג ממשלה, נציג מערכת המשפט ושני חברי כנסת, אחד מהאופוזיציה ואחד מהקואליציה, והם ימנו בהסכמה את חברי ועדת החקירה, שיהיו לה כל הסמכויות שיש לוועדת חקירה ממלכתית במדינת ישראל.

האם זה מושלם? לא. האם יש משהו מושלם כרגע במדינה? גם לא. אבל אף שאפשר לקטרג ולומר, שלא יכול להיות שבוועדה שממנה ועדת חקירה תהיה נוכחות לגוף המבוקר, כלומר לממשלת ישראל - עצם העובדה שהגיעו פה להסכמה שווה בעיניי יותר מכל הסתייגות כזאת או אחרת.

אני מאמין שגוף כזה ימנה ועדה שתתחיל כבר לבדוק מה קרה ותפסיק את בזבוז הזמן הנורא ואת ההתרחקות מ־7 באוקטובר, שמטשטשת את העובדות ומשכיחה אותן. אני מאמין באמונה שלמה שהדבר הכי חשוב זה להפסיק לריב ולהתחיל לעבוד ביחד. כך מלמדת אותי מורתי ימימה. תמיד לחפש דרך איזה חריר במציאות שניתן לעבור דרכו. להתקדם, ולא להתקע בוויכוחי סרק שמנציחים תחושה של צדק מדומה וכעס הדדי.

ועכשיו רק נשאלת השאלה: האם ראש הממשלה יקבל את הפשרה שרקחו בשבילו תומכיו הנאמנים? אם כן, ישתבח שמו. אם לא, סימן שכל עוד הוא מכהן לא נראה שום ועדת חקירה, ולכן החלפתו היא בלתי נמנעת.

בעיניי נפתח פה פתח לתקווה גדולה יותר מוועדת החקירה. פתח להידברות ולהסכמה בעוד עניינים. הלוואי שנצא כבר מהפלונטר ונחזור לדבר. כמו פעם, בימים היפים של הסזון.

נגב

כמה התרשמתי מהסיור הלילי שערך בן גביר בעיירה לקייה, אחרי שהעבריינים מתושביה ערכו מופע יריות בצרורות לעבר שכניהם היהודים. באישון ליל הגיע כבוד השר, סייר רגלית בישוב, צילם סרטון ואמר: "זוהי משילות!"

זאת משילות בדיוק כמו המשילות שהפגנו ליד הגדר לפני 7 באוקטובר. נתנו לחמאס להשתולל במחשבה שהם עושים דאווינים של ערבים. שאפשר לתת להם להוציא קיטור. שהכל בשליטה.

ובכן, כלום לא בשליטה, והשר המתפאר בהחזרת המשילות לנגב לא רק טועה, אלא גם מטעה את כולנו, ומי שגרים שם יודעים את זה בוודאות. הנשקים האלה, עשרות אלפי כלי משחית מכל סוג הידוע לאדם, הצבורים בבתים וממשיכים להגיע בטיסות ישירות ממצרים על גבי רחפני תובלה בכל לילה, ישמשו לטבח הבא. המאבק בווליום המסגדים הוא חשוב, והריסת בתים לא חוקיים היא הכרחית - אבל לא ככה נמנע את הזוועה הבאה.

עשרות אלפי כלי משחית הממשיכים להגיע בטיסות ממצרים ישמשו לטבח הבא. מאבק בווליום המסגדים הוא חשוב, והריסת בתים לא חוקיים היא הכרחית, אך לא כך נמנע את הזוועה הבאה

כבוד השר - תרשום, ככה מנהלים את זה (מבוסס על שיחות עם אנשים שיודעים ביטחון אך מנועים מלעשות סרטוני טיקטוק):

1. הכרזה של המדינה על מבצע בן חצי שנה לאיסוף נשקים לא חוקיים. מי שימסור יהיה חסין, מי שלא - ישלם ביוקר.

2. בחלוף התקופה, ולאחר ששני רובים צ'כיים חלודים יימסרו, מתחיל השלב הכיפי. עם רדת החשכה מגיע צה"ל ומקיף יישוב הפתעה. אפשר להתחיל בלקייה, בביר הדג' או בכל מאורת פורעים אחרת. כל היציאות מהיישוב נחסמות.

3. כוחות צה"ל של פיקוד העורף, כיתות כוננות ומשטרה מתחילים לעבור דאר־דאר, זנגה־זנגה. בית־בית, סמטה־סמטה. שואלים - יש נשק? מי שמוציא בשלב הזה את מטמונו - קנס של 10,000 שקלים וחופשי.

4. בכל בית שבו יש התנגדות או חשד, הופכים את הבית. אם מוצאים משהו, מעבירים את החשוד לבית משפט מהיר הממוקם בשולי היישוב. תיק־תק. שורה של שופטים חמורי סבר עורכת משפטי שדה מהירים, ושולחת את העבריינים לכלא מיידית.

5. בכלא שבו שהו המחבלים עד ששוחררו, מקבלים את פני הבאים ומכינים אותם למאסר של חמש שנים עבור כל כלי נשק.

6. בתוך תקופת המאסר, כל אסיר יכול להסכים לשמוע שיעורים על מדינת ישראל, שמירת חוק ועברית ולקבל קיצור משמעותי במאסר.

כל עוד זה לא קורה - אני, במקום התושבים הגרים בסמיכות ליישובי הבדואים, לא הייתי ישן בשקט בלילה, או שהייתי ישן במקום אחר. אולי אצל בן גביר בבית. שם חיים בסרטון.

רינה

לקחו אותי לסעודת יום הולדת ל"טנדורי" של רינה פושקרנה. לא רק האוכל הנפלא, אלא גם הצפייה במופע נוכחות מרהיב של אישה אחת ששולטת במסעדה ענקית לבדה, יודעת מה כל אחד הזמין, מה הזמין בפעם שעברה, מה יזמין בעתיד.

היא גם לוקחת את ההזמנות, גם מגישה אותן, גם מפנה אם צריך, משוחחת על כל נושא שבעולם, לבושה כמו כוכבת בוליווד, מרעיפה נדיבות על מאה סועדים בו־בזמן. אני אוהב לראות מאסטרים מכל תחום בפעולה. פושקרנה היא הטופ. מחכה ליום ההולדת הבא.