משבר גיל 40: איך דווקא על החלק הזה לא סיפרו לכן?

נתבקשתי לאחרונה לכתוב טור על משבר גיל 40, ואני כותבת "נתבקשתי" ולא "ביקשו ממני" כי נשים בנות 40 לא מבקשות דברים. או שהן אומרות לך לעשות משהו, או שהן פשוט עושות את זה בעצמן. לנשים בנות 40 אין זמן ל"אולי יש מצב", או "האם במקרה".

יש לנו 28 הודעות שלא נקראו שאנחנו מתכננות לענות להן בתור בסופר-פארם. לטובת הפונה האנונימית הצעירה ממני בכמה שנים, אני אפרט כאן את המרכיבים העיקריים של העשור הקסום הזה, שבו את הופכת מצעירונת בת 9 עם שיר בלב וחלב על השפתיים - לסחבה. ליתר דיוק, לסחבה כועסת. 

1. בתור התחלה, את לא אמורה להתקיים.

כלומר, את קיימת וזו עובדה, אבל אם לא תעשי כלום לפרצוף שלך יגידו לך "מוזנחת". אם כן תעשי דברים לפרצוף שלך, את עלולה להיראות כמו החייזר ההוא מ"גברים בשחור" שהיה בעצם ג'וק ענק שלבש גוף של בן אדם כחליפה. את יכולה להתקיים, אבל רק בתור סבתא חביבה (הילדים שלך בני 9).

הנעורים שלך חלפו, וסוף־סוף את יכולה ליהנות מזה שיש לך קריירה או כסף או שאת כבר לא מטומטמת. אבל בינינו, עדיף לא לתעד את זה. או להעלות את זה. או להתגאות בזה, כי אפילו נשים אחרות ירימו גבה. אם הן עדיין יכולות עם הבוטוקס. 

2. את לא ישנה יותר. כל דבר מעיר אותך.

הבוקר התעוררתי ב־6:30 כי מישהו פתח מגירה במטבח. וזה לא שאת לא עייפה, את מאוד מעוניינת לישון, אבל כדי להצליח לעשות את זה את צריכה חושך מוחלט, שקט מוחלט ואפס דאגות. ועד שלא יפתחו בבור בקריה אכסניה לנשים בגילנו, את כנראה תישארי ערה. לא נורא, ממילא מישהו צריך להפעיל מדיח ולסדר את הסלון. 

3. הגוף שלך לא מעוניין לעכל מזון.

כלומר, הוא מעוניין מאוד, אבל אין באפשרותו לענות כרגע, תשאירי מספר טלפון ויחזרו אליך בתוך שלושה ימי עסקים. את כבר לא יכולה לאכול צלחת חומוס בלי לפנות את כל היום אחר כך, את לא יכולה לאכול מוצרי חלב ובו־בזמן ללבוש מכנסיים, את לא יכולה לאכול תפוח בלי לשבור שן, את לא יכולה לאכול פרוסת עוגה בלי לעלות מיידית 3 וחצי קילו.

ואת כמובן לא יכולה להכניס לפה כל דבר אחרי 22:00 בלילה וכל דבר שאת לא רגילה לאכול, פשוט כי את לא רגילה לאכול אותו. חוץ מזה, לכל אחת יש פיצ׳רים מהנים ומפתיעים משלה. אני, למשל, לא יכולה לאכול בצל בלי לקבל סחרחורת. מה זה משאיר לנו? אנחנו יכולות ליהנות משפע מסחרר של דגנים עשירים בחלבון ובאבוקדו. 

4. רופאים חדשים ומסעירים ייכנסו לחייך.

אם עד עכשיו היית צריכה להתמודד עם רופאת משפחה עייפה (היא בת 42) ורופא נשים קצת מוזר, את עומדת לפני מפגשים מרגשים עם טכנאי ממוגרפיה - בדיקה שבוודאות הומצאה על ידי גבר - אופטומטריסט ואנדוקרינולוג; מומחיות הדורשת שנים של התמקצעות ולימודים שבסופן הרופא יוכל לרשום לך כדורים ולהגיד דברים כמו "או שזה יעזור, או שלא. נדע עוד שלושה חודשים. או עוד שנה. או מחר. או שזה יתחיל לעזור ואז יפסיק. או הפוך. בהצלחה".

5. כל מי שמנסה למכור לך דברים צעירה ממך ב־15 שנה.

ויטמינים לשיער, מסקרה או בגדי גוף. ודווקא היית מעדיפה לקנות קרם פנים ממישהי בגילך, אבל אובייסלי זה לא נראה כאילו הקרם כל כך עוזר לה.

לכל אחת יש פיצ'רים מהנים ומפתיעים משלה. אני, למשל, לא יכולה לאכול בצל בלי לקבל סחרחורת. מה זה משאיר לנו? אנחנו יכולות ליהנות משפע מסחרר של דגנים עשירים בחלבון ובאבוקדו

על פניו, יש יתרון בכך שאת חכמה ומנוסה יותר היום ויודעת לא ליפול בהבטחות המוגזמות של משפיעניות אינסטגרם. מצד שני, מה הם מצפים שנעשה - שנסגור את המסך ונלך לקרוא ספר?! 

6. את כל הזמן כועסת.

אפשר היה לפטור את זה כתגובה גופנית לשינויים הורמונליים, אבל מצד שני, העולם גם כל הזמן נותן לך סיבות ממש טובות לכעוס: אנשים באמת לא מפסיקים לדבר, הם באמת לא מתעניינים בך והם רק רוצים שתשימי אליהם לב. כשזה בא מהבן שלך בן ה־4 את קצת יותר סלחנית, אבל לא כשזה מגיע מהטכנאי של מאוורר התקרה. 

7. כל זה באמת נשמע מבאס מאוד, והבטחתי לטליה המאיירת (בת 33) לסיים בטון חיובי.

והחיובי הוא שבגיל 45 יש לי מספיק שכל כדי לא לכתוב שום דבר בקבוצה של ההורים של הכיתה, אני סוף־סוף מסתדרת עם אמא שלי ויש לי הכי הרבה כסף שהיה לי בחיים. אמנם אני לא אקנה איתו קרם פנים ב־613 שקלים (אחרי הנחה) או אריזה משפחתית של מגנום שקדים - למרות שאני לגמרי יכולה. במקום זה אני אקנה משהו שבאמת ישמח אותי, משהו שיגשים את החלומות שלי וימלא אותי באושר. אני אקח את הכסף הזה ואקנה איתו ספה מבד כביס.