הסדרות שאתם אוהבים עומדות לרדת מהמסך - וזו הסיבה

מהי סדרת הטלוויזיה הטובה ביותר ששודרה אי פעם? כנראה "הסופרנוס", אבל אם לא היא - אז בטוח "הסמויה". או לפחות "יורשים". יודעים מה, גם
"משחקי הכס" יכולה לטעון שהיא ראויה לתואר. בלאו הכי, זה לא רלוונטי לטקסט שאתם הולכים לקרוא - רק רציתי לציין את העובדה שסדרות המופת הנ״ל, והמון אחרות, יצאו כולן מאותו מקום. HBO.

"זו לא טלוויזיה, זה HBO", הכריז בזמנו הסלוגן של רשת הכבלים האמריקנית, וקשה לערער על ההבחנה. במשך שני עשורים היתה HBO תו תקן לטלוויזיה מסוג אחר. טלוויזיה של איכות ותקציבים וסדרות ששינו את התפיסה שלנו בנוגע למסך הקטן.

היא היתה הגוף שהניע את "תור הזהב של הטלוויזיה". בזכות HBO מחק המדיום המושמץ סטיגמה רבת־שנים של אמנות נחותה, "הטמבלוויזיה", והצליח להגשים את מלוא הפוטנציאל הטמון בו. HBO סיפקה במה, תקציבי ענק וחופש יצירתי מוחלט. היא הפיקה סדרות לפנתיאון ושאבה כוכבי־על שזנחו למענה חלומות מיושנים על קולנוע. לאורך דור, כולם הסתכלו מה HBO עושה, וניסו לעשות אותו דבר.

אלא שכמו בכל סיפור על טלוויזיה מהעשור האחרון, המשפט הבא שייכתב כמובן הוא: ואז הגיעה נטפליקס. השחקנית החדשה השליכה על העולם מאות סדרות בשנה, בנתה אימפריה על שפע ועל בינוניות, וככה השאירה אבק לכל מתחרותיה. אם HBO בנתה עבורנו פסלים מאבני תרבות, נטפליקס מכרה לנו מוצרים מפס ייצור שסודרו יפה על מדפים בתוך מה שיוצר הרגשה דומה לסופרמרקט של טלוויזיה.

בתחילת 2026, שזה ממש אוטוטו, מתכננת HBO, שנמצאת כיום בבעלות וורנר ברדרס, להשיק בישראל את פלטפורמת הסטרימינג HBO MAX, כחלק ממהלך התרחבות גלובלי. אבל עוד לפני השאלה אם HBO בכלל מסוגלת לערער על השליטה הנטפליקסית ולהשיב לעצמה את כס המלכות, מתבקש לתהות למה אנחנו צריכים עוד פלטפורמת שידורי סטרימינג בתשלום.

האופוריה מתפוגגת

לאט־לאט ובשקט יחסי נעלמו התכנים המוכרים של HBO מהמסכים בישראל. לדוגמה, לפני שלושה שבועות זכתה ״דה פיט״ בפסלון האמי כשנבחרה לסדרת השנה, והחזירה מעט מהכבוד האבוד של הרשת. אם לא שמעתם עליה - זה לא במקרה. דרמת בית החולים הזאת, שבקרוב תצא לה עונה שנייה, בכלל לא הגיעה לארצנו הקטנה.

סטרימינג נועד להיות הפתרון האולטימטיבי לצפייה במה שרוצים, מתי שרוצים. בסוף שנת 2025 מדובר כבר במפלצת בעלת עשרות ראשים שטורפים לנו את הארנקים

במשך יותר מ־20 שנה לא קרה כדבר הזה - סדרה שזכתה באמי לא משודרת בישראל. הסיבה: HBO מסרבת למכור את "דה פיט" לפלטפורמות ישראליות - ולא רק אותה. כבר כמה חודשים HBO שומרת אצלה כל התכנים החדשים שהיא מייצרת. נוסף על כך, בחודש שעבר נמחקה כל ספריית HBO מה־VOD של לקוחות yes; ואילו בסלקום וב־HOT התכנים הללו צפויים לרדת עד סוף השנה. אם לא הספקתם לסיים את הבינג׳ - פספסתם.

וכשאומרים ספריית HBO, זו לא סתם כוננית רעועה, אלא מאגר סדרות שכל חובב טלוויזיה חייב לצפות בהן. הסופרנוס, הסמויה, יורשים, עמוק באדמה, אחים לנשק, אוז, אימפריית הפשע, הנותרים, דם אמיתי, סקס והעיר הגדולה, בנות, הפמליה, משחקי הכס, ווסטוורלד, בלש אמיתי, תרגיע, עמק הסיליקון, בארי, ויפ ושלל קלאסיקות אחרות.

ואולי תגידו, מה הבעיה להסתדר בלי HBO, אבל נראה מה תעשו כשיגיע ה־FOMO. בשנה הקרובה צפויות עונות חדשות של "אופוריה", "האחרונים מבינינו", "הלוטוס הלבן", "הפינגווין" ו"בית הדרקון", אליהן תוסיפו סדרת פריקוול חדשה מבית היוצר של "משחקי הכס" וסדרה מדוברת עם הארי פוטר.

כל אלה - לצד תכני תאגיד וורנר, כמו סרטי "הארי פוטר" ו"סופרמן" או הסיטקום "חברים" - ימתינו לנו בשירות הסטרימינג הנוצץ HBO MAX שיושק בתחילת 2026 בעברית תמורת מנוי חודשי.

מה שאני אומר זה: גם היום HBO מייצרת טלוויזיה שמדברים עליה, טלוויזיה שמומלץ לצפות בה. אבל איך אפשר לצפות בהכל מבלי לשבור קופת חיסכון?

מבחר שווה כסף

כשהוא רק פרץ לעולם, סטרימינג נועד להיות הפתרון האולטימטיבי לצפייה במה שרוצים, מתי שרוצים. הסטרימינג פישט את הצפייה והכניס אותה לכיס. בסוף שנת 2025 מדובר כבר במפלצת בעלת עשרות ראשים שטורפים לנו את הארנקים בשם ה־FOMO. המנויים מתייקרים, פעולות נגד שיתוף סיסמאות מגבילות את המשתמשים, ופלטפורמות חדשות ממשיכות לצוץ, לדרוש תשלום מלא ולהציע פלח קטן של תוכן.

קצת נתונים יבשים: נכון לרבעון הראשון של השנה, נטפליקס מחזיקה 301 מיליון מנויים גלובלית, לאמזון פריים יש היום כ־200 מיליון לקוחות (חלק ניכר בזכות המשלוחים החינמיים, לא הסדרות), דיסני+ מצמצמת פערים עם 125 מיליון, ואילו HBO Max צמודה אליה עם 122 מיליון ומגמת עלייה. לפרמאונט + יש 79 מיליון מנויים, הולו עם 54 מיליון ואפל TV+ עם 45 מיליון.

ככל שהמבחר מתרחב, גם המחירים מטפסים. למזלנו, בינתיים אנחנו יוצאים בזול יחסית. החודש הקפיצה דיסני את מחיר המנוי בישראל בחמישה שקלים ל־49.9 שקל, והיא היחידה עד כה שעשתה זאת, אף על פי שנטפליקס (32.9 עד 69.9 שקל), אמזון (49.9 שקל) ואפל (25.9 שקל) כבר העלו מחירים מעבר לים בעשרות אחוזים לאורך השנה האחרונה.

בהתחשב בדרך שבה שהיא מתמחרת את עצמה במדינות אחרות, נראה כי HBO תשווק בישראל חבילות צפייה בסכומים די דומים - משהו בין 35 ל־70 שקל.
מיותר לציין כי הנפגעות הכי גדולות מחדירת ענקי הסטרימינג הבינלאומיים לשוק הישראלי הקטן הן פלטפורמות השידור המקומיות. לפי הערכות, ל־HOT יש יותר מ־600 אלף לקוחות טלוויזיה, לחברת yes יש כ־580 אלף מנויים, לסלקום TV כ־250 אלף, לפרטנר TV פחות מ־200 אלף ול־freeTV בסביבות 150 אלף מנויים. ורק כדי שתיכנסו לפרופורציות, כדאי שתדעו כי לנטפליקס יש יותר ממיליון מנויים בישראל.

תחביב לוגיסטי מסורבל

אז איך HBO מתכוונת להיכנס לשוק הצפוף הזה? יש שתי אופציות: בצורה עצמאית ואגרסיבית, כמו נטפליקס, או בדרך של שת"פ ראשוני, כפי שדיסני+ עשו עם yes - מעין באנדל של מנוי חינמי לתקופה קצובה. גורמים בתעשייה מספרים כי בימים אלה מנהלים נציגי HBO מו"מ עם כמה פלטפורמות בישראל לגבי שת״פים מסחריים.

בחודש שעבר נמחקה כל ספריית HBO מה־VOD של לקוחות yes, ואילו בסלקום וב־HOT התכנים הללו צפויים לרדת עד סוף השנה. אם לא הספקתם לסיים את הבינג׳ - פספסתם

באנדלים ושת״פים מסחריים הם הטלאי שבעזרתו מנסים להתגבר על פיצול תכנים ועל קושי למשוך מנויים חדשים. כדי להתגבר על החור ב־VOD שמשאירה מאחוריה HBO, יצאו הפלטפמורמות למסע רכש.

סלקום העלתה אצלה תכנים של HOT, בעוד פרטנר חתמה על עסקה שתספק לה תכנים של yes. בינתיים, yes סגרה הסכמים אסטרטגיים עם אולפנים הוליוודים כמו "פרמאונט", "יוניברסל" ו"ליונסגייט".

הסטרימינג הגיע לצומת דרכים. המנויים מתייקרים, התוכן מפוזר והצופים צריכים לברור או לפנות לאופציות פיראטיות. מפלצת הסטרימינג היא כבר לא הפתרון האולטימטיבי לצפייה במה שרוצים ומתי שרוצים, אלא תחביב לוגיסטי מסורבל לעשירים בלבד.

במילה אחת

במהלך שש עונות של “הסופרנוס" נאמרה המילה “Fuck" בדיוק 3,508 פעמים. ממוצע של כ־41 פעמים לפרק. HBO לא צנזרה, די נדיר בתקופה ההיא, והמילה הפכה לחלק מהסאונד של הסדרה - אותנטי, גס, אמיתי.

בין ערוצים

אל תכבו את האור

מה גרם לישראלים להתהפך על סדרת הדרמה "אור ראשון", שפרקיה הראשונים שודרו השבוע בקשת 12? הרי זו לא הסדרה הראשונה שנעשית על 7 באוקטובר.
למען האמת, בשנתיים האחרונות אין יום שבו לא נותנים בטלוויזיה תוכן כלשהו שקשור למלחמה - תחקירים, דוקואים, סדרות, טקסי זיכרון, קמפיינים פרסומיים או תוכניות ריאליטי - הכל משודר, הכל קשור, והכל ממוסחר.

אז למה דווקא "אור ראשון" חטפה הכי חזק? "פורנוגרפיה של השכול", כינתה אותה אם שכולה עוד לפני שצפתה בה. האם שנתיים הן עדיין "מוקדם מדי" כדי לשדר סדרה שמעבדת את הטראומה לדרמה בהמשכים עם רותם סלע בתפקיד ראשי? אני לא חושב.

אבל אני כן חושב שישראלים אוהבים להתלונן. הם התלוננו שאי אפשר לשדר ריאליטי בזמן מלחמה, אבל עדיין צפו בהמוניהם. יש הרבה מה להתלונן על "אור ראשון" - למשל, זה שהיא לא רק לוקחת אותנו למסע בשבת השחורה, אלא ממש קוברת אותנו בתוך הטראומה, ואז ממסחרת אותה ומציגה אותה כ"הסברה לעולם". אבל אם לא נצפה בה - איך נוכל להתלונן עליה?

צ'אד פאוורס (דיסני+)

הדבר הכי טוב שאפשר לומר על הסדרה החדשה, צ׳אד פאוורס, זה שהיא קצת כמו טד לאסו. זאת אומרת, לכאורה היא סדרה על פוטבול, ועל קוורטרבק שממציא לעצמו זהות חדשה כדי לחדש את הקריירה הכושלת שלו; אבל מאחורי ההומור והחיבור הספורטיבי מתגלה לאורך ששת הפרקים כי מדובר בדרמה של לב, רגישות ושנינות. העונה הראשונה משודרת החודש בדיסני+, וגם מי שלא מבין בפוטבול יכול ליהנות ממנה.

מפלצת: סיפורו של אד גין (נטפליקס)

האנושות, מתברר, אפילו יותר שרוטה ממה שחשבנו. למשל, ההתלהבות שלנו מהסדרות של ראיין מרפי, שלקח את צופיו לקצה בעונות הקודמות של מפלצת, כשסיפר על רוצח שאכל את קורבנותיו (ג׳פרי דהאמר) ועל שני אחים שרצחו את הוריהם (מננדז). "סיפורו של אד גין" היא כמו עוד פרק בהזיה של המין האנושי. רוצח שפושט עורות, שהיווה השראה ל"פסיכו". לצפות רק אם אתם ממש בעניין.