ללי דרעי: "הקב"ה שבר לי את הלב, אבל אני לא מרשה לייאוש לנצח"

1. מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?

"צרפת, בית הוריי, תמונה של שער ציון על הקיר, ואבא אומר: 'גם בפריז, עינינו נשואות תמיד לארץ ישראל'. אצלנו בבית היה לי ברור, כבר מילדותי, שצרפת היא אולי המקום שבו אנחנו מתגוררים, אבל ישראל היא הבית. בית שהתגעגענו אליו לפני שעלינו אליו".

2. מהו הדבר האחד שלקחת מהורייך?
"שנאה לרעיון של מגזרים. כשהגעתי לישראל אמרתי להוריי: 'יש פה יהודים עם כיפה סרוגה ועם כיפה שחורה, ויש כאלה בלי כיפה בכלל'. ואבא שלי אמר לי: 'אל תבדילי בין יהודים. כולנו אחד. אין קבוצות ואין מגזרים - כולנו אחד'".

3. ומהו הדבר האחד שדווקא לא לקחת מהם?

"חרדה כלכלית. אני כל הזמן דואגת לכסף וחוששת שלא יהיה לי - בניגוד גמור להורים שלי. אולי זה קשור לעובדה שהייתי עולה חדשה, ואולי לדברים אחרים, אבל לצערי לא ירשתי מהוריי שלווה בנושא הזה".

4. מיהו האדם שהכי השפיע על חייך?

"אחרי שבני,רס"ל סעדיה דרעי ז"ל, נפל, גיליתי כל כך הרבה אנשים מחדש; אנשים שנתנו לי כוחות, ושהביאו לחיי תובנות ועוצמות וחברות ותמיכה. כה הרבה, באמת. קרובי משפחה וחברים שהתייצבו לא רק בשבעה, ונתנו לי לא רק עוצמות אלא גם תובנות ופרספקטיבות וכלים חדשים. אין אחד".

5. מתי ידעת מה ברצונך לעשות בחיים?
"אני לא יודעת עד היום. אני עוד מחפשת את התשובה, וכנראה אמשיך לחפש במסע שלא ייגמר".

6. מהו הרגע שבו אמרת לעצמך "אני משפיעה, הצלחתי"?

"בשנה האחרונה אני מעבירה המון הרצאות ועומדת מול המון אנשים, ואני מנסה - משתדלת מאוד - להצליח להעביר מסר של אחדות ושל אהבת ישראל. אז כשאני מרגישה שהאוזניים כרויות אלי, אני מרגישה שהצלחתי במשימה. יש ימים שאני חוששת שאולי המסר לא מצליח להגיע לכל מי שאני מקווה שיגיע, אבל זה חשוב. חשוב להמשיך ולהתמיד בניסיון הזה".

7. כישלון או תבוסה שהשפיעו עלייך יותר מכל?
"היו הרבה רגעים של תבוסה וחולשה, בעיקר מאז שסעדיה, הי"ד, נפל. אבל הם לא שברו אותי. הם העניקו לי כוח. כוח לשאת כאב ושיברון לב - ולהמשיך בחיים".

8. רגע של דלתות מסתובבות ששינה את מסלול חייך?
"כשהתייצבו בפתח ביתנו שלושה מלאכים במדי צה"ל ובישרו לי שסעדיה נפל. זה היה הרגע שבו חיי התהפכו, והרגע שבו הפכתי לאם שכולה. רגע שעדיין נמשך. בכל רגע".

9. מי או מה הצליחו לשבור לך את הלב?
"הקדוש ברוך הוא".

10. דבר אחד שתרצי להשאיר אחרייך?

"נינים. כמה שיותר נינים".

11. אם יש לאדם תפקיד בעולם,מהו התפקיד שלך?

"וואו, אני לא יודעת. אני צריכה לחשוב על זה. אולי קירוב לבבות והעברת מסר של אהבת ישראל ואהבה בין ישראלים".

12. מהי יצירת האמנות שהכי השפיעה עלייך?

"'האדם מחפש משמעות' של ויקטור פרנקל. זה ספר שקראתי כמה פעמים, ויש בו תעצומות רוח ונפש, וחוכמה גדולה מאוד. יש שם משפט אחד, שהוא המוטו שהולך איתי: 'אם יש לאדם את הלמה, הוא ימצא גם את האיך'. זה משפט שלניטשה, אגב, והוא אומר בפשטות שאדם צריך סיבה, משהו שבגללו ועבורו הוא נכון להיאבק ולפעול. וברגע שיש לאדם את זה, הוא גם ימצא, תמיד, דרך להתמודד ולפתור ולהתגבר".

13. למרות שיברון הלב שתיארת בתשובה הקודמת, מהם יחסייך עם אלוהים?

"אוף, מורכבים מאי־פעם וקרובים מאי־פעם. אני מנהלת איתו את השיחות הכי עמוקות שניהלתי אי־פעם. אני שואלת שאלות, מקשה עליו, ועל עצמי, אבל אוזניו כרויות. אני מתפללת בהתכוונות הכי גדולה בחיי, ומרגישה שאני יכולה לומר לו דברים שלא אמרתי לו מעולם, ושהוא רוצה לשמוע".

14. מהו החפץ שלעולם לא תוותרי עליו?

"אני לא יודעת, כמעט לכל דבר יש תחליף. אבל אולי, בעצם, הספרים שסעדיה נתן לי ולבעלי במתנה. ספרים עם הקדשה שהוא כתב לנו. אם הבית יישרף, חס וחלילה - זה הדבר היחיד שאקח איתי".

15. בחודש החגים הזה, ממי היית רוצה במיוחד לבקש סליחה?

"מעצמי. על זה שלפעמים אני לא נוהגת בעצמי במספיק חמלה. על זה שאני מייסרת את עצמי ומתקשה להשתחרר מרגשות האשם. אני לא מרשה לעולם לייאוש להתגנב ולקולות השבר לנצח, אבל אני לפעמים נעדרת סלחנות כלפי עצמי".

כמה קטנות

אם לא ישראל - איפה?

"אין שום מקום בעולם. נולדתי בצרפת, והסיפור שלי ייגמר בישראל".

אם לא עברית - איזו שפה?

"רק עברית. אני דוברת צרפתית מהבית, אבל רק בעברית אני חולמת וחושבת ומדברת".

לא אצא לעולם מהבית בלי?

"ספר. תמיד יהיה לי ספר בתיק, למקרה שתהיה לי שעה פנויה. אני קוראת במקביל שישה ספרים, ובכל יום בוחרת ספר אחר שמתאים למוזיקה הפנימית שלי באותו היום".

מדד האושר האישי?

"גם 1 וגם 10. למדתי לחיות לצד הכאב והגעגוע הנורא, אבל אני גם מאושרת. מאושרת, כי אי אפשר שאדם רק יכאב. צריך גם לשמוח ולהיות מאושר. אז אני 1 ו־10 במקביל".

ללי דרעי, 50, ביקשה להגדיר את עצמה לטובת המדור כך: "אמא לשישה וסבתא לחמישה"