קרין גורן: "חיים בלי ילדים זה כמו עוגה בלי ציפוי"

החיבור ביניהם היה מיידי. מפגש של מלוח ומתוק, של פאי בראוניז גבינה ונוטלה עם בורקיטס גבינות וחצילים. הוא "הילד הרע" של עולם הקולינריה, שלא חוסך במילים ישירות ובוטות, והיא הגברת הראשונה של עולם הקונדיטוריה. שניהם כבר הגיעו לפסגה, נפלו ונכוו והתרסקו, אבל ברגע שנפגשו על הסט של FODDY לצלם תוכנית לחג השבועות לפני כשלוש שנים, "כל הצ'אקרות נפתחו".

את המנות המשותפות שיצרו, קרין גורן ורון יוחננוב מאגדים בספרם החדש "אופים לשבת", ומשיקים אותו יחד עם "הבית הקולינרי" - סוכנות לטאלנטים בתעשיית הפודיז, בשיתוף המשרד של שרית ולורנס, שבה רון מככב כסוכן, וקרין "היא הכוכבת המיוצגת ראשונה". 

כילד, רון יוחננוב (46) חלם לעבוד במשרד מסודר וממוזג, לבוש חליפה מחויטת ובלוק מכובד. הוא ממש לא דמיין שימצא את עצמו חוזר למטבח שסימל עבורו את עבודת הפרך של הוריו. הוא נולד בנתניה למשפחה חרדית קשת יום, עם שבעה אחים וזוג הורים שעבדו מבוקר עד לילה כדי לפרנס את המשפחה. בגיל 11 הוא ביקש לעזור. "אבא, אני בא לעבוד איתך בחנות", אמר ואביו התעקש: "אין סיכוי. אני לא רוצה שתעבוד כמוני".

"אבא שלי היה סוחב בידיים ארגזי ירקות", אומר יוחננוב. "היום אני חושב - אלוהים, איך הוא עשה את זה?". אבל רון כבר אז עמד על רצונו. הוא הציע את עצמו כעובד במכולת השכונתית, והיה רץ בכל בוקר לפני הלימודים לסדר את העיתונים לחלוקה ואת הגבינות והלחם על המדפים. "בעשרה לשמונה הייתי רץ לכיתה".

אמו עבדה בחדר האוכל של "טבע" מהבוקר עד שלוש בצהריים. "בחמש היא כבר היתה יוצאת לעבוד באולם אירועים. בכל הזדמנות היא היתה לוקחת אותנו לעזור לה. בחוויה שלי זאת היתה עבודה נוראית. הייתי חוזר מזיע מהעבודה במטבחים וידעתי - זה מסוג הדברים שבחיים לא ארצה לעשות".

כשהיה בן 30 עבד בחברת ביטוח, מסוג העבודות שדמיין לעצמו בילדותו. "חי את החלום, לכאורה. בתכלס, גם אני הייתי אבא צעיר שלא סוגר את החודש".

רון: "אנשים חושבים שאם אני רון יוחננוב, קניתי וילה ואני טס בפירסט קלאס, עכשיו אני מיליונר והנה, רק פתחתי את המצלמה והכנתי קציצות. אז בואו נעשה לכם סדר - זה לא מתחיל בקציצות ונגמר במצלמה. זה הרבה מעבר לזה"

כל זה השתנה בערב שבו החליט לפתוח את המצלמה, ולחלוק עם העולם ברשתות את סודות המטבח שלו. "הרגשתי שמשהו בתוכי בוער. הכנסתי את הצופים לתוך הבית, לתוך המטבח שלי, ובבוקר למחרת היו לי 50 אלף עוקבים".

"מאז ומתמיד אהבתי לבשל, לאפות ולהיות במטבח", הוא אומר. "אני זוכר את עצמי כילד בן 12, חותך גזרי עיתונים עם מתכונים. כשקרין גורן נכנסה לחיים שלי, הייתי רואה אותה בלופים בתוכניות הבישול. אופה ואופה עם עוד כוס סוכר ועוד כוס סוכר", הוא מחייך והיא לידו צוחקת. "לא היה לי כסף לקנות ספרים, אבל היתה לי שכנה עם תחביב משותף כמו שלי, ובכל שישי הייתי דופק על הדלת שלה ומבקש את ה'סודות מתוקים' של קרין גורן. ככה הייתי אופה עוגה בכל שישי. לא מזמן התקשרתי אל השכנה בשיחת וידאו ואמרתי לה: 'יפית, תראי מי כאן! תראי איזו סגירת מעגל', ופשוט בכיתי".

"אחרי שקולגות רבים התייחסו אלי בצורה לא נעימה, קרין היתה הראשונה שאמרה כן להפקה משותפת איתי. אני הייתי באורות מזה", הוא אומר, "היה גם חשש מסוים שפתאום מישהי מהעולמות האלה מקבלת אותי, נותנת לי 'חותמת'. התרגשתי מאוד וגם הייתי בחרדות. לא ידעתי איך זה יזרום, מה תהיה הדינמיקה בינינו".

יום לפני הצילומים המשותפים לתוכנית יוחננוב סיפר לעוקביו על האירוע שמתרגש עליו. "התפוצץ לי הפייסבוק. הקהל שלי שמח בשבילי שמישהי כמו קרין גורן סוף־סוף מחבקת אותי. אנחנו חיים בתעשייה שבה כולם נלחמים על הקיום שלהם, והם בטח לא יודעים להיות מנטורים, אלו שנמצאים שם במגדל השן. וקרין היא מנטורית, וכך נוצר החיבור. היא באה בלב נקי, מפרגנת בלי אגו".

זכות הקיום

במלחמת הקיום הזו מה שמקפיץ את רון בשיחה שלנו הוא רגע אחד ששודר השבוע בעונה החדשה של "מאסטר שף", כשהגיע לאודישנים משתתף שהוא יוצר תוכן ברשת. "ראיתי את הפרק של 'מאסטר שף', וזה מזקק את כל מה שאני מתכוון אליו. יושבים ארבעה שופטים שלוקחים את מפעל החיים שלנו, שאנחנו משקיעים בו את הנשמה, ומרשים לעצמם, לא יודע מאיפה, לומר במילים אחרות 'אין לכם זכות קיום'.

"אתם הרי רואים את העבודה שלנו, את המכר שלנו, את הדרך שבה אנחנו משפיעים על הבשלנים הישראלים, וזה צורם לכם וחורה לכם. אני אגיד עוד דבר: ארבעתם, אף פעם, אף אחד מהם, לא פרגן לאף אחד אף פעם. תראי לי פעם אחת שישראל אהרוני עשה לי לייק על איזשהו פוסט, על איזה סרטון, על משהו שהעליתי ברשת.

"מה קשה להיות גדול מהחיים? להיות מפרגן? להיות מנטור אמיתי? קרין גורן היא מנטורית אמיתית. אמרה 'נכון, רון מהרשת ואני תומכת בו. אני מצטלמת איתו, אני עושה לו לייקים, אני מגיבה, כל מי ששואל אני אומרת רק דברים טובים כי אני גדולה מהחיים'".

מה כל כך הפעיל אותך שם?
"כשאני רואה שהם לוקחים את הדבר הזה שנקרא יצירת תוכן ומקטינים ומגמדים אותו. אני הוצאתי שמונה ספרי בישול, אני באמת חושב שיש לי השפעה על הקולינריה בישראל לא פחות ממי שהיתה לו מסעדה כל החיים. ואם בא אליכם בחור שיוצר תוכן ברשת, אז הוא יוצר תוכן. זה לא מוריד ממנו.

"יש יוצרי תוכן שלמדו קולינריה, שלמדו טבחות, שיש להם ניסיון בעולם המסעדות. וכן, הם גם רוצים להיות בעולם המודרני וברשתות, ולהיות יוצרי תוכן. מה, שאני אספר לך שאייל שני מחזיק מישהו שכל היום יעלה לו סרטונים בטיקטוק ועושה מעצמו פדיחה? אז מה? הוא לא יוצר תוכן? איך קוראים לזה?

"בעזרת השם, יום אחד כשאני אהיה כזה גדול, אני יכול להבטיח לך שאני רק אחבק את הקטנים, שאני רק ארים אותם, רק אתמוך בהם, רק אפרגן להם. זה לא ייקח ממני מאומה, ההפך. אני לא רוצה להיות הילד הרע של עולם הקולינריה, אבל אני גם רוצה שתהיה אווירה טובה, שאף אחד לא ישים לאף אחד רגליים. רק ממה שהם אמרו בתוכנית רואים את מידת הזלזול. וגם לי אנשים שמים רגליים. אני לא מתבייש להגיד את זה ואני מאחל להם רק טוב. אני תמיד אומר - פרנסה משמיים. לא משנה כמה תתעסקו בלנסות להכשיל, זה רק מחזק. אתם טיפשים".

ואיך באמת הפרנסה ברשתות?
"אני התחלתי מכלום, אני פשוט פתחתי את המצלמה. לא השקעתי בשום דבר חוץ מלהיות הכי אני. הכי אותנטי, לטוב או לרע, עם היתרונות שלי, עם החסרונות שלי, עם הפגמים שלי. אני לא מושלם. אבל אני הבאתי את עצמי, וזה מה שאנשים מבקשים בסוף - לראות אותך כמו שאתה.

וכן, אפשר לעשות הרבה כסף. זה לא סוד. זה לא סוד שכל מוצר שאני מביא נמכר באלפים, זה לא סוד שכל מוצר שאני באמת אוהב ומתחבר אליו ואני ממליץ עליו נמכר בערימות, ואת יודעת, יש הרבה כסף בתוך כל הדבר הזה. כשהתחלתי באמת לא היה לי כלום. מינוסים וחובות.

"ברוך השם, באמת ברוך השם, לא פעלתי ממקום של לעשות כסף או לרצות להיות מיליונר, ובאותה נשימה אני אומר - לא גנבתי, אלה פשוט דברים שקרו, כי עשיתי את הדברים בצורה חכמה, והתנהלתי בצורה קטנה ושקופה והייתי הכי אמיתי בעולם, והיה לי גם הרבה מזל. כנגד כל הסיכויים, בסוף באמת בניתי את עצמי בעבודה קשה.

"אנשים חושבים שאם אני רון יוחננוב, קניתי וילה ואני טס בפירסט קלאס, אז עכשיו אני מיליונר והנה, רק פתחתי את המצלמה והכנתי קציצות. אז בואו נעשה לכם סדר - זה לא מתחיל בקציצות ונגמר במצלמה. זה הרבה מעבר לזה.

"יש המון חשיבה, פיתוח עסקי, להבין מה הקהל רוצה. כבר הייתי במצבים שלא היה לי כסף, ועכשיו כשיש לי אני לא מרגיש שהשתנו לי החיים. אז אם יהיה כתוב שרון יוחננוב הוא עכשיו מיליונר, אוקיי, אני לא חושב שזה משהו מעניין. מה שאני רוצה להגיד לאנשים זה - תעשו מה שאתם אוהבים".

מהרגע הראשון שבו פתח את המצלמה, הוא חשף את החיים עצמם. את יחסיו הקרובים והחמים עם שבעת אחיו, "שמתעקשים לשמור על היחד למרות אורח החיים השונה", את בנותיו, שלא תמיד אהבו את החשיפה ואף ספגו הערות מעליבות ברשתות, וגם את ההתמודדויות והאתגרים האישיים. לכן הוא פותח את הלב ומוכן גם לשתף בדיכאון שחווה אחרי שהמסעדה שפתח נסגרה בפשיטת רגל, את הניתוח לקיצור קיבה שעבר ואת ההתמודדות האינסופית עם דימוי הגוף והפרעות האכילה.

"דווקא כשאני שם את הדברים בפרונט זה עוזר", הוא אומר, "יש לנו אחריות לתת במה ולתקשר נושאים שאנשים יוכלו להזדהות ומשהו להיאחז בו. הרבה גברים למשל לא מדברים על זה, כי זה לא 'גברי', אבל תיכנסי לחנויות בגדים ותראי איך גברים נלחמים מול המראה. כמה קשה להם, כשפותחים טלוויזיה וכולם שריריים, חטובים, מוצקים. גם אני סבלתי מזה כל החיים - עשיתי ניתוח ואני במלחמה מנטלית ובאימונים באופן יומיומי. רק השבוע העליתי תמונה ומישהי כתבה לי 'כולך עם בטן', זה דפק לי את הראש, כי אני חי עם הפרעות האכילה מהילדות, עם כל זה שכל היום אני סביב אוכל ומתוקים וימי צילומים".

קרין: "במשך הרבה שנים לא רצינו ילדים, אני התמקדתי בקריירה. כשכבר רצינו זה היה מאוחר מדי מבחינת פוריות. היו מחשבות להביא ילד בדרכים אחרות, כמו פונדקאות, אבל זה נפל בגלל הסיבה הכלכלית. אני לא מגדירה את עצמי דרך ילדים או היעדרם"

מאיזה גיל אתה חי את זה?
"מגיל 11-10, היו צוחקים על הקיפולים שיש לי בבטן ועל הסנטר שלי. כל הזמן נעתי בין דיאטות קיצוניות שלא אוכלים בהן כלום, עד שהרגליים רועדות, לבין תקופות של השמנה שאני לא יכול לראות את עצמי במראה, וזה קשה - כל פעם כשאני קצת חושף - אני נחשף להמון אנשים שסובלים מהפרעות אכילה ולא מצליחים להרים את עצמם".

"חוזרת לחיים"

כמו רון, גם קרין גורן (51) לא חשבה שהקריירה שלה תתבשל במטבח. היא בכלל חלמה להיות וטרינרית. את תנור האפייה היא הכירה רק בגיל 27. "ממש מאוחר. זה לא עניין אותי. בכלל לא ידעתי איפה המטבח בבית. עבדתי בהייטק בכלל. נרשמתי לקורס קונדיטוריה בסיסית כדי שאדע להביא עוגה במקום אבטיח.

"זה היה מבחינתי יום כיף בתל אביב, אבל מהשיעור הראשון היתה לי הארה שזה מה שאני רוצה לעשות כשאהיה גדולה". בתוך זמן קצר הפכה לדמות אהובה בכל בית, מחוזרת על ידי הפקות, מלאה בשמחת חיים ובניחוחות של שוקולד משובח. אפילו זכתה לשלושה חיקויים ב"ארץ נהדרת". "זאת היתה הפסגה", היא נזכרת בחיוך רחב.

אבל בשנים האחרונות נדמה שקרין נעלמה מהתודעה, ושאת מקומה תפסו משפיעניות רשת צעירות, "היפות והנכונות". "כל אחד עובר תקופות לא פשוטות, ואני באמת מקווה שאני מתאוששת וחוזרת לחיים", היא אומרת. "זה לא היה פשוט. החלומות חיכו בצד, וגם כלכלית לא היה קל כי אני מפרנסת יחידה. בעלי כבר עשר שנים עם נכות ולא מסוגל לעבוד. הייתי צריכה להמציא את עצמי מחדש. התחלתי להיכנס לעולם של הרשתות. הגעתי בשלה לזה, אבל בהתחלה עשיתי את זה ממש גרוע", היא מחמירה עם עצמה, "עשיתי סטורי כשהפנים שלי בתוך הפריים ולא מספיק בפוקוס, ולא העליתי באופן עקבי, הייתי מעלה פעם באף פעם. רון כל הזמן מלמד אותי מכל הלב". 

גם המשאלה שהתגברה בשנים האחרונות - להביא ילד לעולם - התנפצה.
"לא קל לי לדבר על זה. במשך הרבה שנים לא רצינו ילדים, אני התמקדתי בקריירה. כשכבר רצינו זה היה מאוחר מדי מבחינת פוריות. היו מחשבות להביא ילד בדרכים אחרות, כמו פונדקאות, אבל זה נפל בגלל הסיבה הכלכלית. אני לא מגדירה את עצמי דרך ילדים או היעדרם, אלא דרך כל הדברים שממלאים אותי ביום־יום - המשפחה, העבודה והיצירה.

"חיים בלי ילדים זה קצת כמו עוגה בלי ציפוי - אולי חסר משהו, אבל זה עדיין טעים מאוד. החיים בחרו בשבילי אחרת, ואני בחרתי לחייך. להסתכל על מה שיש ולא על מה שאין. האימהות שלי מתבטאת בדרכים אחרות, אמנם לא הפכתי לאמא לילדים אבל כן לאמא להרבה אהבות, ואני מגשימה את עצמי בדרכים אחרות ומתוקות".

אהבה של אמא

ספרם המשותף שיצא לאחרונה מחבר את שני העולמות שלהם, מבטא את ההרמוניה בין השניים שמצאו זה את זה כשותפים, כחברים. "אין כמו הרגע הזה שבו את מדפדפת בספר. צריך לתת כבוד לתרבות, למילים הכתובות. אם לא נמשיך לעשות את הדברים האלה, הבהמתיות רק תלך ותתעצם", מסביר רון את הבחירה התמוהה משהו במדיום הכתוב בעידן הדיגיטלי.

"גם אי אפשר להשוות את כמות העבודה על ספר בישול ואפייה לסטורי", מוסיפה קרין. "כל מתכון אנחנו מנסים כל כך הרבה פעמים, משקיעים בצילום, בהגהות. את מחזיקה משהו מוחשי בבית. בכלל, ברשת קשה לדעת מי אמין, של מי המתכונים באמת עובדים. זה מבאס לקנות מצרכים, לעבוד לפי סרטון ואז לגלות שזה לא מתחבר". 

ביצירתם המשותפת גילו השניים שהם חולקים גורל, כשאמו של רון ואמה של קרין נפטרו בחודש שבו החלו לעבוד על הספר."יום הצילום הראשון שלנו היה הפעם הראשונה שעבדתי אחרי שאמא שלי נפטרה", מספרת קרין, "שנינו הגענו לסט עם דמעות".

"הייתי אמור לבוא לאמא שלי להראות לה את ספר הביכורים שלי, אבל ערב לפני כן היא נפטרה", מספר רון. "היתה לי ולאחים שלי אמא מדהימה. יש לי זיכרונות טעימים ויפים ממנה. הייתי הכי מחובר אליה, היא היתה אמא נשמה טובה, דואגת, אמא אווזה. זה לא קל להיות אמא לשמונה ילדים, אבל היא עשתה את זה 'לפי הספר'.

"שבוע אחרי שהיא נפטרה העליתי מתכון שלה ללחם בוכרי. היו לי 6,000 שיתופים של נשים שעשו הפרשות חלה לזכרה. בכיתי את החיים שלי. כל רגע מישהי אחרת כתבה 'לא הכרתי את אמא שלך, אבל אני מודה לה על המתכונים שלה שנתת לנו'".

קרין: "אמא שלי היתה החיים שלי. היא היתה החברה הכי טובה. אמא מדהימה שמפעל החיים שלה היה להיות אמא. עד גיל 72 היא עשתה את זה מדהים. האהבה הגדולה שלה היתה הבישול. אני זוכרת כל יום בצהריים, כשהייתי עולה בחדר המדרגות, כבר הייתי יודעת מה היא בישלה לפי הריח. תמיד בצהרים היא ישבה איתי ועם אחותי לאכול צהריים, והיינו מדברות על היום שעבר עלינו. כשגדלנו היא התחילה לעבוד בחצי משרה, ורק בגיל 47 הגשימה את עצמה, עשתה הסבה והפכה לאשת עסקים. הקימה דוכנים לתכשיטים ובהמשך פתחה סניפים של 'סודות מתוקים'".

רון: "אני אומר שאמא שלי היא זאת שהפגישה בינינו".

קרין: "אין ספק שהאימהות שלנו שומרות עלינו". 

noam.barkan@gmail.com