אשרת ה־O-1B האמריקאית נחשבת לאחת הוויזות היוקרתיות והקשות ביותר להשגה בארצות הברית. היא נועדה לאמנים ובעלי “יכולת יוצאת דופן” - שחקנים, מוזיקאים, יוצרים ואנשי טלוויזיה בעלי שם עולמי.
בעבר, היא שימשה דמויות איקוניות כמו ג’ון לנון, בוי ג’ורג’ ושינייד או’קונור. אלא שבשנים האחרונות, ובעיקר מאז תקופת הקורונה, זהות מקבלי האשרה משתנה באופן שמעורר מחלוקת הולכת וגוברת.
לפי עורכי דין בכירים לענייני הגירה בארה״ב, יותר ממחצית מהבקשות לאשרת O-1B מוגשות כיום על ידי יוצרי תוכן דיגיטלי, משפיעני רשת וחלק משמעותי מהם פעילים בפלטפורמת OnlyFans.
ישנם משרדים המדווחים כי עד 60-65 אחוז מהלקוחות שלהם בתחום זה הם משפיענים מקוונים, כולל יוצרים של תוכן למבוגרים.
איך זה קרה?
הקריטריונים הרשמיים של הוויזה כוללים הכרה לאומית או בינלאומית, הצלחה מסחרית מוכחת, שכר גבוה ופעילות משמעותית בתחום האמנות. עורכי הדין מסבירים כי משפיענים מצליחים "מתרגמים" מיליוני עוקבים, הכנסות מפרסום ושיתופי פעולה עם מותגים - להוכחה של מצוינות והכרה מקצועית.
לדבריהם, ברגע שיוצר תוכן מצליח להראות שהוא מייצר הכנסה גבוהה ומתפרנס מיצירה שמוגדרת כתחום אמנותי או בידורי - הדבר עשוי להספיק לבניית תיק ויזה משכנע.
ביקורת חריפה מבפנים
המהפך הזה מעורר ביקורת חריפה בקרב אנשי תרבות, אמנים ועורכי דין ותיקים. יש הטוענים כי הוויזה “איבדה מיוקרתה” והפכה מתוכנית שנועדה למשוך כישרונות יוצאי דופן, למנגנון שמתגמל פופולריות ואלגוריתמים.
אחרים הזהירו כי ישנם מקרים שבהם מאושרות ויזות למועמדים שלא היו מקבלים אישור בעבר, וכי הסף נשחק.
מספרים שממחישים את המגמה
מאז 2017 הונפקו יותר מ־125 אלף אשרות O-1B, והיקף האשרות זינק בעשרות אחוזים בעשור האחרון - כולל עלייה של כמעט 50% בין 2014 ל־2024. כמה מהן הוענקו למשפיעני רשת? הנתון הרשמי אינו מפורסם, אך עורכי דין מדווחים על מועמדים ממדינות כמו קנדה, סין, רוסיה ומדינות נוספות.
עם זאת, חלק מהמומחים מציינים כי מאז 2022 חלה האטה מסוימת במספר יוצרי OnlyFans הפונים למסלול, בין היתר בשל רוויה בשוק והקשחת הבדיקות.
הוויכוח סביב אשרת ה־O-1B נוגע בשאלה עמוקה יותר: מהי “יכולת יוצאת דופן” בעידן הדיגיטלי? האם תהילה ברשת והצלחה כלכלית הן מדד לגאונות אמנותית - או שמדובר בעיוות של מנגנון שנועד למטרה אחרת לגמרי?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו