ייתכן שהוא עבר לידכם פעם ברחוב. אולי אפילו ישב לידכם במסעדה. כשהוא לא בתפקיד, סגן ג' מסתובב בינינו כאחד האדם. "זה דיסוננס משוגע", הוא אומר. "אני משתתף במבצע מטורף, ואחרי זה אוכל בורקס בתחנת דלק. יושב בבר בתל אביב, ולאנשים אין מושג מה עשיתי. זה הכי קצה שיכול להיות".
סגן ג' בן ה־24 היה מפקד צוות בסיירת גולני, בין השאר במהלך החודשים שקדמו לתמרון הקרקעי בלבנון, שהחל בסוף ספטמבר 2024 - ימים שבהם תוכננה תגובה ישראלית לפעולות חיזבאללה. היחידות המיוחדות של צה"ל כבר פעלו בחשאי בשטח האויב, בסדרת מבצעים שכונו "הרמת מסך". פעולות קומנדו נקודתיות שבהן נחשפו מנהרות, הושמד אמל"ח והשטח רוכך, כדי שפעילות הצבא תהיה הרבה יותר קלה.
גם רס"ן ג' (29), מפקד פלגה ביחידת אגוז, היה שם באותם ימים מתוחים. "אני זוכר שישבתי עם מג"ד שריון ביציאה לתמרון והסברתי לו על הכפר אל־עדייסה", הוא משחזר. "אמרתי לו שבכפר יש עכשיו פחות שני משגרי קורנט ו־14 טילים, כי אני יודע שזה מה שמטריד טנקיסט. הוא שאל אם זה מידע מודיעיני בדוק. עניתי לו: 'כן, פוצצתי אותם בשבוע שעבר'".
יותר מ־200 מבצעים חשאיים נערכו בלבנון טרם התמרון. "המטרה היתה לשלול תשתיות, לסכל ולהשמיד אמצעים של חיזבאללה במרחב קו הגבול", מסביר ב', ראש ענף מבצעים מיוחדים באוגדה 91. "קדמו לכך לילות ארוכים של תכנון, מחקר והוצאה לפועל. לחלק מהמקומות גם חזרנו כמה פעמים לצורך מחקר עמוק יותר, וחלק מהמבצעים נמשכו יותר מלילה אחד. זו היתה עבודה משותפת של יחידות מבצעיות, פיקוד צפון, אמ"ן, חיל האוויר וחיל הים. היחידות שעבדו כאן הן בעלות יכולות פנטסטיות בעולם החשאי, מהטובות בצה"ל".
חשוב להבין: זו לא היתה לחימה במובן הקלאסי של המילה. אלה היו פעולות ללא טביעת אצבע, לא צרורות של מאג. "אם יריתי, נכשלתי", אומר רס"ן ג' מאגוז. "לא בשביל זה היה צריך אותי שם. נוסף על יכולות פיזיות כלוחם קומנדו, במבצעים האלה יש צורך ביכולות קוגניטיביות כמו איפוק, קור רוח, הבנת המטרה. מצד אחד יש רצון לירות, כי זו מלחמה. מהצד השני, אנחנו עוברים הכשרה כדי שנדע להגיע למצב שבו לוחם יושב בתוך שיח, בשקט, כשבמרחק 10 מטרים ממנו עומד מחבל, אבל הוא יודע שהמשימה היא מחסן האמל"ח שנמצא מעל, ושאם הוא יירה, הוא לא ישיג את הנדרש".
לכן כל מבצע נבנה לפרטי פרטים, והמטרה היא אפס תקלות. "יורדים לרמת דיוק קיצונית", אומר רס"ן נ' (30), שבקיץ שעבר היה מפקד פלגה בסיירת גולני. "אנחנו יודעים איזו אבן יש בדרך, ממה עשויה החומה, אילו צמחים נפגוש, בני כמה העצים, ואם הם יכולים לשמש מסתור. צריך גם לחשב כל מקטע מבחינת זמני הליכה. הכרנו את חיזבאללה, אבל גם הכרנו את חמאס, והוא הפתיע אותנו ב־7 באוקטובר. פה ידענו שהאויב ערוך לקראתנו - ואת הכל היה צריך לבצע בטייק אחד".
סיפוק עצום
אם פעם למבצעים כאלה היו מתכוננים במשך חודשים, הפעם, לנוכח האילוצים והרצון להתחיל בתמרון, נוהל הקרב היה מהיר. הכל נעשה בלחץ של זמן, כדי להספיק. "היה ניתוח עמוק שעליו מסומנים הבית והמרפסת", מחייך ב' מאוגדה 91. "הוא כלל צירי תנועה, את המרחב ואת מה שמשפיע עליו. כל מבצע עבר תהליך מוקפד, עם המון בקרות שהבטיחו את שלמות הכוח מהרגע שיצא ועד הרגע שחזר.
"רצינו לייצר המשכיות. שלא נצא למבצע אחד שייחשף בגלל נפגעים, ובזה זה ייגמר. רצינו להבטיח את היכולת לחזור לאותו כפר או מבנה יותר מפעם אחת אם צריך. כשהרגשנו שמבצע מסוים הוא מסוכן - ביטלנו. אני, למשל, המלצתי לבטל מבצע כי ראינו שהשטח שם לא מספיק רדום".
מפקד האוגדה באותם הימים, האלוף שי קלפר, היום מפקד פיקוד העורף, הגיע לא פעם לפני יציאת הכוח למשימות כדי לתחקר ולוודא שכולם ממוקדים במטרה, ושמספר האנשים שיודעים על הנעשה מעבר לגדר קטן ככל האפשר. "הכל היה מתואם ברמה מיקרו־טקטית כדי לשמור על המעגלים המצומצמים", אומר ב' מאוגדה 91. "אני יכול לספור על אצבעות שתי ידיי את האנשים אצלנו שהתעסקו במבצעים. אפילו הגדודים שישבו על הגבול לא ידעו שזה קורה".
רס"ן ג', מפקד פלגה באגוז: "יש רצון לירות, כי זו מלחמה, אבל המטרה שלנו היא להגיע למצב שבו לוחם יושב בתוך שיח כש־10 מטרים ממנו עומד מחבל. המשימה היא מחסן האמל"ח שנמצא מעל, ואם הוא יירה, הוא לא ישיג את הנדרש"
אל הכוחות הקטנים שנכנסו ללבנון הצטרפו דרך קבע לוחמים מפלוגת סילוק הפצצות של יחידת יהל"ם, ולוחמי עוקץ עם כלביהם. "כשמגיעים ליעד כזה צריך מישהו שמבין באמל"ח ברמה גבוהה, יודע להגיד שהוא בטוח, להשמיד ולאפיין אם מדובר ברקטה פשוטה, שיש אלפים כמוה, או בטיל נ"ט שיש ערך במחקרו ושכדאי לקחת אותו איתנו", מספר רס"ן נ' (27), מפקד פלוגת סילוק פצצות ביהל"ם. "בתת־הקרקע יש מומחיות שנבנתה אצלנו ביחידה לאפיין, לתעד, למפות, ובסוף גם להשמיד. מה שמבדיל את המבצעים האלה מתמרון זה שבתמרון עובדים בעוצמות גבוהות, ופה בדייקנות".
רס"ן נ' מיהל"ם הצטרף בקיץ שעבר ללוחמים בסיירת גולני, שיצאו באחד הלילות למבצע בכפר הלבנוני כילא, השוכן ממש ליד מטולה. הידיעות המודיעיניות היו על מנהרה שחיזבאללה חפר, והיה צורך לוודא מה נמצא בתוכה ואם כבר חצתה את גדר הגבול. הכוח יצא למשימה אחרי רדת החשיכה, אבל רק לפנות בוקר נכנס לכפר, כדי לא להתגלות. הלוחמים הגיעו לנ"צ שבה היה אמור להיות הפיר, אבל בין ההריסות שנוצרו מהפצצות קודמות של חיל האוויר, לא היה אפשר לאתר את המקום המדויק.
בחפ"ק ישבו באותה השעה בכירי האוגדה, וכעת היה צריך להחליט אם מבטלים, בגלל לוחות זמנים צפופים, או שממשיכים לאיתור הפיר הנוסף שבכפר. הם כיוונו את הכוח לבית במרחק של כ־200 מטרים, שבו על פי המידע היו אמורים להיות שישה מחבלים, אבל גם כניסה למנהרה.
"שינוי משימה בשטח לבנון זה חתיכת אירוע", מספר רס"ן נ' מסיירת גולני, שהיה ממפקדי הכוח. "בקלות היו יכולים לבטל את המבצע, אבל היה אמון גדול ביכולת שלנו. אני זוכר שאחד מהכוחות שהצטרפו אלינו שאל: 'זה אפשרי?' אמרתי לו: 'חביבי, אתה עם סיירת גולני'. לא מדברים במבצעים כאלה. אסור להדליק פנס. אז נכנסנו מתחת לשמיכה, אני, מפקד היחידה והמפק"ץ, ותכננו את המשך הציר. עשינו נוהל קרב בתוך חמש דקות".
הכוח הגיע ליעד החדש, אבל ידע שבבית יש מחבלים. הלוחמים הכווינו את חיל האוויר שיפציץ את המבנה, אבל לא יהרוס אותו לחלוטין, כדי שעוד באותו הלילה הם יוכלו להיכנס ולמצוא את המנהרה. הכוח הסתתר בצמחייה הסמוכה, וראה איך אחרי ההפצצה אמבולנסים מפנים שישה מחבלים פצועים. כשהם הבינו שהשטח פנוי הם נכנסו לבית, ובתוך חדר, ליד מקרר, מצאו את פתח המנהרה שחיפשו.
המנהרות בצפון שונות מאלה שברצועת עזה, בגלל הקרקע הקשה לחציבה. אורכן בדרום לבנון הוא בדרך כלל כמה עשרות מטרים בלבד. המנהרה הזו היתה באורך של 250 מטרים, עם הסתעפויות, מאורגנת היטב ליום פקודה.
"התחלנו תהליך זיכוי כדי לוודא שאין בפנים אויב ושהיא לא ממולכדת", מספר רס"ן נ' מיהל"ם. "ממש הרגשנו את נוכחות המחבלים, שהיו שם כמה רגעים לפני כן. כוס קפה חמה היתה מונחת על השולחן, היתה נרגילה שהגחלת בה בערה, מקרר מלא באוכל, ואיתרנו סימני חפירה. למרבה המזל, המנהרה עדיין לא חצתה את הגבול".
את אנשי הסיירת הטרידו הממצאים שאותרו במקום. "המחבלים היו מאורגנים", ממשיך רס"ן נ' מיהל"ם. "וסטים, נשקים, אר.פי.ג'י. אני נוטה לא לחשוב על כלום במהלך מבצע, אבל כשיצאנו - קודם כל חשבתי על הילדים שלי. הרי ב־7 באוקטובר ראינו ילדים נשחטים, והמנהרה הזו היתה מכוונת למטולה ולמשגב עם. הרגשתי שמנענו אירוע דומה. רגע עצום של סיפוק".
חיסול בשושו
לנוכח השינויים במשימה, לוח הזמנים של הכוח התקצר דרמטית. באירועים כאלה אין מקום לטעויות. הלוחמים חייבים לחזור לתחומי ישראל לפני שהשמש מאירה, כדי שהאויב לא ירגיש בנוכחותם. הכוח היה צריך לאתר, לתעד ולמפות את המנהרה, אבל לא להרוס אותה, כדי שהמחבלים לא יידעו שהם היו שם, וכדי שכשהתמרון הקרקעי יחל הכוחות יידעו היכן הם אמורים לפעול.
ב', ראש ענף מבצעים מיוחדים באוגדה 91: "השעון היה פקטור משמעותי, אבל הירח והשמש הכתיבו את הנעשה. גם כשאתה מותש אחרי ליל פעילות ורוצה לשים את הראש לשעתיים-שלוש, אתה יודע שלמחרת יש עוד ביצוע - ואתה דרוך"
סגן ג' מסיירת גולני ורס"ן נ' מיהל"ם נכנסו למנהרה כדי לתעד את הממצאים ולמפות. תוך כדי כך הם איתרו את הפיר שחיפשו בתחילת הלילה, שהיה חסום בהריסות מהפצצה קודמת. "היינו צריכים לעבוד מהר", מסביר רס"ן נ' מגולני. "הרי מחלקים מבצע למקטעים, ובכל מקטע חייבים לעמוד בזמנים שהקצבנו. אם לא הספקנו - יש צורך בהערכת מצב אם לבטל או להמשיך. במשימה הזו הגענו לקשקש. ברשת הפנים האיצו בנו. מפקד האוגדה ביקש בכל שנייה 'דוח מצב', כי הם היו צריכים לקבל החלטה. בסוף יצאנו משם כמו בריצת מד"ס ועברנו את הגבול בשנייה האחרונה".
כשבוע לאחר מכן הסיירת חזרה לכפר, למבצע ממוקד ומהיר - חיסול חוליית המחבלים ששבה לאזור המנהרה. בתוך שעה וחצי הלוחמים נכנסו ללבנון, ביצעו ויצאו. אני שואל איך מבצעים חיסול חשאי מבלי לערב ירי קטלני. שני אנשי הסיירת מחייכים, משאירים את הסוד שמור אצלם.
זו היתה אחת המנהרות המשמעותיות שצה"ל איתר לפני הכניסה המאסיבית ללבנון. כשהחל התמרון, היתה זו חטיבת הצנחנים שהגיעה לכפר כילא כדי להשמיד את המקום. רס"ן נ' מיהל"ם הצטרף וכיוון את הלוחמים בדיוק למקום.
"המנהרה כבר איננה", הוא מרגיע. "אם בעזה אני יכול לשים כמות מסוימת של חומר נפץ והקרקע תקרוס - בצפון הקרקע סלעית, ואם כמות המטען לא מספיקה המנהרה רק תתרחב. הבנו שבטון מתאים הרבה יותר לאיטום. פרסנו צינורות והבאנו 190 משאיות כדי למלא אותה".
ככל שמועד תחילת התמרון התקרב, כך גבר קצב המבצעים המיוחדים בשטח לבנון, מתוך רצון להכשיר את השטח כמה שיותר ולהפחית את הסיכונים כשצה"ל ייכנס. "בכל יום אתה חי סביב האדרנלין שזורם בדם", אומר ב' מאוגדה 91. "גם כשאתה מותש אחרי ליל פעילות ורוצה לשים את הראש לשעתיים-שלוש, אתה יודע שלמחרת יש עוד ביצוע, ואתה דרוך. זו היתה תקופה מטורפת שבה השעון היה פקטור משמעותי, אבל הירח והשמש הכתיבו את הנעשה. מאז 2006, במלחמת לבנון השנייה, לא דרכנו על אדמת לבנון בצורה כזו אינטנסיבית, ופתאום רואים דברים שמחברים בין המחקר לבין השטח".
רס"ן ג' היה מ"פ בגדוד 12 של גולני עד לקיץ שעבר, אז מונה לפקד על פלגה ביחידת אגוז, האחראית למבצעים. היישר מטקס המינוי הוא נלקח צפונה, ונאמר לו שלמחרת יתקיים נוהל קרב למבצע מעבר לגדר.
"ביום שבו נכנסתי לתפקיד חיסלו את פואד שוכר (רמטכ"ל חיזבאללה, א"ל)", הוא נזכר, "מצד אחד זה מאתגר, כי אתה עדיין לא מכיר את האנשים אישית. מצד שני, גדלתי ביחידה. כולנו שם מכירים את השפה, והכרתי גם את מי שהיה הסמל שלי, רס"ל נועם ברזילי ז"ל, שנהרג בקרב בתחילת התמרון".
רס"ן ג', מפקד פלגה באגוז: "פתאום שמענו רעש של מישהו שהלך בקו הבתים. הכוח קפא. דמיין מלא עיניים מסתכלות לאותו הכיוון ומחכות במשך 45 דקות - עד שהיינו משוכנעים לגמרי שהוא כבר לא שם"
הפעולה הראשונה של רס"ן ג' כמפקד פלגה באגוז היתה פשוטה, לפי הגדרתו. מתברר שבמשך שנים חיזבאללה פיזר ליד הגבול מחבלים בטענה שהם אנשי ארגוני סביבה, והם התעסקו בחפירות. אחת מהן היתה סמוכה למוצב צה"ל.
"מרחק של 150 מטרים מהגדר", הוא מדייק. "מנהרה יחסית עמוקה, שהיתה אמורה לשרת אותם כחלק מתוכנית הפשיטה על ישראל. ברוב המבצעים נכנסים בלילה עם כוח קטן, וזה גם ייעודנו כקומנדו. השלב הראשון זה למצוא את המנהרה, ואז יש כמה אופציות. בהרבה מקרים היינו שמים מטען עם טיימר, ואז הפיצוץ היה מתרחש הרבה אחרי שאנחנו יוצאים. פעולת קומנדו קלאסית".
"עברנו מחסום תודעתי"
בניגוד ללחימה, שבה כוח נע באגרסיביות ובכמויות, כאן מדובר בכוח קטן שאם הוא נחשף - עלולה להיווצר בעיה. אמנם בכל מבצע המתינו מאחור כוחות חילוץ אוויריים וקרקעיים למקרה חירום, אבל אנשים בשטח ידעו שעד שהעזרה תגיע יכולות לעבור דקות ארוכות.
"הכל עובד על אוטומט", מסביר סגן ג' מגולני. "בהתחלה יש התרגשות של חציית הגבול - אבל זהו, אתה כמו רובוט. המחשבה היחידה היא איך אני עושה את זה בצורה הכי טובה. זה כמובן עלול להתחרבש במהירות, אבל בשביל זה סיירת גולני נמצאת שם. בשנייה אנחנו הופכים משושואיסטים ללוחמים, ומצליחים להפוך את הקערה. עכשיו, כשאנחנו מספרים על זה, הכל נשמע ורוד ויפה, אבל זו עבודת נמלים. לוחמים קרעו את התחת כדי שזה ייצא לא פחות ממושלם".
רס"ן נ', לשעבר מפקד פלגה בסיירת גולני: "שינוי משימה בשטח לבנון זה חתיכת אירוע. היו יכולים לבטל את המבצע, אבל היה אמון ביכולת שלנו. אחד מהכוחות שהצטרפו אלינו שאל: 'זה אפשרי?' אמרתי לו: 'חביבי, אתה עם סיירת גולני'"
רס"ן ג' מאגוז זוכר לילה שבו הלב החסיר פעימה. "נענו בכפר אל־עדייסה", הוא מספר, "כוח קטן, אבל יחסית גדול למבצע כזה. אנשים היו מפוזרים בכל מיני מקומות, ולפתע שמענו רעש של מישהו שהלך בקו הבתים שמתחתינו. באותה השנייה הכוח קפא במקום. אני קורא לזה 'הקשר שבשתיקה', כי כולם מבינים מה צריך לעשות - לא לדבר. קופאים. אתה יכול לדמיין מלא עיניים מסתכלות לאותו הכיוון ומחכות. במשך 45 דקות עמדנו סטטיים, עד שהיינו משוכנעים שהוא כבר לא שם והמשכנו במשימה".
קפיאה במקום, ולא שכיבה או ריצה למסתור, היא חלק מהתרגולת. "אתה יודע שיש מעטפת שלמה לצידך, אבל עדיין, אתה לבד עם האנשים שלך, וזה דורש קור רוח אחר", מסביר רס"ן ג' מאגוז. "מהות המבצע היא להישאר שקטים ולהביא הישג. הלוחמים שלנו נבחרו מלכתחילה להיות כאלה. הם מבינים את החשיבות, וממבצע למבצע זה נהיה יותר מורכב".
רס"ן ג' זוכר מבצע בכפר השיעי חולא, שנמצא מול מושב מרגליות וקיבוץ מנרה. "זה היה אחד המבצעים העמוקים והמורכבים בדרום לבנון", הוא אומר. "המטרה היתה למצוא מנהרה שנחפרה בלב היישוב. נכנסים למקום שכמה דקות לפני כן הסתובבו בו אנשים ונסעו רכבים". המודיעין היה מדויק, והתפקיד היה להגיע ולאשש או לשלול את המיקום. "נכנסנו למרחב המנהרה, ביצענו אבטחה מקומית וירדנו למטה ומצאנו שם מפות, נשקים וטילים, שלקחנו איתנו כדי שיוכלו לחקור אותם בארץ".
הופתעת ממה שמצאתם?
"אחרי שראיתי את הלחימה בעזה, הבנתי שכאן זה אויב מסוג אחר. בעזה מהר מאוד התפרקה המערכת, ונשארו מחבלים קטנים שיצאו ממנהרות וירו אר.פי.ג'י. כאן יכולנו לראות עבודה של שנים. תיקי פשיטה, צ'ימידנים, מזוודות עם קלצ'ניקובים ורימונים, נעלי חי"ר. הכל מסודר בתו תקן. במנהרה בכפר ראמיה מישהו כתב 'הדרך לירושלים', ואפשר להבין מה מוביל אותו. אבל עם המבצעים האלה עברנו מחסום תודעתי שאפשר להילחם ולנצח".
למעט מבצע אחד שבו נפצעו שלושה לוחמים ממטען שהונח, או מנפל שעלו עליו בטעות, כ־200 מבצעים עברו בשלום. החשאיות נשמרה - עד שבצה"ל החליטו שאפשר לספר על ההישגים.
"האויב הבין שצה"ל יודע להגיע לכל מקום, והוא גם ראה את זה במקומות שרצינו שהוא יידע שהיינו בהם", אומר רס"ן נ' מיהל"ם. "הצלחנו לייצר אצלו תחושת נרדפות, והשגנו מודיעין חשוב. הגענו לתמרון חזקים יותר באופן משמעותי. כשנכנסו לכפר כילא עם הצנחנים, היה אויב במנהרה שתיעדנו. ידענו היכן הפירים נמצאים ומאיפה המחבלים יכולים לצאת, וזה השפיע על כל תפיסת הלחימה".
ב' מאוגדה 91 מוסיף: "בהיבט הלגיטימציה, הראינו לכל מי שצריך מה היה פרוס בקו הגבול, במרחק של מאות מטרים עד קילומטרים ספורים מתושבי מדינת ישראל. זה גם תרם לביטחון המח"טים והמג"דים, שהגיעו לתמרון וידעו מה הם עומדים לפגוש, אחרי שהכוחות המבצעיים ישבו וסיפרו להם איך השטח נראה. זה כמו ללכת אחרי מישהו שכבר היה שם. היה ביטחון שאנחנו באים חזקים וננצח".
פרק נפרד במלחמה
חוץ מרס"ן נ' מיהל"ם, שעדיין מפקד על פלוגת סילוק הפצצות, האחרים כבר החליפו תפקידים. היום סגן ג' הוא סגן מפקד בית ספר להכשרות בסיירת, רס"ן נ' מסיירת גולני מכהן כסמג"ד בא"ח גולני, ואילו רס"ן ג' בדיוק סיים את תפקידו כמפקד פלגה באגוז ויוצא ללימודי תואר שני.
"היחידה שלנו עשתה עשרות מבצעים, ואנחנו פה כדי לספר", אומר רס"ן נ' מסיירת גולני. "אנחנו בדרך כלל לא מתראיינים, אבל זה בשביל המשפחות השכולות שבניהן השתתפו במבצעים, ובשביל הלוחמים שנלחמים כעת בעזה והיו שם".
רס"ן ג' מאגוז נלחם ברציפות מאז תחילת המלחמה. ביום שבו היחידה שלו נכנסה לג'נין נולד בנו, ואחרי הברית הוא כבר חזר והרים נשק. לדבריו, מכל שירותו הצבאי - החודשים האלו בקיץ שעבר היו אחרים, בלתי נשכחים.
"בכל חודש במלחמה אתה מתלבט אם החודש הקודם היה יותר ייחודי", הוא צוחק. "ספציפית הפרק הזה היה שונה, כי הרוב דומה. בדרך כלל בצד השני יש מחבלים שרוצים להרוג אותך, ואתה צריך להרוג אותם, אבל החודשיים האינטנסיביים האלה היו שלב שבו ממש הרגשתי את ייעוד היחידה, ולדעתי הוא ייזכר כפרק נפרד מכל שלב בתמרון.
"אתה יושב בשיח, ממתין לעבור ציר, ופתאום נופל לך האסימון שבמשך שנים לוחמים התאמנו למבצע כזה, והנה - עכשיו בכל ארבעה ימים אתה עושה עוד מבצע קומנדו. החיילים שלנו היו מוכנים לסגור שנתיים ברצף, אם הם היו יודעים שאלה הדברים שהם יעשו במהלך השירות. זה הדור. לזה הם התאמנו".
eyal1iris@gmail.com
