"החיים הם כמו עוגה": תומר אומנסקי אופה לכם סיפור מדהים לשבועות, ויש גם מתכון

כשתומר אומנסקי הגיע למצוות הוא קיבל מסנדרה, אחותו הגדולה, ארבעה שיעורי אפייה. רון, אחיו התאום שגדול ממנו בשלוש דקות, קיבל ממנה שיעורי רכיבה על סוסים. "היא ראתה אותנו", הוא אומר, וגומות חן פורחות לצידי החיוך שלו כשהוא ממשיך לדבר על סנדרה, שהתעקשה מול ההורים שהתאומים ייצאו למסע לפולין, אפילו שזה כבד בכיס, שלא ישרוף להם כמו ששרף לה כשנשארה מאחור שכל הכיתה טסה לפולניה. סנדרה ששמה כסף בצד כדי שתוכל לתת לאחים שלה איזה סכום כשיגיעו לגיל 20.

"כמה מזל, איזה חסד, איזו אחות", אני נאנחת. "אין דברים כמוה", אומנסקי משווה ומעלה, "היא היתה כמו אמא שנייה בשבילי".

עשר שנים מפרידות ביניהם. היא עוד נולדה שם, על האדמה הטובה של אודסה. הילדה הקטנה שעלתה עם אבא ואמא בתחילת שנות ה־90' אז, עם קריסת בריה"מ, כשתנועות לאומניות וימין קיצוני החלו לפעול במרחב הפוסט־סובייטי וכשאנטישמיות עממית חגגה ברחובות.

מאשה ומישה אומנסקי הרגישו שלא בטוח להישאר, והיגרו לארץ אבות, שם חיכו להם סל קליטה ואפשרות לבחור בין פרויקט מגורים בסביון לפרויקט בלוד, שאיכשהו נראתה להם אז יותר אטרקטיבית.

באודסה מאשה עבדה כאחות מוסמכת, ומישה כמנהדס חשמל. בארץ הוא עבד כפועל במפעל לייצור אסלות ו"אמא ניקתה חדרי מדרגות עד שקיבלה את ההסמכה", תומר אומר ונושם לרגע את האהבה. "כבר 30 שנה היא עובדת כאחות בשיבא, ואבא עובד בשטראוס. בעולם אחר, אמא היתה יכולה להיות חיה שטורפת את החיים. אבל היא עשתה הכל בשביל הילדים שלה. היא ואבא, שנשא על הגב שלו את כל האחריות של להוציא משפחה ממדינה ולקחת אותה למדינה אחרת, והיה צריך לגרום לחרא הזה להצליח.

"אני רואה אנשים שעלו איתם במקביל, רואה מה מקומנו בחיים לעומתם, וההשוואה הזו מחמיאה להורים שלי. הם נתנו לנו הרים וגבעות: טיולים, נסיעות, שיעורים פרטיים, אבל אבא לימד אותנו שהחיים הם כמו עוגה: אם נגסנו מזה, אז לא יהיה גם לזה. לא לבשנו מותגים כמו ילדים אחרים, ותיק חדש לבית הספר קנו לנו כל שנתיים. עכשיו, כל שנה אני קונה לאחיינים שלי את התיק הכי שווה שיש", הוא חותם, ומוסיף שברור לו שזה יותר בשבילו מאשר בשבילם.

באודסה ההורים לא חזרו לבקר מעולם. תומר אומר שהוא חושב שהם מצולקים. "הם לא באמת עלו לארץ, הם ברחו לארץ. כי כמה אפשר לשמוע שאתה 'יהודי מלוכלך'?", הוא עוצר לרגע, ומוסיף: "אפילו שפה זה התחלף ב'רוסים שיכורים וזונות'. בקיצור, גם לא פיקניק".

אתה כבר נולדת פה. גם בילדות שלך זה היה הלך הרוח?

"בואי נגיד את זה ככה: הייתי מתבייש להביא אנשים הביתה". בועטת לי בבטן התשובה שלו, וממשיכות המילים על הילד שהיה. זה שבניגוד לאחים שלו, ששימרו את הרוסית, הוא חיזר אחרי עברית חפה מטעויות וממבטא. אני שואלת אם הוא חושב שבחירה בסביון היתה עושה את הקליטה קלה יותר. "היינו אוכלים את אותו חרא, אבל עם יותר נדל"ן", הוא מחייך את התשובה.

חלום הילדות

בסוף החודש ימלאו לתומר 30. הילד שמאז שהוא זוכר את עצמו ריחות של חמאה חמה קראו לו למטבח. הוא אומר שמשחקים של בנים אף פעם לא עניינו אותו, גם לא ספורט, ואפילו לא נגינה. האפייה נתנה לו כוח ופרנסה, והפכה אותו למשפיען רשת שקנה לו שם של מתכונאי מדויק, כזה שתמיד מצליח איתו.

"ידעתי שביום שאצא מהארון זה יהיה בסדר, אבל היתה לי אסטרטגיה חולה בראש: לצמוח ברמה כזו שאם זורקים אותי מהבית, יהיו לי מספיק משאבים, עצמאות ויכולות נפשיות לעמוד בזה"

"ידעתי שביום שאצא מהארון זה יהיה בסדר, אבל היתה לי אסטרטגיה חולה בראש: לצמוח ברמה כזו שאם זורקים אותי מהבית, יהיו לי מספיק משאבים, עצמאות ויכולות נפשיות לעמוד בזה"

בדירה שהוא קנה בלוד הוא מעביר סדנאות, וכבר לא מתלהב מאפיית מגדלי עוגות בזהב. עשיית מטבחים בוגרת, שמתכנסת עכשיו ל"אוסף המתכונים שלי", הספר הראשון שלו, שעתיד לראות אור בשבוע הספר הקרוב בהוצאת קוראים. את הספר ערכה תמר שוורצברד גולן וצילם נדב מרגלית. "עוד חלום ילדות שאני מגשים", הוא אומר כשאני שואלת למה בעצם פרינט. "יש משהו נעים ונכון בלעקוב אחרי ההוראות מתוך דפים שמתכסים בכתמים. מתכונים שלא קופצים לך באמצע, כמו שקורה עם מסכים".

זהו ספר ענייני, בהיר ומגרה, לא מכביר במילים, שבא לעשות לקוראים חיים קלים, ברורים. מתוך רסיסי הסיפורים צומחת אהבה גדולה למשפחה שלו: געגועים לסבתא שגרה איתם בבית, ולהורים של אמא שגרו בשדרות, וכשהיה מגיע לשם בחופשים היה מחכה לו שם תנור שסבא שלו מצא ברחוב וצבע במיוחד בשבילו, כדי שיוכל לאפות בכאילו.

בחטיבת הביניים הוא כבר התחיל למכור עוגות, כאלה שלמד לאפות מאמא וכאלה שנאפו אצלו בראש. את הכסף שהרוויח הוא שם בצד. הוא אומר שמגיל 14 זו היתה משימת חייו: להגיע לארבעה קירות משל עצמו. אחרי הצבא, ורגע לפני שהתחילו צילומי העונה השנייה של "בייק אוף", שבה זכה במקום הראשון, הנער שאפה את דרכו לדירה קנה אותה ויצא מהארון.

"יש לי הורים מדהימים. אני יודע שכל אחד אומר את זה על ההורים שלו, אבל הם באמת כאלה. ידעתי שביום שאצא מהארון זה יהיה בסדר, אבל היתה לי איזו אסטרטגיה בראש. אסטרטגיה חולה, אבל אסטרטגיה. אמרתי לעצמי שאני אצמיח את עצמי ברמה כזו שאם זורקים אותי מהבית, יהיו לי מספיק משאבים, מספיק עצמאות ומספיק יכולות נפשיות לעמוד בזה. זה היה מין חוזה כזה ביני לבין עצמי. גם היה לי ברור שעל המסך ב'בייק אוף' זה ייצא החוצה, גם אם לא אדבר את זה. ככל שהתקדמו המיונים היה ברור לי שהם רוצים אותי, אבל הם רוצים את תומר האוורירי, המעניין, הצבעוני. בבית הייתי יותר כבוי, יותר שקט, יותר מנסה להסתיר את ה'תומריות' הזאת".

בצבא הוא שירת בדובר צה"ל. עד היום הוא לא מבין איך ולמה שלחו לו מכתב לבוא למיונים. הוא רק זוכר שכולם אמרו לו שחבל על הזמן, כי לשם מתקבלים רק עם קשרים, אבל אמא אמרה שאין דבר כזה. אם הזמינו, הוא צריך ללכת.

הוא עבר שלושה מיונים. בשלישי ראיין אותו אביחי אדרעי, דובר צה"ל בערבית, שהמלחמה הבלתי נגמרת הפכה אותו לסופרסטאר. "כשהוא שמע שאני מלוד, הוא התחיל קצת להתסיס אותי בכל מיני שאלות שלא באו לי טוב, ופשוט נכנסתי בו. הייתי קצת טיפש, עם אובר ביטחון עצמי, היום יש לי הרבה יותר ענווה בשיח עם אנשים. לא ידעתי כמה הוא בכיר, לא חיברתי בין הנקודות. זה לא עניין אותי. גם לא ידעתי מה זה דו"צ. באמת דיברתי לא מכובד".

מה הוא אמר?

"משהו שקשור בדו־קיום. כל מיני אמירות שלא לא זרמו לי טוב באוזן".

כי היו לך חברים ערבים?

"בטח. למדתי ביסודי עם ערבים".

מהערבית הוא זוכר רק כמה מילים בסיסיות. הוא נפרד ממנה בכיתה ז', אז עבר ללמוד ב"יוענה ז'בוטינסקי", חטיבת ביניים ותיכון בבאר יעקב שאליו כל העולים מחבר העמים שלחו את הילדים שלהם, שילמדו מדעים מוגברים ואמנויות. "ידעתי ששם לא ייגעו בי על הרוסי. הייתי גם מספיק מיוצב כדי לא לסבול מהצקות על המשקל כמו ביסודי, שם כל הזמן שרו לי 'תמיד איתך תומר הפרה'", הוא מזמזם לרגע, שאוכל לזהות גם אני את הלחן לפרסומת ההיא של עלית.

התיכון הוקדש להצקות סביב המיניות שלו. "בגיל 13 כבר הייתי מגובש בהיבט המיני", הוא אומר כשאני שואלת אם היו לו אז חברות. "אני מת על נשים, באמת, אבל אין שום סיכוי. בתיכון לימדתי את עצמי להסתכל על נשים, כי הדבר היחיד שעניין אותי זה להסתכל על המכנסיים הקצרים של הבנים, אבל ידעתי שאם אני מסתובב אני חייב להסתכל על הבת או משהו כזה. לימדתי את עצמי להרים את הראש ולהסתכל על החזה. עד היום, כל אישה שאני רואה אני קולט את כל הפרטים בשנייה: מה היא לובשת, מה היא נועלת, עונדת, הכל".

"הרגשתי בבית"

אני מתעניינת אם כל ג'אז הילדות הזה לא עשה ממנו שונא אדם, "פעם הייתי פוגע חזרה, כי זה היה הכלי היחיד שהיה לי, אבל ארבע שנות טיפול עשו את שלהן". גם הצבא היטיב איתו: "בדובר צה"ל הרגשתי בבית בפעם הראשונה. הליברליות של האנשים, הרקע שממנו הם באו, תחומי העניין... פתאום לא הייתי שונה. למדתי שם כל כך הרבה, הייתי טוב בזה".

חברה רשמה אותו ל"בייק אוף": "בין צילום הגמר לבין השידור עברה כמעט שנה, שבה כבר ידעתי שאני הזוכה. דקה אחרי שניצחתי ויצאנו מהאולפן, על המדרכות של נמל תל אביב ששם זה צולם, אחותי אמרה לי ולהורים שלי 'עכשיו הוא חייב ללכת לתואר ראשון. זה הדבר היחיד שישמור אותו על הקרקע'.

"אני חושב ששבועיים אחרי זה נרשמתי לתואר ראשון באקדמית תל אביב יפו, לימודי חברה וממשל עם תקשורת פוליטית. סיימתי בהצטיינות. באמצע השנה התחילו פרומואים ל'בייק אוף'. זאת היתה החלטה מאוד־מאוד הזויה לעשות תואר ראשון תוך כדי שידור ריאליטי ולהתחיל קריירה".

מהי הקריירה שלך? אתה אופה? זו הקריירה?

"לא, אני איש קולינריה".

מה זה אומר?

"אני חושב שבסוף, הקריירה שלי היא לגעת באנשים דרך האוכל. אני לא מטפל, אני לא מתיימר להיות מטפל, אני לא מתיימר להיות בדרן, אני לא שחקן. אני רוצה לגעת בכמה שיותר אנשים".

אז למה לא לפתוח קונדיטוריה?

"כי במדינת ישראל, מי שפותח קונדיטוריה מאבד את הנשמה שלו לביורוקרטיה ולמיסים. את רוצה למכור מאפה שהדרך היחידה להרוויח ממנו היא למכור אותו ב־43 שקלים, אבל יש ציפייה ממך למכור אותו ב־18 שקלים, כי אחרת את גרידית".

"אנחנו רק מספרים וקליקים"

הפרנסה הגדולה באה משת"פים באינסטגרם. "לא משנה איך יציגו את זה, בסוף החברות שעובדות איתנו רואות בנו רק מספרים וקליקים. ככה העולם עובד. לומדים לחיות בתוך זה. אחת החברות הכי טובות שלי התחתנה בבוקר של אסון מירון. בשיא ההתרגשות התלבשתי ונסעתי לחתונה. מי חשב בכלל על חדשות?". בהיי מטורף, הוא העלה סטוריז מהאירוע לאינסטגרם. באותו הערב ירדו לו 2,000 עוקבים. הוא אומר שפעם הוא היה נבהל מזה, היה מכור, בודק את דופק המספרים בכל רגע. עכשיו כבר לא.

"למה לא לפתוח קונדיטוריה? כיבישראל, מי שפותח קונדיטוריה מאבד את הנשמה שלו לביורוקרטיה ולמיסים. את רוצה למכור מאפה שהדרך היחידה להרוויח ממנו היא למכור אותו ב־43 שקלים, אבל יש ציפייה ממך למכור אותו ב־18 שקלים, כי אחרת את גרידית"

"יש יוצרי תוכן טובים ממני ועם מספר עוקבים גדול משלי", הוא אומר לי לפני פרידה את שכבר שמעתי לגביו מאיש שיווק שעשה איתו שת"פ. "אבל יש לי קהילה ויש לי אופי, והקהל שלי יודע שאם אני נותן מתכון, אפילו שהוא מוכר כמו שיש לכולם, יש עליו את החותמת שלי. את יודעת כמה זבל מסתובב שם באינטרנט? כמה כסף אנשים שופכים על מתכונים שלא מצליחים?".

לכבוד ספר הביכורים, לכבוד כוחה של אהבת הורים, לכבוד אחיות גדולות, לכבוד ילדים מנצחים ולכבוד חג השבועות, אני מביאה בפניכם מתכונים מתוך הספר, שבו הפרק המוקדש לעוגות ולמאכלי גבינה גירה אותי במיוחד. כראוי לילד שצמח באסכולת האפייה של בריה"מ, שמן הקנולה מככב במתכונים. כשניסיתי להכין את הבלינצ'ס המרתי אותו בשמן זית. יצא נפלא.

פונצ'יקי גבינה

מתכון קליל לכדורי גבינה מתוקים מטוגנים, רכים ואווריריים. הכמות יפה לכ־50 כדורים

לבצק:

√ 1 ק"ג גבינה כחושה לאפייה (טבורוג, כנען, טוב טעם וכדומה)

√ 6 ביצים בגודל L

√ ¼1 כוסות (250 גרם) סוכר

√ ½ כפית מלח

√ 3 כוסות (420 גרם) קמח

√ 2 שקיות (20 גרם) אבקת אפייה

לטיגון:

√ שמן קנולה

לציפוי:

√ 1 כוס (200 גרם) סוכר

√ 1 כפית קינמון (אם אוהבים)

אופן ההכנה:

בקערת מיקסר עם וו גיטרה מעבדים את הגבינה, הביצים, הסוכר והמלח לתערובת אחידה. מוסיפים את הקמח ואבקת האפייה ומערבבים להאחדה.

בסיר רחב מחממים שמן לטיגון עמוק (160 מעלות). בידיים משומנות יוצרים כדורים בגודל כדורי פלאפל ומטגנים בשמן החם 8-6 דקות עד להזהבה. מוציאים ומניחים על נייר סופג או על רשת צינון. מגלגלים את הכדורים בתערובת סוכר וקינמון ומגישים מייד. הפונצ'יקי במיטבם מייד כשהם יוצאים מהשמן.

בלינצ'ס גבינה

תומר אומר שאמא שלו היא אלופת הבלינצ'ס. "היא מטגנת אותם דקים־דקים, הופכת אותם בידיים חשופות וממלאת בכל טוב". הכמות יפה לכ־30 בלינצ'ס

לבלינצ'ס:

√ 7 ביצים בגודל L

√ ¼ כוס (50 גרם) סוכר

√ ¼ כוס (50 גרם) שמן קנולה

√ ½3 כוסות (500 גרם) קמח

√ ½ כוס (120 מ"ל) מים

√ 1 כפית מלח

√ 1 ליטר חלב

למילוי:

√ 1 ק"ג גבינה לבנה 5%

√ ½ כוס (100 גרם) סוכר

√ 1 חבילה (80 גרם) אבקת אינסטנט פודינג וניל

√ 4 כפות גדושות (80 גרם) קורנפלור

√ 1 כפית מחית וניל או 2 כפיות תמצית וניל

√ 2 ביצים בגודל L

לטיגון:

√ 3-2 כפות שמן קנולה

√ 50 גרם חמאה

אופן ההכנה:

הבלינצ'ס: בקערת מיקסר עם וו הקצפה טורפים את הביצים, הסוכר, השמן, הקמח, המים והמלח לתערובת אחידה. מוסיפים את החלב בהדרגה וטורפים להאחדה.

אם הבלילה גושית, מסננים במסננת דקה. מכסים ומשהים בטמפרטורת החדר למשך כחצי שעה.

המילוי: מערבבים בקערה את כל מרכיבי המילוי ושומרים במקרר.

מחממים מחבת נון־סטיק על להבה בינונית ומשמנים במעט שמן. יוצקים כרבע כוס מהבלילה למחבת ומטים בתנועה סיבובית לפיזור אחיד של התערובת. מטגנים למשך 3-2 דקות מצד אחד, הופכים ל־3 שניות ומעבירים לצלחת. מכסים במגבת מטבח נקייה וממשיכים לטגן את שאר הבלינצ'ס.

מחממים תנור ל־180 מעלות במצב טורבו ומרפדים תבנית בנייר אפייה.

על משטח העבודה מניחים חביתית אחת. מניחים בחלקה התחתון כף גדושה מהמילוי, משטחים מעט, מקפלים מימין ומשמאל ומגלגלים לצורת בלינצ'ס הדוקה. מניחים בצלחת כשנקודת החיבור פונה מטה, כדי שלא ייפתח. חוזרים על הפעולה עם שאר הבלינצ'ס.

מחממים מחבת על להבה נמוכה, משמנים בחמאה ומטגנים את הבלינצ'ס למשך 3-2 דקות מכל צד, עד שהם זהובים. מעבירים לתבנית המרופדת ואופים למשך 10 דקות.

קיש בטטה לזכר יובל

"עמית הלבני היקרה והאהובה אפתה איתי את עוגת החתונה של אחי התאום", כותב תומר בפתיח למתכון. "בעלה, יובל הלבני ז"ל, נהרג בהיתקלות מול מחבלים במלחמת חרבות ברזל. את הקיש הזה הכנו ליום הזיכרון הראשון, לזכרו של יובל". הכמות יפה לתבנית קיש מתפרקת בקוטר 28 ס"מ (או ל־2 תבניות קיש בקוטר 20 ס"מ)

לבטטות:

√ 3 בטטות, קלופות ופרוסות לטבעות עבות

√ ¼ כוס שמן זית

√ 2 גבעולי תימין טרי (רק העלים) או

1 כפית תימין יבש

√ 1 כפית מלח

לקלתית:

√ ½2 כוסות (350 גרם) קמח

√ 200 גרם חמאה חתוכה לקוביות

√ 2 כפות (20 גרם) סוכר

√ 1 כפית מלח

√ 2 ביצים בגודל L

√ 1 כף חומץ

לרויאל:

√ 4 ביצים בגודל L

√ 250 מ"ל שמנת להקצפה 38%

√ 1 כוס (240 מ"ל) חלב

√ ⅓ כוס (50 גרם) קמח

√ 1 כפית מלח

√ קורט פלפל שחור

√ ¼ כפית אגוז מוסקט טחון

להרכבה:

√ 250 גרם גבינת פטה או בולגרית

אופן ההכנה:

מחממים תנור ל־180 מעלות במצב טורבו ומרפדים תבנית בנייר אפייה. מסדרים בתבנית את הבטטה, מוסיפים את התיבול וצולים למשך כשעה, עד שהבטטה רכה וזהובה. מצננים.

הקלתית: בקערת מיקסר עם וו גיטרה מעבדים את הקמח, החמאה, הסוכר והמלח לפירורי בצק במרקם חולי. מוסיפים את הביצים והחומץ ומעבדים לפירורי בצק גדולים.

על משטח מקומח קלות אוספים את הבצק לכדור ומרדדים לעובי 3 מ"מ. מעבירים את הבצק לתבנית ומצמידים היטב לתחתית ולשוליים ליצירת זווית ישרה. מסירים את עודפי הבצק ושומרים בצד. מנקבים מעט חורים באמצעות מזלג ומעבירים למקפיא לשעה אחת לפחות.

מערבבים בקערה את כל מרכיבי הרויאל. מסדרים את פרוסות הבטטה הצלויות על הקלתית הקפואה ומשבצים ביניהן את גבינת הפטה.

יוצקים את תערובת הרויאל מעל לבטטות. משאריות הבצק ששמרנו אפשר לקרוץ קישוטי בצק ולשבץ מעל הרויאל. אופים למשך כ־50 דקות, או עד שהקיש זהוב והמילוי יציב. מצננים.
הקיש נשמר במקרר עד 3 ימים כשהוא עטוף היטב. אפשר גם להקפיא אותו עד 3 חודשים.

עוגת גבינה בקלי קלות

"אני מבין למה הרבה אנשים מפחדים מעוגות גבינה עם הפרדות ביצים, הקצפות, אפייה מסובכת וצניחה פוטנציאלית", כותב תומר. "המתכון הזה הוא בדיוק ההפך – קליל ופשוט, הכל בקערה אחת ולתנור". הכמות יפה לתבנית מלבנית בגודל 30x20 ס"מ או לתבנית עגולה בקוטר 24 ס"מ

לעוגה:

√ ½1 ק"ג גבינה לבנה 5%

√ 6 ביצים בגודל L

√ ½1 כוסות (300 גרם) סוכר

√ 1 חבילה (80 גרם) אבקת אינסטנט פודינג וניל

√ ½ כוס (70 גרם) קורנפלור

לציפוי:

√ 2 גביעים (400 גרם) שמנת חמוצה 27%

√ 1 חבילה (100 גרם) אבקת סוכר

לקישוט:

√ 1 צנצנת ממרח לוטוס, מומס

√ 50 גרם שוקולד לבן, מומס

√ 50 גרם שוקולד חלב, מומס

אופן ההכנה:

מחממים תנור ל־140 מעלות במצב סטטי (חום עליון ותחתון). בתחתית התנור מניחים תבנית עם 2 כוסות מים רותחים, ליצירת סביבת אפייה מלאה באדים.

מערבבים בקערה את כל מרכיבי העוגה ויוצקים לתבנית משומנת.

אופים למשך שעה עד שעה ורבע, עד שהעוגה מזהיבה מעט בשוליים אך עדיין רוטטת במרכזה. מצננים למשך כשעה. מגבירים את חום התנור ל־180 מעלות.

הציפוי: מערבבים את השמנת החמוצה ואבקת הסוכר, יוצקים על העוגה ומחזירים ל־5 דקות אפייה. מצננים במקרר לפחות 6 שעות (עדיף ללילה).

מקשטים: יוצקים ממרח לוטוס על העוגה ומיישרים. מזלפים פסים של שוקולדים מומסים ויוצרים דוגמה בעזרת קיסם (תנועות קדימה ואחורה).

העוגה נשמרת במקרר עד 3 ימים כשהיא עטופה היטב.

שימו לב - ניתן לוותר על ציפוי השמנת החמוצה ולצפות את העוגה רק בממרח הלוטוס. אפשר גם לוותר על הקישוט, ולקשט בפירות טריים במקום.