ליד ביתי, בצפון בני ברק, קמה שכונה חרדית חדשה, מתחם הסופרים שמה. ממש לידה שוצף נהר הירקון, ובגדה השנייה, התל־אביבית, קבעתי את ביתי. והנה סיימו לבנותה, קריה יפהפייה, ומודעה התפרסמה: "פסק הלכה - יש איסור חמור להשכיר ולמכור לאנשים שאינם חרדים". הופה. פתאום צביון של שכונה הוא חשוב, ויש לשמור על שלמות המחנה ולא לתת לפולשים להתנחל, מעשה קוקייה.
אלא שאני חושב על כל הערים שבהן קורה ההפך. ערד, למשל. איך באו חסידי גור ובתוך שנים ספורות השתלטו על רוב העיר, גירשו את יושביה המקוריים, את מקימיה ואת צאצאיהם, הפכו גניה לתלמודי תורה ורחובותיה לדוממים בשבתות ובחגים. ומי שהעזו למחות - קיבלו את כל החבילה של אפליה וגזענות וכל כיוצא באלה ברכות. ובית שמש, וחולון בימים אלה - שלא לדבר על עיר הולדתי, ירושלים, שמה נהיה ממנה.
בליבי אני חושב לי שהשתלטות על עיר קיימת היא גרועה פי אלף מכיבוש עם תום הבנייה ולפני האכלוס. שינוי סדרי בראשית, הפיכת מוסדות ציבור לישיבות ולגני ילדים חרדיים, הבאת תרבות הדיור המקולקלת של הציבור החרדי אל תוך ערים שהיו בסדר גמור, והנה אשפה ברחובות ובחצרות - זאת אלימות קולוניאליסטית לשמה, ואין פוצה פה ואוסר השכרה או מכירה לחרדים בשם השמירה על זהות חופשית. ולא רק זה - בטוח שאם היה אירוע כזה, של איזה אדמו"ר חילוני שהיה אומר "אל תשכירו לחרדים", הוא היה מואשם באנטישמיות.
ראשית, אני קורא לכל משפחה חילונית שמחפשת דיור לבדוק מה קורה במתחם הסופרים בצפון בני ברק. יש מצב שזול שם בצורה שערורייתית, ויש לשכור ולקנות שם דירות ככל הניתן, אפילו במסווה, ולגוון מעט את האחידות החרדית. השכונה גובלת ברמת החי"ל החילונית, ואין שום סיבה שתהיה מטוהרת מחילונים. הבתים יפים מאוד, הרחובות רחבים ומזמינים, וכמו שהם באים אל ערינו ומשנים אותן מבפנים, חובה עלינו לעשות אותו דבר. יש פה מאבק על צביון - ויש להיאבק.
וחוץ מזה, אחרי שהגולדקנופף ילך לדרכו, ותקום ממשלה חדשה שבע"ה לא תהיה כפופה לגחמות החרדים, יש לקבוע מנגנונים למניעת הג'נטריפיקציה ההפוכה, שבמקום לשדרג שכונות באמצעות בעלי אמצעים - משנמכת ערים באמצעות השתלטות חרדית, וגורמת הפסדי ענק לתושבים המקוריים, באורח החיים וגם בערך הרכוש. חסרות דירות לציבור הזה? יקימו להם ערים חדשות על פי טעמם, ולא ידחקו את אחינו החילונים, המסורתיים והדתיים החוצה. די לכיבוש.
SSQ
על SSQ שמעתם? זהו שמה של כנופיית ילדי מהגרים, מסתננים, מדרום תל אביב, שעושה נפלאות בעיר. גם באזור מגוריה, וגם מתפשטת לכל עבר. אני עוקב בעזרת תושבים ששולחים לי סרטונים, שבהם פרחי אריתריאה, גאנה, ניגריה והשד יודע איפה מדברים עברית רהוטה, כמוני כמוכם, אבל מה שיוצא להם מהפה זה טקסטים כמו "חבל שהנאצים לא הרגו את כולכם". מי לימד אותם? הניחוש שלי טוב כשלכם.
אבל הדיבור עוד מילא. בשבוע שעבר החבר'ה האלה הוסיפו למעשי השוד, התקיפות וההצקות שלהם גם הצתת בית של קשיש בעוד האיש בתוכו. במזל הוא לא נשרף. תושבים במרכז תל אביב מדווחים שנהיה מפחיד לצאת מהבית, כי הפגעים הרעים האלה מגיחים משום מקום ולא עושים חשבון לאף אחד.
כמה צקצקו אבירי זכויות האדם לפני כמה שנים, כשתושבי השכונות הדרומיות בעיר, וגם כמה אנשי תקשורת, וגם אני, דרשו לא לאפשר למסתננים להכות שורש, להקים משפחות ולחיות פה קבוע. והנה, הרוח שנזרעה כבר הופכת לסוּפה, שמה יהיה בסוֹפה - כבר ברור. מיעוט אלים ומנוכר נוסף אל אויבינו מבחוץ, להכותנו מבפנים.
בתי המשפט לא נתנו סעד למדינה ואפשרו את החרפה הזאת. אני לא בונה עליהם שיתעוררו עכשיו. הם גרים בצפון העיר, ועד שהכנופייה תגיע אליהם ייקח עוד זמן שבו יהפכו הצעירים למבוגרים ולמסוכנים פי אלף - אבל אז יהיה מאוחר מדי. לא יוחזרו המסתננים לארצותיהם, אף שאין כל סיבה להישארותם. דחיינות קלאסית, אי־קבלת אחריות - אבל מה עכשיו?
מחלקת ההגירה של הטור מציעה ככה: מי שפה, יוכלו לקבל תושבות בהליך מסודר ומדורג. ילמדו היסטוריה ישראלית, ייבחנו על ספר החוקים, יישבעו אמונים למדינה, יעשו איזשהו שירות לאומי ויוכלו להישאר עם חלק מהזכויות. לא הצבעה, כמובן, זה בדור הבא.
אבל - כל מהגר עבודה, או בנו, או בן בנו, שייתפסו בפעילות טרוריסטית או פלילית שמטרתה הרס וחורבן, יועלו בתוך 24 שעות על מטוס לאפריקה. הם ובני ביתם. ילדים יאכלו בוסר ושיני כל המשפחה ייפלו. מקל וגזר. גזר קטן, מקל ענק. זהו.
האם יש בנו אמיצים לחוקק? האם יש בנו בג"צים לפסוק? האם ניתן לכנופיות לפורר את ערינו מבפנים? כמו שזה נראה עכשיו, התשובה היא כן. ניתן. למה? פרוגרס רעיל. הלוואי שאתבדה, אבל אם לא - אולי אצטרף גם אני ל־SSQ. נראה כיף. שורפים זקנים. אולי אצליח לשרוף בעצמי לפני שישרפו אותי.
לימון
איי ווז סיטינג ביי דה למון טרי, פתאום נפל עלי הפרי. זאת מציאות חיי. בין היום שבו דורי בן זאב שר את זה לפני 50 שנה לבין היום לא נפל דבר בעולם, חוץ מהלימונים. כי אני הבעלים של שלושה עצי לימון, והעצים האלה מנסים להרוג אותי בכל מיני שיטות, ואיני יודע כיצד להמתיק את הבשורה החמוצה.
כשנכנסנו לבית שלנו, הייתי בתקופת שתיית מיץ לימון בכל בוקר. מאז עבר לי, אבל באותו הזמן אספקת לימונים קבועה היתה חשובה לי, אז נטעתי שלושה עצים שיספקו לי כמה לימונים שאדם צריך. כאמור, קצת ירדתי מהסיפור של שתיית לימון בכל בוקר, כי יש מחקרים לכאן ולכאן, וחלק מהם שוללים מכל וכל, ואני אדם ממוחקר. בקיצור, אני מוצא את עצמי עם שלושה עצים מניבים, ובכמויות, ואין מה לעשות עם השפע. ברכה הפכה לקללה.
אני לא יודע מה קרה השנה, שבה למרות החורף השחון העצים נותנים יבול עצום, וחצרי מלאה עשרות לימונים שנפלו מהעץ, חטפו את הזץ, ונפער בהם סדק שאליו חודרים זבובוני לימון באלפים, משמידים את הפרי מבפנים - ומתפנים. כל לימון שנופל - עננת זבובונים מעליו עד לכלותו. וכך כל אדמותיי, שדותיי ומרחביי מלאים זבובים קטנים שאוכלים לימונים גדולים, נכנסים הביתה, מתארחים בסלון, בודקים מה יש במקרר, מרגישים בבית.
אמרתי: אדם מקבל לימונים - יתכבד ויכין לימונדה. הכנתי חמישה ליטרים. שלחתי את הבנות למכור במרכז. מכרו, חזרו הביתה עם שלל. למחרת רציתי שוב. אמרו - אבא, אנחנו לא עובדות אצלך; אתה רוצה למכור - לך בעצמך. איכשהו התמונה של כוכב הלייט־נייט של קשת משלים הכנסה במכירת לימונדה במרכז המסחרי לא הסתדרה לי בראש - אז ויתרתי, ונשארתי עם היבול.
שמתי מחוץ לבית בקופסה, שייקחו השכנים. עברו השכנים, עיקמו את האף והמשיכו בדרכם. להם יש אותה בעיה בדיוק - גם הם בעלי עצי לימון, אבל אצלם הבעיה מוכפלת פי מאה עם הפיטנגו שבדיוק נתן פריו. מי אוכל חצי טונה של פיטנגו בבת אחת? אמרה לי שכנה: תגיד תודה שלא נטעת שסק - כל הפרי מבשיל ביום אחד, חגיגה של חרקים וציפורים ועטלפים ונמיות ותמסחים. זה שיש לך לימון שלא מקובל על אוכלי־כל זאת חצי בעיה.
והבנתי. בעולם של עכשיו, שאין בו סחר חליפין ישן וטוב, אין טעם להיות בעלים של עצי פרי. עקרתי אותם ושתלתי במקומם איקליפטוסים. בקרוב אאכלס את הענפים בדובי קואלה, וכשיתרבו - אחליף בלימונים מהשכנים. כך עושים כלכלה.
avrigilad@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו