"לא יעלה על הדעת שאסיים קריירה בלי זהב לחניך שלי": אורן סמדג'ה פותח את הלב

גם אחרי השנה המטלטלת ביותר בחייו, שהתערבבו בה אבל אישי,יגון עמוקוגם הצלחה מקצועית וגאווה לאומית גדולה, אורן סמדג'ה לא מוכן לנוח. והוא מכוון, כהרגלו, גבוה לפסגה.

"אני רוצה להמשיך ולהוביל את נבחרת הג'ודו לאולימפיאדת לוס אנג'לס ב-2028", הוא מגלה בריאיון חשוף ומשותף שהעניק עם אשתו, ליאת, ויתפרסם במלואו מחר במוסף ראש השנה ובאתר "ישראל היום".

"אני לא יודע עדיין איזה תפקיד אמלא. אני מקווה שיהיו לי כוחות. אני צריך להתגבר עם עצמי על הכאב ועל הקשיים, ולהגיע כמו תמיד עם כל האנרגיות, המטרות והציפיות שאציב.

"לא יעלה על הדעת שאסיים את הקריירה בלי מדליית זהב אולימפית לספורטאי שלי. ואני אגיע לשם. זכיתי בזהב עם החניכים שלי בכל תחרות - אליפות עולם, אירופה, מאסטרס. רק באולימפיאדה אין לי זהב, וזאת המטרה הבאה שלי".

ביוני האחרון שכלו סמדג'ה וליאת את בנם הבכור, רס"ל (במיל') עומר סמדג'ה ז"ל, שנהרג בלחימה בעזה. כעבור חודש, בתום התלבטויות אדירות ואחרי שקיבל את אישור אשתו ושני ילדיהם, החליט סמדג'ה לטוס עם חניכיו למשחקים האולימפיים בפריז.

"היו לי שם רגעים אפלים. סבלתי, סבלתי נורא. אנשים רואים בי סמל של תקומה, אבל לא יודעים מה עברתי בכפר האולימפי. הניצחון הכי גדול שלי, שלנו, הוא שלא נכנעתי. הייתי חזק שם כמו ברזל. אם הייתי נכנע ונשאר בבית - זה היה ניצחון של הנאצים מהחמאס".

בריאיון מדברים אורן וליאת על החיים לצד הצער והכאב העצומים שלא מרפה, מדברים על התקווה שנותרה בלב, וחושפים את תוכניתם להנציח את עומר ז"ל במכינה קדם צבאית שתוקם על שמו - וברוחו. "מכינה שתושתת על ערכי נתינה, ממש כמו הגרעינרים של פעם", מסבירה ליאת. "שחניכיה יעסקו בהקמת הקהילה, בעזרה לה ובשיקום שלה. מבחינתנו, זה יהיה לדורי דורות".

סמדג'ה מגלה שלא היה אמור לשאת דברים בהלוויית בנו, אבל בעקבות מראה מרגש שינה את דעתו. "פתאום ראיתי חייל בוכה. קמתי אליו ושטפתי לו את הפנים. אמרתי לו, 'מה אתה עושה, אתה צריך לחזור לעזה'. ואז ביקשתי להגיד את דברי החוזק שאמרתי שם. שאני מבקש לא לעצור עד שננצח. שעם ישראל חי".

הראיון המלא - מחר במוסף ראש השנה ובאתר "ישראל היום"