סביר לעזאזל: מדינה - את בלתי סבירה בעליל

עוד שבוע לא סביר במדינה בלתי סבירה בעליל.

זה לא סביר שאני צריכה ללכת להפגין בשבוע הכי חם בהיסטוריה. ביבי, לוין ורוטמן צריכים לשלם על זה שהשבוע אני מאבדת יותר מים מאשר הילד שלי, כשאני נותנת לו לשתות מכוס בלי מכסה.

בחצי השנה האחרונה נסעתי להופיע בכל כך הרבה הפגנות ברחבי הארץ, שאני יכולה לפתוח מדור ביקורת הפגנות: בחיפה המאבטחים עשו עבודה טובה מדי ולא נתנו לילדים שלי להיכנס לעמוד לידי מאחורי הבמה. הקטן עד עכשיו כועס כשאני מתחילה לשיר. בנתניה הסאונדמן התעצבן על כולם, ובמיוחד עלי, ואני רק שאלתי אם יש לו כבל לגיטרה שלי או שלהביא אחד מהאוטו. כנראה תומך רפורמה. הוא גם היה סאונדמן ממש גרוע בקטע לא סביר - חביבי, אתה אמור לדעת מה הכפתורים האלה עושים, אתה גובה על זה תשלום. בירושלים לא היה מעבר אל הבמה והיו צריכים להעביר אותי כמו חבילה מעל הגדר, וברעננה הביאו את השוטר הכי חתיך שראיתי בחיים לשמור על הסדר. החלטה נבונה, הייתי עושה כל מה שהאיש הזה היה מבקש ממני. לתשומת ליבך - קובי שבתאי.

לסיכום, כל ההפגנות מקבלות ציון מתחת לכל ביקורת. לא היה כיבוד באף אחת.

• • •

זה לא סביר שאני לא מצליחה לכתוב שירים כי אני מודאגת מעתיד המדינה, ואם לא אצליח לכתוב יותר שירים, אני אצטרך למצוא עבודה אמיתית שבה נועלים נעליים ומדברים עם אנשים ואוכלים צהריים ב־11:35. ובבקשה אל תשלחו אותי לכתוב שירים "על המצב".

בכלל, כשאני מתלוננת יש לאנשים נטייה לשלוח אותי לכתוב על זה שיר, ואני תוהה, שמעתם פעם שיר על צ'יפס קר? או שיר על לחכות שעה ורבע בדואר, כי הרי לא יכול להיות שלכל האנשים בסניף שלך יש פטור מתור?

למעשה, אם במקרה אתם גם תומכים בממשלה וגם לא אוהבים את המוזיקה שלי - יש כאן מקרה ברור של שתי ציפורים במכה אחת.

אחד הדברים הבודדים שאני כן מצליחה לעשות זה לנקות את הבית. למען האמת, ככל שהמדינה במצב יותר גרוע, ככה הבית שלי יותר נקי: אתמול גררתי את הסולם מהמחסן וניקיתי את מאוורר התקרה, מה שבגדול צריך להדאיג כל אזרח במדינה.

• • •

זה לא סביר כמה שקיות אני מקבלת במשלוח של הסופר. כאילו המוצרים מגיעים אלי לא בוואן של החברה אלא על ה"אנקונדה" או במתקן הזה שיש באילת של הכדור הענקי הקופץ. כאילו העובדים שם ממש כועסים על כדור הארץ. כאילו הם עוטפים כל פרי בניילון משלו, כי אחרת הם רבים. ואגב פירות, למה הם כל כך יקרים? למה אני צריכה להתלבט בין חופשה משפחתית לבין קילו נקטרינה? למה אני צריכה לספור לילדה ענבים? זה נראה לכם סביר?

זה לא סביר שהעליתי סרטון טיקטוק נגד המהפכה המשפטית. משהו במשפט הזה נשמע לכם הגיוני? בגילי?? כמה וכמה מגיבים כועסים גם כתבו לי שאני נראית זקנה. ברור שאני נראית זקנה! אני בת 43! הזרועות שלי נראות כמו בצק לא אפוי. מתחת לסנטר ומעל העפעפיים יש לי מספיק עור מיותר כדי לתרום למחלקת כוויות. יש לי שיער שיבה בגבות! והכי גרוע? שאני אפילו לא עושה שום דבר בקשר לזה! אני פשוט מזדקנת ברוב חוצפתי! למה אני לא מזריקה לעצמי כימיקלים לתוך הפרצוף? למה אני לא מותחת אותו כמו סדין בבית מלון, כזה שאי אפשר להיכנס מתחתיו מרוב שהוא מהודק? או פשוט... פשוט... נשארת צעירה!

למה אני לא נשארת צעירה? אה, כן. כי מבחינה פיזיקלית זה לא עובד ככה. הזמן מתרחב? ובכן, גם התחת שלי. אנשים גם כותבים לי שאני צריכה להתרכז במוזיקה. אותם אני מפנה לחזור כמה פסקאות כאן למעלה.

• • •

זה לא סביר שאני צופה ב"אופירה וברקו", תוכנית שבה ההפקה מזמינה אורחים והם מסכימים לבוא כדי שאופירה וברקו יצעקו עליהם. זה כמובן לא משנה מי זה. אם זה מישהו שהם לא מסכימים איתו, הם צועקים עליו עלבונות, ואם זה מישהו שהם כן מסכימים איתו, הם צועקים עליו מחמאות.

יש סיכוי סביר שגם אם הרצל בכבודו ובעצמו היה קם מהקבר ומגיע להתראיין, הם היו שואלים אותו "עכשיו תגיד את האמת, ממי נדבקת בעגבת?", ואז לא נותנים לו לענות.

זה לא סביר שאני לא מסוגלת לצרוך שום תוכן שאינו חדשותי, וגם כשאני מנסה לראות איזו סדרה נחמדה בזמן שאני מקפלת כביסה, כעבור שלוש דקות אני סוגרת את הלפטופ בעצבים, כי מי אתם, אנשים סבירים, שחיים במזג אוויר סביר, משתכרים משכורת סבירה ומתמודדים עם בעיות סבירות? ומאיפה החוצפה?

• • •

זה לא סביר תעצומות הנפש שיש לביבי נתניהו. ואת זה אני אומרת בתור מישהי שממש לא מחבבת את האיש ובטח שלא את פועלו, אבל אפילו אני מתפעלת מהכוחות העצומים שיש לבן אדם הזה, יום אחרי יום, שנה אחרי שנה, עשור אחרי עשור, להתמודד עם הדברים הכי פחות נעימים שיכולים לקרות לבן אדם, לא לישון בלילות, לחטוף מהאופוזיציה, מהקואליציה, מהמפגינים, מהמתנחלים, מג'ו ביידן וממי לא - ולהילחם כמו אריה, רק כדי שיוכל להמשיך להתחבק עם איציק זרקא.

ועוד את עילת הסבירות הם רוצים לקחת לנו.