זה בליבנו: בין שבועות, פרות ובני אדם

לב

יש צדק בטענה שחרדים שאינם לומדים לימודי ליבה אינם מגיעים לחיים הבוגרים עם מספיק כלים שיאפשרו להם לכלכל את עצמם, ולכן ייפלו לנטל על הציבור העובד. אני חושב שמי שלא לומד שום לימוד שמכשיר אדם לעבודה, צריך להיות מודר ממערכת קבלת התשלומים של המדינה. לא למדת? בעיה שלך. אם עשית השתדלות ועדיין אתה מתקשה - נעזור לך.

אבל אני מבקש להאיר את החוסר דווקא בצד השני, הצד שדורש מהחרדים ללמוד לימודי ליבה. והחוסר הוא ההיעדר המוחלט של לימוד לב במערכת החילונית. כי ליבה זה חשוב מאוד, אבל לב זה הכרחי. אני צופה במחזות השנאה העולים חדשות לבקרים במרחב החילוני ואומר לעצמי - זה הכלי היחיד שאתם יודעים להפעיל? תסתכלו שנייה על החרדים, אתם באים אליהם עם שנאה, הם מקבלים אתכם באהבה. פעם אחר פעם גלי הזעם שלכם נשברים על סלעי החמימות היהודית, על מגשי המאפים והקיגל בבני ברק, ואתם לא לומדים.

ליבי נחמץ כשראיתי שהחזית החילונית בתל אביב הצליחה לסכל את מעבר ישיבת מעלה אליהו ממשכנה העלוב למשכן קבע, מרחק כמה רחובות. למה הועילה השנאה הכללית הזאת? מה רע עשו לכם תלמידי הישיבה, שעסוקים בלימוד ובעשיית טוב? רק דחייה והתנכרות למדתם בבית הספר? כמה עצוב.

החינוך החילוני מעביר ידע. במקרה הטוב. הוא אינו מלמד בכלל חיבור לנשמה, היהודית או הכללית. אין שום שיעור על הטוב המצוי בליבו של כל אדם, אין שום שיחה על תפקידו של האדם בעולם, בקהילה, במשפחה. שום וכלום. לכן כשעולה קושי, אין שום דרך להתמודד איתו חוץ מהפעלת שנאה יוקדת, וזה עוד במחנה שסיסמתו היא מגוון וקבלת האחר. אחר כן, כל עוד הוא בדיוק כמוני.

זכיתי ללמד מבוא לתורת ימימה לבני נוער במכינות קדם־ צבאיות. בכל שנה זה אותו הדבר. הם בהלם שיש תחום כזה בעולם, רוחניות מעשית, בחיים לא נתקלו. ואחרי ההלם יש היקסמות, הפנמה ושינוי עמוק. אחרי שנה אחת של שיעור בשבוע, הם אחרים. ובכל שנה אני שמח כל כך שזכיתי, ומתאבל על כל בני הנוער שלא זוכים להיחשף לתורת הפנימיות היהודית, או לאיזושהי תורה אחרת שמקרבת אדם אל נשמתו. שיהיה מיינדפולנס, מדיטציה, לא משנה. הכל בסוף אותו הדבר. אז אני מציע את עסקת המאה - ליבה תמורת לב. כך יכולה ללבלב כאן חברת מופת.

רייזר

השבוע הודיע משרד התחבורה כי יאפשר מעתה לייבא ארצה טרקטורוני שטח גדולים, רבי כוח ועצומי גוף יותר ממה שהותר עד כה. טירוף מוחלט. לא יודע מה עובר על המשרד הזה, אבל נדמה שמכל המשרדים הוא המתמחה הגדול ביותר בקבלת החלטות הפוכות למה שצריך לקבל.

הכלים המפלצתיים האלה השתלטו על השטחים הירוקים בישראל, על היערות, ההרים, המרחבים הפתוחים. רק בשבוע שעבר יצאתי לטיול ביער בהרי ירושלים, הכל היה מושלם, עוד היה ירוק והיו פרחים, וציפורים, אבל שני טרקטורונים עם נהגים "צעירים" הרסו את כל השהות במקום. הם השתוללו בשבילים, עלו וירדו, נסעו בצורה מסוכנת ליד המטיילים, צילמו עצמם במגוון ביצועים, ובמיוחד הקימו רעש שהחריד את כל היער ויושביו. אחרי שהבנתי שזה לא ייפסק, ואם אעיר להם אמצא את עצמי מתבוסס בדמי בינות לעצי האורן, ארזתי וחזרתי הביתה.

לא רק את מעט הטבע שיש במדינה הורסים הכלים האלה, גם את איכות החיים במושבים. הדרכים הפנימיות במושבים הפכו להיות מסלולי מרוצים של בני נוער, שמקבלים מהוריהם כלי משחית כאלה ועושים חראקות בלי פיקוח, בלי אמצעי מיגון, בלי רישיון, ובמיוחד בלי התחשבות בשכנים. קיבלתי כמה פניות מחברי מושבים שאומרים - חיינו הפכו גיהינום בגלל הרייזרים, אנחנו כבר לא מרשים לילדים לצאת לשחק בחוץ כי מפחדים שיידרסו על ידי איזה בריון על מנוע ענק.

ומובן שאי אפשר שלא להגיד מה קורה במרחב הערבי והבדואי, שם בין כה נהיגה פרועה היא סטנדרט, והכלים האלה הם מכפיל כוח ומשלש תדמית, כמו נשק טוב שאפשר לשאת בגלוי. לאחרונה הייתי אורח בכפר ערבי בגליל. גם באישון לילה לא נרגעה נהמת המנועים של השבאב הנוסע הלוך וחזור. ובנגב - יא אללה מה יהיה.

אז במקום לאסור יבוא של כלים כאלה, או לפחות להגביל לכלים חשמליים איטיים בלבד, המשרד פותח ליבוא כלים יותר עצומים. שום ראיית נולד. הפקרות מוחלטת. אני מהמר שאיזה חבר מרכז מחזיק בזיכיון ליבוא, אחרת לא יכול להסביר את זה.

כשהתחילו להביא לארץ קורקינטים חשמליים, הטרחתי עצמי למשרד התחבורה והתחננתי בפני המנכ"ל והשר - תחשבו שוב, תחוקקו תקנות, תקבעו כללים, תחייבו קסדות. דפדפו אותי. כמה מתו או הפכו לנכים בגלל הדפדוף הזה? עכשיו שוב מעדיפים את טובת המיעוט שמשתמש בכלים האלה על טובת רוב הציבור שסובל מהם מאוד. איפה שלטון הרוב כשצריך אותו?

שבועות

חג שמח. שבועות הגיע. החג שנחטף על ידי תעשיית החלב והפך לעוד חג, שבו אנחנו משוכנעים שבלי צריכה של מוצר כזה או אחר לא נוכל לחוות את החג במלואו. מכל עבר דוחפים לנו לפנים עוגות גבינה, קישים, פשטידות ודיוקני פרות שמחות, שרק מחכות שנחלוב להן את הצורה למען קיים מצוות החג, שאגב לא כתובה בשום מקום והיא המצאה מוחלטת של העשורים האחרונים.

אם אין לכם כוח לענייני מוסר, דלגו הלאה. אבל יש פה בעיה. הפרקטיקה של ייצור חלב הפרה היא ממש בעייתית, וכוללת הכנסה להיריון תכופה והמלטות, שאחריהן מורחק העגל מיידית מאמו ועובר לתעשיית העגל רך, ואמו שבורת הלב נחלבת בלי שום התחשבות במצבה. מכונה. המצב הזה הוא אכזרי במידה שמעוררת בי חוסר נוחות עז בבואי לקיים את מנהגי החג.

אז מה? תחליפי חלב? חלב אורז? סויה? שיבולת שועל? האמת היא שהתחליפים עשו דרך ארוכה וחלקם סבירים בטעמם, אבל אין בהם ערכים תזונתיים כמו שיש בחלב אמיתי, ובגדול מדובר במים עם כמות זעירה של החומר שעל שמו נקרא תחליף החלב. טוב למצפון, פחות לבריאות.

אז הגענו לפינה. מה נשתה ומה נאכל? או. הנה הייתי לפני כמה ימים בחוות רום אשר בכמון, מעל כרמיאל. שם מגדלים עיזים למחלבה המקומית, והם מצליחים גם לא להפריד את הגדיים מאימותיהם וגם להפיק מספיק חלב לגבינותיהם הטובות, ועוד מוציאים את העיזים למרעה ולא כולאים אותן לכל חייהן בדיר.

זה אפשרי. נכון, זה יקר יותר, ובקנה מידה ענק כמו של תעשיית חלב הפרות זה לא באמת אפשרי, כלומר להוציא מדי יום מיליון פרות למרעה יאתגר מאוד את השטחים הירוקים במדינה. אבל זה רק מראה שאם באים לעסקה עם בעל החיים מתוך התחשבות וחמלה, אפשר לייצר משוואה שבה החיה הנחלבת, אם עז ואם כבשה או פרה, מקבלת טיפה יותר עבור החלב שלה ולא נשדדת באלימות - ואחר כך עוד מקבלת תמונה שלה מאושרת בקמפיין של המחלבה.

העולם לא יהיה טבעוני בקרוב, זה ברור. הלוואי שחלב המיוצר במעבדה שבו כל הרכיבים התזונתיים של חלב רגיל יגיע במהרה לשווקים, כפי שמבטיחים. עד אז נראה לי לא מוגזם לבקש קצת התחשבות בפרות. לא יפה לשדוד יצורים כה תמימים.

avrigilad@gmail.com