"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
החיים עצמם

דרוש לח ואדרוש לך: מי אמר שאסור להשוות?

דרשנות היא אזור מפורז, שבו מותר ורצוי להשוות - גם כשאין בזה טעם

,עודכן
0השמעה
כלב ים בקרח. בא לקרר?, צילום: משה שי

מהלך אירוע ציבורי כלשהו השבוע, ביצע המשפטן ד"ר עידו באום השוואה מבריקה בשמיעה ראשונה בין מערכת המשפט למשחקי גביע העולם בכדורגל, השוואה שהפכה לוויראלית ולמדוברת. תוקף הטענה היה שנניח שפסיקתו של השופט אינה מקובלת על קהל האוהדים - האם במקרה כזה נחליט שדעתם של האוהדים, או של רוב האוהדים, היא שתקבע? אותו דבר פסקת ההתגברות, וכו' וגו'.

זה היה מדרש מבריק, כי התקיימו בו כל התנאים שהופכים מדרש טוב למה שהוא: משל ונמשל, עיתוי מעולה, דיוק בהגשה וחן רב. בשל כל אלה הוא אומץ בחדווה והפך להיות ויראלי, למרות שהוא לדעתי שטות מוחלטת. הפלפול ההשוואתי הזה הוא יפה, אבל לא נכון. ההשוואה הנכונה היא כמובן למקרה שבו השופט פוסק נבדל, והאוהדים צועקים שיש לו על המראה באוטו צעיף של הקבוצה היריבה.

מה נגיד אז? אבל לא משנה, ולא זה הנושא עכשיו, מפני שבשנייה שראיתי את הקטע הזה ידעתי שהוא יתפוס, מפני שזו היתה דרשה טובה - ובדרשנות אני מבין. דרשנות היא אזור מפורז, ללא חוקים וללא כללים, שבו מרחפת הנפש הדרשנית כמו בלון הליום שנמלט מידו של ילד בוכה, כמו כדור קוצים המתגלגל בערבה, כמו הסוסים במרכבתו של הבעל שם טוב אחרי שהעגלון אלכסיי הניח את מושכותיהם בסיפור החסידי.


צריך רק בסיס השוואתי - ומשם זה עף.

אצלנו בבית, למשל, ייסדתי את המנוע המכונה "אותו דבר עם ישראל", ולשמחתי, בתי המצחיקה שתחיה נוטלת בו חלק פעיל. ערימת פרוסות הלחם הקפואה אינה מפשירה? ברור, כי הפרוסות ביחד והן שומרות זו על זו. רק תפרידו ביניהן - ישר הן תפשרנה. אותו דבר עם ישראל! כשהם ביחד וכולי ובלה בלה בלה וכן מצינו ומעשה שהיה אמן ואמן. יפה, נכון? חכם, בעיקר. עושה שכל. זה, אגב, עובד נפלא גם עם פרוסות סלמון קפואות וגם עם קוביות בשר לחמין.


שם זה עוד יותר מתאים, כי גם המשל (בשר לחמין) וגם הנמשל (עם ישראל) - הם חלק מאותו דבר עצמו: עם ישראל. רוצים עוד? אני יכול. רק תגידו.


לפני זמן מה ניצבתי באירוע לכבוד מישהו, ודיברתי בשבחו. כל מי שיש לו מכונית, אמרתי, יודע שאת האדים שעל השמשה הקדמית אפשר להפשיר גם באמצעות חימום וגם באמצעות קירור. כל מה שצריך זה להחליט אם אנו רוצים לקרר בפנים וכך להשוות את הטמפרטורה לחוץ, או לחמם חזק בפנים וכך החום יפרוץ החוצה וימס. אותו דבר נתן היקר שלנו, וכו'. היה מוצלח.


רק לאחר מחיאות הכפיים בא אלי מישהו ולחש על אוזני שזה בכלל לא נכון. התפקיד היחיד של משב הרוח זה לייבש את הקיטור, ולכן לא משנה מהי טמפרטורת הרוח. הסתכלתי עליו ולא עניתי לו, אבל לכם אני אומר: האיש הזה בא לקרר. זה מה שהוא רצה. לקרר. אותו דבר כמו עם ישראל, שעמלק בא לקרר אותם. וידוע, שלכן... טוב, די. מקווה שהנקודה הובהרה

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר