עפעוף עין של שר ההיסטוריה

השבוע התפוצץ לי המוח. צפיתי בסדרה החדשה "המנדט" בכאן 11. כל מה שלא הבנתי על תולדות הסכסוך בינינו לבין הערבים, הבנתי בשלושה פרקים. זאת הסדרה הכי חשובה שנעשתה בישראל מאז ומעולם, עליכם לצפות בה במיידי גם אם זה אומר לעזוב הרגע את הטור הזה ולא לשוב אליו לעולם.

לו הדבר בידי, הייתי קורא לסדרה הזאת "מי אשם?" כי היא מבררת מי אחראי להידרדרות הנוראית ביחסים בין היהודים והערבים בארץ הקטנה הזאת, עד הגיעם לפינה הקשה שבה אנחנו נמצאים כעת. היא לא רק מבררת, היא קובעת חד־משמעית מה קרה וממי יש לתבוע קבלת אחריות, פיצויים, עונשים. והתשובה מפתיעה. לא היהודים שבאו למולדתם העתיקה, לא־לא, גם לא הערבים, שלפי מה שלמדנו בבית הספר פתחו במאבק אלים מהרגע הראשון. זה לא נכון. האשמים הם האנגלים המנוולים ששלטו פה ועשו מעשה שלא ייעשה. הם, כדברי בכיר אנגלי, מכרו את אותו סוס לשני אנשים שונים. כלומר, הם הבטיחו את ארץ ישראל גם ליהודים וגם לערבים בו־בזמן, וכך זרעו את זרע הדמים הפעיל עד היום.

יותר מזה, מהסדרה עולה כי לרגע קטן בהיסטוריה, הסכימו הערבים לקבל אותנו במרחב הזה בשמחה, ובמכתב שכתב השריף חוסיין ב־1918 הוא מזמין את היהודים לשוב אל מולדתם העתיקה ולשתף פעולה לטובת עמי האזור ושגשוגם. נחתם גם הסכם בין בנו של השריף, פייסל, לבין ויצמן שלנו, על שלום והבנה וסיוע ציוני לערבים להתקדם, ולפרק זמן המשול לעפעוף עין של שר ההיסטוריה היה פה סיכוי לחיים מכובדים לכל הצדדים. ואז באו הבריטים הבוגדניים, והעדיפו את ההסכם שחתמו עם הצרפתים על חלוקת המזרח התיכון לאזורי השפעה ולמדינות מלאכותיות, וחיסלו את החלום הערבי על סוריה הגדולה, שבו כלול גם בית לאומי ליהודים. שם התפרץ הסכסוך.

משם זה הידרדר מהר, ואז, במינוי מטורף, נתנו האנגלים את תפקיד המופתי של ירושלים לחאג' אמין אל־חוסייני, נאצי מוחלט, שהצליח לעבוד עליהם שהוא לא, והוא האיש שקרע בין החברות היהודית והערבית קרע שממשיך לדמם עד היום. זה הסיפור. בריטים ואל־חוסייני. בלעדיהם אולי היה פה שלום.

כלומר גם אנחנו קורבנות, וגם הערבים קורבנות של האימפריאליזם האנגלי, שהצית פה תבערה שעדיין מכלה את תושבי הפינה הזאת של כדור הארץ, אך לא קיבלו אחריות מעולם, לא שילמו פיצויים, לא התנצלו אפילו. ואם גם אנחנו וגם אויבינו קורבנות, אבל לא זה של זה, אז אולי אפילו היום יש מקום ללכת אחורה ולמצוא איך נוכל לחיות פה בכבוד הדדי, תוך כיבוד הסיפור הקשה של כל עם שנפל קורבן לבוגדנות הבריטית.

"המנדט" היא סדרה שצריך להקרין בכל בית ספר ואפשר לוותר על שיעורי היסטוריה לגמרי, כדורגל חופשי בחוץ. זאת סדרה שמצדיקה את הקמת כאן 11 על כל המיליארדים שהוא עולה. זאת סדרה מאוזנת, חכמה, המאפשרת לשני הצדדים להבין מה היה פה, ולצאת לדרך חדשה. ברכות לירון ניסקי ולשותפיו על המעשה האמיץ הזה, וברכות לנו שיכולים לאוורר טיפה את כל הדעות על הסכסוך, ובמלאת 100 שנה למנדט ולעוולותיו - להחליט שאפשר להתקדם עם החיים של כולנו כאן. אמן.
 
הרכבת קלה מאי פעם
גם הרכבת הקלה הפכה להיות כלי ניגוח במאבק הפוליטי הדתי־חילוני, ימני־שמאלי, מרב מיכאלי בואך מירי רגב. אני לא מבין. למה הרכבת לא יכולה לנסוע בשבתות? הרי מעליות שבת יש, אז למה הרכבת לא יכולה להיות רכבת שבת? הרי זה קל מאי פעם. את אותו מנגנון שיש במכוניות אוטונומיות מרכיבים על הקרון הראשון, הוא נוסע לבדו בלי התערבות של אף יהודי או אפילו לא גוי של שבת, הנסיעה בחינם, הרכבת עוצרת בכל תחנה לדקה, פותחת־סוגרת ת'דלת שלה, במה זה שונה ממעלית? כיוון התנועה? זה לא מספיק כדי לבטל רעיון כה חשוב כמו תחבורה בשבת.

ברור לי שכל עוד לא תהיה תחבורה ציבורית סבירה בשבת, אנשים לא יעשו את הצעד האמיץ של ויתור על הרכב הפרטי. שבת זה יום של תנועה במגזר החילוני, וללא אפשרות ציבורית אלגנטית להגיע לסבתא או לים, המכוניות יעבדו גם בימי החול. חוצמזה, אם ברכבת קלה אחת נוסעים נגיד 50 איש בשבת, הם מורידים 50 מכוניות מהרחובות, זה לא יותר אווירה של שבת?

המאבק הזה נכנס לפינה של הורדות ידיים, והקואליציה החדשה, שדחוף לה להוכיח שהיא המנצחת בכל סעיף ופסיק, קיבלה החלטה לא עניינית ונקמנית ללא כל צורך. רכבת קלה בשבת משרתת את כל הקהילות, ובמקומות שבהם יש רוב דתי או חרדי היא פשוט לא תעצור בתחנה, אף שאין באמת איסור נסיעה כשאין נהג ואין גביית כסף והכל אוטומטי. יצירת מתווה שיאפשר נסיעה בשבתות ירגיע מאוד את הרוחות החרדות מהחרדים ואת התקפי הבהלה בציבור החילוני, והשסע הש"סי לא ייפרם עוד יותר. לא צריך. לממשלה החדשה אני אומר - היי נדיבה, לא כמו הממשלה היוצאת, למען יאריכון ימייך על פני האדמה.
 
הממד שאבד
לפני כמה שנים התחלתי להרחיק מעיניי טקסטים באותיות קטנות כדי שאוכל לקרוא אותם. אחר כך התחלתי להגדיל פונטים במחשב ובטלפון, אחר כך נכנעתי ורכשתי משקפי קריאה, אחר כך הבנתי שאני מאבד אותם ועסוק רוב זמני בחיפוש אחרי משהו שיאפשר לי לקרוא. אז הזמנתי עשרים זוגות מסין, שלושה דולר לזוג, ופיזרתי בכל הבית, באוטו, אצל חברים, ולא היה רגע שבו נזקקתי לעיניי ולא היתה לי עדשה מתקנת בסביבה.

אבל אז התחילה גם הראייה לרחוק לצנוח, ותוך זמן לא רב מצאתי עצמי עם ההמצאה הנהדרת והבלתי נסבלת בו־בזמן של בי־פוקל, גם וגם. למטה עדשה מקרבת, למעלה מרחקת, לא מושלם אבל עובד. שנאתי כל רגע עם המשקפיים, התבאסתי להופיע איתם בטלוויזיה, הפסדתי הון כשהלכו כל שבועיים לאיבוד.

ואז שמעתי שאפשר לתקן בלייזר גם את הקריאה וגם את הרחוק. הופה. הלכתי למכון, עברתי בדיקת התאמה, נמצאתי מתאים, שחררתי קופת חיסכון, שילמתי ועשיתי. אורך הפעולה הלא ממש נעימה הוא כ־15 שניות, קצת ריח שרוף מהלייזר, ולהתראות. אחרי 20 דקות התאוששות קיבלתי את ראייתי בחזרה. מה שעושים שם זה להתאים עין אחת לרחוק ואחת לקרוב. אחרי שבועיים של בלבול, המוח לומד להסתדר עם זה, והראייה שבה להיות כשהיתה בגיל 17. קרוב ורחוק חדים כסכין גילוח דיפלומט. חזרו כל המשקפיים לנרתיקיהם, הפונטים לקטנותם, והספרים למרחק סביר מהפרצוף ולא בסוף החדר.

ורק עניין אחד נהרס לי לגמרי. כיוון שכל עין אצלי אחרת כעת, אין לי תלת־ממד. כלומר, אם אני רוצה להשחיל חוט במחט, אני חייב עזרה, כי אין מצב שאני מצליח לקלוע. כאדם המתפרנס מתיקונים קטנים זה בהחלט מפריע לי, אבל לעומת הוויתור על חיפוש המשקפיים התמידי זה בטל בשישים. אז אם גם אתם עברתם את גיל 50, ולא אכפת לכם לפגוע בירושה בקטנה, גשו למכון הלייזר הקרוב ובדקו אם אפשר לעשות לכם את קסם הראייה הצעירה. ואם לא, תעשו הסרת שיער מהמקום שתמיד רציתם. במקום חד, שיהיה לפחות חלק. שמחתי לשרת אתכם גם השבוע, להתראות בשבוע הבא.

avrigilad@gmail.com