נופי בראשית קדומים של הרים וואדיות, וביניהם יישובים נסתרים וכרמי יין בלב המדבר, מקבלים את פניי בביקורי בחבל בנימין, חבל ארץ השוכן מעבר לקו הירוק, באזור דרום השומרון, הרי בנימין וצפון הרי ירושלים.
את הטיול אנחנו מתחילים בתחנת המידע החדשה של "תיירות בנימין", שנמצאת בתחנת הדלק מעבר מכמש בכניסה ליישוב כוכב יעקב. בתחנת המידע אפשר להתייעץ על טיולים ולינה באזור ולקבל מפות ומידע טלפוני בנושאי תיירות.
ואם כבר עצרתם בתחנת המידע, כדאי לבקר במזנון "פלאפל בתחנה" הסמוך. מלבד קבלת הפנים הנעימה תמצאו כאן פלאפל משובח, שמייצר יוסי בר ממצפה יריחו. האמינו לי, מדובר בפלאפל שחובה לטעום.
פלאפל בתחנה. ממוקם בתחנת הדלק בכניסה לכוכב יעקב // צילום: דודי ועקנין
לא מזמן ביקרתי ביקב פסגות שבהתנחלות פסגות, ולאחר הביקור גמלה בליבי ההחלטה לחזור לבקר בו שוב. היקב שוכן בין ירושלים לשילה, בבית אבן הררי על אם הדרך, ומחלונותיו נשקף נוף מרהיב של שכונותיה של ירושלים, נחל פרת והרי אדום.
את היקב הקימו נעמה ויעקב ברג לפני 13 שנה. "היקב מייצג חיבור לאדמה, לטבע, לשורשים, למהות יהודית ולחדשנות בלתי מתפשרת", אומר לי יעקב. "לא המצאנו שום דבר חדש, הכל היה כאן עוד בימי קדם", הוא מצהיר ולוקח אותי לחצר היקב, מצביע על ההרים ומסביר כי אנו צופים בארץ התנ"ך, שבה נופים מימי בראשית: רועי צאן בצידי הדרכים, דרכי עפר והרים גבוהים, כמו גם כרמי היקב שננטעו על טרסות בנות 2,000 שנה.
מאוחר יותר לוקח אותי יעקב לחלק המרגש ביותר של ביקורי - ביקור בביתו, שניצב בלב כרם, שאליו אנו מגיעים דרך חצר שבה עץ תאנה עתיק. "כמו פעם, אדם תחת גפנו", הוא אומר, ואז מוביל אותי לפתח מערה, כמו באגדות. מתברר שזו מערה מתקופת בית שני, שנתגלתה כאן כשיעקב סלל דרך שתוביל לכרם.
במערה התגלו גת עתיקה, מטבעות וכדים. על אחד המטבעות הוטבעו גפן על צד אחד ואמפורה, כד, על הצד האחר. המערה היא עדות נדירה לחיים העשירים שניהלו כאן בעת העתיקה, וכיום נראים על תקרת המערה ודופנותיה שורשי הגפנים הצומחות ממעלה, ובתוכה מיישנים את חביות היין.
כדאי מאוד לבוא לכאן, לשמוע את סיפורו של המקום, לטעום את היין המשובח ולבקר במרכז המבקרים המושקע מאוד. הביקור כולל סיור וסרט עלילתי על סיפורם של נעמה ויעקב, טעימות יין כמובן, ומיצג מולטימדיה מרשים, המוקרן על חביות היין.
• • •
אנו ממשיכים לכיוון כוכב השחר, יישוב קהילתי דתי במזרח הרי בנימין, שם הקימו נעמי ושלמה קשת ומשפחתם מפעל מרגש במיוחד - מפעל סבונים. ראשיתו של הסיפור לפני קרוב לעשר שנים, עת נולד בנם אלנתן, שזכה בחיוך ובשמחת חיים, כמו גם בכרומוזום נוסף. במשך כל חייו ניסו נעמי ושלמה למצוא עבורו סביבה מאפשרת ויצרנית, כזו שתסייע לו להוציא אל הפועל את יכולותיו ואת כוחותיו.
שלמה מספר לי שבדרך כלל הורים לילדים מתבגרים עם תסמונת דאון נאלצים לשלוח את ילדיהם למסגרות המתאימות להם, לרוב רחוקות מהבית, אף שהילדים הללו זקוקים במיוחד לסביבה המוכרת. לכן החליטו להקים את מפעל הסבונים "סבונטו", שבו יעבדו עם אלנתן ושכמותו בהנאה ובכבוד.
על המפעל המקסים מנצח שלמה, שבעברו היה מנהל תפעול בחברה החקלאית "משק אחיה" ובמסגרת תפקידו ביקר במאות בתי בד והתמחה בתחום שמן הזית. בכל יום מצא את עצמו חושב מה עוד ניתן לעשות עם השמן, שסגולותיו הנהדרות ידועות, והוא החל ללמוד לרקוח סבונים טבעיים ונפלאים.
כדאי לבקר במפעל (הריחני מאוד!), לשמוע משלמה על הרעיון להקמת המקום, להריח, לטעום ולהתנסות ואפילו לשמוע הרצאה מפי נטורופתית מקצועית, שתסייע לכם להתאים לעצמכם סבונים מסוגים שונים. והכי חשוב: תוכלו להכיר את אלנתן וחבריו ולצפות בהם עובדים באהבה במפעל שנוסד עבורם. מרגש.
הסטודיו של מענית רבינוביץ'. סדנאות יצירה בזכוכית // צילום: דודי ועקנין
אנחנו ממשיכים ליישוב הקהילתי־דתי קידה, הממוקם בגובה 805 מטרים מעל פני הים, על קו פרשת המים, בין גבעות בנימין ממערב והמורד התלול המוביל אל בקעת הירדן ממזרח. הנוף הנשקף מהיישוב הוא עוצר נשימה.
בקידה גרה ויוצרת מענית רבינוביץ', שהיא ומשפחתה מראשוני המתיישבים במקום. מענית יוצרת יצירות נפלאות בזכוכית ומעבירה סדנאות משמחות וצבעוניות.
לפני יותר מעשור היא ובעלה הקימו כאן שני צימרים מתוקים להפליא, והאנשים שהגיעו להתארח שאלו אותה מה יש לעשות במקום, לכן החליטה להקים סטודיו ולהעביר סדנאות יצירה בזכוכית. תוכלו לבוא ללון כאן, לבקר בסטודיו ובחנות, וכמובן להצטרף לסדנה.
שילה הקדומה היתה בירתו הרוחנית והמדינית הראשונה של עם ישראל במשך 369 שנים. יהושע בן נון קבע בה את המשכן (יהושע י"ח, א'), ושם חילק את הנחלות לשבטים (יהושע י"ח, י'). כאן התפללה חנה לפרי בטן ומכאן צמחה מלכות ישראל.
הביקור באתר, הסמוך להתנחלות שילה, הוא גולת הכותרת של סיורנו באזור. כשישראל בן־ אריה, מורה הדרך שלנו לכל יום הטיול, מדבר על שילה, הוא מתרגש. ראשית, משום שזוגתו, רעות, היא ארכיאולוגית המנהלת את אתר החפירה בשילה הקדומה, ושנית, כי הידע שלו על המקום (ועל האזור בכלל) הוא עצום.
שילה הקדומה היא אתר ארכיאולוגי, ובו מרכז מבקרים מושקע ומטופח, חנות ובית קפה, ואפשר לערוך כאן סיור מודרך, פעילויות וסדנאות ולצפות בחיזיון אור־קולי.
בביקורנו במקום אנו פוסעים בשבילים המטופחים, פוגשים את תרנגול הבית המשעשע וממשיכים לחורשה, שבה שולחנות אוכל, ערסלים ואפילו בריכת מים עם ברווזים רעשניים.
תוך כדי ההליכה לאתר הארכיאולוגי, ישראל מספר לי שהאתר אהוב מאוד על מבקרים ישראלים, אך גם על הקהל הנוצרי־אוונגליסטי, בשל סיפורי התנ"ך שהתרחשו כאן.
החפירות האינטנסיביות במקום מעידות על החיים העשירים שהיו כאן. כשאנו מטפסים במעלה תל שילה, ישראל מכיר כל אבן (ויש הפתעות בדרך), ואנחנו עוברים דרך שרידי השכבות השונות שנחשפו מהעיר הקדומה - בזיליקה עם פסיפס המקושט במגן דוד, מסגד ממלוכי מוקף רצפת פסיפס מרשימה וגם מערכת מערות מסתור מימי מרד בר־כוכבא שנחצבו בסלע.
מגדל הרואה בשילה הקדומה. תצפית פנורמית על האתר שבו ניצב בעבר בניין המשכן // צילום: שחר כהן
ואז, רגע לפני שמגיעים למקום שבו שכן המשכן, אנו מבקרים במגדל הרואה, מבנה תצפית שגובהו תשעה מטרים ונראה למרחוק בשל חזותו החללית. בקומת הקרקע של המגדל תצוגה היסטורית של האתר, ובה קיר שעליו מוטבעים מוצגים ארכיאולוגיים מתקופות שונות, שבהם אפשר ורצוי לגעת, כדי לחוש ולהכיר את המקום כמה שיותר.
בקומה העליונה של המבנה אודיטוריום מרשים שממנו ניתן לערוך תצפית פנורמית על האתר שבו ניצב בעבר בניין המשכן (אוהל מועד) ולצפות בסרט מושקע המגולל את סיפורו של המקום בתקופת המקרא. הסרט, שהופק בשש שפות שונות, צולם באתר בהשתתפות כ־150 שחקנים וניצבים.
את הביקור בחבל בנימין אנו מסיימים לעת ערביים, הרי הטרשים מאדימים ואנחנו יוצאים לדרכנו חזרה למרכז, 50 דקות בלבד עד תל אביב, 35 דקות עד פתח תקווה, ואני כבר לא יכולה לחכות לביקורי הבא.
yaell@israelhayom.co.il