"כמו בכל הוויה עמוקה, כך גם עם הדבורים. צריך ללמוד להתבונן בהן. תושב מכוכב אחר שהיה רואה את בני האדם הולכים ושבים לאיטם ברחובות, מתקבצים סביב מבנים מסוימים או כיכרות מסוימות, ממתינים במעמקי בתיהם לא ברור בדיוק לְמה, וללא כל תנועה נראית לעין, היה מסיק אף הוא כי הם דוממים ועלובים. דרוש זמן כדי לפענח את הפעילות המרובה החבויה בקיפאון הזה".
השורות האלה לקוחות מתוך "חיי הדבורים", שנכתב ב־1901 על ידי מוריס מטרלינק, מחזאי ומסאי חתן פרס נובל לספרות. זהו אינו ספר מדעי; אין בו סיכום של המחקר העדכני לזמנו. הוא נכתב מתוך התבוננות עירומה, קשובה וסבלנית בפעילות הרוחשת של הכוורת, שמטרלינק נחשף אליה לראשונה עוד כילד, כאשר אביו גידל דבורים בכפר שבו גדל בבלגיה.
מטרלינק מתבונן בדבורים הפועלות, שמקריבות את גופן מתוך שכחה עצמית בלתי מוסברת למען המלכה וילדיה, וחושב על הפועלים האנושיים, שגם הם לוקים ב"תודעה כוזבת" כשהם ממשיכים בעבודתם למרות פערי המעמדות. הוא מתבונן במעשה האהבה האחד והיחיד של המלכה הבתולה, ומהרהר בנדיבותו של הטבע שהעניק לנו את זכויות היתר של האהבה, אבל קימץ באיברי המימוש שלה. הוא מתבונן בחיי הבטלה והמותרות של הזכרים הזללנים, שנגדעים באחת בטבח נוראי שמבצעות בהם הפועלות העשוקות, ומוצא בחייהם דרמה אכזרית נוטפת להט מהפכני.
"באופן מפתיע, על אף ההתקדמות המדעית מאז שהספר נכתב, כמעט כל מה שהוא תיאר מתוך חיי הכוורת מבוסס מדעית", אומרת מור קדישזון, שתרגמה אותו לעברית והוסיפה לו אחרית דבר והערות שמתארות כמה מהגילויים העדכניים שנמצאו בינתיים במחקר. זה אינו התרגום הראשון של "חיי הדבורים" לעברית: בשנות ה־60 תורגם הספר על ידי חיים אַבּרַבָאיה, אבל לדברי קדישזון, על אף יופיו, לשונו התיישנה והתרחקה מהמקור הצרפתי, שנותר דווקא נגיש על אף הפואטיות שלו. "הטקסט הצרפתי משייט בתוך מין חלום בהקיץ, ורציתי להעביר את השיוט הזה לעברית".
קדישזון עצמה הגיעה לתרגום "חיי הדבורים" כחלק מפרויקט מחקרי רחב יותר על דבורים, הכולל גם ספר פרי עטה שעתיד לצאת בקרוב. "שמעתי שיש בעיה עם הדבורים, וכמי שבאה מעולם ההומיאופתיה, ידעתי שבמחלה ובמגיפה הבעיה היא לא רק בסימפטומים אלא זו בעיה רוּחבית גדולה יותר. הבנתי שיש פה פסיפס רחב יותר ממה שגלוי לעין. רציתי לפגוש אותן, אז התחלתי לשבת ליד כוורת. וברגע שמתיישבים מול הדבורים, קשה להישאר אדיש לנוכחות שלהן".
זאת התפעלות לנוכח הסדר הסמוי של הכוורת?
"זה מתחיל מהסדר הסמוי הזה. גם מול התיבה הסגורה של הכוורת, הדמיון שלך פועל. את רואה את הגיאומטריה של חלת הדבש, וזה כבר מפעיל את הדמיון. כשמתבוננים בדבורים נזכרים שיש סדר ביקום, שכדור הארץ נמצא בתוך מערך של כוכבים שמסתדרים באורח פלאי שאנחנו לא מבינים אותו עד הסוף. פיזיקאים וכימאים יודעים שהעולם נטבע בגיאומטריה עמוקה - בכניסה לבית הספר של אפלטון היה שלט: 'רק גיאומטריקאים יכולים להיכנס'.
"דבר נוסף שרואים מתוך התבוננות בכוורת הוא שיתוף הפעולה. מרגע הלידה שלהן הדבורים ממלאות סדרה של תפקידים: אומנות שמטפלות בזחלים ובגלמים, מנקות, שומרות, מלקטות צוף. ליקוט הצוף הוא התפקיד האחרון של חייהן, כי הוא נורא שוחק, הכנפיים שלהן נהרסות לגמרי כשהן חוזרות הביתה עם 'סלים' כבדים - גושים של אבקנים שנדבקים להן לרגליים.
"כשרואים את זה מבינים שהכוורת היא הוויה שמתאפיינת קודם כל באחווה. אנחנו חיים בתקופה של היפר־אינדיבידואליזם, שקצת ניתק אותנו מהקהילה שלנו ומהעובדה שאנחנו שזורים בתוך יחסי גומלין, אם נרצה ואם לא. הדבורים מזכירות לנו את זה".
קדישזון הציבה בחצר ביתה שביישוב הקהילתי חָרשים שתי כוורות, והחלה לצפות בדבורים - לבדה ועם בנותיה. "אני לא דבוראית. לא רדיתי דבש, לא פתחתי אותן. הכוונה שלי היתה לכתוב על הדמיון האנושי לנוכח הכוורת, וחשבתי שהגיוני יהיה לשבת מול כוורת בעצמי כדי שהמחקר שלי יהיה שלם".
בתוך כך, היא נחשפה לקשת הרחבה של דבוראים בישראל. "בחלק מהכוורות המסחריות מאכילים את הדבורים במי סוכר ומטפלים בהן באנטיביוטיקה. לפעמים משנעים דפים מכוורת לכוורת כדי לחזק אזורים חלשים, מה שנוגד את הרעיון שכוורת היא גוף אחד.
"לפעמים גם מחליפים מלכות: מלכות הן לב הכוורת, והיות שכולנו באובססיה של השבחה גנטית, גם דבוראים רוצים לחזק את הכוורות שלהם עם מלכות ממשפחות חזקות. אחר כך לא מבינים למה המערכת החיסונית של הדבורים הרבה יותר חלשה מפעם, והן יותר פגיעות לטפילים.
"לעומת זאת, בדבוראות טבעית מקפידים להשאיר להן את מנת הדבש הרצויה, ולא מתערבים יותר מדי בתהליכים הטבעיים שלהן, כמו ההתנחלות - כשהמלכה הוותיקה פורשת מהכוורת עם בערך שני שלישים מבנות עמה והן מחפשות בית חדש.
"דבוראים כאלה מאוד מקפידים על חומרי הכוורת, שתהיה עשויה מקש או מעץ. יש גם מי ששמים בכוורת זוֹטְקרבים - עכבישונים קטנים, דמויי עקרבים, שחיים בכוורת וניזונים מטפיל הוורואה (Varroa) שמציק לדבורים. יש דבוראים שחשוב להם לבוא לכוורת חשופים, לא בתלבושת קרב, כמו סייפים, ויש כאלה שמלטפים דבורים בידיים חשופות.
"כמו בכל מיקרוקוסמוס, המגוון של הדבוראים גדול והדעות חלוקות, אבל צריך לזכור שהמכנה המשותף של כולם הוא האהבה לדבורים. אין מי שמגדל דבורים ולא אוהב אותן".
למה הפסקת לגדל דבורים בעצמך?
"הבנתי שתנועת הדבוראות הטבעית - כמו תנועת 'מי טו', שכבודה במקומה מונח אבל היא לא עושה הכי טוב ליחסים בין גברים לנשים - אמנם מנסה לרפא היסטוריה קשה, אבל מביאה אותנו לקיצוניות. התחלתי לשאול, למשל, אם הדאגה שלנו לדבורי הדבש לא באה על חשבון דבורי הבר, שאף אחד לא דואג להן.
"תמיד כשאנחנו, בני אדם, מתחילים להתערב, אנחנו מזיזים דברים ממקומם, אז הוצפתי בשאלות ורציתי לקחת פסק זמן. גם הבנתי שהבית שלי, שנמצא בתוך יער, כנראה אינו מקום אידיאלי לגידול דבורים, כי אין בו הרבה פריחה. גם קר וגשום בו בחורף, וזה הכריח אותי להתערב יותר משרציתי, למשל הייתי צריכה לארגן להן בידוד או מחסה, ולפעמים הייתי מאכילה אותן".
בדבש?
"כן. כשהן לא יכלו לצאת בגלל הגשם. הקור לא חייב להיות בעיה לדבורים, אבל זה נחיל שלא ידעתי מה המקור שלו, אולי הוא התנחל מאיזו כוורת מסחרית, וראיתי שאני צריכה להיות מאוד בקשב. זה בלבל אותי, הנחית עלי עננה של מחשבות נוגות. ואז יום אחד כוורת שלמה נעלמה, כמו בסיפורים, וראיתי בזה סימן".
איך ידעת שזאת לא התנחלות?
"בהתנחלות משאירים בכוורת דבורים לדור הבא, שימשיכו לבנות ולהיבנות. לעומת זאת, אחת התופעות המעניינות ב'הפרעת התמוטטות המושבה' (Colony Collapse Disorder) היא שהן משאירות מאחוריהן את הדבש, את תפארת הקריה. זה שבר את ליבי".
למה לדעתך הן עזבו?
"אני לא יודעת. זאת שאלה גדולה לאן הדבורים נעלמות. גם לא מוצאים בכוורת או בסביבתה דבורים מתות שהיו מעידות על מחלה. מיליונים מושקעים במחקר, והגיעו להרבה תשובות, אבל השורה התחתונה עדיין לא ידועה".
יש למטרלינק ביטוי, "רוח הכוורת", שהוא בעיניו הכוח החשאי והתבוני המשעבד אליו גם את המלכה עצמה.
"אנחנו חיים בתקופה שהולכת ומתרחקת מהדברים הלא מדידים. המפגש הראשון שלי עם הדבורים מאוד הסעיר אותי, ומטרלינק נתן לזה מילים. אי אפשר להסביר מה זאת נשמה, אבל כשיש לך כמה ילדים בבית את יודעת מה זאת נשמה. את רואה שכל אחד מהילדים בא עם רוח משלו. אותו דבר הכוורת. את יכולה לנסות להגדיר את זה בהרבה מילים, שכל אחת מהן עילגת בפני עצמה, אבל כשאת יושבת מול הכוורת - את רואה במה מדובר".
shishabat@israelhayom.co.il
מוריס מטרלינק, "חיי הדבורים",
תרגמה: מור קדישזון, בבל, 262 עמ'
