לא משנה כמה מנסים לדחוס אותה לתוך תיוגים והגדרות, הדר מוכתר מסרבת להתנהל על פי מוסכמות. כי נראה שהדבר האחרון שמישהו היה מצפה ממנה, זה להסתובב ביום ראשון בערב ברחוב הראשי של בני ברק, עם תיק גב, מיקרופון ורמקול רועש.
כל העיניים ברחוב החרדי הופנו אליה, ואנשים יצאו למרפסות כששלפה כרזת בחירות והתחילה לצעוד ולצעוק: "באנו להוריד את מחירי הדירות, יקר לנו לחיות בבני ברק". די מהר השתרכה מאחוריה שרשרת אנושית של צעירים מקומיים. ילדים קטנים, נערים על אופניים וקורקינטים, צעירות בחצאיות ואפילו מבוגרים שפשוט הלכו בעקבותיה, מסוקרנים מההמולה, מנסים להשיג סלפי עם התופעה - או להתעמת איתה.
• "האח הגדול" 2022 - החוזים של הכוכבים נחשפים
מכוניות החלו להיעצר, ונוסעיהן שלפו טלפונים מהחלונות. הרחוב הפך לפקוק וסואן, כשמדי פעם שפכו על מוכתר מים מהבניינים הסמוכים, קיללו וגיחכו. היו שהעירו לה להפסיק לדבר ברמקול, כי היא אישה, ואילו תומך בן גביר קולני התקרב יותר מדי במטרה לייצר עימות.
כעבור שעה הציע פעיל נמרץ של מוכתר להיכנס לאזור פחות ידידותי - לשיכונים. "אולי יזרקו עלינו ביצים וחיתולים, או שיהיו מכות", הזהיר. והיא, טרולית בכל רמ"ח איבריה, קיבלה על עצמה את האתגר, וגם נתנה הוראה לפתוח שידור לייב ברשתות החברתיות.
"זאת עיר חרדית פה, לא מתאים שאישה תעשה כאן פרובוקציות", צעק לעברה אברך מודאג, בעוד אימהות ניסו להרחיק את ילדיהן מהנשים הקולניות שחדרו לשכונה. ביצים אכן נזרקו, קללות הוטחו וניידת משטרה הוזמנה לפזר יותר ממאה חרדים נלהבים שהקיפו את מוכתר. השוטרים שלחו אותה ואת פעיליה להתבצר רבע שעה בחדר מדרגות, עד שהעניינים נרגעו.
"אני לא יודעת מה רצו מאיתנו. נראה לי שהיו סתם כמה חבר'ה שרצו להרוס", סיכמה מוכתר את הערב, והודתה שהאירוע הוכתר בהצלחה.
שתי תושבות בני ברק, שעמדו בפתח אחת החנויות ברחוב והשקיפו על המתרחש, שוחחו ביניהן. "חבל על המאמץ, אף אחד כאן לא יצביע לה", אמרה אחת. וחברתה ענתה: "נכון, אבל יש לה אומץ, זאת".
קצת פחות מחודשיים לפני הבחירות, אין ספק שהדר מוכתר היא גימיק שיצא משליטה, ואפילו היא עצמה מבינה את זה. "אני הדר מוכתר, יו"ר צעירים בוערים - מפלגת הצעירים של מדינת ישראל. אני מנסה לייצג בכנסת את הצעירים ולזעוק את זעקתם", היא מציגה את עצמה, אך מכיוון שהיא בקושי בת 20, היא עדיין מתחת לגיל שבו אפשר - על פי החוק - להתמודד לכנסת. זה ממש לא עוצר אותה מלהכריז בכל הזדמנות על שאיפתה להיות "שרת השיכון הבאה", מאחר שבגילה אפשר, אם תקוותיה בנושא יתגשמו, להתמנות לשרה גם בלי להיות חברה בכנסת.
אומרים עליה ש"היא והרשימה שלה הולכים לשרוף קולות, והרבה", ולראיה - הטלפון שלה מצלצל בלי הפסקה. שיחות, ווטסאפים והודעות בכמויות של עשרות ומאות לשעה. מוכתר משתדלת לענות בנחמדות, לסייע, להקשיב, לשכנע שיצביעו לה, ועדיין לא מצליחה להשתלט עם ההצפה.
"אני עושה הכל לבד. אין לי מזכירה, אני עונה לכולם ומארגנת את הכל. זה קשה, במפלגות האחרות משלמים המון כסף כדי להעסיק עוזרים ויועצים. לי אין שקל".
שעת צהריים, ואנחנו מסתובבים ברחוב הארבעה במרכז תל אביב. עובד מהמאפייה הסמוכה קולט את מוכתר ושולח לה כוס קפה. מוכתר נכנסת לחנות כדי להודות לו, וכל הנוכחים מקבלים אותה בהערצה גלויה ובשאלות דוגמת: "תגידי, מי יותר נחמד, אופירה או ברקו?"
שולח הקפה התעניין באוזני מוכתר מי מממן אותה. "אף אחד. אין לי כסף. אין לי שקל. הכל מהטיקטוק", היא חוזרת על התשובה. "מהטיקטוק תגיעי לכנסת?" הוא מקשה. "ברור, אנחנו כבר שני מנדטים מהטיקטוק. אין לי שקל. אני נוסעת בתחב"צ. אני חרדה לעתיד שלי. שרפו לי את העתיד. תקשיב, אני רוצה את הקול שלך. את הקולות של ההורים. תצביעו פעם אחת בשביל הילדים שלכם, בשבילנו. רק הצעירים ידאגו לצעירים.
"הח"כים של המדינה לא נוסעים בתחב"צ. יש להם אאודי שאני ואתה מממנים. איך הם יידעו איך לטפל ברכבות? מי שהוא לא חלק מהעם, לא יכול לטפל בעם. ומי שלא מרגיש את יוקר המחיה - לא יכול לטפל ביוקר המחיה. אני לא מאמינה בימין או שמאל".
המוכר השתכנע ופלט "יאללה, אני איתך", בעוד שלקוח שהמתין בתור לקופה העיר לה: "את יכולה להביע את הדעות שלך גם בלי לצעוק, בלי עליהום".
"אני לא יכולה", היא משיבה לו בכעס. "אני נלחמת. אי אפשר להילחם בלי לצעוק. אם אני אהיה חמודה ויפה, אף אחד לא יקשיב לי".
אף שהיא מצליחה לשכנע די בקלות אנשים זרים בצדקת דרכה, בתוך ביתה שלה העניינים הפוכים לגמרי. מוכתר עדיין מתגוררת אצל הוריה בקריית אונו, ומשפחתה מתנגדת נחרצות לפעולותיה הציבוריות. בסביבתה מספרים שזה הגיע עד לרמה של תלישת שלטי בחירות.
היא בת לאב שעבד כמנכ"ל חברת "סומפי" (פתרונות חכמים לבית) ולאם גננת. היא הבכורה מבין שלושה אחים. אף שגרה בשכנות לראש העיר, לדבריה מעולם לא היו לה פנטזיות פוליטיות. "לא הייתי קמה לשיעורי אזרחות. האמת, לא אהבתי כל כך ללכת לבית הספר", היא מודה.
"אבא שלי לא מיליונר, הוא אדם רגיל", היא מנפצת את השמועות ומסבירה: "אבא שלי רגיל ונורמטיבי, אבל הוא לא תומך בפרויקט שלי - ולכן אני מעדיפה להשאיר אותו רחוק מאור הזרקורים. המשפחה שלי מאוד קנאית לפרטיות ומאוד שמרנית.
"ההורים שלי לא אוהבים פוליטיקה, והם לא פקטור בסיפור הפוליטי שלי. הם מאוד לא תומכים בי. נורא אנטי. לפעמים אני אפילו מרגישה שהם רק מנסים לחבל ולהרוס. קשה לי עם זה ועצוב לי שהם לא תומכים, אבל מה אני יכולה לעשות?
"הם נורא התבאסו עלי. 99 אחוזים מהריבים שלנו הם על הריצה שלי לפוליטיקה, והם לא רוצים שאעשה את זה. אבל משהו בי בוער לשנות. מקווה שאחרי שאכנס לכנסת הם יהיו מבסוטים".
זה שווה לך סכסוך משפחתי?
"כן, כי המטרה שלי היא לא בהכרח להיכנס לכנסת, אלא להקים את 'צעירים בוערים' כפלטפורמה שדרכה צעירים יוכלו לשנות. אני לא רוצה כיסא או תפקיד או משכורת, אני רוצה שורה בדפי ההיסטוריה. אני רוצה להשאיר חותם במדינה.
"אני רוצה לעשות מהפכת צעירים כזאת גדולה, שהפוליטיקאים לא יבינו מי אנחנו. הם יהיו בהלם. בא לי להטריל את המערכת. אני רוצה שבעוד מאתיים שנה תלמידי תיכון ילמדו על 'צעירים בוערים' ועל מה שקורה כאן כרגע. מבחינתי, זה יהיה שווה הכל".
"בוערים מבעירה פנימית"
בתוך שנתיים וקצת מוכתר סיימה תואר ראשון במדעי המחשב. "הייתי תלמידה חרוצה, הממוצע הכי גבוה בכל המבחנים. סטודנטית מצטיינת, שאוהבת מאוד מתמטיקה. מהחרשניות שבאות לכל שעת קבלה של המרצה".
בחודש שעבר קיבלה מהרשות לחדשנות מענק של 117 אלף שקל עבור חברת סטרט־אפ שהקימה בתחום המכשור הרפואי, ודרכה תנסה לפתח אפליקציה מבוססת בינה מלאכותית שתסייע למנוע היווצרות פצעי לחץ אצל קשישים בבתי חולים. "בחרתי לעצמי מסלול של הייטק ויזמות, אבל כשאני מסתכלת על העתיד אני מבינה שגם בהייטק לא זוהר. צריך להחזיר את המדינה לאזרחים".
במהלך לימודיה נסעה לשבעה חודשים בגרמניה, כחלק מתוכנית חילופי סטודנטים. "חוויתי שם המון גזענות ואנטישמיות", היא משחזרת. "היו אומרים לי שאני פושעת וכובשת, שאני מרגלת של המוסד, שאני מחצינה את המיניות שלי בתור יהודייה. דברים הזויים, הרבה אנשים לא רצו להיות חברים שלי בגלל שאני ישראלית.
"למרות הקושי, זאת היתה חוויה מדהימה. הכרתי אנשים מכל העולם, ושם גם נפל לי האסימון שאנחנו עם של פראיירים, שמשלם 70 שקל להמבורגר שבגרמניה קונים ב־25 שקל. אם שילמתי שם 700 שקל לשכר דירה, אז בארץ עם 700 שקל אי אפשר לשכור חנייה בבית שמש".
לא ידעת שתמיד דופקים אותנו בישראל?
"לא חוויתי הרבה חו"ל, אז לא ידעתי שישראל יקרה עד שטסתי לגרמניה. התרגלתי למחירים בארץ, וזאת הבעיה של רוב האנשים פה. התרגלנו שדופקים לנו את הצורה. חזרתי לישראל כי אני אוהבת את הארץ, אבל החיים פה קשים מדי. אני מבינה למה אנשים בורחים מפה, ועצוב לי.
"הרגשתי שיש בעיה, וכדי שאצליח לפתור אותה אני צריכה להיכנס לכנסת. הבנתי שהכוח לשנות בא רק דרך הכנסת. אז הקמתי את 'צעירים בוערים', מלשון בעירה פנימית. פתחתי אתר אינטרנט, והתחילו להתפקד חבר'ה למפלגה. עכשיו אנחנו סוס מנצח".
את כרגע בדחיית שירות ואמורה להתגייס בינואר הקרוב לצה"ל. איך זה מסתדר עם הפנטזיות הפוליטיות?
"אני עתודאית למדעי המחשב. אם איכנס לכנסת - אני אמורה להיות שרה ואבקש עוד דחיית שירות. כמו שנותנים דחיות והטבות מרחיקות לכת לספורטאי מצטיין או לזמר מצטיין - אז שייתנו גם לפוליטיקאי מצטיין".
למה שלא תממשי את השאיפות שלך אחרי השירות הצבאי?
"אין לי זמן לבזבז. יש דירות ברמת גן שהמחיר שלהן מטפס בשנה אחת ב־700 אלף שקל. רק תוספת הסכום הזה היא 20 שנה קדימה שאצטרך לעבוד כדי לשלם את המשכנתא.
"צבא זה חשוב, וקיבלתי תפקיד נהדר בצה"ל. תפקיד מסווג שאני רוצה לעשות אותו. זה גם אינטרס אישי שלי, לעשות צבא. נדחה מעט את השירות והכל יהיה בסדר. צה"ל יתחשב".
"שוחחתי גם עם בן גביר"
"יום לפני שהקמתי את צעירים בוערים, נפגשתי עם ירון זליכה", היא מספרת על המניעים להקמת המפלגה. "הוא אמר לי, 'צעירה בת 20 לא יכולה להיות ח"כית או שרה'. זה העולם שאליו נולדתי? הבנתי שאני חייבת לתקן את זה. לכן המפלגה שלי תהיה תנועה של צעירים שגם תדאג לזכויות שלהם וגם תעניק להם הזדמנות להשפיע ולהיות בשולחן מקבלי ההחלטות.
"אני רוצה שהצעירים ינהלו את המפלגות. ואם ירון זליכה חושב שאני לא מספיק טובה כדי להיות שרה, אז כפרה, כבר עקפתי אותך בסקר האחרון. תאכל את הכובע. אני באתי לשבור את החוקים".
איך השפיע הסחרור הפוליטי של השנים האחרונות על הדעה שלך כלפי פוליטיקאים?
"הבנתי שהשיטה דפוקה ושכולם אותו דבר. נולדתי למציאות שבה חמש מערכות בחירות זה בסדר. אני לא זוכרת מה היה פה לפני שהייתי בת עשר, אבל אני זוכרת טוב את ארבע השנים האחרונות. מפילים כאן ממשלה על ביבי-לא-ביבי, אבל זה כל כך לא מעניין. תפילו אותה כי לא עוברים חוקים כלכליים או כי לא עוברות רפורמות.
"לפני שהקמתי את 'צעירים בוערים' הייתי בכל המפלגות. דיברתי עם יאיר לפיד בזום, רציתי להתפקד לליכוד, הייתי אצל גדעון סער - יש לי תמונה איתו. הלכתי למימונה של העבודה עם מרב מיכאלי. עוצמה יהודית רצו שאני ארכז להם את מחוז מרכז. היו לי שיחות עם בן גביר. הייתי אצל כולם, באמת. בסוף הבנתי שכולם אותו חרא".
מה רצית לעשות שם?
"רציתי לקדם משאלי עם, הצעתי לכולם - וכולם דחו אותי. ואז הבנתי שבתכלס אין לי שום כוח במדינה".
מכיוון שהיא עדיין מתחת לגיל הבחירה לכנסת, הגישו בחודש שעבר מוכתר ומפלגתה עתירה לבג"ץ להוריד את הגבלת הגיל מ־21 ל־18. שלושת השופטים דחו את בקשתה, ובפסיקתם הוסיפו הערה שהעתירה "מנוסחת בחלקה בלשון שאינה ראויה, תוך השתלחות בחברי הכנסת בכללותם, שעימם מעוניינת העותרת להימנות".
מוכתר כועסת. "הם צריכים להתייחס אלי בכבוד, לא להפך. הם עובדים בשבילי, ואני משלמת להם משכורת. אני לא מאמינה לאף אחד בכנסת. הם מנותקים. הם לא יודעים מה זה ללכת לסופר. הילדים שלהם מסודרים, הם לא יכולים להזיז אצבע כי הם מונעים מקבוצות לחץ וטייקונים".
אם את כל כך מתעבת פוליטיקאים ופוליטיקה, למה את מנסה להצטרף אליהם?
"כי אין לי ברירה. אני לא רוצה להיות פוליטיקאית. מבחינתי פוליטיקאי זאת מילת גנאי. אני רוצה להיות שרה, כי אני חושבת שאני יכולה לשנות. היום אפשר לשנות רק דרך הכנסת. אני אהיה יו"ר מפלגה, ויהיה לי מנוף לחץ אדיר. אני אנהל את המשא ומתן הקואליציוני, אהיה אחראית על המנדטים. המנדטים יהיו של הדר מוכתר.
"אני הקמתי את המפלגה, אין מאחוריי אף טייקון שנתן לי ערבות לפני בחירות, כמו שנתנו לגדעון סער ולבני גנץ. אף אחד לא מחזיק אותי בביצים. אני לא חייבת כלום לאף אחד, ובגלל זה אני יכולה להפוך את המדינה. יש לי כוח אדיר בידיים".
את הכוח המתעצם שלה אפשר לראות דרך ההצעות שזורמות אליה. בין השמות שניסו לרכוב על הפרסום שלה בשבוע האחרון היו ח"כ אביר קארה והח"כ שהתפטר לאחרונה, אלי אבידר.
"אלי אבידר חסום אצלי בווטסאפ, ונלחמתי כדי שלא יזכירו את השם שלו ושלי ביחד. אביר קארה רצה להתאחד, אבל הוא עם 2,000 קולות ואני עם שני מנדטים. אני לא רוצה חיבורים. אני לא רוצה אצלי פוליטיקאים לשעבר ולא טייקונים. לא מפסיקים לפנות אלי, אנשים מאוד בכירים רוצים להיפגש, אבל אין מגעים. אני לא רוצה אף אחד, רק את הצעירים והמתנדבים.
"אני רוצה לעבוד עם אפס תקציב מבחירה. יש לנו קמפיין מימון המונים ברשת, ואשמח שכל אחד יתרום, אבל אני רוצה להראות שאפשר לנהל קמפיין מדהים גם עם אפס שקל, ולא צריך 230 מיליון לבוטים באינסטגרם כדי לנצח בבחירות. אני באה לעשות בלאגן".
גם אם תיכנסי לממשלה, לא באמת יהיה לך חופש. מכירה "משמעת קואליציונית"?
"אני לא באה לשחק במשחק שלהם. אני באה לשבור את החוקים. אם לא יעבירו את החוקים שלי, אני אפרק להם את הממשלה. אני אפיל ממשלה לא על 'ביבי-לפיד', אלא על יוקר המחיה ועל רפורמות שביקשתי ולא העבירו.
"ואני אצביע רק על מה שאסכים עליו. אני לא אעבוד כמוהם. מבחינתי אין יותר משמעת קואליציונית. זה לא יקרה. החוק טוב - נצביע. החוק לא טוב - לא מצביעים".
יש איזשהו פוליטיקאי ששימש לך השראה?
"לא. הם שרפו לי את העתיד, למה שהם יהוו עבורי השראה? מה הם עשו? מה איילת שקד עשתה 20 שנה? את חלופת שקד? שתפסיק לקרוא לתוכניות שלה על שמה. מותק, מה עשית במשרד הפנים? לכי תפתרי את התורים לדרכונים קודם. שתתחיל לעבוד למען הציבור.
"הרי רק מי שנוסע בתחב"צ יכול להבין מה הכשלים של התחבורה הציבורית בישראל. את לא יכולה להיות שרת תחבורה ולנסוע בתחב"צ רק כשיש עלייך מצלמות, או לדבר על מזגנים ברכבת כשפאקינג אין רכבות. שרת תחבורה צריכה לנסוע בתחב"צ כל בוקר ורק ככה היא תצליח להבין מה הבעיות".
עובר אורח אלמוני שמדבר בטלפון נעצר לידה. הוא מנתק את שיחתו ואומר לה: "את מלכה. אני יכול לתת עצה? אני חולה פוליטיקה, מכיר את כולם, ואומר לך: יהיה לך קשה לרוץ עד הסוף. גם כלכלית, גם מבחינת חשיפה. תתחברי למישהו נורמלי, אולי איזה כלכלן שאוהב את המדינה ורוצה לרוץ איתך".
"יהיו מומחים שיעזרו לי", מרגיעה אותו מוכתר. "אתה יודע מה הכי עצוב? שהדור שלי יכול להשיג דירה רק בירושה. אני רוצה להגיע לדירה בכוחות עצמי, ולא לחכות שחלילה וחס מישהו ימות".
האלמוני מצהיר: "את יודעת מה, אני בוחר בך. למה? כי אני שרוף על ביבי. אבל אי אפשר להמשיך עם ביבי-כן-ביבי-לא בזמן שאנשים לא יכולים לחיות פה יותר. הפעם אני לא מצביע ליכוד, אני אצביע לך".
הדר, את מבינה שכשיגיע יום הבוחר, האדם הזה ישלשל פתק של מחל בקלפי?
"לא. מה פתאום. אתה לא מבין את הסיטואציה. אני אחרת, אני לא סתיו שפיר. אני הדר. כמו שמפלגת הגמלאים כל כך הצליחה, ככה אני בונה על הצבעות מחאה של אנשים שמאסו בשיטה. אחרי חמש מערכות בחירות מאסנו. בואו נעשה היסטוריה ונטריל אותם קצת".
"אני לא אהיה דפני ליף"
אדם מבוגר נוסף נעצר לידה. הוא עובד בחברת גלידות ידועה, ומתנדב להיות קבלן קולות. "אני אביא עוד מאה איש בשבילך. רוצה לפתוח סניף באשדוד? נשבע לך, אארגן לך מלא. אבל קודם צריך להחליף את שר האוצר הזה".
מוכתר: "להעיף אותו קיבינימט. מוכרחים להוציא אותו, 30 שנה והוא לא עשה כלום".
"אני באמת איתך", מסביר התומך שמבוגר ממנה ביותר מארבעה עשורים. "דיברתי עם אשתי, אמרתי לה, תראי את הבחורה הצעירה הזאת. אלה החנטרישים יושבים שם שנים, הטוסיק שלהם נדבק לכיסא. וואלה, אני מצביע לך. את האלטרנטיבה. וואלה, למה הם כן ואת לא?
"אני אוהב את מה שאת עושה, ואני זקן שאומר לך את זה. כי אם לא היית צודקת, היו אומרים עלייך 'מה היא מבלבלת במוח'. אבל את צודקת. את כולה בת 20, ואת יכולה לעשות קרקס לכל הכנסת. אל תפחדי".
מוכתר נותנת לו את מספר הטלפון שלה, והם סוגרים להרים חוג בית באשדוד. "עדיף שתתקשר, כי הווטסאפ שלי מתפוצץ בהודעות. תסתכל על העיניים שלי, אני בקושי ישנה בלילה".
מוכתר צברה בחודשים האחרונים תאוצה וחשיפה דרך הרשתות החברתיות. בתחילת הקיץ היתה בין מובילי המחאה החברתית, שניסתה לשחזר את מחאת האוהלים של 2011. אגב, היא מאוד לא אוהבת השוואות.
"זאת היתה מחאה שהלכה לפח. מה יצא מהמחאה החברתית? הכל נהיה יותר גרוע. דפני ליף בכתה שאין לה דירה ברוטשילד, ואני בוכה שאני לא יכולה לקנות דירה באשקלון. זאת מחאה אחרת לגמרי.
"סתיו שפיר קיבלה תפקיד במפלגת העבודה, איציק שמולי קיבל ערבויות מהאנשים הכי בכירים במשק. הם לקחו את המחאה ההיא וזרקו אותה לפח הזבל. שרפו לי את העתיד. אני לא רוצה שריון במפלגת העבודה כמוהם, אני שורפת את השטח כל יום".
איך פותרים את בעיית יוקר המחיה?
"נורא פשוט, תחזור עשור אחורה לוועדת טרכטנברג ותיישם את ההמלצות. זה עדיין רלוונטי. לא יישמו אותן כי הפוליטיקאים פחדנים".
מה דעתך בעניין דת ומדינה, תחבורה ציבורית בשבת, סיפוח שטחים או לגליזציה?
"לגליזציה אנחנו בעד, אבל צריך לעשות על זה משאל עם. ולגבי כל השאר, אני בעד שנעשה משאל עם על הכל. או ברמה העירונית או ברמה הארצית. למה שהפוליטיקאים המושחתים בכנסת יחליטו בשבילנו?"
אישה מבוגרת עם עגלה עוברת לידנו ומעירה לה: "זה עושה רושם כל כך רע, הדיבור הזה שלך, אין לך מושג כמה".
מוכתר משיבה לה: "לא באנו להיות ממלכתיים, ממלכתיים אלה אותם פוליטיקאים שאת מצביעה להם כבר 50 שנה.
"יש אנשים שאוהבים אותי ויש אנשים ששונאים אותי. זה בסדר. אני כבר רגילה. שונאים אותי בעיקר אנשים מסודרים. מיליונרים לא אוהבים אותי".
מה את שומעת הכי הרבה שאומרים עלייך?
"אנשים אומרים לי, 'וואי, את נאיבית, את תמימה'. אבל אני לא מעבירה לסדר היום הרבה דברים שאחרים התרגלו להעביר. אם יקר פה, אני אלחם. אני לא שותקת על מה שאחרים התרגלו אליו, וזה אולי הופך את הסיפור שלי למיוחד".
אומרים שאת מפזרת נתונים לא מדויקים, רק מתלוננת, מדברת בסיסמאות ועושה פופוליזם זול.
"המצב מספיק גרוע מבלי שאעוות את הנתונים. זה הכל אמיתי. אתה יודע כמה שטויות הפיצו עלי ברשתות? אומרים עלי שאני עושה תכנים פורנוגרפיים. אני חוטפת ביקורת, מלכלכים עלי בטוויטר, אבל הכל פייק.
"אתה יודע מה עושים לי בתקשורת? איזה עוד פוליטיקאית שואלים אותה בכל ראיון 'מה הפתרונות שלך?' - בכל ראיון שואלים אותי. למה התקשורת לא שואלת את הפוליטיקאים האחרים מה הפתרונות שלהם? לפני שבאים אלי בטענות, שישאלו אותם למה לא יישמו את הפתרונות שהבטיחו בבחירות האחרונות. תשאלו את בנט למה הוא לא יישם את תוכנית סינגפור. אני עדיין לא נכשלתי. תנו לי צ'אנס. הם כבר נכשלו".
ומה הפתרונות שלך למחירי הדיור?
"מאוד ברורים, והם לא יפילו אף אחד מהכיסא. צריך פינוי-בינוי במרכז, לפתח את באר שבע ואת חיפה, לתת קרקעות בחינם או בסבסוד, להוריד מכסים ולבטל את התקן הישראלי. רשות התחרות צריכה להתחיל להכריז על מונופולים. כל סטודנט לכלכלה שנה א' יודע מה הפתרונות למשבר.
"אני בסך הכל אומרת שצריך לקחת את הרפורמות שלהם וליישם. אין לי רפורמות אחרות. אותן רפורמות יש לביבי, ללפיד, לבנט. אבל טייקונים מחזיקים אותם בביצים. אין אף אחד מאחוריי ואני יכולה לעשות מה בראש שלי.
"אם מישהו לא יעביר את החוקים הכלכליים שארצה להעביר, אז אפיל את הממשלה. שילכו לבחירות מבחינתי. אני מפרקת ממשלה על חוקים כלכליים. לא באתי להיות יפה ולשתוק. אני יודעת שאני נראית חמודה, אבל לא באתי לשתוק".
כמה רחוק את רוצה להגיע?
"אני באה לעשור והולכת הביתה. אני מאמינה שאם אתה לא מצליח לשנות בעשר שנים - אז אין לך מה לעשות בכנסת. צריך להגביל את הכהונה של חברי הכנסת.
"אני באה למרתון. רוצה להקים את 'צעירים בוערים' כתנועה עם צוות שטח שוקק. אני רוצה שנציגים שלנו בשטח יובילו את הבחירות לרשויות המקומיות. אספתי מלא אנשים ברחבי הארץ. אני רוצה שהצעירים יתחילו להשפיע ולשנות".
השבוע הוא המועד האחרון להגשת הרשימות לוועדת הבחירות המרכזית. את זוכרת מה נשאר לך לעשות, כדי שלא יקרה מצב שלא תוכלי להירשם בגלל איזו שטות ביורוקרטית של מבוגרים?
"וואי, בדוק זה יקרה לי. כבר סיימתי עם כל הרישום. עו"ד גיא בוסי עוזר לי, והוא מקסים. אני חושבת שנשאר לי רק להרכיב את הרשימה, אבל חסרים לי עוד שלושה אנשים. אני מקווה שאספיק הכל, אני צריכה להתאפס על זה כבר".
כשבחור אלמוני מתקשר אליה ומציע את עצמו לרשימה, והשיחה מתארכת ומתארכת, מוכתר מצליחה איכשהו לשמור על סבלנות ולדחות אותו בנימוס.
"אני משתדלת לענות לכולם בצורה נעימה. אמרתי לו שאני נורא מצטערת, אבל הרשימות סגורות. אתה יודע כמה אנשים רוצים להיכנס לרשימה? אני מקבלת ביום עשרות פניות. אבל אני רוצה שמי שיהיו ברשימה שלי אלה אנשים שעברו איתי דרך. אנשים שישנו איתי באוהלים ברוטשילד, שישנו איתי בשק"שים בכיכר ציון. לא כאלה שרוצים לעשות עלי הון תקשורתי פוליטי".
את מבינה עד כמה חשוב לבחור נכון את הרשימה? בנט, למשל, בנה רשימה שהתפרקה ובסוף בגדה בו.
"בא לי לעשות מהפכה. לא אתן שמישהו יגנוב לי את הדבר היפה הזה, צעירים בוערים. לא יקום ולא יהיה".
"צריכה גם לנוח קצת"
"אני שומרת נגיעה, אז לחיצות ידיים באוויר", היא אומרת לכל מי שמושיט לה את ידו. "זה מבחירה אישית שלי", היא מסבירה. "אני שומרת מצוות. הולכת עם חצאיות ומאוד מאמינה. אני מתחזקת. גדלתי בבית מסורתי, לא דתי. אני גם לא מגדירה את עצמי דתייה. כל בוקר אני מתפללת ואומרת תודה לבורא עולם. אני באמת מאמינה שזה בהכוונתו".
יש לך ראש לזוגיות?
"כשהשם ייתן - זה יגיע. כרגע ברור שאין לי זמן ואין ראש לזוגיות, אבל כשהשם ייתן, זה יקרה בזמן הנכון. זה מה שאני מאמינה".
איזו מוזיקה את אוהבת?
"מוזיקה ספרדית הכי טראש. כל הנטל של המדינה על הכתפיים הצרות שלי, ואני מדברת כל היום על נושאים כבדים, לכן כשאני שומעת מוזיקה בא לי להתנתק ולשמוע טראש. אני לא יודעת ספרדית ולא מבינה את המילים, אז זה טוב".
וטלוויזיה?
"פחות בקטע של סדרות, אבל אני אוהבת לראות סרטי דוקו על כלכלה והיסטוריה. יש לי פטיש שאני יושבת בלילות ורואה סרטים על צפון קוריאה. סרטים על קים ג'ונג און, פוטין או כל מיני דיקטטורות. זה מסקרן אותי. אנשים כמוני לא היו יכולים להתקיים בצפון קוריאה, רוסיה או אצל ארדואן. חופש הביטוי זה משהו שאלחם עליו".
ואז פתאום הדר מוכתר נכבית. מתברר שגם היא מתעייפת לפעמים. "אני מדברת כל הזמן, אבל גם צריכה לנוח קצת", היא מודה. לא עוברת חצי דקה ושוב הטלפון מצלצל. היא עונה. עוד לפני שהשיחה מסתיימת, ניגש אליה נער שזיהה אותה מהטיקטוק וביקש סלפי. הם מצטלמים, והיא רק מבקשת: "תגיד לאמא ואבא שיצביעו לי".
מה את מדמיינת שיקרה לך?
"אני מדמיינת שיום אחרי הבחירות אני יושבת על המיטה שלי בחדר, ואני כאילו הכי מאושרת בעולם. יושבת איזה שעה-שעתיים, מגלגלת מחדש את כל התקופה הזאת בראש, וחושבת: וואו, עשינו את זה. זה יהיה פסיכי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
