"היא לא היתה צריכה למות": טרגדיה בבית חולים העמק

במבט לאחור, כל חייו של דגן בירנד וחיי בני משפחתו קשורים בבית החולים העמק בעפולה. לבית החולים הזה קשורה גם טרגדיה גדולה, שלעולם תמשיך להשפיע על חייו.

"אבא שלי, ידידיה בירנד, בן קיבוץ טירת צבי, נולד בבית החולים העמק בעפולה ונפטר בו", מספר דגן ל"שישבת", "אני נולדתי בבית החולים הזה וכך גם כל אחיי ואחיותיי. סבתי, אסתר בירנד, עליה השלום, היתה מאושפזת ומטופלת בחלק גדול מחייה ב'העמק' וגם נפטרה שם. ואילו עכשיו אני נשארתי לגדל לבדי את בני נֶאְדָּרִי - שגם הוא נולד ב'העמק' - בגלל שאמו נפטרה בעקבות שורת מחדלים באותו בית החולים".

לפני שנתיים איבדו דגן ובנו את רונית פישל, בת זוגו להורות משותפת, שמתה כשבוע לאחר הולדת נאדרי. סיבת המוות היתה זיהום קטלני שהתפשט בגופה, לא אובחן בזמן ולא טופל כיאות. וכשדגן מדבר על המחדלים, הוא אינו מדבר מתוך כאב אישי בלבד, אלא מסתמך על ממצאי החקירה של משרד הבריאות על תפקוד הרופאים והמנהלים ב"העמק", בקופת חולים כללית ובמשרד הבריאות עצמו. הפרשה הזו מצטרפת לרשימה המתארכת של תלונות על מחדלים בבית החולים העמק, שנחשפו בסדרת כתבות ב"ישראל היום" מתחילת השנה.

על פי ממצאי החקירה הפנימית של המשרד, שהסתיימה אך לפני כשבועיים והנחשפים כאן לראשונה, רונית לא קיבלה טיפול אנטיביוטי לפני הלידה וגם לא אחריה; למרות הסיכון במצבה וההחמרה בו לאחר הלידה, שוחררה רונית באופן מהיר מדי לביתה; וכשכבר חזרה לבית החולים ומצבה הידרדר אף יותר, היא לא הועברה בדחיפות למחלקה לטיפול נמרץ. עוד נמצא כי הרופאים הבכירים קיבלו עליה דיווח חלקי מאוד מהגינקולוג התורן בשיחת טלפון והסתפקו בה, במקום להגיע למקום ולבדוק אותה כפי שהתחייב ממצבה.

ואם לא די באלה, במחלקת הנשים בבית החולים לא התנהל תחקיר מסודר של המקרה, אף שאין ספק שמדובר במקרה קשה במיוחד. בדיקה פנימית דווקא התנהלה, וזאת רק לצורך היערכות לתביעה. ממצאי הבדיקה הזו הוסתרו על ידי בית החולים לא רק מהמשפחה אלא אפילו מוועדת החקירה של משרד הבריאות שבדקה את הפרשה העגומה.

"היולדת לא היתה צריכה למות", אומר ל"שישבת" בכיר בבית החולים, "והבעיה המרכזית היתה שהרופאים לא זיהו בזמן את ההחמרה הקשה במצבה והזיהום שהתפשט בגופה. אם היא היתה מועברת לטיפול נמרץ בדחיפות, היה סיכוי גבוה להציל אותה או לכל הפחות להעניק לה את מלוא ההזדמנות להינצל, כפי שמתחייב ברפואה סבירה. המקרה של רונית פישל הוא אחד הקשים ביותר שקרו ב'העמק' בשנים האחרונות, והרופאים במחלקת היולדות נושאים אותו בליבם ועל מצפונם".

זה לא לטלפון

דגן (45) נולד וגדל בקיבוץ הדתי טירת צבי בעמק המעיינות, למד בבית הספר המשותף בקיבוץ שדה אליהו, ובשנות ה־20 לחייו יצא בהדרגה מהארון מול משפחתו. מאז הוא חי בגלוי כגיי. לדבריו, הרגיש "מאז ומתמיד" ברצונו להיות הורה. לפני כחמש שנים חברה משותפת הכירה לדגן את רונית, והשניים החליטו להביא לעולם ילד יחד. השניים חתמו על הסכם של הורות משותפת, שבמסגרתו התחייבו לגדל יחד אך בשני בתים נפרדים את ילדם המשותף. הבית המרכזי היה אמור להיות זה של רונית.

היא הרתה לאחר טיפולי הפריה חוץ־גופית (IVF) והיתה במעקב של היחידה להיריון בסיכון גבוה בבית החולים. ב־14 באפריל 2020, בימי סגר הקורונה הראשון, היא ילדה את נֶאְדָּרִי בשבוע ה־26 להיריון. משקל התינוק היה 940 גרם, ומייד לאחר הלידה, שהוגדרה תקינה, הוא הועבר לפגייה של בית החולים. את השם "נאדרי" בחר דגן משירת הים (שמות ט"ו), מכיוון שהילד נולד בערב חג שני של פסח כשבתורה קוראים את השירה.

רונית שוחררה מבית החולים לביתה כבר כ־40 שעות לאחר הלידה, בעוד נאדרי הושאר בינתיים בפגייה. אלא ששלושה ימים לאחר הלידה הידרדר מצבה של רונית, ובחדר המיון ב"העמק" התגלו אצלה סימנים מתגברים של זיהום בדם. עם חום גבוה ועולה, היא אושפזה במחלקת נשים, אולם מצבה המשיך להחמיר. בדיעבד, תקבע ועדה של משרד הבריאות כי כבר אז מדובר היה "במצב שעלול היה להעיד על זיהום מאסיבי שיוצא משליטה".

למרות המצב, שלפי ועדת החקירה "חייב העברה מיידית למחלקה לטיפול נמרץ לצורך מעקב מדוקדק וטיפול בהתאם", הצוות המטפל לא התרשם מההחמרה והסתפק בהתייעצות טלפונית(!) עם הגינקולוג המומחה התורן במחלקה, ד"ר אלון טל, עם מומחים לזיהומים, פנימאים ורופאי טיפול נמרץ. בעקבות הייעוץ הטלפוני הורחב הטיפול התרופתי לרונית, אבל המומחית למחלות זיהומיות שאיתה התייעצו טלפונית, ד"ר אנה יאנובסקי, דיווחה לוועדת הבדיקה כי "לא נמסר לה שמדובר ב'מקרה מדאיג'". לטענתה, נמסר לה "כי מצבה של רונית יציב, ולא דווח שמדובר באישה שילדה לאחר מצב של ירידת מים במשך חודש ימים". יצוין כי רונית נבדקה לקורונה ונמצאה שלילית.

חיזוק לאווירה השאננה משהו בא גם מהשיחה שניהלו חברי ועדת הבדיקה עם הגינקולוג התורן. "משיחתנו עם הגינקולוג ד"ר אלון טל", כתבו, "לא התרשמנו שהירידה הדרסטית בספירת הכדוריות הלבנות בדם ושאר הסימנים הסבו את תשומת ליבו באופן מיוחד, והוא לא חשב שייתכן שמדובר בסימן ראשון של התפתחות שוק ספטי" - מצב שעלול לסכן חיים באופן מיידי ויש לטפל בו במהירות.

בחלוף כמה שעות פיתחה רונית קוצר נשימה. הרופאה התורנית במחלקת נשים, ד"ר שירה ברעם, מיהרה לדווח על כך לד"ר דילה מרוביץ' מהמחלקה לטיפול נמרץ, וקראה לה להגיע לאלתר. ד"ר מרוביץ' הגיעה במהירות, התרשמה ממצבה החמור והורתה לטיפול נמרץ להכין מיטה ומכונת הנשמה. כעבור 30 דקות היא כבר הוזעקה מחדש לביצוע החייאה ברונית. למרבה הצער, ההחייאה כשלה ורונית נפטרה במחלקה. היא אפילו לא הספיקה להחזיק את נאדרי בידיה. בת 42 היתה במותה. "אני מרגיש שבטיפול ברונית היו אדישות וזלזול מצד הצוותים הרפואי והסיעודי, מצד אותם אנשים שבחרו לעסוק בהצלת חיים, אלה שנתנו בהם אמון ותלינו בהם תקווה שיעשו הכל כדי להביא להחלמה", מציין דגן בצער.

"הצוות לא התרשם"

בעקבות המקרה, וכמקובל ברוב המקרים של מות יולדת, הקים משרד הבריאות ועדת בדיקה לחקירת הטיפול ברונית. לראש הוועדה מונתה פרופ' דרורית הוכנר־צלניקר, מנהלת מחלקת נשים ויולדות בבית החולים הדסה הר הצופים בירושלים, ולצידה כיהנו בוועדה פרופ' רן ניר פז מהמחלקה למיקרוביולוגיה קלינית ומחלות זיהומיות בהדסה, ועו"ד רפי טויזר ממשרד הבריאות. הוועדה שמעה עדויות של 18 רופאים ורופאות מ"העמק", לרבות מנהלי המחלקות בבית החולים שבהן טופלה לפני מותה, את בני משפחתה של רונית, וכמובן את דגן בירנד, שהופיע בפני הוועדה ביחד עם בא כוחו, עו"ד יוסי טולדנו.

בדיקת הוועדה העלתה כשלים רבים לאורך כמעט כל שלבי הטיפול ברונית. על פי דו"ח הוועדה, אילולא שוחררה רונית לביתה כעבור 40 שעות אלא היתה נשארת להשגחה במחלקה לזמן ממושך יותר, "ניתן היה לזהות סימנים ראשונים לזיהום שהיו מחייבים טיפול אנטיביוטי בשלב מוקדם, טיפול שייתכן שהיה מונע את התפתחות הזיהום המאסיבי שנוצר מאוחר יותר וגרם לתוצאה הטרגית".

הוועדה מתחה ביקורת על כך שרונית לא טופלה באנטיביוטיקה לא לפני הלידה ולא אחריה, ואף קבעה כי למחרת אשפוזה בחדר המיון, חייב מצבה העברה מיידית לטיפול נמרץ וזאת "לצורך מעקב מדוקדק וטיפול בהתאם". אלא שלדברי הוועדה, "נראה שבנקודת זמן זו, לא התרשם הצוות המטפל מההחמרה המשמעותית במצבה ובוצעו ייעוצים טלפוניים...". על פי חברי הוועדה, במקרים מורכבים כמו המקרה של רונית "אין להסתפק בייעוצים טלפוניים בלבד ונדרשת בדיקת המטופל. יחד עם זאת, במידה שאין אפשרות לבדיקה פיזית, יש להקפיד על כך שתהיה העברה מהימנה  ומדויקת של מצבו הקליני, המייצגת היטב את חומרת מצבו. נראה לנו מכלל העדויות שהועלו בפנינו, כי חומרת מצבה של רונית לא הובהרה בצורה מדויקת וברורה לחלק מהיועצים, מה שייתכן שפגם בייעוץ".

"למה לא נדלק אור אדום?"

חברי הוועדה מציינים כי "בצהריים למחרת אשפוזה, העלייה בחום, שלוותה בהופעת דופק מהיר, ירידה דרסטית בסטורציה ומדי לחץ דם גבוליים, היו צריכים להדליק 'אור אדום' בקרב הצוות המטפל, ומן הראוי היה להאיץ את כל הבדיקות ולהעבירה להשגחה ולטיפול ביחידה לטיפול נמרץ באופן מיידי". עם זאת, הוועדה מציינת כי "לא ניתן לומר מפורשות שבכך ניתן היה להציל את ההידרדרות הקשה והמהירה במצב של רונית, שהביאה בסופו של דבר לפטירתה".

על סמך השיחות עם סגן מנהל בית החולים, ד"ר אלדר ברקוביץ, ועם בני המשפחה, נמתחה בדו"ח גם ביקורת על כך ששום נציג מצוות המחלקה לא נפגש עם קרובי רונית ולא הסביר להם את מהלך האירועים. ולבסוף, על סמך שיחה עם מנהל חטיבת נשים ויולדות דאז, ד"ר שבתאי רומנו, נקבע כי "לא נערך תחקיר מסודר לגבי המקרה. מנגד, לטענת בית החולים התנהל תחקיר במסגרת היחידה לניהול סיכונים, מתוך צפי לקיום הליך משפטי עתידי, ובשל כך לא הועבר לידיעת הוועדה בטענה לחיסיון. לדעתנו, מן הראוי היה לבצע תחקיר של המקרה כנדרש ולא הוסקו מסקנות אופרטיביות, כמו גם לרענן את הנהלים בעקבות המקרה ולהציגם בפני כל הרופאים המחלקה".

רק שש מיטות טיפול נמרץ

חקירת מותה של רונית פישל הציפה שוב גם את הזנחת המחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים. כך, אחת הבעיות המרכזיות שעלו היתה המחסור במיטות האשפוז. באופן חריג יחסית לחקירות מהסוג הזה, ציינה הוועדה: "מתחילה עלתה השאלה, שגם חזרה לאורך שמיעת הרופאים שהופיעו בפני הוועדה, על אודות אי שביעות רצונם לנוכח מיעוט מיטות טיפול נמרץ בבית החולים". ב"העמק", שבו 600 מיטות אשפוז, "יש רק שש מיטות טיפול נמרץ - עובדה שבהכרח משפיעה על קבלת החלטות קליניות. על פניו נראה שמספר קטן זה של מיטות טיפול נמרץ נמוך משמעותית מהמקובל בבתי חולים בסדר גודל דומה בארץ ובעולם".

לפי הוועדה, "המחסור הקריטי היה בעל תרומה משמעותית לאופן ניהול המקרה ביומה האחרון של רונית פישל", ולדעת חברי הוועדה, "חייב התייחסות ומענה מצד הנהלת ביה"ח, קופ"ח כללית ומשרד הבריאות". קולם בעניין זה הצטרף להתרעות רבות שנערמו במרוצת הזמן לגבי הזנחת הטיפול הנמרץ ב"העמק", לרבות התנאים הפיזיים החמורים במחלקה והצפיפות הבלתי נסבלת בה. הסוגיה עלתה לדיון ציבורי בעקבות התנצחות משפטית בין קופת חולים כללית למנהל בית החולים לשעבר ואף נידונה בכנסת, אולם מאז מותה של רונית פישל, לא נוספה בבית החולים אפילו מיטה אחת למחלקת טיפול נמרץ.

ממצאי החקירה טויחו

גם בממצאי החקירה על מותה של רונית לא מיהרה הנהלת משרד הבריאות לטפל. דו"ח החקירה הוגש לנציב קבילות הציבור למקצועות הרפואיים במשרד הבריאות, ד"ר בועז לב, ב־27 באפריל 2021 - שנה(!) לאחר מותה של רונית. אפשר היה לצפות שד"ר לב, מוותיקי משרד הבריאות ומי שאף היה בעבר מנכ"ל המשרד, יטפל בנחישות בממצאים הקשים בפרשה ויוביל לשיפור מהיר של המחלקה לטיפול נמרץ. ככלות הכל, שיפור כזה עשוי להציל חיים בעתיד.

ואולם, הטיפול התנהל בעצלתיים, גם על רקע גלי הקורונה. רק ב־29 ביוני השנה, כלומר 14 חודשים לאחר הגשת הדו"ח, כתב ד"ר לב לד"ר אלדר ברקוביץ, אז מ"מ מנהל בית החולים, את סיכומו לפרשה - וגם בו התייחס אך ורק לכשל באי מתן הטיפול נגד הזיהומים. "מדובר במקרה של מפגש בין גישות טיפול שונות", כתב לב וקבע כי "הצוות המטפל בחר בגישה טיפולית שונה שאינה בלתי סבירה בנסיבות האירוע. התרשמנו כי הבחירה נעשתה לאחר הפעלת שיקול בקבלת החלטות טיפוליות וכי ההימנעות ממתן אנטיביוטיקה נעשתה לאחר דיון והיוועצות".

ד"ר לב מציין ביובש כי הוועדה העירה על המחסור במיטות טיפול נמרץ, על אי העברת מידע למשפחה על ידי הרופאים והנהלת בית החולים ועל אי עריכת תחקיר מחלקתי סדור ומקיף, אך לא העלה כל טענה או דרישה בנושאים קשים אלה כלפי משרד הבריאות עצמו, כלפי בעלי בית החולים - קופ"ח כללית, וכלפי מנהלי בית החולים ומחלקת היולדות. "לא מצאנו כי מדובר בהתנהלות הדורשת המשך בירור משמעתי", כתב ד"ר לב. בניגוד למקובל, סיכום החקירה של ד"ר לב לא הועבר למשפחות של רונית ודגן.

המכתב שחיכה לפניית העיתון

כשלושה שבועות לאחר מכן, פנה "ישראל היום" לדוברת משרד הבריאות וביקש את תגובת ד"ר לב והנהלת המשרד לטענות כי ממצאי החקירה בפרשה טויחו על ידיהם, וכי בניגוד למצופה במקרה כה קשה, לא דאגו במשרד להפיק לקחים דחופים באשר למחדלים בפרשה. והנה, רק לאחר פניית "ישראל היום" כתב לפתע ד"ר לב מכתב למשפחתה של רונית ולדגן. המכתב נשלח ב־24 ביולי השנה, יותר משנה לאחר סיום החקירה. במכתב נאמר כי ההחלטה של הצוות לא לטפל ברונית בתרופות אנטיביוטיות היא "החלטה שנויה במחלוקת, אך אין מדובר בהתנהלות בלתי מקצועית".

עוד נטען כי "מצבה של רונית כפי שמתואר על ידי הסגל ובגיליון הרפואי לא חייב את העברתה המיידית לטיפול נמרץ לאחר אשפוזה". עם זאת, "ההידרדרות קרתה יום לאחר מכן, ואז אכן ראוי היה שהדברים יתרחשו במהירות גבוהה יותר. קרות האירוע בתקופת סגר הקורונה השפיע על אופן עבודת הצוות. המידע על מצבה המידרדר צריך היה להתקבל מוקדם יותר וחייב התייחסות נמרצת יותר ולהוביל להעברתה המיידית ליחידה לטיפול נמרץ".

גם התינוק נפגע

ד"ר לב ציין עוד: "אי העברתה ליחידה לטיפול נמרץ לא נבעה מהיעדר אפשרות להעבירה ליחידה, ככל שיכולנו להתרשם ממהלך האירועים. יחד עם זאת, סוגיית מספר המיטות והיקף היחידה לטיפול נמרץ חייבת לעלות לדיון בהנהלת המשרד". בינתיים, לאמירות האלה אין כל כיסוי מעשי: עד כה לא נוספה ולא תוקצבה אפילו מיטה נוספת אחת במחלקה לטיפול נמרץ המוזנחת ביותר בישראל.

בינואר השנה הגיש דגן בירנד בשמו של נאדרי תביעת רשלנות רפואית נגד "כללית" ובית חולים העמק. התביעה בדרישה לפיצויים כספיים הוגשה לבית משפט מחוזי מרכז על ידי עורכי הדין יוסי טולדנו ועידו שטובר. טרם הוגש כתב הגנה.

בכתב התביעה נטען כי לנאדרי נגרמו נזקים עקב הזיהום, שגרם ללידתו המוקדמת בבית החולים העמק. "בעטיה של רשלנות בית החולים לא טופלה רונית בטיפול אנטיביוטי כלשהו לאחר ירידת מים מוקדמת ובייחוד לא מהשבוע ה־24 להיריון, כשהיתה כבר חובה לעשות זאת למניעת הזיהום והלידה המוקדמת", לשון התביעה. בעקבות זאת, נשאר נאדרי עם נכות.

על פי התביעה, "דגן, אביו של נאדרי, מגדל אותו לתפארת בכוחות עצמו, מנסה לקדם אותו ככל שניתן, ונושא בעול הכלכלי והנפשי הכבד ביותר של גידולו. התובע ודאי עדיין אינו מודע לכך, אך עולמו חרב עליו כאשר נוסף על נכותו, גרמה התרשלות בית החולים לכך שמעולם לא הכיר ולא יכיר את אמו המנוחה. התובע זכאי לפיצוי מוגבר ומיוחד בגין קיצור תוחלת חיי אמו ובגין הסבל והכאב שהיו מנת חלקה בימים ובשעות האחרונות, כאשר היא הולכת ומידרדרת לנגד עיני הצוות הרפואי, שלא עשה דבר כדי לאבחן כראוי את מצבה, לטפל בה ולמנוע את פטירתה בטרם עת".

עו"ד יוסי טולדנו אמר ל"ישראל היום": "כפי שעולה מהתביעה, הצוות הרפואי ב'העמק' פעל בניגוד לניירות העמדה והספרות הרפואית המורה כיצד לפעול במקרה שבו מגיעה אישה עם ירידת מים מוקדמת לבית החולים, ויש לה רגישות מסוימת לאנטיביוטיקה.

"כל מי שעוסק בתחום יודע שאין אפשרות שיולדת עם ירידת מים בשלב כה מוקדם לא תקבל שום טיפול אנטיביוטי, המונע באופן מוכח זיהום שהשלכותיו על חיי האישה ובריאותה ועל חיי העובר ובריאותו מונחות על הכף. העובדה שאין שום תיעוד על כך שהוסבר למנוחה מה האופציות הטיפוליות האפשריות, מהווה רשלנות נוספת כשלעצמה, שמנעה קבלת החלטות אחרות, שהיו מובילות לתוצאה שונות כליל".

"פצע שנפתח מחדש"

טולדנו מציין עוד על סמך מומחי הוועדה, כי התנהלות הצוות הובילה להיחשפות הפג לזיהום חמור סמוך ללידה. "יותר מכך, לאור העובדה שהיולדת לא היתה בכיסוי אנטיביוטי, היא היתה בסיכון מוגבר לפתח זיהום, ומצב זה חייב מעקב תכוף מצד הצוות הרפואי. לו נעשה, היה מגלה את הסימנים הראשונים האפשריים לזיהום בשלביו הראשוניים. במצב זה, אפשר היה לטפל מוקדם יותר באישה בטיפול אנטיביוטי רחב, שהיה מונע את התפתחות הזיהום ואת התפשטותו, ומצמצם משמעותית את הזמן שבו העובר נמצא בסביבה מזוהמת. וכפי שקבעה הוועדה וכפי שטענו בתביעה, היתה רשלנות של בית החולים גם לאחר הלידה: לאור החשד לזיהום, היה צריך לטפל באישה אנטיביוטית לאחר הלידה, ובוודאי לא לשחרר אותה כה מהר לביתה. רצף הכשלים הביא לתוצאה העגומה. לצערנו, לא נוכל כבר לשנות את העבר, אבל נילחם עבור המשפחה כדי לפצות אותם על האובדן, הנזקים והקשיים שעימם הם צפויים להתמודד בעתיד".

לאחר מותה של רונית, דגן נשאר המטפל היחיד של נאדרי. הוא היה צמוד אליו במשך שלושה חודשים כאשר אצל התינוק התגלתה בעיה רפואית, והוא ליווה אותו לשני ניתוחים בבית החולים לילדים "שניידר" בפתח תקווה. מאז תום האשפוז בפגייה באמצע יולי 2020, מגדל דגן לבדו את בנו. תחילה עשה זאת בבית הוריו בקיבוץ טירת צבי, ובשנה האחרונה הוא מתגורר בביתו בעפולה, שם מסייעת לו המטפלת סוניטה דה סילבה, המתגוררת בביתו.

"אני אבאמא"

"קשה לגדל ילד ראשון עם כל כך הרבה קשיים רפואיים", מספר דגן ל"שישבת", "מהרגע שהשתחררנו מהפגייה, בעצם היינו הוא ואני כמעט לבד, כך שהייתי ועדיין הנני אבאמא. אני אחראי לכל - מלבדוק מדי יום לנאדרי את היקף הראש, ועד תיאום תורים לביקורות ולמעקבים בתחומי הריאות, עיניים, אוזניים, נוירוכירורגיה, נוירולוגיה, כליות, דיאטנית, ריפוי בעיסוק, קלינאי תקשורת, פיזיותרפיה ועוד.

"כל חזרה מחודשת למה שקרה ב'העמק' פותחת פצע עמוק מאוד שעוד לא התחיל להיסגר, וכנראה גם לא ייסגר לעולם", אומר דגן, "הכל קרה בגלל זלזול וחוסר תשומת לב למצבה של רונית. דבר כבר לא יחזיר את אמא של נאדרי, והמשימה שלי היא להבטיח לו חיים בריאים, טובים ויציבים כלכלית, פיזית ונפשית".

למרות הטרגדיה האישית, ואולי בגללה, דגן רוצה להיות שותף למאבק הציבורי לקידום בית החולים העמק. "אני מקווה שאוכל להיות חלק מהמאמץ להבטיח שקופ"ח כללית יחד עם משרד הבריאות יקיימו תוכנית חומש, שתכלול השקעה תקציבית חסרת תקדים, ובית החולים יוכל לעמוד בסטנדרטים בינלאומיים. עד אז אני נאלץ לכתת רגליי ולבזבז הרבה מאוד זמן וכסף שאינו מצוי בכיסי כדי להגיע לבתי חולים במרכז הארץ, שרק בהם יכול הבן שלי לקבל את הנדרש לו להתפתחות תקינה".

עד כמה הדבר אקוטי? רק בשבועות האחרונים, מספר דגן, הוא נאלץ לנסוע בכל יומיים בממוצע לבית החולים איכילוב בתל אביב. הסיבה: הבעיה הרפואית של נאדרי מצריכה מעקב. "שירות כזה לא קיים ב'העמק', וכל בר דעת מבין שכל נסיעה לגוש דן יכולה לקחת שלוש שעות לכל כיוון".

"קיבלתי מתנה יקרה מפז"

"בחרתי להיות אבא בהורות משותפת, רציתי להגשים את עצמי כאבא. מהרגע שיצאנו לדרך, סמכתי על מערכת הבריאות, אבל לצערי בבית החולים התרשלו והתעלמו באופן בוטה מהמצב המסוכן מאוד שהיה לרונית ולעובר. עכשיו כולם אומרים לי שאני גיבור, אבל אני לא מרגיש גיבור. אני מרגיש שקיבלתי מתנה יקרה מפז: החיוך הכובש והסקרנות של נאדרי הם התקווה והאושר היומיומיים שלי.

"נכון שההתמודדות שלנו מורכבת ומאתגרת מאוד, אבל אני מאחל לעצמי שאהיה לאורך הדרך אבא קשוב, מכיל ואוהב, ושאמשיך לעשות את הכי טוב עבור נאדרי".

היסטוריה של מחדלים

פרשת מותה של היולדת רונית פישל מצטרפת לשורה ארוכה של טענות לקיפוח, לאפליה ולהזנחה של ביה"ח העמק, שהועלו בחודשים האחרונים. הטענות הועלו הן כלפי קופ"ח כללית, הבעלים והאחראית לבית החולים, והן כלפי משרד הבריאות, שאחראי לפי החוק לאיכות הטיפול הרפואי בכל בתי החולים בארץ.

בין הבעיות שנחשפו ב"ישראל היום" - סיכון ילדים בגלל עומסים קיצוניים, תלונות של רופאים במחלקה לטיפול נמרץ על כך שחולי קורונה מתו בגלל היעדר טיפול, תלונות על תנאי הטיפול בעירויי דם מצילי חיים, וממצאים פנימיים המלמדים על כך שבדיקות לאיתור מחלות ריאה מתבצעות באופן שמסכן את חיי החולים ונוגד את הנחיות משרד הבריאות.

במסגרת מאבקם התריעו הרופאים גם על הסיכונים הנשקפים לפגים בעת המעבר מחדר הלידה לפגייה. גם דגן נחשף להם והיה מזועזע מהמעבר הפיזי בין שתי המחלקות. "עברנו בסמוך למחלקת קורונה, דרך מדרכות מקורות ולא מקורות, וכל הדרך מטלטלים את הפג באינקובטור", הוא משחזר, "עכשיו אני מבין כמה זה היה מסוכן לחיים של נאדרי, אם כי בפגייה היחס של כל הצוות היה מצוין".

מקום מיוחד שמור לתלונות על המחלקה לטיפול נמרץ. תיעוד נדיר של מצבה נחשף במסגרת תביעה משפטית שהגיש בפברואר השנה ד"ר זיו רוזנבוים, אז מנהל ביה"ח העמק, נגד קופ"ח כללית בעקבות הכוונה לפטרו מניהול המוסד הרפואי. במסגרת ההליך נחשף מכתב פנימי סנסציוני, שכתבה בנובמבר 2021 דוברת בית החולים מירב יהב לד"ר רוזנבוים ולמיכל קיזלשטיין, דוברת קופ"ח כללית.

במכתב משחזרת יהב אירוע שקרה ב־8 בנובמבר, כאשר עיתונאי המסקר את צפון המדינה התקשר אליה ועדכן שהוא בדרך לבית החולים במסגרת כתבה רוחבית על היחידות לטיפול נמרץ בכל הארץ. יהב מציינת במכתב כי אמרה לו שאין צורך להגיע בעצמו, וכי היא תאסוף עבורו את הנתונים. אלא שהכתב התעקש ואמר שהמערכת דורשת מהכתבים להגיע ולהיכנס למחלקות בעצמם. לדברי יהב, "הטיפול הנמרץ שלנו הוא הכי בעייתי בארץ. ביקשתי לומר שיש לנו תוכנית גדולה להקמת יחידות לטיפול נמרץ בבניין החדש, והדוברת (קיזלשטיין) אישרה זאת". יהב כתבה עוד כי כשהגיע העיתונאי, היא שוב ניסתה להניאו מלהיכנס למחלקה לטיפול נמרץ וכך גם ניסה לעשות ד"ר עופר תמיר, סגן מנהל בית החולים. אבל העיתונאי עמד על שלו, והם נאלצו ללוותו לטיפול נמרץ.

על פי המכתב, בטיפול נמרץ פגש העיתונאי שני רופאים מהמחלקה, שהתלוננו בפניו על התנאים הירודים, על מחסור חמור מאוד ברופאים ובתרופות, ועל כך ש"אין פה תנאים, אין מקום לציוד, אין חדר למנהל". הרופאים אף העלו בפני העיתונאי טענות חריפות על יחס ההנהלה של בית החולים למחלקה ולרופאים שעובדים בה. הם אמרו כי "בית החולים זנח ונטש אותם", וכי הם "לא מאמינים לאמירות על האישור למחלקות טיפול נמרץ חדשות". השניים גם העלו טענות קשות על ההזנחה של חולי קורונה מונשמים שנפלו מהמיטות, ועל חולים שמתו מכיוון שלא טיפלו בהם. אחד הרופאים התלונן כי התריע על כך בפני ד"ר רוזנבוים, אבל לטענתו הלה אמר לו: "הם מתים בכל מקום, עדיף שימותו מהר". במקרה אחר, כך התלונה, אמר ד"ר רוזנבוים: "אני מקווה שלא אצטרך ללכת לטלוויזיה להסביר למה זה קרה". הרופאים התלוננו עוד כי הם כבר "התריעו על הכשלים בפני כל אחד מחברי הנהלת בית החולים, ואף אחד לא עשה עם זה כלום". הם אף הזכירו את חוסר היכולת לטפל בחולים במצב קשה, ובהם ביולדת שהועברה מביה"ח העמק ונפטרה בביה"ח כרמל בחיפה.

לבסוף הכתב לא פרסם את התלונות, ואילו בקופ"ח כללית בחרו להתמקד במה שהוצג כאי־אמון בין רופאי בית החולים לבין מנהלו. ד"ר רוזנבוים, שהגדיר את הטענות שהועלו כלפיו שקר, דיבה ולשון הרע, אישר לבית המשפט כי אכן "תשתיות היחידה לטיפול נמרץ ב'העמק' ירודות וחסרות זה שנים רבות". לדבריו, בדיון בוועדת הבריאות בכנסת, שנערך ב־15 בפברואר השנה, חזרה ואמרה ד"ר אורלי ויינשטיין, סמנכ"ל כללית וראש חטיבת בתי החולים בקופה, כי "מצב מחלקת טיפול נמרץ ב'העמק' בלתי נסבל".

עוד ציין שקיים קושי לגייס רופאי טיפול נמרץ בפריפריה, וכי טרם הוגדר אפילו מימון לתוספת מיטות האשפוז. לדברי רופאים בכירים בביה"ח העמק, מאז מותה של רונית פישל באפריל 2020 ועד היום לא נוספה מיטת אשפוז חדשה אחת במחלקה לטיפול נמרץ, ולא שופרו בה תנאי האשפוז.

"ההחלטות הרפואיות היו מקובלות ונעשו בשיקול דעת"

"ישראל היום" פנה בבקשת תגובה מפורטת להנהלות משרד הבריאות, קופת חולים כללית ובית החולים העמק. העיתון ביקש, בין השאר, את תגובות כל הרופאים והמנהלים המעורבים בפרשת מותה של רונית פישל ז"ל, בחקירת הפרשה בבית החולים ובמשרד הבריאות, וכן תגובות לטענות על טיוח החקירה ועל טיוח הפקת הלקחים שהתבקשה מהפרשה הטרגית.

מ"כללית" ומ"העמק" נמסר: "מדובר במקרה טרגי ויוצא דופן של זיהום בדם שהתפתח בתוך שעות ספורות וגרם להידרדרות מהירה של המנוחה ולמותה. נציב פניות הציבור של משרד הבריאות קבע כי ההחלטות הרפואיות שהתקבלו בניהול התיק היו מקובלות, והתקבלו לאחר הפעלת שיקול דעת, דיונים והיוועצויות רפואיות. המנוחה שוחררה לביתה לאחר הלידה כשהיא במצב טוב ולאחר שנבדקה. כשפנתה לבית החולים כעבור שלושה ימים, סיפרה כי היא סובלת מחום גבוה זה יממה.

"אף שמקור הזיהום לא היה ברור, היא טופלה מיידית באנטיביוטיקה רחבת טווח ועברה סדרת בדיקות לבירור מקור הזיהום. אולם למרות הטיפול ולמרות מאמצי ההחייאה, הוסיף מצבה להידרדר והיא נפטרה עוד בטרם הספיקה להגיע ליחידה לטיפול נמרץ, שם הוכנה עבורה מיטה.

"לבית החולים תוכנית להרחבה משמעותית של היחידות לטיפול נמרץ למבוגרים, לילדים ולפגים. מטעמים של צנעת הפרט לא נוכל לפרט, אולם בית החולים עשה כל מאמץ למסור מידע לבני משפחתה, גם בהינתן מגבלות הסגר בימי הגל הראשון של הקורונה. אנו משתתפים בצערה העמוק של המשפחה".

ממשרד הבריאות נמסר: "אנו משתתפים בצערה של המשפחה. מטבע הדברים, בשל סודיות רפואית וצנעת הפרט לא נוכל להתייחס לפרטי המקרה. משרד הבריאות הקים ועדת בדיקה, שעשתה עבודה יסודית ומצאה מספר ליקויים בהתנהלות הצוות המטפל בבית החולים. לאחר שנבחנה השתלשלות האירועים ומעורבות הצוות המטפל, הוחלט כי אין מקום לצעדים משמעתיים. יש לציין כי אי־העברת המטופלת ליחידה לטיפול נמרץ לא נבע מחוסר במיטות טיפול נמרץ אלא משיקולים מקצועיים בלבד".