מתי בפעם האחרונה התרגשת מאוד?
"כרגע אני ממש מתרגשת לקראת ההופעה שלי, שתתקיים בזאפה תל אביב החדש ב־3.9, אבל אני בשליטה. את ההתרגשות הגדולה אני שומרת לימים של לפני האירוע. אני דחיינית, וגיליתי שדדליין מוציא ממני דברים יותר טובים. אני צריכה את הרגע האחרון".
מתי בפעם האחרונה דיברת עם אבא שלך?
"לפני שנה וחצי, כשבני סלה נולד. אנחנו לא מדברים הרבה. הוא גר בגדרה, אבל חי גם באתיופיה, שם יש לו אישה עם שתי בנות ממש בגילים של הילדים שלי. הוא עזב אותנו כשהייתי בת 3. היום אני כבר לא כועסת עליו. כעסתי עליו המון שנים, בגיל ההתבגרות בעיקר. המצאתי עליו סיפורים, דברים שהייתי רוצה שהוא יעשה או תקוות שהיו לי לגביו, עד לשלב שהבנתי שאני לא צריכה אותו בכלל והכל בסדר.
"הוא לא יודע להיות אבא בכלל. אחרי שהתגרש מאמא שלי, הוא הקים עוד משפחה ויש לו שלושה ילדים, ועוד שתי ילדות מנשים אחרות. היום יש לו תשעה ילדים. אני בקשר עם שתי הבנות הגדולות שלו, הן חברות שלי ובערך בגילי, אז קל לנו להיות בקשר. את הבנות החדשות באתיופיה לא פגשתי, אם כי ניסיתי ליצור איתן קשר כשהייתי באתיופיה. זה הבן אדם, זה מה שהוא יודע, וזה לא אישי נגדי. אלו הכלים שאני קיבלתי, ועם זה ננצח".
מתי בפעם האחרונה התאכזבת?
"כששמעתי שיש בחירות בפעם החמישית. אני מאוכזבת שהמנהיגים שלנו מתנהגים כמו ילדים, 'הוא עשה לי ככה, אז אני אפיל לו את זה'. הם שכחו מזמן שיש פה מדינה לנהל ואנשים שצריכים אותם כדי שייקחו אותנו למקומות טובים. אני מרגישה שלא רואים אותנו. למרות זאת אני אלך להצביע, אי אפשר לא להשתתף במשחק. אני משנה את ההצבעה שלי כל הזמן כי אין מצע לאף מפלגה, זה רק מי מלכלך יותר על הצד השני. זה מזעזע בעיניי, וזה מחלחל לכל מיני תחומים. ההצבעה שלי משתנית בהתאם למערכת הבחירות. אני באה פתוח בכל פעם מחדש, למרות שזה תמיד מאכזב.
"עוד אירוע שאני נושאת עימי הוא פליטת הפה של שלמה גרוניך. הייתי ילדה כשעבדתי עם שלמה, במקהלת שבא. אני רוצה להאמין שפליטת הפה שלו הגיעה בגלל שיש לו דמנציה, וגם אם לא - אז שזה נאמר בצחוק, כי בסופו של דבר, אי אפשר למחוק לו את פועלו. הייתי בת 7 כשעבדנו ביחד, אני זוכרת אותו כאיש מלא תשוקה לעבודה. אני לא חושבת שהוא גזען, זה מצחיק אותי שמתייחסים אליו ככה".
מתי בפעם האחרונה ביקרת בבית ילדותך בקריית ארבע?
"השנה חזרתי לשם עם הבן שלי ועם בן הזוג שלי, שמנגן בכל מיני הרכבים, וכשהם הופיעו בחתונה בקריית ארבע אמרתי לו שאני מצטרפת. לא חזרתי לשם שנים, והכל נשאר אותו דבר. השכונה שבה גדלתי נראית אותו הדבר. הכל קפא בזמן.
"גדלתי בקריית ארבע עד גיל 10, וזה היה כל מה שהכרתי. ילדות זה דבר מאושר, כי מהעיניים של ילד הכל קסום וטוב. היתה לי ילדות כיפית. גדלתי במקום קטן, כך שאין אפשרות ללכת לאיבוד, כולם מכירים את כולם וסביבנו יש גדר, אז את מרגישה ממש מוגנת. הרגשתי שם מוגנת. אבל השנה, כשחזרתי לשם, פחדתי פחד אלוהים. שקשקתי כל הדרך. לא האמנתי שגדלתי שם. פעם היה אפשר להגיע לקריית ארבע דרך סמטאות חברון וזה היה מפחיד עוד יותר, לא הבנתי את זה אז. עכשיו, כששינו את מתווה הכביש, אני קולטת את הסכנה".
מתי בפעם האחרונה חווית כישלון?
"בכל פעם שאני לא כותבת שיר, אני מרגישה כישלון. אני בעד כישלונות ובעד בעיות, זה חלק מהחיים, אי אפשר לברוח מזה. תמיד יש נפילות, והן גורמות לנו להתפתח".
מתי בפעם האחרונה ביקרת באתיופיה?
"ביקרתי באתיופיה עם הנשיא לשעבר רובי ריבלין ב־2018. זאת היתה הפעם הראשונה שלי. נורא התרגשתי כשקיבלתי טלפון להצטרף למשלחת, כי זה לא סתם להגיע לאתיופיה, אלא עם הנשיא, וזו היתה חוויה מטורפת, היא רק נתנה לי פתח לעוד. הטיול התמקד באדיס אבבה, ועשינו את הדברים לפי הלו"ז של הנשיא, אבל כשהיה לי זמן קצת הלכתי לשוק ועליתי להר מדהים שיש באדיס. לצערי, לא חזרתי לכפר של אמא שלי, גונדרוש מרים.
"בדרך כלל כשמתחתנים עוברים למשפחה של האבא, אבל אצל ההורים שלי היה מצב יוצא דופן - אבא שלי עבר אליה לכפר, אחי נולד שם, ואז הם עלו לארץ ב־1984. אני כבר נולדתי בישראל, אבל השורשים שלי שם. אני מאוד רוצה לחזור לאתיופיה עם הילדים, כשהקטן שלי יגדל יותר, לעשות טיול במרוקו עם בן הזוג שלי ואז לאתיופיה".
מתי בפעם האחרונה לבשת מדים?
"במחזמר 'הלהקה', שבו שיחקתי ב־2007, אחרי שהשתחררתי מהצבא. עכשיו הוא עולה שוב. אנחנו העלינו אותו בפעם הראשונה על הבמה, ואני הייתי בתפקיד של גלי עטרי בסרט.
"רציתי להיות בלהקה צבאית ברגע שהבנתי שיש כזו אופציה. שירתתי בלהקת מז"י (זרוע היבשה), ולמדתי המון מלהופיע מול חיילים וחיילות.
"זו היתה חוויה אנתרופולוגית. באתי מנתניה, לא השתתפתי בחוגים ולא שרתי במקהלות, מלבד העבודה עם שלמה גרוניך, וזה היה לי חדש להכיר ילדים מוכשרים עם ניסיון בימתי ומוזיקלי מעירוני א' ומתלמה ילין. הרגשתי חוסר ביטחון קל כשהגעתי לשם, והכרתי מלא מוזיקה חדשה. הרגשתי שאני רוצה להוכיח לעצמי את ערכי. נורא קינאתי ביכולות ובניסיון שלהם, ורציתי להדביק את הפער, למשל להצליח גם לעשות קולות שניים, וזה קרה. אני לומדת מהר".
מתי בפעם האחרונה חווית כישלון?
"בכל פעם שאני לא כותבת שיר, אני מרגישה כישלון. אני בעד כישלונות ובעד בעיות, זה חלק מהחיים, אי אפשר לברוח מזה. תמיד יש נפילות, והן גורמות לנו להתפתח"
מתי בפעם האחרונה לא הבינו אותך?
"אני גם אישה, גם ישראלית, גם אתיופית, גם כהה, ואני גם משתנה בכל יום, תודה לאל. אני משתדלת לא להתקבע על מי אני ומה אני, כדי שאוכל להיות פתוחה גם לאנשים אחרים ולדעות אחרות, שונות משלי, ולהצליח להכיל ולקבל. יש לי גבולות, אבל אני מנסה להישאר פתוחה.
"קשה להבין אותי, ומסתכלים עלי כשאני נכנסת לחדר. האם זה בגלל שאני מאוד גבוהה או בגלל שאני כהה או בגלל השיער הגדול שלי? יש ימים שזה נעים לי כשמסתכלים ויש ימים שלא, אבל אני בסדר עם זה, אני חווה את זה כל החיים. בסוף אני עולה על במה, אני רוצה שיסתכלו עלי. זה חלק מהמקצוע".
מתי בפעם האחרונה התפללת?
"השבוע. אני מתפללת בדרכי שלי, לא עם סידור ולא את התפילה הידועה. כשהייתי בחופש נסעתי לצפת, לעיר העתיקה, והלכתי לקבר של האר"י הקדוש. זה מקום מטורף עם כל מיני סוגי אנשים ואנרגיה של תפילה. שם הרגשתי שאני רוצה להתפלל. עמדתי בעזרת נשים והתפללתי על הילדים שלי, על המשפחה והזוגיות שלי. אנחנו לא דתיים במובן הקונבנציונלי, אבל אני מאמינה באלוהים. אני דתייה באיך שאני רואה את הדת שלי ואת מערכת היחסים שלי עם אלוהים. אני במערכת יחסים טובה עם אלוהים. גדלתי בבית דתי, ושברתי לאמי את הלב כשהתחלתי ללבוש מכנסיים בגיל 12. זה קרה כשהגענו לנתניה, והבנתי שאפשר ללבוש מכנסיים ושום ברק לא יכה בך. בהתחלה היו שיחות, אבל היא שחררה מהר. היא הבינה שאני אלך בדרך שלי".
מתי בפעם האחרונה התאהבת באלבום שהאזנת לו?
"אני מאזינה בבית ל־'432' של אסף אמדורסקי. התאהבתי בו. הטקסטים יפהפיים, ההפקה שלו תמיד מושלמת. זו מוזיקה להתרפק עליה, וזה נעים. בצבא התחלתי להכיר את אבות המזון - יהודית רביץ, יוני רכטר ומתי כספי, ועדיין רוב המוזיקה שגדלתי עליה באה מאנגליה, מארה"ב ומעוד ארצות בעולם. בשנים האחרונות יש התכנסות פנימה, גם כי התחלתי לכתוב בעברית ויש לי רצון לקבל השראה מכותבים, להבין את העברית בתוך המוזיקה.
"אני דוברת עברית מהבית. בגיל 6 אמרתי לאמא שלי שלא תדבר איתי אמהרית, וזה עשה לה טוב דווקא כי היא גם רצתה ללמוד עברית, ומאז אנחנו מדברות רק עברית, אלא אם ניכנס לחנות ונרצה לרכל... עברית זו השפה שלי. החלומות שלי בעברית וגם המחשבות".
מתי בפעם האחרונה ביקרת אצל רופאה?
"אני בעיקר מתכתבת עם הרופאה שלי. הסוכרת שלי התחילה בגיל 24, בגיל שבו התחתנתי, וחשבתי שאציל את החיים שלי, וטעיתי. אני חושבת שהסוכרת התפתחה אצלי על רקע פסיכוסומטי. אני זוכרת שהרופאים דיברו מעלי: 'היא לא שמנה, זה לא גנטי, אז מה זה?' אני צריכה להזריק אינסולין כי הגוף שלי לא מייצר אותו. אני מזריקה בכל פעם שאני אוכלת פחמימות - ואני אוהבת פחמימות..."
מתי בפעם האחרונה השתתפת בהפגנה?
"בשנה שעברה הנחיתי עצרת בגן צ'ארלס קלור, שעסקה באלימות נגד נשים. זה היה חזק מאוד, היו נשים עם סיפורים מטורפים. זה משהו שצריך להיות חשוב לכולנו, לצאת נגד אלימות. זה מעצבן אותי שלא עושים כלום ולא נותנים את המשאבים והכוח לטפל בבעיה הזו. בכל חודש אישה נרצחת, וזה מזעזע. תמיד הן כאלו שידעו שהן סובלות ממצוקה ולא הצליחו להציל אותן.
"לגבי מחאות אחרות, אני לא אוהבת שקוראים למאבק 'מחאת האתיופים'. נוח לשווק את זה כמחאת האתיופים, ואז זה נשאר קטן ולא רלוונטי להרבה אנשים אבל זו היתה מחאה שהיתה אמורה לעניין את כולם. אני חושבת שאין אדם שלא נתקל באלימות משטרתית או בכוח שלפעמים שוטרים מפעילים שלא בצדק. אני חושבת שלנשים יש פחות חיכוך עם שוטרים, זה קורה יותר לגברים".
מתי בפעם האחרונה התאהבת?
"בגל (דהן, סקסופוניסט; ש"ז) התאהבתי ב־2013, עוד מעט עשור, הזמן טס ואני בהלם. הכרנו כשהיינו בני 24, שנינו היינו חברים בהרכב מוזיקלי ביחד, וביום שהכרנו פשוט הרגשנו שאנחנו מכירים כל החיים. היו לנו שיחות כנות וכיפיות והיה לי ברור שכשאקים להקה, הוא יהיה חלק ממנה, כי כיף איתו והוא חבר, פשוט.
"עברו שנים, וכשזה נגמר עם בעלי לשעבר (המוזיקאי גילי יאלו; ש"ז) היו לגל ולי שיחות, ונדלק ניצוץ כזה. התחתנתי צעירה, בת 24, כי רציתי להתחתן, חשבתי שזה יפתור אצלי דברים, אבל זה לא עזר. עכשיו אני לא נשואה כי הבנתי שזה לא באמת פותר בעיות. אנחנו היום בזוגיות טובה, ובכל יום אנחנו בוחרים מחדש להיות ביחד".
"אני דוברת עברית מהבית. בגיל 6 אמרתי לאמא שלי שלא תדבר איתי אמהרית, וזה עשה לה טוב דווקא כי היא גם רצתה ללמוד עברית, ומאז אנחנו מדברות רק עברית, אלא אם ניכנס לחנות ונרצה לרכל... עברית זו השפה שלי. החלומות שלי בעברית וגם המחשבות"
מתי בפעם האחרונה חשבת על קריירה בחו"ל?
"תמיד ראיתי את עצמי על במות גדולות. כשהאלבומים שלי יצאו זה קרה. היינו המון בחו"ל מול 50 אלף איש בהופעה אחת, אבל אני השתניתי בעקבות האימהות והקמת המשפחה, ואני זוכרת את השלב שבו אמרתי 'די, אני לא רוצה את זה יותר, אני רוצה בבית'. רוב האמנים בארץ עוברים מלשיר בעברית ללשיר באנגלית ולפרוץ בחו"ל. אני לא, אני התחלתי רחוק מעצמי ולאט־לאט התקרבתי".
מתי בפעם האחרונה בדקת את העו"ש?
"אני על זה לגמרי. אמא שלי הצליחה לייצר לנו עולם שלא היה חסר בו כלום, למרות שהיום אני יודעת כמה מעט היה. כסף זה דבר חשוב, ורצוי שיהיה, אני מבינה את זה עוד יותר בעקבות הקורונה, אבל אין לי חלום להיות מיליונרית. אני רוצה שיהיה לי מה שאני צריכה ושיהיה לי מה לתת לילדים".
מתי בפעם האחרונה חשבת על השם שלך?
"בחג השבועות. אני מאוד אוהבת את השם שלי. נולדתי בפורים ואני נקראת על שם אסתר המלכה. לילדים בחרנו שמות מיוחדים, פלא אהרון וסלה דוד. בחרתי ב'פלא', כי בדיוק כשהייתי בהיריון עבדתי על שיר מחווה לחווה אלברשטיין ושרתי את השיר 'פלא'. היה לי ברור מייד שזה יהיה השם".
