למציאות יהודית־ערבית של רווחה, שוויון ושלום

אז רציתם שנסתפק בפירורים. חשבתם שתוכלו לקנות אותנו בתקציבים. התייחסתם אלינו כאילו היינו פחות מעם - קהילה במקרה הטוב, רקשהשפה לא תהיה רשמיתונלכלך לכם את ה־ח' ונעמיק לכם את ה־ע'.

ועכשיו, כששירת הברבור הצורמת של הנאשם מבלפור מגיעה לסיומה, אפשר להגיד רשמית: נכשלתם. האחדות של הרשימה המשותפת איתנה, והציבור הערבי ועשרות אלפי שותפים יהודים מצעידים אותנו אל עברייצוג חסר תקדים בכנסת.

נתניהו:תנו לי כוח להמשיך בתנופה

גנץ:אהיה ראש הממשלה של כולם

בנט:ממשלת ימין נמצאת בהישג יד

דרעי:שומרים על הערכים שלנו

ליצמן:כן למסורת ולא לפלגנות מסיתה

פרץ:מאמצי הפיתוי של הימין - אחיזת עיניים

נראה שהעובדה הזאת מפחידה רבים מהימין, אבל האינטרסים המשותפים שלנו ייטיבו עם כל האזרחים במדינה ויביאו שוויון לכל האוכלוסיות המודרות. מהצעיר האתיופי שנזרק לניידת על לא עוול בכפו, דרך החרדי שמגדל ילדים מתחת לקו העוני, ועד הקשיש שתלוי בקצבת זקנה - נעבוד בשבילכם, האזרחים, ולא בשביל מיליונרים ששולחים לנו סיגרים ושמפניות. אנחנו אלה שחולקים איתכם את החיים עצמם, וזה כבר לא סודשאתם משעממים את נתניהו.

אבל שלא יהיה ספק, בחברה שבשמה משעבדים עם אחר בשטחים הכבושים, תמיד תהיה אפליה בין האזרחים בתוך גבולותיה. לכן את השוויון האמיתי אי אפשר להביא בלי השלום הצודק, והשלום תלוי בשותפות ערבית־יהודית. לוותר על השלום הוא לוותר על השוויון ועל הצדק החברתי ולהיכנע למציאות שפוגעת בכולנו.