סבו של נתנאל מייסטר, שייע, יליד העיירה הפולנית ז'לחוב, היה בין "היהודים הזרים" שהגרמנים שלחו כבר ב־1941 מפריז הכבושה, תחילה למחנה ריכוז בהולנד ומשם לאושוויץ. שייע מייסטר היה היחיד מבין כאלף מגורשי אותו טרנספורט שנותר בחיים בסיומה של מלחמת העולם השנייה, כארבע שנים לאחר מכן.
הוא שב לפריז, אך התמודד כל חייו עם זכרם של הנרצחים. נתנאל מייסטר, 54, עורך דין, העלה את זכרו של סבו בעדותו בפני ועדת החקירה הפרלמנטרית שהוקמה על ידי האסיפה הלאומית הצרפתית כדי לחקור את מחדלי המשטרה ומערכת המשפט בפרשת רצח הרופאה והגננת היהודייה, שרה חלימי, בלב פריז לפני כארבע שנים וחצי.
"כנכד למגורש, אני לא יכול לקבל את העובדה שבצרפת של היום יהודייה נזרקת אל מותה מחלון דירתה והדבר מתקבל באדישות מוחלטת ובשקר מאורגן", הסביר מייסטר בפני חברי הוועדה את התגייסותו למען חשיפת האמת על הרצח הנורא, שמבצעו המוסלמי לא יועמד לדין ועלול בכל יום לחזור לשגרת חייו מבלי ששילם על מעשהו הנורא.
"לא הגנתי בחיי המקצועיים על עניינים הקשורים לקהילה היהודית", אומר לי השבוע מייסטר, "אבל, במקרה הזה הייתי מהראשונים שהתריעו על המחדלים של המערכת המשפטית. גורלה של הסבתא האומללה הזו לא עניין איש. הוציאו אותה מחיק החברה הצרפתית.
"גבר מוסלמי עינה את האישה הזו במשך כרבע שעה, הפליא בה את מהלומותיו כאילו היתה רק חתיכת בשר, שבר את כל עצמותיה, ומי שהיה אז התובע הכללי לא חושב שזו ברבריות. כשברבריות מופנית ליהודים היא אינה ברבריות. היהודים אחראים לזה שתוקפים אותם. זו אותה התנהגות שחווה סבי".
"מגיני הקהילה המוסלמית"
מייסטר הוא אחד מעשרות העדים שהופיעו בפני ועדת החקירה הפרלמנטרית, שהוקמה בקיץ האחרון ביוזמתו של חבר האסיפה הלאומית, מאיר חביב, והחלה את עבודתה ב־13 בספטמבר. היא אמורה להגיש את מסקנותיה באמצע חודש ינואר.
הוועדה הוקמה לאחר שהתברר סופית שמערכת המשפט הצרפתית אינה מתכוונת להעמיד לדין את רוצחה של חלימי, קאבילי טראורה, בן למהגרים ממאלי, בשל ״אי כשירותו״ הנפשית בעת ביצוע הרצח.
אין זו פעם ראשונה שמוסלמי הרוצח יהודי בצרפת לא מקבל עונש על מעשיו מסיבות ״נפשיות״: ב־2003 נדקר בפריז למוות סבסטיאן סלאם, יהודי בן 23. הרוצח סבל שנים מבעיות נפשיות, בעיקר מסכיזופרניה, ולכן הוחלט שלא להעמידו לדין. רצח סלאם לא הוכר עד היום על ידי הרשויות בצרפת כרצח אנטישמי.
בניגוד לרוצחו של סלאם, רוצחה של חלימי פיתח ״בעיות נפשיות״ רק סמוך לפשע שביצע, לא היה נתון לטיפול רפואי קודם וככל הידוע גם כיום. למרות אשפוזו במוסד לחולי נפש, מצבו הנפשי מאוזן והוא ממשיך לצרוך חשיש ללא כל הפרעה או השלכות.
חודשים עברו בטרם הכירה מערכת המשפט הצרפתית באופי האנטישמי של הרצח, למרות הראיות החד־משמעיות בעניין. ולמרות ההכרה המאוחרת באופי האנטישמי של הפשע, דבקה מערכת המשפט הצרפתית בטענה שטראורה אינו כשיר לעמוד למשפט מאחר שבעת ביצוע הרצח היה נתון להתקף פסיכוטי בהשפעת סמים.
בהופעתו בפני ועדת החקירה פירט מייסטר את שרשרת המחדלים הארוכה שהוא מצא בהתנהלות הרשויות בחקירת רצח שרה חלימי: סוגיית העינויים שקדמו לרצח נעלמה מהחקירה, אף שלפי החוק הצרפתי כאשר פשע אחד מקדים את הפשע השני מדובר בנסיבות מחמירות; השאלה אם הרצח בוצע עם כוונה תחילה כלל לא נבדקה, בעוד ישנן ראיות מוצקות לכך שטראורה הכין את עצמו מראש לרצח המורה היהודייה;
אף על פי שטראורה השמיע במהלך הרצח קריאות ״אללה אכבר״ וציטט סורות מהקוראן לא התייחסו לרצח כאל פיגוע טרור, ולכן לא בדקו כלל את הרקע האידיאולוגי והדתי למעשה; אף שחוות דעת ראשונה של פסיכיאטר קבעה שטראורה מסוגל לעמוד לדין אף שסבל מ"התקף פסיכוטי", השופטת־החוקרת הממונה על התיק מינתה מומחים נוספים שקבעו בסופו של דבר שהרוצח אינו כשיר לעמוד לדין.
"מדוע כשהקורבן יהודי מפחיתים מחשיבות העניין, והכשקורבן הוא שוטר, או מורה או כומר (לא יהודים; א"ב) זה הופך לעניין בעל דחיפות לאומית?״, תהה מייסטר בפני חברי הוועדה, ״האם מערכת המשפט הצרפתית הופכת את עצמה למגן של הקהילה המוסלמית מפני ׳דרישות מוגזמות׳ של הקהילה היהודית? אם כן, זה עניין חמור מאוד. הפרשה הזו היא תוצאה של אווירה, אווירת פחד וויתור על ערכים, לכן היא חשובה מאוד. האם האווירה הזו תנצח או שמא יהיה מרי נגד האווירה הזו, שהיהודים הם הראשונים לשלם את מחירה?".
השוטרים? לא שמעו דבר
חברי ועדת החקירה, מכל סיעות האסיפה הלאומית - גם ממפלגת הנשיא עמנואל מקרון ומפלגות השמאל, שבניגוד למפלגות הימין לא תמכו בהקמת הוועדה, נחשפים שוב ושוב לפרטיה המחרידים של פרשת הרצח, שיחס הרשויות אליה הפך אותה בעיני רבים ל"פרשת דרייפוס בת ימינו": שרה חלימי, בת 65 במותה, רופאה וגננת בגמלאות, התגוררה בדירה צנועה במכלול שיכונים, ברחוב קטן בשכונת בלוויל, במרכז פריז - שכונת מצוקה שהפכה למרכז פעילות של אסלאמיסטים. בקרבת מקום שוכן מסגד ״עומאר אבן אלח׳טאב״ הידוע כמקום מפגש של פעילי דת קיצוניים.
קאבילי טראורה, בן 27 בעת הרצח, גר עם משפחתו - אמו, אביו החורג, אחותו וילדיה - באותו מכלול שיכונים. טראורה הוא בעל רקע פלילי עשיר ביותר: 24 פעמים הועמד לדין, בין היתר בגלל תקיפות אלימות, וחמש פעמים הוכנס לכלא.
כמה שבועות לפני הרצח התחיל טראורה לבקר בקביעות במסגד עומאר. הוא שינה את הלכותיו והפסיק לדבר עם נשים, אך לא חדל מלעשן חשיש. ביום שלפני הרצח הוא ביקר שלוש פעמים במסגד, לטענתו כדי להשתחרר מכישוף שהטיל עליו אביו החורג. באותו יום הוא גם ביקר שכנים אחרים במכלול שבו הוא גר, משפחת דיארה שגרה בקומה השלישית, קומתה של שרה חלימי. אבי המשפחה ידוע כ״מגשר״ בעימותים שמתגלעים בין חברי הקהילה המאלית המקומית. טראורה ביקש ממשפחת דיארה לשמור על ילדיה של אחותו, והשאיר בדירתה בגדים שלו ומגבת, ללא הסבר.
בשעות הלילה שבין 3 ל־4 באפריל 2017, ביקש טראורה לישון אצל חבר, שמתגורר בקומה הרביעית של מכלול השיכונים. השניים עישנו ג׳וינטים וצפו בסרט ״המעניש״. מעט אחרי ארבע לפנות בוקר טראורה עזב את דירת חברו כשהוא לובש טרנינג ויחף. הוא ירד לדירתה של משפחת דיארה. אב המשפחה נתן לו להיכנס, ומסיבות לא ברורות הסתגר עם משפחתו באחד החדרים, התקשר למשטרה וביקש עזרה.
טראורה ביצע טקס היטהרות, החליף את בגדיו כשהוא לובש את אלו שהשאיר אצל שכניו, והתפלל. שלושה שוטרים הגיעו לזירה בתוך שלוש דקות. משפחת דיארה זרקה להם את המפתחות. השוטרים הגיעו לפתח הדירה ושמעו מבעד לדלת הסגורה את טראורה מתפלל בערבית. הם לא השתמשו במפתחות שברשותם כדי להיכנס לדירה, ונמנעו מכל מגע עם טראורה, אף שבקריאה הטלפונית הובהר שטראורה אינו חמוש. הם הזעיקו למקום תגבורת.
בשלב זה שרה חלימי עדיין ישנה, בדירה סמוכה לזו של משפחת דיארה. בדיעבד, התערבות טקטית של השוטרים היתה יכולה להציל אותה. טראורה יצא בתום תפילתו למרפסת של משפחת דיארה ומשם עבר למרפסת דירתה הסמוכה של שרה חלימי. הוא פרץ לדירתה של שרה והחל להכות בה בפראות, כשהוא צועק ״אללה אכבר״, ״שטן״ ופסוקים מהקוראן. שרה זעקה מכאבים.
שכנים התעוררו, התקשרו למשטרה ותיארו בדיוק את המתרחש. שלושת השוטרים שהיו בזירה שבו וטענו בפני ועדת החקירה שהם לא שמעו דבר מכל זה.
אחרי הכאה פראית שנמשכה כ־12 דקות, צעק טראורה: "יש פה אישה שעומדת להתאבד", והשליך את שרה בעודה בחיים ממרפסת הקומה השלישית לחצר הבניין. בשלב זה הגיעו למקום תגבורת משטרה וצוות רפואי, שלא נותר לו אלא לקבוע את מותה של שרה. טראורה שב בינתיים בנחת לדירת משפחת דיארה. המשטרה העזה לפרוץ לדירה רק כשעה לאחר הרצח. טראורה לא גילה כל התנגדות למעצרו.
ההתנהלות השערורייתית של המשטרה בעת האירוע יכולה היתה להוות עילה לוועדת חקירה בפני עצמה, אך עם מעצרו של טראורה החלה שרשרת המחדלים המנהלית־משפטית שהביאה לשחרור הרוצח מהעמדה לדין: בדיקה רפואית שהתבצעה כמה שעות לאחר המעצר קבעה שטראורה אינו יכול להישאר במעצר אלא צריך להיות מאושפז. אי לכך, הוא לא נחקר על ידי המשטרה.
התובע הכללי, פרנסואה מולנס, זימן אליו את ראשי הקהילה היהודית, ואמר להם שאין סימנים לכך שהרצח בוצע על רקע אנטישמי. התקופה היתה ערב הבחירות לנשיאות צרפת. בקרב יהודי צרפת החלו להתרוצץ השמועות שיש רצון פוליטי להתעלם מהרצח, כדי שלא לחזק את סיכויי בחירתה של מועמדת הימין הלאומני, מארין לה פן.
השופטת החוקרת, שבידיה הופקדה הפרשה - אן הווילו, דמות מפתח בעייתית מאוד, ביקשה חוות דעת פסיכיאטרית ראשונה של טראורה מהמומחה היהודי דניאל זגורי. כשבועיים לאחר ניצחונו של עמנואל מקרון, כינסו עורכי הדין של משפחת חלימי מסיבת עיתונאים שבה דרשו לראשונה להתייחס אל הרצח כאל תקיפה אנטישמית, הנחשבת בצרפת כנסיבות מחמירות.
חוות הדעת המקצועית כללה עדות מפיו של טראורה, שלפיה הוא נכנס לדירתה של חלימי מבלי לדעת מי גר בה, ראה ״ספר תורה ומנורה״ ואז ״הוצת״ ההתקף הפסיכוטי שממנו ״סבל״. אולם, בדירתה של חלימי לא היתה מנורה, אלא פמוטים רגילים, ולא היה ספר תורה, אלא ספרי יהדות שספק רב אם טראורה יכול היה לזהות בחשכה ששררה בדירה. כלומר: טראורה שיקר. הוא ידע מראש שבדירה גרה יהודייה והתכונן לחדור לדירתה כדי לרצוח אותה.
ביקור בדירה יכול היה להפריך את גרסתו, אך השופטת־החוקרת כלל לא טרחה לבקר במקום וסירבה לעשות שחזור של הרצח. יתרה מזאת, התביעה ביקשה לשנות על בסיס עדותו של טראורה את האישום לרצח על רקע אנטישמי. השופטת־החוקרת גררה רגליים במשך חודשים עד שביצעה את השינוי. מעבר לכך, היא ביקשה משני צוותי פסיכיאטרים נוספים לבדוק את כשירותו של טראורה לעמוד לדין. שני הצוותים הגיעו למסקנה, שבגלל צריכת הסמים שקדמה לרצח וגרמה להתקף פסיכוטי, טראורה לא היה אחראי למעשיו.
השופטת־החוקרת אימצה את המסקנה. ערעורים שהגישו התביעה וקרובי הנרצחת נדחו. עורכי הדין של בני משפחת חלימי, הגרים בישראל, הודיעו שיפעלו כעת להעמיד את טראורה לדין בפני בית משפט ישראלי.
בלי בדיקה, בלי חקירה
"מטרת ועדת החקירה הפרלמנטרית אינה לבצע משפט חוזר, אלא לבחון אם היו ליקויים בתפקוד של מערכת המשפט והמשטרה סביב פרשת הרצח ולגבש המלצות", מדגיש נשיא הוועדה ויוזם הקמתה, חבר הפרלמנט מאיר חביב, בשיחה עם ״ישראל השבוע" במשרדו בפריז.
"אנחנו לא יכולים להורות על קיום משפט חוזר. ממה ששמענו עד כה עולים פגמים רבים: לא ביצעו בדיקה של הטלפונים הניידים של טראורה ושל כמה ממקורביו. לא חקרו את האנשים במסגד עומאר. השוטרים הראשונים שהגיעו לזירה לא היו כלל מוכנים להתמודד עם הסיטואציה. והדבר העיקרי הוא ההתעלמות מכל הראיות, שמצביעות על כך שהרצח בוצע בכוונה תחילה. הפכו אותו למשוגע כי הוא עישן סמים. בהתאם למיקום המרפסת בדירתה של חלימי, טראורה בחר להשליך אותה מהקצה שממנו הנפילה היא העמוקה ביותר. כך לא פועל אדם שאינו מודע למעשיו״.
הוועדה גם שמעה עדות על הנעשה במוסד שבו מאושפז כיום טראורה, שלפיה הוא כלל אינו מקבל טיפול תרופתי ל״בעיות הנפשיות״ שמונעות את העמדתו לדין, והוא כלל אינו חולה.
עו"ד ז׳אן־אלכס בושנג׳ה, המייצג את הקהילה היהודית ונרתם בתחילת ההליכים המשפטיים לסייע לחלק ממקורביה של חלימי, הצהיר בפני ועדת החקירה: ״הכל נעשה, כדי להסוות את הכוונה מלכתחילה״.
עו"ד דוד־אוליביה קמינסקי, שייצג את בנה של שרה, יונתן, הטעים מצידו: ״מומחים הם שקבעו את פסק הדין, לא השופטים. לכל אורך הפרשה היתה תחושה שמערכת המשפט לא מחפשת צדק״.
עו"ד ויליאם גולדנאדל, שייצג את אחותה של חלימי, קבע נחרצות בפני חברי הוועדה: "ראיתי לנגד עיניי את מערכת המשפט הצרפתית מתה. בכל הקשור לאנטישמיות האסלאמית קיימת הכחשת מציאות חזקה מאוד במערכת המשפט. ב־2015 טראורה נעצר על נהיגה ללא רישיון ותחת השפעת סמים. כבר אז היה לו תיק פלילי עשיר. לו היה נענש במלוא חומרת הדין, אולי שרה חלימי היתה היום בין החיים".
