ג'ורג' טיירני היה חבר פרלמנט בריטי בינוני, במחצית הראשונה של המאה ה־19, אבל אמירה שטותית אחת שלו הצליחה להנציח אותו. כמי שעמד בראש האופוזיציה בין 1818 ל־1821, הסביר כי "תפקיד האופוזיציה הוא להתנגד", ומאז חוזרים על כך חברי אופוזיציה לא מעטים בעולם הדמוקרטי, המוצאים עצמם מצביעים בניגוד גמור לדעתם.
המעבר הקשה שהיה לחברי קואליציית נתניהו מן השלטון הארוך אל ספסלי האופוזיציה, גרם להם לחזור על אמירת ההבל של טיירני, כדי להסביר מדוע הם מצביעים נגד החלטות שהם עצמם העלו רק לפני כמה שבועות או כמה חודשים, ואינם מבינים כי יש בכך זלזול בוטה בתפקידם ובהם־עצמם. הרי אילו כל תפקידם של חברי הכנסת מן האופוזיציה היה להתנגד להצעות הממשלה, יכלו גם רובוטים למלא את מקומם.
אלא שהחיים הפרלמנטריים מורכבים בהרבה. מי שנבחר אמור לפעול למען הציבור - זה שבחר בו וזה שלא - מתוך תפיסת עולמו. זה נכון לגבי מי שנמצא בקואליציה ובאופוזיציה, ללא הבדל. חברי הכנסת מגיעים לתפקידם עם מטען הנובע מחינוכם ומניסיון חייהם, ואמורים לעשות למען שיפור היבטים שונים בחיי המדינה והחברה. בדרך כלל, ובאורח צפוי, הם סוברים כי הממשלה פועלת באופן מוטעה, וכי החלפתה תשנה לטובה את מצב המדינה, אבל חוץ מהחלפתה (שלא התרחשה בישראל מעולם כתוצאה מהצבעת אי־אמון), הם יכולים לפעול במליאה ובוועדות כדי לקדם את רעיונותיהם. לא אחת הם עושים זאת גם שלא כחלק מן העבודה הפרלמנטרית, אלא משום שהם רוצים להעלות על סדר היום הציבורי נושאים מסוימים בעזרת חברי מפלגות אחרות.
שום חבר אופוזיציה אינו מתכנן לנטרל עצמו למשך יותר מארבע שנים; אם ברצונו להעביר חוקים מסוימים, יש לו סיכוי לעשות זאת רק אם יחבור לחברים בקואליציה ויצליח למנוע החלטה של ועדת השרים לחקיקה להתנגד להצעתו. אין דרך אחרת. מרגע שהאופוזיציה מחליטה שכל תפקידה הוא להפיל את הממשלה, גם כאשר מדובר בהפלת חוקים שהיא עצמה החלה בחקיקתם - תימנע אפשרות שיתוף הפעולה בתחום החקיקה עם חברי הקואליציה. יש סבירות גבוהה לכך שהממשלה לא תיפול מכך שהאופוזיציה תאמץ את אמרתו של ג'ורג' טיירני, ויש סבירות גבוהה לכך שחברי האופוזיציה יירו לעצמם ברגל וישתקו את פעילותם כחברי פרלמנט.
טוב תעשה האופוזיציה אם תיזכר בשיתופי הפעולה החשובים בין הצדדים. ב־22 בנובמבר 1995 הוצגה בכנסת ממשלתו של שמעון פרס, היה זה שבועות מעטים לאחר רצח רבין. הליכוד, בהנהגת נתניהו, נמנע מהצבעה. זה לא קרה מעולם קודם לכן, וגם לא אחר כך. היו שאמרו גם אז שתפקיד האופוזיציה הוא להתנגד. ביבי חשב שבאותו רגע היתה זו טעות להתנהג כאופוזיציה. זה לא הפריע לו להפוך לראש ממשלה כמה חודשים לאחר מכן. אולי אפילו עזר.
מנחם בגין לא היה זוכה לרוב בכנסת להסכמי קמפ דייויד, אילו המערך לא היה מצביע בעדם ב־1978. אריאל שרון, כראש הליכוד, לא היה יוצא מרצועת עזה אילו מפלגות אופוזיציה לא היו תומכות בממשלתו ב־2005. האופוזיציה והקואליציה חברו לבטל את החוק הנפסד לבחירה ישירה של רה"מ, וראוי להזכיר את התנועה המשותפות ליציאה חד־צדדית מלבנון, ואפילו את היוזמה המשותפת מ־1997, של חברי כנסת מן העבודה והליכוד, לגבש תוכנית מדינית לשלום עם הפלשתינים.
במקום להתפרע בוועדה המסדרת, ולחזור על המנטרה של טיירני, מוטב לחברי הכנסת מן הימין לפעול למען הפלת הממשלה, תוך ידיעה שגם אם זהו חלק מתפקידם, אין זה, בשום אופן, תפקידם היחיד.