נביאי הזעם מנבאים לישראל עתיד שחור - אבל העם היהודי למד אחרת

1

לברית האדומה-ירוקה המחריבה את המערב, יש סנגורים ויח"צנים גם אצלנו. הם תמיד בעד ניסויים מדיניים וביטחוניים, גם אם המחיר קשה מנשוא ומסכן את קיומנו: אוסלו, ההתנתקות ועוד, עד לתמיכה בממשלת אחדות – לא אחדות עם אחיהם היהודים, חלילה, אלא אחדות עם מפלגות ערביות (קראתי במפורש), המתנגדות לעצם הגדרתה של ישראל כמדינה יהודית. ומה אתם יודעים, "העולם מצפה" לברית הזאת; כך נוכיח שישראל אינה "מדינת אפרטהייד".

העולם "מצפה לברית הזאת", הם אומרים. ברור שמצפה, מה אכפת לו? מתי התעניין "העולם" בהבטחת קיומנו? לו היה תלוי בו, היינו חיים עכשיו עם מדינת טרור על גב ההר, מרחק ירייה משדה התעופה הבינלאומי וממרכזי האוכלוסייה הגדולים שלנו. לו הקשבנו לדבריו, היתה המלחמה נעצרת עוד בטרם תפסנו את ציר הברחות הנשק (פילדלפי) ולפני שהכרענו את חיזבאללה ואסד ופגענו קשות באיראן. "העולם" לא מצליח להגן על קיומו מהשתלטות האסלאם הפוליטי, אז מדוע נלמד מניסיונו, הרי בכך רק נייבא את המהפכה גם אלינו?

2

וכך, במקום אחדות עם אחיהם היהודים, הם מעדיפים אחדות עם שונאינו ומטהרים אותם בק"ן טעמים (הדמוקרטיה, אח, הדמוקרטיה). הם מגייסים את ז'בוטינסקי למטרה הזאת. נכון שמכונן הציונות הרוויזיוניסטית דיבר על שותפות עם הערבים ומתן זכויות, אבל הוא התנה זאת בשינוי התודעה אצל ערביי הארץ לאחר שיבינו שלא יוכלו להכניע את התנועה הציונית בכוח. הוא כינה זאת "קיר ברזל". מה שהערבים עושים עכשיו הוא המשך המאבק לפירוק המדינה היהודית, רק באמצעים פוליטיים, תוך ניצול הדמוקרטיה הישראלית וחולשת המערכת המשפטית.

חבריי במחנה הפוליטי הנגדי, מדוע אנחנו יכולים להילחם יחד איתכם בטנק ובנגמ"ש, אבל אסורים עליכם בנדר עליון כשותפים לממשלה? קשה להכיל את המחשבה שמבחינתכם, עדיף לשתף פעולה עם אלה שתמכו במי שנלחמנו יחד נגדם. בבקשה, אמרו לי שאני טועה; התעלו לגודל השעה. ההיסטוריה לימדה שכשהיהודים מתכתשים ביניהם, אויבינו שוחקים לנו ומריחים חולשה. הפעם האחרונה היתה לפני כשלוש שנים. זהירות.

3

ההפסד המהדהד של הרפובליקנים בארה"ב בבחירות האמצע השבוע, העניק הזדמנות לפרשנינו לנבא לנו חזות קשה ועתיד שחור וחבל שלא הקשבנו להם קודם. נביא זעם הוא מקצוע מבוקש בקרב הוזי עתידותינו; הוא משווה להם תדמית אינטלקטואלית. בבסיס נבואת הזעם של תקופתנו נמצאת השקפה ידועה המתחזה לפילוסופיה פוליטית וגורסת, שככל שיהיה רע, יהיה טוב. אם יהיה רע, הציבור שזנח אותם יבין שהשקפתם היא הפתרון לתחלואיו ולפחדיו. ראו איזו הצלחה קצרה באירופה השקפת העולם הזאת... וכך הם מכים ללא הפסק בתודעת הציבור ונוטעים בו פחדים לא רציונליים, בזמן שאינם יודעים לתרץ כיצד תחזיותיהם נכשלו.

ההפסד המהדהד של הרפובליקנים בארה"ב בבחירות האמצע, העניק הזדמנות לפרשנינו לנבא לנו חזות קשה ועתיד שחור. נביא זעם הוא מקצוע מבוקש בקרב הוזי עתידותינו; הוא משווה להם תדמית אינטלקטואלית. בבסיס נבואת הזעם נמצאת ההשקפה, שככל שיהיה רע, יהיה טוב. ראו איזו הצלחה קצרה באירופה השקפת העולם הזאת

הסחף בחלקים מסוימים של המפלגה הדמוקרטית בכיוון האסלאמיסטי הוא לא בעיה של ישראל בלבד, אלא של העולם החופשי כולו, שארה"ב היא מנהיגתו. נשיא אנטי-ישראלי לא בהכרח יפעל נגדנו, לו יידע ששלומם של אמריקנים רבים תלוי באיכות המידע שמספקים גופי המודיעין הישראלים על בסיס יומי. גם החידושים וההמצאות של התעשייה הצבאית, מערך הסייבר וה-AI, חשובים לארה"ב לא רק ביחס למזרח התיכון אלא כחלק מהאינטרסים העולמיים שלה. לעומת זאת, הבעיה עלולה להפוך לאיום ממשי במקרה שבבית הלבן יתגורר נשיא אנטי-אמריקני, תוצר של אוניברסיטאות העילית שקטאר תומכת בהן במיליארדים ושל פעילות חתרנית אסלאמיסטית בתוך הפוליטיקה האמריקנית. זו לא תהיה בעיה של ישראל בלבד, אלא בעיקר עבור שרידותה של ארה"ב כמעצמה עולמית. ראו מה קורה באירופה.

4

באשר לנו, לא צריך לפחד. עם עתיק אנחנו, ראינו ציוויליזציות עולות וכובשות את העולם (ואותנו), ואז קורסות ונעלמות בתהום הנשייה. עמים גדולים עברו מולנו בסך עם מיליוני חיילים, וכיום רחובותיהם נבזזים בידי אספסוף של פורעים, בעוד כוחות הביטחון עומדים מולם חסרי אונים. ראינו את כולם ושרדנו נגד כל הסיכויים הרציונליים הרגילים, כדי להעיד בפני העולם, שלא מפי ההוזים, החרטומים, הפרופסורים והפרשנים אנו חיים.

אנחנו עַם עולם. לכן, לצד בחינת המציאות על אירועיה המקומיים והעולמיים, עלינו לקרוא אותה גם בפרספקטיבה היסטורית, ואם נזכה להתרומם יותר – גם בפרספקטיבה של נצח. חישבו מה עברנו בשנה החולפת, כמה בעשור האחרון, וכל זה אפילו לא פסיק בהיסטוריה הארוכה שלנו.

קריאת המאורעות בפרספקטיבה כזאת ("יהודית") מכונה במקורותינו קריאת אותיות, הכתוֹבות הנחקקות על קירות ההיסטוריה. כאילו היה כל מאורע – אות, שמתחבר לאות (מאורע) אחרת ויוצר מילים ומשפטים ופשר אחר: "כֹּה אָמַר ה', קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְיֹצְרוֹ: הָאֹתִיּוֹת שְׁאָלוּנִי, עַל בָּנַי וְעַל פֹּעַל יָדַי תְּצַוֻּנִי", כך הנביא ישעיהו במאה השביעית לפנה"ס.

5

בזמן מלה"ע הראשונה, שיצרה מהפכה והביאה לסדר עולמי חדש גם ביחס לתקוות ישראל וגאולתו, כתב הראי"ה קוק: "אנחנו עַם יודעי האותיות בספר ה'... כספר ההוויה, והתולדה (ההיסטוריה) הכללית והאנושית, אנחנו יודעים לקרוא גם כן... את הכתב המטושטש הזה של מסיבות המאורעות האלה, אשר לא כַהֲלִין למִקרֵי יתֵיה (לא יכולים לקרוא אותו) כל חרטומיא ואשפיא, ספריא ופרופיסוריא (כל החרטומים והקוסמים, הסופרים והפרופסורים)... אין בקרב רוחנו פנימה שום ספק, על דייקנותה הנפלאה של החוכמה העליונה בתהלוכות (בתהליכי) הבניין ההיסטורי אשר לאדם ורוחו".

הוא התייחס לחורבן הגדול שהביאה המלחמה, וקרא בו משפטים אחרים לגמרי מכותרות העיתונים באותה תקופה (מכאן לימוד גדול לכולנו, שכותרות העיתונים משקפות – אם בכלל – רק את הכרוניקה האקטואלית, לא יותר): "וכאשר עינינו רואות משבר גדול ברוח ומעשה, הרס גדול על מגדלים גבוהים, של התולדה האנושית וכל מכמניה, מחיקה רבה על דפים היסטוריים רחבים, הננו יודעים ברור שהסתירה היא על מנת לבנות, והמחיקה – על מנת לכתוב; והבניין החדש והכתב החדש יעלה הרבה בשיגובו ופְאֵרוֹ על הישן שהולך ונחרב".

ובאמת, ארבע אימפריות קרסו במהלך ובעקבות המלחמה: האוסטרו-הונגרית, הגרמנית, הרוסית והעות'מאנית. ומתוך החורבן הגדול עלתה גם שאלת הבית הלאומי לעם היהודי בארצו העתיקה. עכשיו, שהטורקים הובסו, אפשר היה להשיב לנו את ארצנו, כפי שאכן אירע בוועידת סן רמו באפריל 1920, שם עוגנה הצהרת בלפור בחוק הבינלאומי ובריטניה קיבלה מנדט להגשים זאת.

6

ההשקפה ההיסטוריוסופית הזאת מלווה אותנו משחר היותנו לעם. בשבת נקרא על אברהם,  מייסד האומה, שמתעקש לקנות אחוזת קבר לשרה אשתו במערת המכפלה. לא מתנה ולא תרגיל קנייני אחר שאפשר להתחרט עליו לאחר דור או שניים, אלא קניין מלא לדורות. "וַיָּקׇם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה... הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה... לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי חֵת... לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר...".

כך הפך מותה של העברייה הראשונה לאחיזתנו הראשונה בארץ המובטחת. בדומה לדיאלקטיקה שדיבר עליה הרב קוק – סתירה לצורך בנייה, ומחיקה לצורך כתיבה – הפכה מערת הקבורה לזרע שנטמן באדמת הארץ, וממנו צמח בתודעת העם זיכרונה החי של הארץ בכל הדורות. סבלנות. ואמונה.