מי שלא ראה את תגובת חמאס לידיעה על כך שנשיא ברזיל, לואיז אינסיו דה סילבה, המכונה לולה, ימשיך לכהן בתפקיד עוד ארבע שנים - לא ראה שמחה מימיו. בחמאס מיהרו לברך את החבר לולה - הידוע בעמדותיו השמאלניות ובמדיניות העוינת את ישראל - בחום ובהתלהבות שלא השאירו שום מקום לספק. כמאמר הפתגם, אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה.
ארבעה ימים אחרי פרסום תוצאות הבחירות לנשיאות ברזיל, נדמה שרק האוהדים השרופים של הנשיא המכהן לולה בתוך ברזיל ומחוצה לה מאמינים כי הוא אכן ניצח בקלפי. כל האחרים נדהמים מן הקלות שבה ניתן לגנוב בחירות לכאורה במדינה הנחשבת למעצמה של דרום אמריקה ולמנהיגת "הדרום הגלובלי".
נשיא ארה"ב טראמפ ומזכיר המדינה רוביו הביעו בגלוי את התחושה שאופפת את הבחירות בברזיל: אין דרך להסביר את התוצאות אלא על ידי זיופים. בסיבוב הראשון, מועמד הימין פלאביו בולסונארו ניצח את לולה בפער של יותר מ־2.2 מיליון קולות. ערב הסיבוב השני, כל הסקרים המרכזיים בברזיל - לרבות אלה שסמפטו את לולה - הצביעו על יתרון לטובת בולסונארו. למרות זאת, לולה ניצח עם 51.79% מהקולות, בהפרש של יותר מ־4.4 מיליון קולות. מאז חזרת הבחירות הישירות לנשיאות ברזיל בשנת 1989, זו הפעם הראשונה שבה המועמד שהגיע למקום השני בסיבוב הראשון מצליח לנצח בסיבוב השני.
"כמי שמכיר היטב את החברה הברזילאית ועוקב מקרוב אחר ההתפתחויות הפוליטיות במדינה, אני מבין היטב את תחושת התסכול וחוסר האמון של מיליוני ברזילאים", אומר רפאל רוזנשיין, מומחה לברזיל, ששימש עד לאחרונה דובר צה"ל בשפה הפורטוגזית. "יש כאן כמה נתונים יוצאי דופן שמחייבים התייחסות ובחינה רצינית, והמתמיה שבהם הוא מספר הקולות. בסיבוב הראשון בולסונארו קיבל כ־56.1 מיליון קולות, לעומת כ־53.9 מיליון ללולה. בסיבוב השני לולה הגיע ליותר מ־64.2 מיליון קולות. כלומר, בתוך שלושה שבועות בלבד הוא הוסיף כ־10.4 מיליון קולות, בעוד בולסונארו הוסיף כ־3.7 מיליון בלבד.
"מאין הגיעו יותר מ־10 מיליון הקולות הנוספים של לולה? בסיבוב הראשון הצביעו כ־9.3 מיליון אזרחים למועמדים אחרים, שלא עלו לסיבוב השני. בסיבוב השני השתתפו כמעט 3 מיליון מצביעים נוספים, שלא הצביעו בסבב הראשון, ובמקביל מספר הקולות הפסולים ירד בכ־1.8 מיליון. כלומר, בסך הכל נוספו למאגר הקולות התקפים של שני המתמודדים כ־14.1 מיליון קולות, ש־10.4 מיליון מתוכם נוספו ללולה. מדובר בכמעט 74% מהתוספת הכוללת. אבל המועמדים המרכזיים שהפסידו בסיבוב הראשון הביעו ברובם תמיכה בפלאביו בולסונארו, ולא בלולה. אוגוסטו קורי, רונאלדו קייאדו ורומאו זמה הודיעו על תמיכתם בבולסונארו, בעוד רנאן סנטוס, שסיים במקום הרביעי, נמנע מלתמוך באחד משני המועמדים. לא ברור כיצד ניתן להסביר פער כה גדול בתוספת הקולות ללולה, כאשר התמיכה הפומבית של המועמדים המרכזיים שהודחו נטתה דווקא לכיוונו של בולסונארו".
ואם לא די בכך שהמספרים לא מסתדרים, היתה גם החלטה חריגה ביותר של שופט ביהמ"ש העליון כריסטיאנו זאנין להאריך את שעות ההצבעה ביום הבחירות. ההחלטה התקבלה כבר לאחר השעה שנקבעה לסגירת קלפיות, בעקבות טענות לבעיות בתחבורה ציבורית, ובהמשך הובהר שהיא חלה רק על קלפיות שטרם נסגרו, אך מי יודע אם כך נהגו בפועל? זאנין, אגב, היה בעבר עורך דינו האישי של לולה, ומונה על ידיו לביהמ"ש העליון.
רוזנשיין מדגיש שאין בכוחו לקבוע בוודאות שהבחירות נגנבו ללא ראיות מוצקות, אך הוא סבור שהרשויות בברזיל חייבות לפרסם את הנתונים הרלוונטיים ולאפשר בדיקה עצמאית של חריגות, ככל שהתגלו. האם זה אכן מה שיקרה? ניסיון העבר מלמד שלא.
טענות דומות לאי־סדרים בהצבעה, שהשמיע ז'איר בולסונארו לפני ארבע שנים, כשכיהן כנשיא ברזיל, היו חלק מהרקע להרשעתו בניסיון לבצע הפיכה ולהישאר בשלטון בכוח. בולסונארו האב נידון ל־27 שנות מאסר ושלושה חודשים, וערעוריו נדחו. כעת גם בנו פלאביו מסתבך: לאחר שבית המשפט אסר עליו לצאת מברזיל במסגרת חקירה, הוא נמלט מהמדינה ונחת בארה"ב. מי ששאף להוביל את הימין הברזילאי ואת ברזיל כולה, ניצב כעת מול איום משפטי, הרחק ממולדתו, כפליט.
מעבר לחומה של לולה
הנושאים שעמדו במוקד העניין בבחירות בברזיל, מעצמה כלכלית ופוליטית בת יותר מ־200 מיליון אזרחים, חורגים הרבה מעבר למאבק האישי בין בולסונארו ללולה. "הבחירות האלה שיקפו מאבק בין שתי תפיסות שונות של מדיניות כלכלית, ביטחון אישי, ערכים ומקומה של ברזיל בעולם", מסביר רוזנשיין. "מצד אחד, הנשיא לולה הציג תפיסה שמדגישה מדיניות רווחה, תוך הידוק הקשרים עם מדינות כמו סין, רוסיה, הודו ומדינות מתפתחות באפריקה ובאמריקה הלטינית וחיזוק מסגרות בינלאומיות כמו BRICS. מנגד, פלאביו בולסונארו הציע מדיניות שמרנית יותר, בדגש על ביטחון פנים והתקרבות לארה"ב ולבעלות בריתה".
מה באשר ליחס כלפי ישראל? עד כמה הוא היה שיקול משמעותי בקרב הבוחרים?
"עבור רוב הברזילאים, יוקר המחיה, הביטחון האישי, הכלכלה והבריאות חשובים יותר בעת ההצבעה מאשר מדיניות החוץ כלפי ישראל. אלא שישראל הפכה לסמל משמעותי בוויכוח האידיאולוגי הפנימי בברזיל. אפשר לראות זאת באופן ברור בהפגנות פוליטיות: בהפגנות של תומכי בולסונארו מתנופפים דגלי ברזיל לצד דגלי ישראל, ואילו בהפגנות של תומכי לולה ושל ארגוני שמאל ניתן לראות דגלי פלסטין. היו אף מקרים שבהם נשמעו קריאות תמיכה בחמאס. המציאות הזאת ממחישה עד כמה ישראל והסכסוך במזרח התיכון הפכו לחלק מהמאבק הפוליטי והאידיאולוגי בתוך ברזיל.
"ישראל הפכה לסמל משמעותי בוויכוח האידיאולוגי הפנימי בברזיל. בהפגנות של תומכי בולסונארו התנופפו דגלי ברזיל לצד דגלי ישראל, ובהפגנות של תומכי לולה ניתן לראות דגלי פלסטין"
"יש לתופעה הזו גם בסיס דתי ותרבותי. מיליוני נוצרים אוונגליסטים בברזיל רואים בישראל מקום בעל משמעות רוחנית עמוקה, והתמיכה בישראל היא חלק משמעותי מזהותם. אני יכול לומר מניסיון אישי, אחרי אלפי מפגשים עם ברזילאים ופעילות הסברה אינטנסיבית ברחבי המדינה: בברזיל יש ציבור גדול שתומך בישראל, ולצידו ציבור רחב נוסף שמוכן להקשיב לעמדה הישראלית, גם כאשר הוא אינו בהכרח מסכים איתה מלכתחילה. האתגר האמיתי הוא לדעת להגיע לאותם אנשים, לדבר אליהם בשפה שהם מבינים, להכיר את התרבות שלהם ולהציג בפניהם את העובדות באופן ברור, אמין ומשכנע".
כיצד המדיניות של לולה השפיעה על מעמדה של ישראל בברזיל ועל דעת הקהל?
"כישראלי וכיהודי, וכמי שמשפחתו נושאת את זיכרון השואה, ההשוואה שערך לולה בין פעולות ישראל לבין מעשי הנאצים בשואה היתה עבורי רגע קשה במיוחד. אפשר לבקר את ממשלת ישראל, אפשר להתווכח על מדיניות צבאית, והביקורת הזאת לגיטימית. אבל השוואות היסטוריות קיצוניות אינן תחליף לדיון עובדתי ומשפטי. המשבר לא נשאר ברמה הרטורית. היחסים הדיפלומטיים הידרדרו, ברזיל החזירה את שגרירה מישראל, ובהמשך התגלע משבר גם סביב מינוי השגריר הישראלי בברזיל.
"כאן אני רוצה להדגיש משהו שרבים בישראל לא מבינים: אסור לבלבל בין ממשלת ברזיל לבין העם הברזילאי. סקר שנערך בברזיל בשנת 2025 מצא כי 64% מן הברזילאים סברו שממשלת ברזיל צריכה להתקרב לישראל. 70.6% הגדירו את טבח 7 באוקטובר כבלתי מוצדק, ו־61% הגדירו את חמאס כארגון טרור. הנתונים האלה בהחלט חושפים מציאות שונה ומורכבת הרבה יותר מזו שמשתקפת בהצהרותיו של הנשיא לולה. הם ממחישים את הפער המשמעותי שמתקיים בין עמדתה של הממשלה לבין דעת הקהל במדינה".
את הפער הזה בדיוק רוזנשיין פוגש בשטח. בשלוש השנים האחרונות הוא חרש את ברזיל, השתתף באינספור הרצאות ומפגשים ברחבי המדינה והעניק שלל ראיונות לאמצעי התקשורת הברזילאיים. פעילות ההסברה שלו ברשתות החברתיות נוגעת ישירות ליותר ממיליון עוקבים, והתכנים שלו מגיעים ליותר מ־3 מיליון צופים מדי חודש. שלא במפתיע, רוזנשיין מדורג במקום הראשון בברזיל מבחינת השפעה במדיה חברתית בנושאים הקשורים לישראל.
ההשפעה הזאת כבר מזמן אינה מוגבלת לעולם הדיגיטלי. כשהוא מסתובב ברחובות ברזיל, אנשים מזהים אותו, ניגשים אליו, מבקשים להצטלם ומשתפים אותו במחשבות על ישראל. הספר הראשון של רוזנשיין, "מלחמת הנרטיבים", אשר עוסק בעמדות ישראל נגד ההאשמות נגדה בעולם, הפך לרב־מכר בברזיל. בחודש האחרון הוא השלים עוד סבב אירועים ברחבי ברזיל ומילא אולמות בריו דה ז'נירו, בסאו פאולו ובקוריטיבה. "זו הוכחה לכך שהמסר הישראלי יכול להגיע למיליוני אנשים, לעורר עניין ולייצר שיח משמעותי גם בתקופה שבה היחסים המדיניים בין המדינות נמצאים במשבר עמוק", אומר רוזנשיין.
רוזנשיין מגלה שיש לו היכרות אישית עם פלאביו בולסונארו, שהחלה בקשר בין המשפחות: "שנינו ילידי ריו דה ז'נירו, בני אותו גיל בערך, ופלאביו למד יחד עם אחי באוניברסיטה. הוא עוקב אחרי הפעילות שלי ברשתות החברתיות, ומדי פעם אף מגיב לפוסטים שלי ומביע תמיכה בישראל. הוא גם השתתף באירוע הסברה שקיימתי בברזיליה הבירה, כך שהיתה לי הזדמנות לפגוש אותו באופן אישי.
"חשוב להבחין בין פלאביו בולסונארו לבין אביו ז'איר. השם בולסונארו הוא כמובן נכס פוליטי מרכזי עבורו, אבל פלאביו מביא עימו גם ניסיון פוליטי עצמאי ומשמעותי. הוא עורך דין בהכשרתו, כיהן שנים ארוכות כחבר הפרלמנט של מדינת ריו דה ז'נירו, ובהמשך נבחר לסנאט הפדרלי. הוא מכיר היטב את המערכת הפוליטית הברזילאית, את הקונגרס ואת מנגנוני קבלת ההחלטות".
מבחינת סגנונו הציבורי, פלביו שונה מאביו, מבהיר רוזנשיין. בעוד ז'איר בולסונארו ידוע בסגנון ישיר, לוחמני ולעיתים פרובוקטיבי, פלאביו מציג בדרך כלל גישה מאופקת ומחושבת יותר. הוא מנסה לשלב את העמדות השמרניות המזוהות עם אביו עם תדמית ממלכתית יותר. בכל הנוגע לישראל, התמיכה שלו גלויה ועקבית.
גל עולה, גל יורד
האפשרות שבולסונארו הבן יהפוך לנשיא ברזיל טמנה בחובה סיכוי ממשי לשיקום היחסים בין ברזיליה לירושלים. בישראל ציפו לשינוי של 180 מעלות בהצבעתה של ברזיל במוסדות הבינלאומיים, אשר עשוי היה להשפיע גם על ארצות מתפתחות אחרות. שינוי פוליטי שכזה יכול היה להוביל לשותפות אסטרטגית ארוכת טווח בין שתי המדינות. עכשיו כל התקוות הטובות ייכנסו להקפאה עמוקה.
הצלחתו של לולה להישאר בשלטון קטעה את רצף הניצחונות המדהים של מועמדי הימין ברחבי אמריקה הלטינית. תזוזת היבשת ימינה היתה כה מוחשית וברורה, שרבים ניסו למצוא לה הסברים. אחד מהם גרס שסגירת הסוכנות הפדרלית USAID (הסוכנות לפיתוח בינלאומי) בארה"ב תרמה לתוצאה: כל עוד הסוכנות האמריקנית פעלה והזינה במיליארדים את ארגוני השמאל באמריקה הלטינית, נציגי השמאל נהנו מן התרומות שלה וזכו; משהופסק זרם הכסף האמריקני, פסקו זכיות השמאל.
"אין ספק שאנחנו רואים בשנים האחרונות התחזקות משמעותית של כוחות ימין ומרכז־ימין באמריקה הלטינית", מאשר רוזנשיין, "אפשר לראות זאת בארגנטינה, בצ'ילה, בבוליביה, באקוודור, בקולומביה ובמדינות נוספות. אני חושב שאחת הסיבות המרכזיות לשינוי היא חוסר שביעות הרצון של אזרחים מהמצב הכלכלי ומהביטחון האישי. בחלק ממדינות היבשת הפשיעה המאורגנת, שחיקת כוח הקנייה והתחושה שהמערכת הפוליטית אינה מספקת פתרונות הפכו לנושאים מרכזיים. לגבי USAID, אני נזהר מלקשור בין סגירת תוכניות הסיוע האמריקניות לבין תוצאות הבחירות. בעיניי, משבר האמון במערכות הפוליטיות המסורתיות הוא התופעה העמוקה באמת. אזרחים מחפשים מנהיגים שמציעים תשובות ברורות לבעיות שבהן האזרחים נתקלים בחיי היום־יום".
האם התזוזה ימינה היא שינוי לדורות או גל חולף?
"אני לא חושב שהשינויים הפוליטיים בלתי הפיכים. הדמוקרטיה מבוססת בדיוק על האפשרות שהציבור ישנה את דעתו ויבחר דרך אחרת. אמריקה הלטינית ידעה תקופות של התחזקות השמאל, תקופות של התחזקות הימין וגם חילופי שלטון מהירים. מה שיקבע אם השינוי הנוכחי יהיה ממושך אינו רק הניצחון בקלפי, אלא התוצאות בשטח. אם ממשלות הימין יצליחו לשפר את הביטחון האישי, להפחית את יוקר המחיה, לחזק מוסדות וליצור הזדמנויות כלכליות, הן יוכלו לבנות בסיס תמיכה ציבורי יציב. אם לא - הציבור עשוי לחפש חלופה".
כיצד הישארותו של לולה בהנהגת ברזיל תשפיע על מעמדה כמנהיגת הדרום הגלובלי?
"לולה רואה במסגרת של BRICS ובשיתוף הפעולה בין מדינות הדרום הגלובלי מרכיבים מרכזיים במדיניות החוץ שלו. לעומתו, פלאביו בולסונארו שאף להתקרב לארה"ב ולמדינות בעלות השקפה מדינית דומה, תוך שמירה על אינטרסים כלכליים חשובים. השאלה תהיה כיצד ברזיל תאזן בין קשריה עם המערב לבין קשריה עם המעצמות המתפתחות. מנקודת מבט ישראלית, חשוב לזכור שגם מדינות שיש ביניהן מחלוקות פוליטיות יכולות לשתף פעולה בתחומי המדע, הטכנולוגיה, החקלאות והבריאות. לדעתי, ישראל צריכה לטפח קשרים עם ברזיל כמערכת יחסים ארוכת טווח בין שתי מדינות, ולא רק כקשר אישי בין מנהיגים".
להפיץ את הבשורה
מרבית הישראלים אינם מודעים לקיומה של קהילה אוונגליסטית אדירה בברזיל.
"לא ניתן להבין את ברזיל בלי להבין את העוצמה של הקהילה האוונגליסטית. על פי מפקד האוכלוסין הברזילאי משנת 2022, כ־30% מהתושבים בני 10 ומעלה הזדהו כאוונגליסטים. מדובר בעשרות מיליוני בני אדם, והקהילה ממשיכה להיות כוח חברתי, דתי ופוליטי משמעותי. עבור המאמינים האוונגליסטים, ישראל אינה רק מדינה שמופיעה בחדשות. היא חלק מהתנ"ך, מהתפילה ומהאמונה שלהם. אני פוגש את המציאות הזאת מקרוב. בשנים האחרונות הידקתי באופן משמעותי את הקשרים עם הקהילות האוונגליסטיות בברזיל ועם מנהיגיהן. בביקוריי בברזיל אני מוזמן באופן קבוע להרצות בכנסיות, להשתתף באירועים של קהילות נוצריות ולפגוש מנהיגים דתיים בעלי השפעה ציבורית רחבה. בביקורי האחרון השתתפתי בשלושה אירועים, ובכל אחד מהם נכחו יותר מ־2,000 איש. פגשתי אנשים שהביעו אהבה אמיתית לעם ישראל, לצד כאלה שהגיעו כדי לשאול שאלות ולהבין טוב יותר את המציאות".
האם האוונגליסטים בברזיל יכולים להפוך לכוח הדוחף לשיפור היחסים עם ישראל, כפי שקרה בארה"ב?
"המפגשים עם האוונגליסטים מרגשים אותי בכל פעם. דווקא החיבור בין הזהות היהודית שלי לבין האמונה הנוצרית שלהם יוצר לעיתים שיח עמוק ומיוחד. חלק משמעותי מהאסטרטגיה שלי בשנים האחרונות הוא חיזוק הקשרים האלה והפיכת האהדה לישראל לכוח ציבורי משפיע. לקהילה האוונגליסטית בברזיל כוח פוליטי משמעותי. במובן מסוים, אפשר ללמוד מהאופן שבו קהילות ערביות ומוסלמיות במדינות שונות באירופה הצליחו להעלות את הסוגיה הפלסטינית לסדר היום הציבורי והפוליטי דרך התארגנות קהילתית, פעילות ציבורית וקשרים עם נבחרי ציבור.
"עשרות מיליוני אוונגליסטים בברזיל תומכים בישראל, וצריך לתרגם את זה לכוח פוליטי. אפשר ללמוד מהאופן שבו קהילות ערביות ומוסלמיות באירופה הצליחו להעלות את הסוגיה הפלסטינית לסדר היום הציבורי"
"אני מאמין שגם התמיכה בישראל יכולה לקבל ביטוי משמעותי יותר בשיח הציבורי ובמערכת הפוליטית בברזיל, תוך כיבוד העצמאות הפוליטית של הקהילות ושל חבריהן. מבחינתי, התמיכה בישראל לא צריכה להיות שייכת למחנה פוליטי או דתי אחד. הקשרים עם הקהילות האוונגליסטיות חשובים מאוד, אבל ישראל צריכה לטפח קשרים גם עם קתולים, יהודים, חילונים ואזרחים מכל קשת הדעות. מטרתי היא לא רק לחזק את האהדה לישראל, אלא גם לבנות קשרים ארוכי טווח שיאפשרו לקולות התומכים בישראל להישמע בשיח הציבורי הברזילאי".
כיצד מתייחסים לישראל בכלי התקשורת, ברשתות החברתיות ובאוניברסיטאות בברזיל?
"ב־7 באוקטובר 2023, כשהמחבלים העזתים ביצעו את הטבח בישראל, התחלתי להתראיין כמעט ללא הפסקה בתקשורת הברזילאית במסגרת תפקידי כדובר צה"ל בפורטוגזית. מהר מאוד הבנתי שאנחנו מתמודדים לא רק עם מלחמה צבאית, אלא גם עם מלחמה על דעת הקהל ועל האופן שבו העולם מבין את המציאות בישראל. בתקשורת הברזילאית יש מגוון רחב של עמדות, אבל חלק משמעותי מהשיח על ישראל מתמקד בתמונות ובתוצאות הקשות של המלחמה, ולעיתים חסר בו ההקשר של מתקפת 7 באוקטובר, השימוש של חמאס באזרחים עזתים כמגינים אנושיים, פעילות ארגוני הטרור והדילמות המבצעיות והמשפטיות של לחימה באזורים מאוכלסים. באוניברסיטאות קיימות קבוצות פעילות שמביעות התנגדות חריפה למדיניות ישראל. ברשתות החברתיות המצב מורכב עוד יותר: מידע חלקי, תעמולה וטענות שקריות יכולים להתפשט במהירות עצומה ולהגיע למיליוני אנשים בתוך שעות.
"מ־7 באוקטובר יש עלייה באנטישמיות בברזיל. כנכד לניצול אושוויץ וכמי שנולד וגדל בברזיל, זה מדאיג. ברזיל קלטה יהודים שנמלטו מרדיפות באירופה - וכעת לא ניתן להתעלם מהאנטישמיות שבה"
"אחת התופעות המדאיגות ביותר מאז טבח 7 באוקטובר היא העלייה החדה באנטישמיות בברזיל. על פי נתוני הקונפדרציה היהודית של ברזיל, בשנת 2022 נרשמו 397 אירועים אנטישמיים, ואילו בשנת 2024 זינק מספרם ל־1,788. בשנת 2025 נרשמו 989 אירועים - ירידה מהשיא של 2024 - אך עדיין עלייה של כ־149% בהשוואה לתקופה שלפני המלחמה. האנטישמיות אינה מוגבלת לרשתות החברתיות. היא כוללת גם גילויי שנאה כלפי יהודים, איומים, תקיפות מילוליות ופיזיות ופגיעה במוסדות ובסמלים יהודיים. עבורי, כנכד לניצול אושוויץ וכמי שנולד וגדל בברזיל, מדובר בתופעה מדאיגה במיוחד. ברזיל היתה מדינה שקלטה יהודים אשר נמלטו מרדיפות באירופה, ובהם גם בני משפחתי. לראות את האנטישמיות מרימה שוב את ראשה במדינה הזאת זהו דבר שלא ניתן להתעלם ממנו".
להקדים הסברה למכה
האם כעת, משנגוזה התקווה לחילופי השלטון, נצטרך להתרגל למציאות של ברזיל עוינת יותר ויותר ביחסה כלפי ישראל? הרקורד של לולה אינו מבשר טובות. בינואר 2024 תמכה ממשלתו בהליך שהגישה דרום אפריקה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי לצדק, בטענה להפרת האמנה למניעת רצח עם. נקודת שפל נוספת הגיעה בפברואר 2024, כאשר לולה השווה את הפעילות הצבאית הישראלית בעזה למעשי הנאצים בתקופת השואה. דבריו עוררו זעם עצום, ורה"מ בנימין נתניהו ושר החוץ דאז ישראל כ"ץ גינו אותם בחריפות. כ"ץ הודיע כי לולה אינו רצוי בישראל עד שיחזור בו מדבריו ויתנצל.
שום התנצלות לא הגיעה. לולה בחר במודע בחיקו של חמאס. הוא גינה את מבצע הביפרים נגד מפקדי חיזבאללה. בהמשך הביע תמיכה באיראן, כאשר הטיל ספק בכוונותיה הגרעיניות ועמד לצידה במלחמתה נגד ישראל וארה"ב. אין פלא שנשיא איראן היה מראשוני המברכים את לולה השבוע. החרו־החזיקו אחריו גם אבו מאזן ובכירים נוספים ברשות הפלסטינית. ציר הרשע העולמי גמל ללולה על הידידות, החיבה והתמיכה.
אף על פי כן, רוזנשיין לא מוכן להיכנע. "אני מסרב לקבל את הטענה שהציבור הברזילאי הוא בהכרח אנטי־ישראלי", הוא טוען בלהט. "דווקא מתוך ההבנה הזאת החלטתי להרחיב את הפעילות שלי ולהקים בברזיל את עמותת 'עובדות ללא גבולות', שמטרתה להיאבק בדיסאינפורמציה ולהנגיש לציבור הברזילאי מידע אמין על ישראל בשפה הפורטוגזית. כיום הפעילות שלנו מונה יותר ממיליון עוקבים ברשתות החברתיות, והתכנים שלנו מגיעים למיליוני אנשים מדי חודש. אנחנו רואים שיעורי מעורבות של יותר מ־20%, נתון שמבטא מעורבות גבוהה במיוחד של הקהל. אפילו במציאות של קיטוב פוליטי, קמפיינים אנטי־ישראליים ועלייה באנטישמיות אפשר להגיע לקהלים גדולים, לעורר עניין, לקיים דיון ולבנות אמון".
מה ישראל צריכה לעשות כדי למזער את ההשפעה הרעילה של לולה ודומיו? מה עובד בזירה הברזילאית ומה נכשל?
"במשך שנים ישראל לא השקיעה מספיק משאבים בהסברה בשפה הפורטוגזית, בוודאי לא ביחס לגודל האוכלוסייה ולחשיבותה של ברזיל, שמקרינה הרבה מעבר לגבולותיה. מניסיוני, אחת הטעויות המרכזיות של ההסברה הישראלית היא הנטייה לפעול בעיקר בזמן משברים. מתרחש אירוע ביטחוני, מתפרסמת האשמה נגד ישראל, ורק אז מתחילים להסביר. אבל בשלב הזה הנרטיב כבר התבסס, ולעיתים קשה מאוד לשנות את התפיסה שנוצרה. למדתי גם שאי אפשר לקחת מסר שמיועד לציבור הישראלי או האמריקני, לתרגם אותו לפורטוגזית ולצפות שהוא ישיג אותה תוצאה בברזיל. צריך להכיר את התרבות המקומית, את הרגישויות, את השפה ואת הדרך שבה הברזילאים צורכים מידע. מה שעובד הוא קשר ישיר ומתמשך עם הציבור. לא רק ראיונות בטלוויזיה, אלא גם פעילות יומיומית ברשתות החברתיות, מפגשים פנים אל פנים, הרצאות, שיחות עם אנשי תקשורת וקשרים עם מנהיגים דתיים ואנשי ציבור.
"אבל אני חושב שיש כאן גם הזדמנות גדולה הרבה יותר. ישראל וברזיל יכולות להעמיק את שיתוף הפעולה בתחומי הטכנולוגיה, החקלאות, הביטחון ועוד. קשרים כאלה מייצרים אינטרסים משותפים ומחזקים את היחסים בין המדינות באופן שאינו תלוי רק בזהותו של הנשיא. השורה התחתונה היא שישראל צריכה להפסיק להתייחס לברזיל רק כאל זירה שבה צריך להגיב לביקורת, ולהתחיל להתייחס אליה כאל שותפה אסטרטגית עתידית, שראוי להשקיע בה לאורך זמן. בסופו של דבר, ממשלות יכולות להתחלף בתוך ארבע שנים, אבל אמון בין עמים נבנה במשך דורות".
