בהיגיון המעוות של השמאל, ציונות היא איחוד עם אויבי הציונות

כשנפתלי בנט הודיע בשנת 2021 שיקים ממשלה בתמיכת רע"מ, הוא נזקק לשפע תירוצים והצדקות: להציל את המדינה מ"אסון הבחירות החמישיות שפשוט יחריבו את המדינה", ולמנוע את "המשך המריבות והחלשת המדינה עד לפירוק שלה". הוא כמובן הדגיש בעיקר את הצדדים החיוביים שבחבירה אל מפלגות השמאל, וכן את כישלונו של נתניהו להקים ממשלת ימין, והבטיח הרגעת הרוחות ו"ממשלה שאכפת לה מהאזרחים". אלמלא היה מקים את הממשלה שהקים - המדינה היתה נחרבת. "יש רק קו אחד שמנחה אותנו: לא לבחירות חמישיות".

"אני מודה, זו לא ממשלה שהיא בהכרח טבעית", אמר בנט בצניעות לא אופיינית. "יש בה אנשים בעלי דעות שונות, ואפילו הפוכות. קואליציה היא לא אידיאל מושלם. אבל אני רואה הזדמנות להתקדם בתחומים שאנחנו כן מסכימים עליהם ולהרגיע את החרדה הגדולה בעם. האם עמר בר־לב לא יכול להיות באותה קואליציה עם מתן כהנא? זה באמת כל כך לא אפשרי? זו לא תהיה ממשלה של נגד - ממשלה של בעד. בעד הטוב, בעד הרוגע. זה אפשרי".

כל אלה היו הצדקות רגשניות בעיקרן להפרת הבטחתו החוזרת ונשנית לא לחבור ליאיר לפיד ולשמאל. מטבע הדברים, ההישענות על רע"מ היתה אגוז קשה לפיצוח, אבל בנט שלף קלף מנצח: ביבי.

בנאומו בכנסת בהשבעת הממשלה אמר בנט: "חבריי ואני נפתח פרק חדש ביחסי מדינת ישראל עם אזרחיה הערבים. החברה הערבית תיוצג בידי מנסור עבאס. זה קרדיט שאני חייב לתת לרה"מ נתניהו, שפרץ את הדרך בעזרת סדרת מפגשים עם מנסור עבאס בהושטת יד, ואני חושב שזה מהלך נכון, ראש הממשלה. אתה סללת את הדרך".

את השותפות עם האחים המוסלמים ראש הממשלה הטרי לא רק הציג כהתחלה חדשה, אלא גם טשטש קלות את אופייה של רע"מ. הציבור היה אמור להתייחס לרע"מ כאל נציגתם של ערביי ישראל, ש"זועקים שנסייע במאבק בפשיעה, מצוקת דיור, פערים בחינוך ובתשתיות". לא כסניף של תנועת האחים המוסלמים, אלא כאוכלוסייה מוחלשת מן השורה.

מה עלה בגורלה של ברית האחים של בנט התברר זמן קצר אחר כך, כשהשותפה האזרחית סיכלה נטיעות בנגב בט"ו בשבט. מתברר שמועצת השורא לא זרמה עם האתוס הישראלי הפשוט הזה, וגם לא עם אינטרסים ישראליים אחרים. ובנוגע למתינותו המהוללת של מנסור עבאס - היא קיימת בעיקר בעברית. בערבית יש לו קהל אחר, שמן הסתם בקיא יותר באסטרטגיות המוסלמיות של שקר והסתרה עכשיו למען מטרה גדולה יותר בעתיד. ומטרתם של האחים המוסלמים מעולם לא היתה הכרה במדינה יהודית. חמאס, תנועה־בת של האחים המוסלמים, הדגימה מאז ומתמיד, וב־7 באוקטובר ביתר שאת, איך נראית הזרוע הביצועית של הזרם הפילוסופי שממנו צמחה גם רע"מ.

לנוכח ניסיונה של ממשלת בנט־לפיד, ואחרי 7 באוקטובר, היה הגיוני להניח שהתיאבון לשותפות עם מפלגה ערבית ייעלם לחלוטין. אחרי הכל, אף אחת מהן לא נשענת על אינטרס אזרחי במובן הצר, אלא על הכרה במדינת ישראל רק מן השפה ולחוץ, כדי למנוע פסילה של הרשימה - כפי שהודה עבאס בעצמו. הקשרים בין עבאס לחמאס ולג'יהאד האסלאמי, ובין עמותות רע"מ לחמאס, היו אמורים לייצר איזו הבנה בסיסית של ניגוד האינטרסים הקיומי בין מדינת ישראל (או כל מדינה אחרת) לבין תנועה דתית קיצונית ורצחנית כמו האחים המוסלמים.

אבל למרבה הפלא קם יהודי אמיץ אחד - יואב סגלוביץ מיש עתיד - ובצעד מהפכני הצטרף לרשימת רע"מ, כאילו כל אלה לא חשובים. הוא לא נזקק להתנצלויות, להסברים ולהתפתלויות כמו בנט בשעתו. סגלוביץ הציג את המהלך בראש מורם, ואפילו תוך כדי נזיפה מרומזת במי שמתנגדים לו: "יש היסטוריה לא פשוטה בין ערבים ויהודים בארץ הזו", אמר. מהם הפרעות ביישוב היהודי לפני הקמת המדינה, מלחמת העצמאות, מהומות 2000, פרעות תשפ"א ויום האדמה אם לא תסבוכת אנושית פתירה?

"אבל יש עתיד משותף שנמצא בכל תחומי החיים", הוסיף. אמירה יוצרת מציאות. או מכחישת מציאות, תלוי בעוצמת העיוורון שבחרת בו. "אני לא מתכוון לשנות את מנסור ואת רע"מ, והם לא ישנו אותי", הבטיח סגלוביץ, כאילו רע"מ והוא הם בסך הכל שני צדדים של אותה מטבע, ואין צורך לשנות את מהותו של אף אחד מהם. סגלוביץ יתמיד בציונות, ורע"מ תמשיך להיפגש עם משפחות "שאהידים" ולסרב להודות שחמאס הוא ארגון טרור שיש להשמיד.

"יש שיגידו שיש בכך חולשה פוליטית, אך מבחינתי יש כאן כוח ועוצמה רבים יותר", הרחיק סגלוביץ בתשבחות עצמיות. "האמירה השגורה, שאחרי 7 באוקטובר לא ניתן לקיים שותפות פוליטית עם מפלגות ערביות, היא מופרכת ושקרית". כאילו מי שחושש משילוב האחים המוסלמים בממשלה יהודית הוא גזען ופרנואיד שהסיק מ־7 באוקטובר את הלקח הלא נכון. הלקח שסגלוביץ ושות' מנסים לשתול במקומו הוא פתרון פשוט ל"היסטוריה לא פשוטה", והאחים המוסלמים הם רעש רקע לא רלוונטי.

סגלוביץ לא מתיימר להציל את המדינה מעוד סבב בחירות. חבירתו לרע"מ היא מהלך מלכתחילה, ולא בדיעבד. הוא כבר מכיר מקרוב את מחירי השותפות הזו, אבל כציוני, סגלוביץ מבין שלמען מטרה ציונית גדולה צריך לאחד כוחות גם עם אויבי הציונות - ומה ציוני יותר מאשר החרמת הגוש הפוליטי הגדול בישראל ומי שעומד בראשו?

כציוני, סגלוביץ מבין שלמען מטרה ציונית גדולה צריך לאחד כוחות גם עם אויבי הציונות - ומה ציוני יותר מאשר החרמת הגוש הפוליטי הגדול בישראל ומי שעומד בראשו?

מי שמתנגד למהלך של סגלוביץ פשוט תקוע במצב של דעות קדומות, ומסרב להתקדם לשלב המוסרי הנעלה שאליו הגיעו סגלוביץ וחברי גוש האופוזיציה. חלקם כבר הגיעו לשלטון בחסות רע"מ, והשאר יזרמו בשעת הצורך. ואם זה לא מספיק - גם יתבעו מאיתנו לזמר: הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים מוסלמים גם יחד.