החזון לא השתנה: מה אומר מנסור עבאס בערבית?

ביולי 2004 נחת בלונדון השייח' המצרי יוסוף אל־קרדאווי. ראש העירייה מטעם הלייבור, קן ליווינגסטון, קיבל את פניו בסיטי הול וחיבק אותו מול המצלמות. אותו קרדאווי שפסק בכתביו שיש להוציא להורג הומוסקסואלים. כשפיטר טאצ'ל, מוותיקי פעילי זכויות ההומואים בבריטניה, ביקש הסבר, ליווינגסטון קרא לו אסלאמופוב.

זה לא היה בלבול. ליווינגסטון ידע מה קרדאווי כתב, טאצ'ל ידע, וקרדאווי בטח ידע מה הוא כתב. פשוט התברר ששני גברים מבוגרים יכולים להתחבק בבניין זכוכית כשכל אחד מהם משוכנע שהוא המארח. את החשבון על הארוחה בריטניה משלמת עד היום.

קרדאווי מת בספטמבר 2022 בגלות בקטאר. הפסיקה שלו חיה איתנו. היא עובדת היום בשני מסלולים. במסלול האדום, דינם של הומוסקסואלים. במסלול הירוק, התנאים שבהם מותר למוסלמי להשתלב בפרלמנט של מדינה שאינה מוסלמית. הוא קרא לזה "וסטייה", דרך האמצע, ולצידה פקה אל־אקליאת, הלכת המיעוטים. אותו פוסק, אותם כתבים, אותו מדף.

בימים אלה מבקש חבר הכנסת יואב סגלוביץ', לשעבר ראש להב 433 ולשעבר סגן השר לביטחון הפנים, את המקום השני ברשימת רע"מ ואת מועמדות המפלגה לתפקיד השר לביטחון לאומי. אולי הוא לא מכיר את ההיסטוריה של האחים.

במארס 1928, בעיר איסמעיליה שעל תעלת סואץ, ייסד מורה צעיר בשם חסן אל־בנא תנועה בשם האחים המוסלמים. הסיסמה היתה "האסלאם הוא הפתרון". השיטה נקראה תדריג', הדרגתיות. שלבים לפי סדר. חינוך הפרט, מוסדות, עמותות, מרפאות ובתי ספר. אחר כך פעולה פוליטית. ואחר כך מהפכה אסלאמית. שלטון שרעי. אם יש לזה לוח זמנים, זו לא קונספירציה.

בשנות ה-50 וה-60 הוסיף סייד קוטב, מבכירי הוגי התנועה, את השכבה הבאה. בחיבור בשם "מלחמתנו ביהודים" הוא קבע שהיהודי אינו יריב פוליטי אלא כוח שפועל מאז ימי מוחמד לפורר את האומה המוסלמית מבפנים, באמצעות רעיונות. הרעיונות שקוטב מנה הם המרקסיזם, הקפיטליזם והפסיכואנליזה. זו האשמה שדורשת מהנאשם חריצות בלתי רגילה, ובעיקר יכולת לעבוד נגד עצמו במשך מאה שנה ברציפות. קוטב הוצא להורג במצרים ב־1966. כתביו שרדו.

התנועה אסורה היום כארגון טרור במצרים, בסעודיה ובאיחוד האמירויות. הזרוע הפלסטינית שלה היא חמאס. המקום היחיד במזרח התיכון שבו זרוע פוליטית שלה ישבה בממשלה הוא ישראל. יש בזה משהו כמעט מחמיא, אם לא היינו נזכרים ב"ביות" חמאס.

מה שנהוג לכנות רדיקליות אינו מחלוקת על היעד אלא מחלוקת על לוח הזמנים. ארגון שממהר יהיה אלים. ארגון שיש לו מאה שנה קדימה יהיה מנומס, יפתח מרפאה, ייתן דעווה, יגיש רשימה ויתמודד בבחירות. האלימות אצלם אינה מדד לאמונה אלא לקוצר רוח. דאעש הוא ארגון של אנשים בלי סבלנות. כמעט הגדרה קלינית. המתינות של רע"מ איננה ההפך מקיצוניות. היא הצב שמשיג את הארנבת. החיפזון מן השטן.

התנועה האסלאמית בישראל, שנוסדה ב־1971, התפצלה ב־1996 בדיוק על השאלה הזאת. לא על המטרה, אלא על הזמן ועל השיטה. הפלג הצפוני הוצא אל מחוץ לחוק ב־2015. הפלג הדרומי הקים מפלגה. החזון דומה, יש הבדל בסגנון הניהול.

כשמנסור עבאס מדבר בערבית על "זכות השיבה", הוא מנסח אותה כהודעה לדורות הבאים, ש"ישמרו על הזכות ושישמרו על הברית". בסרט התיעודי של עמרי חיים ששודר השבוע בערוץ 14, מצוטט עבאס בערבית מדוברת כשהוא מתגונן מפני האשמה שהגיעה מבני עמו כי נטש את העניין הלאומי לטובת הממד האזרחי הישראלי. עבאס דוחה את ההאשמה בשלושה מהלכים. החלטות ממשלה לחמש שנים ותקציבי חינוך עם דגש על הזהות הערבית הם חלק מהזהות הקולקטיבית; הכרה בכפרים לא מוכרים בנגב היא חלק מהסוגיה הלאומית; מלחמה באלימות ובפשיעה היא סוגיה לאומית. עבאס הסביר בערבית שהאג'נדה האזרחית, בדיוק זו שסגלוביץ' בא לקדם, אינה ההפך מהאג'נדה הלאומית, אלא בעצם הכותרת שלה. כשמראיין מבקש ממנו תשובה של כן או לא לשאלה אם חמאס הוא ארגון טרור, עבאס מסרב, אומר שזה מתחיל להיות חקירה ומפסיק את הראיון. סגלוביץ' עשה חקירות למחייתו, מעניין מה עבאס אמר לו.

ב־1935 פרסמו סידני וביאטריס ווב, זוג סוציאליסטים בריטים מכובדים מאוד, ספר בשם "הקומוניזם הסובייטי: ציוויליזציה חדשה?". במהדורה הבאה, ב־1937, הם הורידו את סימן השאלה. באותה שנה עצמה ירו במוסקבה במאות אלפי אנשים. סימן השאלה היה הדבר היחיד מבין השניים שהיה נתון לשליטתם, והם ויתרו עליו. איש לא שיקר לזוג ווב ואיש לא הסתיר מהם דבר. הם נסעו, ראו, שוחחו, וחזרו משוכנעים שהם מבינים לאן ההיסטוריה נוסעת. המארחים היו אדיבים במיוחד.

אידיוט שימושי לא חייב להיות טיפש. לפעמים הוא אדם מוכשר, ישר, בעל קורות חיים שקשה להתווכח איתם, ואין לו שום דרך לדמיין שמשתמשים בו, מפני שכל חייו הוא היה זה שהשתמש. אי אפשר גם להזהיר אותו. אזהרה דורשת ממנו לדמיין את עצמו בתפקיד שלא שיחק מעולם, התפקיד של הכלי, וכלים הרי לא מגיעים למעמדו.

כשמראיין מבקש מעבאס תשובה של כן או לא לשאלה אם חמאס הוא ארגון טרור, הוא מסרב לענות, אומר שזה מתחיל להיות חקירה ומפסיק את הראיון. סגלוביץ' עשה חקירות למחייתו, מעניין מה עבאס אמר לו

ב־28 בדצמבר 2022 עמד יואב סגלוביץ' בכנס חירום של הקהילה הגאה בכנסת וסיפר על בתו. הוא סיפר שהיא התקשרה אליו אחרי אמירות קשות ששמעה, ושאלה אותו "אבא, מה יהיה?". הוא סיפר שזה החזיר אותו אחורה בזמן, לימים שבהם היתה ילדה קטנה ולפעמים נבהלה. הוא הרגיע אותה. הוא אמר לה שלא יקרה כלום. מאותו דוכן הוא גם קבע מי לדעתו נמצא בארון: אבי מעוז וחבריו. כדאי לסגלוביץ' לשים לב כי האיש שקבע את הגבולות ההלכתיים של השותפות שאליה הוא נכנס עכשיו, הוא אותו שייח' שליווינגסטון חיבק בסיטי הול, ושפסק את מה שפסק על אנשים כמו בתו.

ופרט מנהלי לסיום. העמותה האסלאמית למען יתומים ונזקקים, המוכרת כעמותת סיוע 48' ומזוהה עם הפלג הדרומי, נמצאת בהליכי פירוק בחשד להעברות כספים לגורמים המזוהים עם חמאס בעזה ובטורקיה, וחשבונותיה הוקפאו. השר לביטחון לאומי ממונה על המשטרה. כלומר, המסמך הראשון שיחתום עליו סגלוביץ' בתפקיד, לא יהיה החלטת מדיניות אלא הצהרה שהוא מנוע מלטפל בעמותה של מפלגתו.

ליצן שימושי.