היום שאחרי הורמוז: כך ישראל עלולה לפספס הזדמנות היסטורית

ישראל בדרך לפספס הזדמנות אדירה להיות חלק ממערך הובלת האנרגיה העולמי, שותפות שאם תתרחש תקנה לה מעמד בינלאומי גיאו־אסטרטגי חזק בהרבה, שותפות איתנה פי כמה עם מדינות המפרץ הערביות (לרבות אלה שעדיין לא שותפו בהסכמי אברהם) וכמובן הכנסות גבוהות. הדברים נכתבים יממה לאחר החשיפה ב"ישראל היום" מפי שר האנרגיה אלי כהן ומקורות במפרץ על המגעים והפגישות של בכירים ישראלים עם עמיתים מכמה ממדינות המפרץ, יותר משתיים, שבהם נדונו בעיקר הנתיבים החלופיים ליצוא הנפט והגז מהמפרציות לאירופה וגם למזרח הרחוק.

עצם קיומן של השיחות הללו חשוב, אבל מדינות המפרץ מקיימות שיחות דומות, ויותר מזה, כבר מקדמות מהלכים מעשיים לנתיבים החלופיים הללו הן מצפון והן מדרום לישראל. המהלכים האלה כוללים נתיבים דרך עיראק, סוריה וטורקיה מצפון - שם כבר יש תשתית חלקית, ובכיוון השני דרך ירדן ועקבה למצרים, וגם כאן חלק מהתשתית מוכנה. המשמעות היא שאם לא ניכנס לתמונה, המיקום האסטרטגי שלנו והיתרונות הקיימים ימוסמסו - ולא רק בהיבט של שינוע נפט וגז, אלא גם במעמדנו האזורי ובהשפעתנו על המזרח התיכון כולו.

גם לפני המלחמה באיראן וחסימת מצר הורמוז, נשמעה זעקה הקוראת למציאת מסלול חליפי לנפט ולגז מהמפרץ בדרך ליעדי היצוא. לזעקה הזו נענו כמה וכמה מדינות מהאזור ומחוצה לו, אך ישראל - על אף יתרון המיקום שעומד לזכותה לצד יתרונות אחרים - בינתיים לא בתמונה. כעת יש חשש כי גם לא תצליח להיכנס אליה, והחשש הזה מבוסס הן על החלופות האחרות שמקדמות מדינות יריבות/אויבות כמו טורקיה וקטאר, והן ברקע הכישלון של עסקת רד־מד עם איחוד האמירויות לאחר הסכמי אברהם. ההסכם נחתם ב־2020 בין קצא"א, החברה הישראלית הממשלתית, לחברות אמירותיות, ותוכנן לקדם הולכת נפט שיוזרם ממכליות בנמל אילת ויובל דרך צינור אילת־אשקלון ומשם לאירופה. אלא שמאבק של ארגוני סביבה הביא להחלטה של שרת הגנת הסביבה דאז, תמר זנדברג, ומנכ"לית משרדה, שמנעה את הרחבת הפעילות בנמל אילת. בכך נדון הסכם רד־מד למוות. מנכ"ל משרד האוצר דאז, רם בלניקוב, התריע כי ביטול ההסכם על ידי המשרד להגנ"ס מביא לאובדן הכנסות משמעותי למדינה (מאות מיליוני שקלים בשנה לפי האומדן העדכני). גם החלפת הממשלה לא הביאה לשינוי, למרות ההצהרות וההבטחות - וב"ישראל היום" חשפנו כי אחת מתוצאות הלוואי היתה שעתודות הנפט של ישראל במהלך מלחמת חרבות ברזל ירדו דרמטית, מה שהציב את ישראל כפסע ממשבר אנרגיה שהיה עשוי לעצור את המלחמה ואת המשק.

הרכבת כבר יצאה

אוזלת היד הממשלתית הזו התאפשרה למרות מאמצי משרד האנרגיה לקדם את פתרון אילת-אשקלון ועל אף החלטת ממשלה מפורשת מדצמבר 24, שאותה המשרד להגנ"ס בראשות השרה סילמן לא יישם.

רה"מ נתניהו ביקר בקו הצינור באשקלון לפני כשנה והבטיח: "אנחנו נחבר את אסיה ואת חצי האי ערב ואת מקורות האנרגיה העצומים שלו למערב. זה הולך לקרות. זה יביא שגשוג ופריחה הרבה מעבר למה שניתן לתאר".

אבל גם זה לא עזר. המשמעות היא כי על אף הנזקים הכלכליים והמדיניים, ועל אף התמשכות מצב הסכנה למלאי החירום של ישראל כפי שהומחש במלחמה, הפתרון שהתקבל בהחלטת ממשלה תקוע בשל התנגדות וקשיים שמערים המשרד להגנ"ס. גם אם הסיבה העקרונית של הגנה סביבתית על מפרץ אילת נכונה, והממונים על הנושא משוכנעים כי יש בהחלטת הממשלה סכנה לסביבה הימית, בפועל המכשולים הללו נועדו לסכל את החלטת הממשלה - וכל זה תוך חוסר נכונות מופגן לשת"פ עם הצעדים להגנה על הסביבה הימית בנמל, כחלק ממהלך הסיכול.

אפילו המלחמה באיראן לא הובילה להתקדמות ממשית. המגעים והפגישות בין ישראל למדינות המפרץ מתנהלים כבר למעשה מראשית המלחמה ובשבועות האחרונים הואצו בשל האיום האיראני על הורמוז ועל באב אל־מנדב שלא יוסר בקרוב. ל"היום" נודע שהנציגים ממדינות המפרץ העלו מתחילת הדיונים את סוגיית נמל אילת והגעת מכליות אליו, כמו באותו הסכם רד־מד, אבל עד כה לא קיבלו תשובה חיובית - בין שבשל אותה ביורוקרטיה ומחסומים שפורטו לעיל ובין שבשל החשש מניסיונות פגיעה של החות'ים במכליות כאלה באילת. עם זאת, לחות'ים יכולת לפגוע במכליות בטווח קרוב בהרבה, בנמל הנפט ינבוע שבמערב סעודיה, כך שהנימוק הזה פחות חזק. פתרון המיכליות מתאים לטווח הזמן המיידי, אבל בכל הנוגע להמשך מתוכננות פגישות עם המפרציות על הנחת צינור נפט מהמפרץ דרך סעודיה וירדן לאילת, שייתר את הגעת המכליות ויחובר ישירות לקו קצא"א מאילת לאשקלון. לוח הזמנים לקו כזה נע בין ארבע לחמש - והיתרון שלו הוא בהעברה ישירה שלא אמורה לפגוע בסביבה הרגישה של מפרץ אילת.

ל"היום" נודע שהנציגים ממדינות המפרץ העלו מתחילת הדיונים את סוגיית נמל אילת והגעת מיכליות אליו, כמו באותו הסכם רד-מד, אבל עד כה לא קיבלו תשובה חיובית

לפי הערכות, הצינור של קצא"א יכול להעביר יותר ממיליון חביות ביום. לפי תשובות קצא"א לעתירות לבג"ץ ולמשרד להגנת הסביבה, נעשה שימוש בכמה מהאמצעים המתקדמים בעולם למניעת פגיעות סביבתיות ולטיפול בהן, וגם נערכו סקרי סיכון לפי כל הדרישות המחמירות ביותר, כדי לאפשר את השמשת נמל אילת באופן מיידי לקבלה ולשינוע של נפט ממכליות.

מנכ״ל קצא״א, עמית שקד, אומר ל"ישראל היום": "גם אם מצר הורמוז ייפתח, עולם האנרגיה לא יחזור לקדמותו. במציאות הזו, למדינת ישראל יש יתרון גיאוגרפי מובהק באמצעות קצא״א - תשתית אנרגיה לאומית קיימת ומוכנה, שנבנתה מלכתחילה כדי לחבר בין ים סוף לים התיכון. מדובר במערכות מתקדמות, המתוחזקות בסטנדרטים בינלאומיים מחמירים, שמאפשרות לתת מענה כבר כיום - ללא צורך בהקמת תשתיות חדשות. על ישראל למנף את היתרון הקיים הזה כדי להבטיח את מקומה במפת האנרגיה החדשה שנכתבת בימים אלה".

תקועים באילת

בינתיים, כאמור, מתנהלים בכל האזור מהלכים מעשיים לבניית הנתיבים החליפיים, כשטורקיה וקטאר, שתי מדינות אויבות/יריבות, הן מהמובילות בהם.

הצפי העולמי הוא שלמרות הכוונות הגבוהות באירופה לצמצם בטווח הארוך את השימוש בדלקים פוסיליים, גז ונפט - הרי שבשלושת העשורים הקרובים הדרישה לדלקים אלה רק תגדל (בטרם תצליח הטכנולוגיה להביא את הפתרונות הנקיים כחלופה מלאה). המחסור הגובר והולך באירופה בדלק סילוני (שמקורו בעיקר בבתי זיקוק בהודו) בעקבות מלחמת רוסיה־אוקראינה, גורם לתלות גדולה בספקי אנרגיה בודדים כמו ארה"ב ונורבגיה. לצד זה, האמריקנים שוקלים הקטנה של יצוא הנפט והגז כדי להתגבר על עליות מחירים אצלם בבית.

במדינות יצואניות הנפט, המצוקה ההפוכה גדלה. הצמצום הדרמטי של היצוא במהלך המלחמה נגד איראן, לבד מהנזקים הכספיים האדירים של ההקטנה ביצוא, הביא גם לבעיות של מקומות אחסון הנפט הגולמי. כל המאגרים הענקיים במדינות האלה התמלאו, וכך גם המכליות הכלואות בתוך המפרץ. המשמעות היא צמצום הפקת נפט עד חשש לסגירת בארות, מהלך שנזקו ארוך טווח שכן השמשה מחדש של באר אורכת חודשים ארוכים ועלותה גבוהה.

הבעיה חמורה במיוחד בעיראק ובמדינות הקטנות יותר - כווית, קטאר ובחריין - אך גם האמירותים והסעודים נמצאים באותה קלחת. לאמירותים צינור צפון־דרום המעביר נפט לנמל פוג'יירה שמעבר להורמוז, ולסעודים צינור פטרוליין מזרח־מערב המעביר נפט לנמל ינבוע לחופי הים האדום במזרח המדינה. התפוקה של שני צינורות אלה היא רק חלק מהיקף ההפקה מלפני המלחמה. באמירויות אמור להיכנס בסוף השנה צינור נוסף באותו קו, שיגדיל את ההיקף לכמעט 4 מיליון חביות ביום, אך הם שואפים לתפוקה יומית של 6 מיליון. הסעודים נמצאים בעיצומו של פרויקט הרחבה משלהם והם מבקשים לסייע גם לבחריין ולכווית.

עיראק, שכלכלתה היתה ממילא במשבר, איבדה חלק ניכר מהכנסותיה מנפט במהלך המלחמה, והיא משוועת לפתרונות. אחד מהם הוא הקמת קו הולכה מבצרה, בירת הנפט של דרום עיראק, אל חדיתה שבמרכז המדינה, ומשם התפצלות לשני נתיבים: קו אחד לכיוונה של עקבה, הנמל הדרומי של ירדן, וממנו או דרך מצרים או דרך ישראל לים התיכון ולאירופה. המדינות המעורבות האחרות, ובהן עיראק וקטאר, מקדמות את הפתרון המצרי אף שהוא ארוך יותר ומורכב יותר.

הקו השני מוביל לכיוון כירכוכ, עיר הנפט הצפונית בחבל הכורדי של עיראק. מכירכוכ מקודמות במהירות שתי תוכניות: האחת להנחת קו אל נמל בניאס שבסוריה, והשנייה להשמשת צינור ישן המוביל לנמל הנפט הענק ג'ייהאן שבטורקיה. בתכנון ובבנייה של הקו הסורי מעורבות גם חברות אמריקניות, ובהן ענקית האנרגיה "שברון". אם חיפשתם סיבה למחמאות שמרעיף הנשיא טראמפ על הטרוריסט לשעבר, נשיא סוריה א־שרע, הנה אחת מהן. קטאר וסין מממנות את הפרויקט, ואילו הטורקים אחראים לתכנון ולסיוע הלוגיסטי. מטרתם היא לחבר את קווי הולכת האנרגיה הללו לקווי הנפט והגז המגיעים ממרכז אסיה. כך תהפוך טורקיה למי שיושבת על אחד מברזי האנרגיה החשובים של אירופה.

האירופאים מודעים לסיכון. בכינוס פסגה שהתקיים באביב בקפריסין הציעה אורסולה פון דר ליין את עזרת האיחוד האירופי בפיתוח תשתיות הולכת אנרגיה, וקידמה את IMEC כחלופה אסטרטגית להולכת אנרגיה ישירות לאירופה, מבלי לעבור בנקודות תורפה גיאו־פוליטיות.

IMEC הוא מסדרון הסחר הודו־מפרץ־ישראל־אירופה, שהבסיס לו הונח בהסכמי אברהם, אך הוא עדיין פועל בהיקפים קטנים בהרבה מהפוטנציאל שלו. בדבריה כיוונה פון דר ליין למעשה לישראל: סוריה, למרות ההפיכה, עדיין אינה נתפסת כמדינה שתוכל להבטיח נתיב הולכה בטוח, בעוד ישראל מסוגלת לכך.

טורקיה לא מחכה

הדברים מקבלים גם ביטוי מעשי. ל"ישראל היום" נודע כי הבנק האירופי הביע נכונות לממן תשתיות הולכת אנרגיה, ובהן קו אנרגיה מתחדשת שיחבר את יוון, קפריסין, ישראל ושכנותיה. מדובר בעיקר בהולכת אנרגיה סולארית וביצירת רשת שתאפשר למדינות לגבות זו את זו בשעת הצורך. הקשר בין ישראל, קפריסין ויוון הוא בדיוק משקל הנגד לטורקיה, והאנרגיה היא אחד מהנושאים הקבועים בשיחות בין המדינות. שר האנרגיה אלי כהן שוחח השבוע עם עמיתו היווני, ובמוקד השיחה עמדה סוגיית קידום מסדרון התשתיות IMEC, מהמזרח, דרך מדינות המפרץ וישראל, לאירופה. בתוך זה נמצא גם נתיב האנרגיה - צינורות נפט וגז מהמפרציות לים התיכון דרך ישראל. לפי הודעת משרד האנרגיה, מעבר ליתרונות האסטרטגיים, נתיב זה יהיה המהיר והזול ביותר, ולכן יתרום לכלכלה העולמית, וכן יחזק את כלכלת ישראל, יכניס מאות מיליארדים לקופת המדינה, יגדיל את ההשקעה בתשתיות וייצור מקומות תעסוקה חדשים. יוון, בעלת בריתה של ישראל, ועימה קפריסין מאוימות על ידי טורקיה, הטוענת לבעלות ולריבונות על שטחי ים של יוון, ובין השאר מונעת חיפושי גז במזרח הים התיכון.

כהן אומר ל"ישראל היום" כי המלחמה באיראן הוכיחה שדרושות חלופות למדינות המפרץ למצרי הורמוז ובאב אל־מנדב - הן ליצוא נפט וגז והן לאוניות סוחר. "בעיניי, הנתיב הישראלי לצינור אל הים התיכון הוא האידיאלי ביותר, שכן בניגוד לחלופות אחרות שהוצעו כמו דרך סוריה, ישראל תדע להגן על נתיב כזה. בהיבט ארוך הטווח, נתיב כזה יפחית מחירי אנרגיה בשל התחרות בנתיבים האחרים, לרבות זה מאזרבייג'ן ועיראק לטורקיה". כהן מוסיף כי נתיבי המסחר החלופיים יביאו לכך שבתוך ארבע עד חמש שנים הקלף של הורמוז כבר לא יהיה משמעותי.

גדעון ברומברג, המנכ"ל הישראלי של ארגון אקופיס (EcoPeace) מזרח תיכון, אומר כי "פרויקט IMEC הוא הזדמנות אסטרטגית חסרת תקדים עבור ישראל. ממשלת ישראל תצטרך להפגין גמישות מדינית גם מול השכנים הקרובים. לא מדובר רק בתוכנית סחר, אלא בפרויקט שיכול לקדם את היציבות האזורית, לגבש מחנה אזורי נגד איראן ולסלול את הדרך ליציבות, לשיתוף פעולה כלכלי ולתלות הדדית ב'משולש השלום' בין ירדן, ישראל והרשות הפלסטינית".

לבד מהסוגיות הכלכליות מסחריות - הסוגיה המדינית חשובה והיא חלק מהשיח עם מדינות המפרץ. בניגוד להערכות על המדיניות הסעודית, זו גמישה למדי בסוגיה הפלסטינית בשל הצורך הדחוף שלה לפתרון ליצוא הנפט. גורם סעודי לא רשמי המעורה היטב במגעים אומר ל"היום": "אנחנו מצפים מממשלת ישראל שתבהיר כי הכיוון המדיני שלה הוא פתרון מדיני עם שמירה על ביטחונה, הבנה וקידום של המצוקות האזרחיות הפלסטיניות, ולא שאיפות לבנות מחדש התנחלויות בעזה ולספח את הגדה. אלה לא ציפיות מופרזות".

גורם סעודי לא רשמי המעורה היטב במגעים אומר ל"היום": "אנחנו מצפים מממשלת ישראל שתבהיר כי הכיוון המדיני שלה הוא פתרון מדיני"

רה"מ נתניהו נחוש להציג הישג מדיני אזורי, מלבד ההישגים הצבאיים המוכחים, זאת בטרם הבחירות. יכול להיות שהגעה להסדר בהקשר לנתיבי האנרגיה עם המפרציות תהיה הסדר כזה.