זה סיפור על החלטת ממשלה דרמטית בעלת השלכות עצומות - כלכליות, ביטחוניות ואסטרטגיות. החלטה שהתקבלה לפני שנה, אבל בגלל משרד ממשלתי אחד היישום שלה תקוע וגורם נזקי ענק למדינה. נזק של מניעת הכנסות של מאות מיליוני שקלים בשנה, ואף חמור מכך - פגיעה של ממש בביטחון המדינה, וביכולתה לספק את צורכי האנרגיה של המדינה ושל הצבא בזמן חירום, בעת מלחמה.
הפודקאסט "דיבור נקי", והפעם: קצא"א
על אף הגבלות הצנזורה סביב הסיפור, הנה ציטוט של בכיר ישראלי המעורה היטב בסוגיה, הממחיש את גודל המשבר בימים הקריטיים של המלחמה, לפני יותר משנה: "מצה"ל, שהיה בעיצומה של המלחמה בעזה, הגיעה פנייה לכמות מסוימת דחופה של סולר לטנקים ולנגמ"שים ודס"ל (דלק למטוסים), עם צפי ביקוש לשלושה שבועות קדימה. הוספנו את נתוני הצריכה האזרחית, וכשהגיעו הנתונים על המלאי הקיים ברשותנו, ועל צפי הנפט הגולמי והנפט המזוקק לסוגיו שאמורים להגיע, פניהם של הנוכחים האפירו. מישהו מלמל 'oh shit', והשלב הבא היה התנעה של מהלכי חירום במישור הבינלאומי, כדי שמדינת ישראל ומכונת המלחמה שלה ימשיכו לפעול. אסור, אסור שניקלע שוב למצב הזה. הוא היווה איום אמיתי על המדינה".
הנושא שעל הפרק הוא משק האנרגיה הישראלי ופעילותה של קצא"א (קו צינור אירופה־אסיה) במשק הזה, בשגרה - ובעיקר בחירום. החברה הזו, בבעלות ממשלתית מלאה, חולשת על נמלי הנפט שלנו ועל אחד מהנכסים האסטרטגיים הגדולים ביותר של המדינה: קו צינור נפט המקשר בין אילת לאשקלון, ומקצר את הדרך מחצי האי ערב המשופע בנפט (ובגז) לאירופה, הצמאה למקורות האנרגיה הללו, בעיקר מאז פרוץ מלחמת רוסיה־אוקראינה. למיקומה של ישראל, על אם הדרך בין אסיה לאירופה, היה חלק לא קטן בתשתית להסכמי אברהם. אחרי הכל - בסוף זו הכלכלה, טמבל.
המכליות הגדולות המשנעות את הנפט הגולמי מהמפרץ לאירופה שטות מסביב לאפריקה במסע של 42 יום. הקטנות יותר, העוברות בתעלת סואץ, יעשו כן ב־19 ימים, מנמל הנפט ינבו שבמערב סעודיה לחוף ים סוף, ומשם לאירופה. הנפט מגיע לנמל ינבו בצינור מבארות הנפט במפרץ הפרסי. לעומת זאת, המעבר של נפט מינבו דרך נמלי אילת ואשקלון יימשך זמן דומה, אך יעלה הרבה פחות. כמו כן, הוא מונע את הצורך במעבר של המכליות במצרי הורמוז, הנשלטים בידי איראן, ובבאב אל־מנדב, שם החות'ים מהווים איום ממשי. כלומר, מדובר בציר מעבר נפט יעיל, זול, מהיר ובטוח בהרבה. אך גם היום, חמש שנים לאחר חתימת הסכמי אברהם, הנכס הזה כמעט לא מנוצל, בגלל אוזלת היד של ממשלות ישראל.
אפס סיכון, אפס רווח
הסיפור הנוכחי התחיל לפני חמש שנים, לאחר חתימת הסכמי אברהם פורצי הדרך, כשנחתם הסכם בין קצא"א לבין חברת "מד־רד", חברה בבעלות משותפת של חברה פרטית ישראלית וחברה מאיחוד האמירויות. במסגרת ההסכם, נקבע שקצא"א תספק שירותי אחסון דלק גולמי באשקלון ובאילת, וכן שתבוצע הולכת דלק בקו הדלק שבין נמל הנפט באילת לזה שבאשקלון, ומשם למדינות הים התיכון. משמעותו של הסכם זה היתה הגדלה משמעותית של הנפט ומוצרי הדלק המשונעים בצנרת של חברת קצא"א, ושל תנועת מכליות הנפט במפרץ אילת (כ־70 מכליות מדי שנה לעומת 8-5 שנה קודם לכן).
בעקבות הודעת החברה על חתימת מזכר ההבנות, נפתח קמפיין ציבורי נגד הכוונה להגדיל את מספר המכליות המגיעות לאילת, לרבות עתירות לבג"ץ, עצומות והפגנות של ארגוני סביבה. החשש העיקרי היה הפוטנציאל לאירוע זיהום ימי ויבשתי מדלק, במקרה של תקלה שתגרום לדליפת נפט למפרץ אילת, ונזק לשוניות האלמוגים הייחודיות שלו. החלפת ממשלת נתניהו בממשלת בנט־לפיד בקיץ 21' סייעה למאבק נגד ההסכם. ביולי, יום לאחר הגשת עתירה לבג"ץ נגד הסכם קצא"א־מד־רד, השרה להגנת הסביבה בממשלה החדשה, תמר זנדברג, הורתה לעכב את ההיערכות ליישום ההסכם עד להחלטת ממשלה בעניין.
התגובה של קצא"א היתה סקר סיכונים, כמתחייב, ובתיאום עם המשרד להגנת הסביבה. לפי תוצאותיו, הסבירות להתרחשות אירוע של אובדן דלק מלא של כל תכולת מכלית, או פגיעה במעטפת ואובדן תכולה משמעותי, היא אפסית. בסקר הסיכונים צוין עוד שקיימת סבירות זעירה להתרחשות אירוע דליפה בזרועות המתחברות למכליות (אירוע שקורה בעולם אחת ל־24 שנים), אך לפי הדוח, מניתוח כמות הדלף שתהיה, כמות זו תוכל להיאגר במאצרה הקיימת היום באזור הזרועות, ודלק לא יגיע לים. עם זאת, נקבע כי נדרש לעבות את מעגלי ההגנה מסביב למכליות ולצינורות ההולכה, ולהוריד את הסבירות להתרחשות של אירוע.
אלא שהמשרד להגנת הסביבה, וזנדברג שעמדה בראשו, דחו את סקר הסיכונים, כמו את התיקונים לדוח שהוגש בשנית באוגוסט 2021, וקבעו כי קצא"א לא תוכל להרחיב את פעילותה לשינוע ולאחסון של נפט במפרץ אילת. המשמעות בפועל: ביטול ההסכם עם האמירותים.
בנובמבר 21', מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה דאז, גלית כהן (שאגב, התנגדה נחרצות גם לחיפושי הגז בים התיכון), שלחה מכתב אל מנכ"ל חברת קצא"א, איציק לוי, ובו נכתב כי העמדה המקצועית של המשרד היא לאמץ מדיניות של "תוספת אפס סיכון". זאת, בין היתר, בשל אירועי תקלות של דליפת נפט שלא ניתן יהיה למנוע באופן מוחלט. המכתב קבע כי קצא"א לא תוכל להרחיב את פעילותה לשינוע ולאחסון של נפט במפרץ אילת.
מנכ"ל משרד האוצר, רם בלינקוב, התריע כי ביטול ההסכם על ידי המשרד להגת הסביבה מביא לאובדן הכנסות משמעותי למדינה (מאות מיליוני שקלים בשנה, לפי האומדן העדכני). לדבריו, הביטול פוגע במעמד הבינלאומי של קצא"א ובאמינות החברה, ולכן יקשה עליה בקביעת הסכמים אחרים בתחום רכש ושינוע נפט ואנרגיה. כמו כן, לטענתו, התערבות המשרד להגנת הסביבה פוגעת בעצמאות החברות הממשלתיות ובתפקודן ומהווה תקדים בעייתי. הקטנת הפעילות בנמל אילת, שהוגבל ל־6 מכליות בשנה, הביאה להפיכתו ללא רווחי ולא יעיל, ומכאן לאפשרות לסגירתו.
אבל הביטול הזה הביא לעוד שני נזקים, חמורים בהרבה: האחד - פגיעה של ממש ביחסים הכלכליים והמדיניים עם איחוד האמירויות, בתקופה שבה אלה רק החלו להיבנות. בפגישה שלי עם בכיר אמירותי בדובאי לאחר הביטול, הוא אמר בין השאר: "אנחנו מבינים לחלוטין את הצורך החשוב מאוד בהגנה על ערכים סביבתיים, אבל יש לכך הרבה תשובות טובות. אנחנו מבינים בזה. הבעיה היא שישראל, כמדינה, מאבדת אמינות ביכולת שלה לבצע משימות בינלאומיות שנקבעות בהסכמים, וזה ישפיע גם על תחומים אחרים. לכל הפחות, כל הסכם מעתה ואילך יחויב בהרבה יותר בטוחות מצד ישראל, כדי לוודא עמידה בתנאיו".
אמירתו התממשה באופן מובהק בהסכם מאוד ידידותי לסביבה. זמן מה לאחר הביטול נחתם הסכם "מים תמורת חשמל" עם ירדן, בתיווך אמירותי ואמריקני. ישראל אמורה היתה לספק לירדן מים מותפלים ממתקן שייבנה בצפון לחוף הים התיכון, וירדן - לספק לישראל חשמל מחוות סולאריות ענקיות שייבנו במדבר הירדני. בעוד הירדנים התקדמו מאוד בבניית החוות, בישראל נמשכים עד היום הוויכוחים היכן יוקם מתקן ההתפלה.
בכיר אמירותי אחר שעסק בנושא אמר לי אז בתסכול: "אם גם הסכם כזה - שאינו שנוי במחלוקת, שמביא חשמל נקי לישראל ומים לירדן ושמקדם את השלום ואת הפיוס - ממשלת ישראל לא מצליחה לקדם בגלל מריבות פקידים, אין טעם בכלל לקדם עוד פרויקטים כאלה. חבל על הזמן של כולנו". האמירות האלה מתנגנות ברקע המהלכים המדיניים הנוכחיים עם מדינות המפרץ.
מלחמה מאחורי מלחמה
עם עליית ממשלת נתניהו הנוכחית לשלטון, הצפי היה כי מדיניות "תוספת אפס סיכון" של המשרד להגנת הסביבה תבוטל, או לפחות תיבחן מחדש. אבל בפועל דבר לא קרה, לפחות לא עד המלחמה. כאן עלתה במלוא חומרתה הבעיה השנייה של ביטול ההסכם להפעלה מורחבת של מסוף הנפט בקצא"א אילת: הביטחון האנרגטי של מדינת ישראל, שהומחש בציטוט של הבכיר הישראלי שהובא בתחילת הכתבה.
דוח מבקר המדינה מתחילת השנה קובע זאת באופן הברור ביותר האפשרי: "במלחמת חרבות ברזל, וגם במבצע שומר החומות (2021), מדינת ישראל נמצאה על סף פגיעה במשק הדלקים בחירום", נכתב בו. "נמצא כי מחד גיסא, נמל אשקלון הושבת עקב איומים ביטחוניים, ונמל חיפה ומקשרי הדלק באשדוד עלולים היו להיות מושבתים בתרחיש של התפתחות לחימה בחזית הצפונית. מאידך גיסא, נמל אילת נמצא באי־כשירות לפריקת תזקיקים, כמו גם להיעדר שימור היתירות".
הדוח קובע מפורשות: "ההגבלות שהטיל המשרד להגנת הסביבה במאי 2022 על פעילות החברה באשקלון ובאילת, לצד הגבלת הפעילות של לקוחות זרים באילת, צמצמו באופן ניכר את מלאי הנפט הגולמי שמשמש את שני בתי הזיקוק. צורכי משק האנרגיה בשעת חירום התנגשו עם מדיניות 'אפס תוספת סיכון' שנקט המשרד להגנת הסביבה. משמע שמדינת ישראל לא היתה ערוכה למצבי החירום ערב פרוץ מלחמת חרבות ברזל, בשל היעדר היכולת לפרוק תזקיקים באילת ובשל הגבלות על פריקת נפט גולמי שהטיל המשרד להגנת הסביבה".
המבקר, יש לומר, מתח ביקורת גם על משרד האנרגיה, שלא העביר תקציבים להכשרת נמל קצא"א לפריקת תזקיקי נפט ולאחסונם, כחלק מבעיית הפגיעה במשק החירום.
התוצאה היתה שבשעת החירום הדרמטית ביותר באמצע מלחמת חרבות ברזל, ישראל היתה כפסע ממשבר אנרגיה שהיה עשוי לעצור את המלחמה ואת המשק. יש לציין כי במהלך המלחמה התקבל היתר מיוחד מהמשרד להגנת הסביבה להפעיל את מסוף הנפט באילת, לשם קבלת מכליות נפט גולמי שמנעו את סכנת המשבר האנרגטי המיידי.
לצד זאת, בשל ההבנה כי חייבים לפתור את הבעיה, בתחילת השנה שעברה הוקם צוות בראשות סמנכ"ל משרד ראש הממשלה, אמיר ברקן, וזה פרסם את מסקנותיו ביוני 24'. הדוח קבע חד־משמעית כי יש לחדש ולהרחיב את פעילות מסוף הנפט באילת, תוך נקיטת צעדים חמורים למניעה ולטיפול בדליפות. במסגרת זו, ההמלצה העיקרית היא לבחון מחדש את מדיניות "אפס תוספת סיכון" .
בדוח של ברקן מוצגים שני התרחישים. האחד של מצב חירומי כמו בחרבות ברזל, והשני של דליפת נפט במסוף אילת. המסקנה ברורה: "בהינתן מצב של אי־שימוש במסוף הנפט של קצא"א באילת וסגירתו בשל כך, ובמצב של חוסר גישה לנמלי אשקלון וחיפה לפרק זמן מוגבל עקב מצב חירום ביטחוני, אומדן הנזק בקרות התרחיש - כ־18.7 מיליארד שקלים נזק מינימלי למשק, כתוצאה ממחסור משמעותי בנפט למשך שבועות בודדים. ניתן לומר שההסתברות לקרות התרחיש כתוצאה מהידרדרות המצב הביטחוני גדולה לאין שיעור מההסתברות לקרות תרחיש הייחוס לשפך נפט מאסיבי".
לפי חוות הדעת של משרד החוץ והמטה לביטחון לאומי שהוצגה לצוות של ברקן, החלטה לאפשר ליישם את עסקת מד־רד - קרי הרחבה של פעילות מסוף הנפט באילת - תניב תועלת מדינית ודאית. מזכר ההבנות שעליו חתמה קצא"א באיחוד האמירויות הוא מהעסקאות המשמעותיות ביותר שנחתמו על בסיס הסכמי אברהם, וקיים אינטרס מובהק לקיום העסקה, לנוכח היותה בעלת חשיבות מדינית־אסטרטגית ומרכיב בביסוס היחסים ארוכי־הטווח בין ישראל לבין איחוד האמירויות.
להבדיל, המשך המדיניות הנוכחית, "אפס תוספת סיכון", עלול לפגוע באינטרסים של ישראל בתחומי מדיניות חוץ בכלל, ובפרט - ביטול של העסקה כתוצאה ממדיניות זו יגרור פגיעה בתפיסת האמירותים את ישראל כשותפה מהימנה לקשרים עסקיים ומדינתיים, ויפגע ביחסים הבילטרליים בין המדינות. כמו כן, תיתכן פגיעה ביחסים עם איחוד האמירויות אם ייסגר נמל הנפט אילת, או שכלל לא יינתן מענה לדרישות השוק להעברת נפט נוסף דרכו.
כרחוק מזרח ממערב
לפני שנה בדיוק אימצה הממשלה את הדוח, קיבלה החלטה לבטל את מדיניות "אפס תוספת סיכון" והנחתה את המשרד להגנת הסביבה, ואת השרה עידית סילמן העומדת בראשו, לבצע את השינוי, תוך הארכת ההיתר המיוחד של המלחמה כדי להפעיל לאלתר את המסוף לכניסת מכליות. בהחלטה נאמר כי על סילמן לבטל את ההחלטה הקודמת, ולהנחות את אנשי משרדה לתת את ההיתרים הדרושים (בעיקר היתר רעלים) לחידוש הפעילות החירומי המיידי, לצד הכנה בתוך ארבעה חודשים לגיבוש תוכנית ההפעלה המורחבת של מסוף קצא"א באילת. אך על אף נחרצותה של ההחלטה, גם לאחר שנה ממועד קבלתה, והרבה מעבר לארבעת החודשים שהוקצו - כמעט שום דבר לא קרה.
הסיבות לכך רבות. החלפתו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה יוסי שלי, שהיה ממקדמי הנושא, עיכבה את התהליך, וצוות היישום שמונה, בראשות אותו אמיר ברקן, נתקל בעיכובים ובדחיות מצד אנשי המשרד להגנת הסביבה, כך לפי המידע שהגיע אלינו. העיכובים התבטאו בהעלאת דרישות שאין במדינות אחרות, וגם - לטענת המעורבים האחרים במהלכים, בעיקר בקצא"א - בשיתוף פעולה חלקי בהכנת הסקר הסביבתי החדש שנדרש כדי לקדם את ההרחבה. הכנת הסקר הזה, אגב, נמצאת בעיצומה, וטיוטה שלו אמורה להגיע בחודשים הקרובים, אף שהצפי הוא שלא יהיה שונה מהותית מהסקר הקודם.
רה"מ נתניהו ביקר בקצא"א אשקלון בתחילת יולי השנה, ושם הבטיח: "אנחנו נחבר את אסיה ואת חצי האי ערב ומקורות האנרגיה העצומים שלו למערב. זה הולך לקרות. זה יביא שגשוג ופריחה הרבה מעבר למה שניתן לתאר". זה לא באמת עזר להתקדמות, בין השאר בשל הצעת החלטת ממשלה מתוקנת שהעלו אנשי המשרד להגנת הסביבה, ובה שוב תנאים והגבלות חריפות המעקרות למעשה את האפשרות להרחבת הפעילות.
המשמעות היא כי על אף הנזקים הכלכליים והמדיניים, ועל אף התמשכות מצב הסכנה למלאי החירום של ישראל כפי שהומחש במלחמה, הפתרון שהתקבל בהחלטת ממשלה תקוע בשל התנגדות וקשיים שמערים המשרד להגנת הסביבה. גם אם הסיבה העקרונית של הגנה סביבתית על מפרץ אילת היא נכונה, והממונים על הנושא משוכנעים כי יש בהחלטת הממשלה סכנה לסביבה הימית - בפועל המכשולים הללו נועדו לסכל את החלטת הממשלה, תוך חוסר נכונות מופגן לשתף פעולה עם הצעדים להגנה על הסביבה הימית בנמל, כחלק ממהלך הסיכול.
כלכלה לפני דיפלומטיה
לתוצאות הסאגה יהיו השלכות של ממש על עתיד ישראל והאזור, בכל הקשור לקשרים המסחריים והכלכליים עם מדינות המפרץ ועם המזרח הרחוק, ובעיקר הודו. פקיד בכיר מאחת ממדינות המפרץ אמר ל"ישראל היום" כי פוטנציאל הגידול במסחר ובהעברת סחורות, לרבות נפט מהמפרץ ומהמזרח דרך ישראל לאירופה, נאמד במיליארדים רבים, ולדבריו - "השמיים הם הגבול".
היהלום שבכתר הוא הסכם עם סעודיה, שיאפשר מעבר סחורות ונפט - שלה ודרכה - אל ישראל וממנה לאירופה. הפקיד הבכיר מאשר את הפרסום ב"ישראל היום" על מגעים קבועים בין גורמים סעודיים פרטיים ונציגי חברות ממשלתיות עם עמיתיהם הישראלים בתחומים שונים. "בשל המצב הרגיש עדיין בעזה, הצפי הוא כי הסכמים כלכליים ומסחריים יקדימו את אלה הדיפלומטיים, וכבר כעת חברות ישראליות מוכרות ופועלות בסעודיה", הוא מסביר.
בין השאר, הוא דיבר על תוכנית הסיב האופטי מהודו לאירופה, האמורה להוות המקשר הדיגיטלי העיקרי בין מזרח למערב. לפי גורמים ישראליים, הסיב אמור לעבור מהודו לאמירויות ולסעודיה, משם לאילת, ולהגיע לאירופה דרך הים התיכון. באשר לסוגיית סכנת הזיהום במפרץ אילת, אחד מהפתרונות המתוכננים הוא צינור נפט ישיר מנמל הנפט ינבו הסעודי לאילת.
תגובות
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה: "לפני כשנתיים הגישה החברה בקשה להגדלת הכמות, והמשרד דרש לשם כך הגשת מידע סביבתי מלא, לרבות סקר הסיכונים. עד כה, חרף פניות חוזרות ונשנות, קצא״א לא העבירה למשרד את המידע הנדרש, ולכן לא התקבלה החלטה מקצועית בבקשה". מהמידע שברשותנו עולה כי קצא"א דווקא הכינה סקר כזה באמצעות חברה בינלאומית, אלא שדווקא במשרד להגנת הסביבה הפסיקו את המגעים עם קצא"א ביחס אליו.
בתגובה נמסר עוד: "עם פרוץ המלחמה, לבקשת משרד האנרגיה ובשל צורכי המשק, הוסרה מגבלת הכמות השנתית לעיסוק בנפט גולמי במסוף אילת. במקביל, ובהתאם להחלטת הממשלה, נבחנת בקשת קצא״א להגדלת הכמות השנתית כפתרון זמני, עד למיצוי הבדיקה המקצועית המבוססת על מלוא הנתונים הסביבתיים. המשרד דוחה מכל וכל את הטענות בדבר כביכול 'סחבת' או מחדל מקצועי מצד הממונה על הרעלים או מנהל היחידה להגנה על הסביבה הימית.
"הגורמים המקצועיים לא נדרשו להשלים 'עבודה' שלא בוצעה, אלא ממתינים להגשת המסמכים והנתונים שהחברה עצמה התחייבה להגיש - ושעד כה לא הוגשו. יצוין כי המשרד התנגד להחלטת הממשלה, וסבר כי היא אינה נותנת מענה מספק לסיכון הסביבתי הייחודי למפרץ אילת. עם זאת, משהתקבלה - היא יושמה במלואה על ידי המשרד, בהתאם לסמכויותיו. המשרד להגנת הסביבה ימשיך לפעול אך ורק על בסיס שיקולים מקצועיים, תוך שמירה קפדנית על בריאות הציבור, מערכות הטבע הייחודיות של מפרץ אילת והגנת הים - בכל החלטה שתתקבל".
אחת מהטענות של ארגוני הסביבה בהקשר לסוגיה היא כי השקעה בדלקים פוסיליים (נפט, גז טבעי וכו') היא בעייתית, בשל המעבר לאנרגיות מתחדשות. אלא שדוח של מנהל מידע האנרגיה האמריקני קובע כי גם עד סוף המאה הנוכחית, דלקים אלה יהוו לפחות שליש ממקורות האנרגיה העולמיים.
מחברת קצא״א נמסרה תגובה הסותרת את טענות המשרד להגנת הסביבה באשר לדרישות ממנה לסקר סיכונים: ״יש רושם שהמשרד להגנת הסביבה בראשות השרה טרם הפנים את לקחי המלחמה, המלצות מבקר המדינה והמלצת כלל המשרדים הרלוונטיים לגבי החשיבות של פעילות נמל אילת לצורכי משק האנרגיה בזמן מלחמה.
"ביחס לטענות לגבי האמצעים הטכנולוגיים וההיערכות של קצא״א לתרחישי הייחוס - קצא״א נוקטת את האמצעים המתקדמים ביותר הקיימים בעולם, והגישה סקרי סיכון מקצועיים בנושא למשרד להגנת הסביבה כפי שנתבקשה - סקרים שלצערנו לא זכו להתייחסות עניינית עד היום. ביטחון המדינה והגנת הסביבה לא עומדים בסתירה, אלא להפך - יש חובה לאזן בין האינטרסים למען ביטחון מדינת ישראל ואזרחיה, ולא לפעול בראייה צרה תוך ניתוק מוחלט מצורכי הביטחון של מדינת ישראל.
"תגובת המשרד להגנת הסביבה חושפת פער מטריד בין ההצהרות למציאות בפועל, ומעידה על המשך ההתחמקות מיישום החלטת ממשלה 2543 מדצמבר 2024. החלטת הממשלה 2543 כללה הוראה מפורשת וספציפית לממונה על היתרי רעלים לפעול מיידית להסרת ההגבלות באילת. הטענה כי יש להמתין לסקר סיכונים מעודכן כתנאי לביטול ההגבלות מתעלמת מכוונת הממשלה המפורשת ומהווה עקיפה של החלטתה. הצוות הבין־משרדי (צוות ברקן) דחה את עמדת המשרד.
"קצא"א הגישה טיוטה ראשונה של סקר סיכונים עוד ביולי 2021, באמצעות חברת הזמ"ט שאושרה על ידי המשרד להגנת הסביבה עצמו. מי שהורה להפסיק את עבודת הסקר היה המשרד להגנת הסביבה, בהנחיית השרה דאז. בקשות חוזרות של קצא"א לחדש את הפגישות ואת העבודה על הסקר נדחו. כיום, אף על פי שקצא"א מקדמת סקר סיכונים חדש במסגרת צוות מעקב בראשות משרד ראש הממשלה, המשרד להגנת הסביבה מעלה דרישות חדשות החורגות מהמסגרת הנורמטיבית. הטענה כי העיכוב נובע מקצא"א היא היפוך של המציאות העובדתית והתיעודית".
ממשרד רה"מ לא נמסרה תגובה, וככל הידוע עדיין עוסקים שם בניסיונות למצוא דרכים ליישום החלטת הממשלה. "עבודת מטה", כך זה הוגדר.
