חזרה למערכה מול איראן באותו דפוס פעולה לא תשנה את המציאות במפרץ, ולא תוביל את טהרן להיכנע. גם הרחבת המערכה לתקיפת תשתיות אסטרטגיות באיראן עשויה להסב למשטר נזק חסר תקדים, אך ספק אם תשנה את החלטותיו האסטרטגיות. זו, כנראה, אחת הסיבות המרכזיות להיסוס של ממשל טראמפ באשר לחזרה לעימות צבאי רחב.
נתניהו לרשת ABC אני סקפטי לגבי דפוס הפעולה של איראן. הם תמיד משקרים, תמיד רימו, ותמיד מרוויחים זמן // צילום: ABC NEWS
ההחלטה הלילה לדחות את התקיפה הרחבה נגד איראן לא התקבלה בחלל ריק. הלחץ מצד מדינות המפרץ, ובראשן סעודיה, לצד הסתייגויות של גורמים בכירים בסביבתו של הנשיא טראמפ, הובילו את הממשל להעניק הזדמנות נוספת למסלול הדיפלומטי. עצם ההחלטה הזו מעידה שגם בוושינגטון אין ביטחון שמערכה נוספת תוביל את איראן לשולחן המשא ומתן בעמדת חולשה.
השאלה החשובה באמת
אולם השאלה החשובה יותר היא אם תקיפה אמריקנית רחבה היתה משנה את המציאות האסטרטגית. התשובה, ככל הנראה, שלילית.
אם הממשל היה חוזר לדפוס הפעולה שאפיין את המערכה הקודמת - קרי חיסול בכירים, תקיפת מתקני ייצור אמל"ח ופגיעה במערכים הצבאיים של איראן - הוא ללא ספק היה מסב נזק נוסף ליכולותיה הצבאיות של טהרן. אולם אין סיבה להניח שהדבר היה משנה את עמדתה בסוגיות הליבה, ובראשן השליטה במצר הורמוז. הנזק היה גדל, אך המדיניות האיראנית היתה נותרת בעינה.
מלחמה עצימה באיראן - זה באמת מה שנכון לישראל? | צפו בפודקאסט "על זה"
האפשרות השנייה היתה הרחבת המערכה לתקיפת תשתיות אזרחיות ואסטרטגיות, דוגמת תחנות כוח, מתקני אנרגיה ותשתיות חיוניות אחרות. מהלך כזה היה פוגע קשות בכלכלה האיראנית ומעמיק את המשבר הפנימי. אך גם במקרה כזה, התגובה האיראנית היתה צפויה להיות חריפה במיוחד: תקיפות נגד תשתיות האנרגיה של מדינות המפרץ, פגיעה נוספת בנתיבי השיט והעמקת המשבר הכלכלי האזורי והעולמי. גם בתרחיש כזה אין ודאות שאיראן הייתה משנה את מדיניותה או מוותרת על דרישותיה.
אפשרות שלישית היתה שימוש בכוחות קרקעיים לצורך השתלטות על יעדים אסטרטגיים, כמו האי ח'ארג, או ניסיון להשתלט על מאגרי האורניום המועשר. מהלך כזה היה מסב לאיראן נזק אסטרטגי משמעותי ואף פוגע ביכולותיה בתחום הגרעין. אולם הוא היה גם מרחיב את המלחמה באופן דרמטי ומחייב מעורבות אמריקנית עמוקה ומתמשכת, בלי שיהיה אפשר להבטיח שהמשטר האיראני ייכנע.
זו נקודת המפתח. איראן איננה בוחנת את המערכה רק דרך עלות מול תועלת צבאית או כלכלית. מבחינת המשטר, ויתור על עקרונות יסוד בין אם בתחום הגרעין, יכולותיו הצבאיות או תפיסת ההשפעה האזורית שלו – נתפס כאיום קיומי. לכן, גם אם המחיר יהיה כבד מאוד, ההנהגה בטהרן עשויה להעדיף הסלמה על פני כניעה.
כל עוד ארה"ב, ישראל ומדינות המפרץ אינן מוכנות להשקיע לאורך שנים את המשאבים, הכוחות והמחירים הנדרשים כדי לערער את יציבות המשטר, קשה לראות כיצד סבב צבאי נוסף יוביל לכניעתה של איראן או לשינוי מהותי במדיניותה
זו גם הסיבה להיסוס העמוק בוושינגטון ולחשש של מדינות המפרץ. אין ספק שלארה"ב יש יכולת צבאית להסב לאיראן נזק חסר תקדים. השאלה היא האם נזק כזה יוביל להישג האסטרטגי המבוקש. נכון לעכשיו, אין לכך תשובה חיובית.
הלקח המרכזי מהמערכה הוא שאיראן אינה מציעה פתרונות פשוטים. היא איננה בלתי פגיעה, ויש לה חולשות משמעותיות, אך היא גם הוכיחה רמת עמידות גבוהה בהרבה מכפי שהעריכו רבים. כל עוד ארה"ב, ישראל ומדינות המפרץ אינן מוכנות להשקיע לאורך שנים את המשאבים, הכוחות והמחירים הנדרשים כדי לערער את יציבות המשטר, קשה לראות כיצד סבב צבאי נוסף, חריף ככל שיהיה, יוביל לכניעתה של איראן או לשינוי מהותי במדיניותה.
