בני משפחות שכולות וקרובי חטופים הפכו, בעל כורחם ובלי שרצו בכך, לסמלים לאומיים, למובילי דעה, לדמויות ציבוריות שעוצמתן הקרינה רבות על הציבוריות הישראלית בשעותיה הקשות ביותר. חלקם מצאו בעצמם את הכוחות להעניק השראה לאחרים, לשמש דוגמה, לבטא מחויבות עמוקה לערכים, ללכידות חברתית ולמסירות נפש. בצדק נתפסים חלקם כמועמדים טבעיים, רצויים, ראויים, לכהונה בכנסת.
שרון שרעבי, אחיהם יוסי ז"ל ואלי, נכנס לפוליטיקה: "תחושת שליחות עמוקה"
חלק גדול מהציבור, לפי המדגם, סבור ששיבוץ של בני משפחות ברשימה לכנסת אינו קריטריון חשוב. זה לא אומר בהכרח שהזיכרון קהה, או שהציבור מפריד בין המעמד הסמלי של בני המשפחות לבין תפקידו של פוליטיקאי. זה אומר שחלקם הגיעו לרמת אהדה והוקרה ציבורית כזו שנוכחותם בהנהגה העתידית נגזרת מאישיותם, משפתם, מהתנהגותם, מערכיהם ומעמדותיהם, ולא רק מתוקף היותם סמל להקרבה ולתזכורת לאסון ולמחדל.
הסקר בוצע על ידי מכון קנטאר ב־27 ביולי, בקרב 550 גברים ונשים בני 18 ומעלה המהווים מדגם מייצג של החברה הישראלית הבוגרת. טעות הדגימה המרבית: +- 4.2%
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
