לפשוט את השכפ"ץ
בראיון מדהים לפני שבוע ב"מקור ראשון", ביטא פרופ' גדעון ספיר בצורה נזעמת ואפקטיבית את תחושת ההשפלה שרבים בעם חשים אל מול שערי המשפט האטומים. עד כמה שזה מפתיע, אותה עורכת דין שהוא קובע חד משמעית כי עליה להתפטר, גלי בהרב-מיארה, מזמינה אותו מדי פעם להתייעצויות. ובכן, פרופ' ספיר אומר שהיא פשוט הורסת את המוסד של "היועץ המשפטי".
כזכור, ויש רבים שכבר שכחו, יש החלטה פה אחד של הממשלה להדיח את בהרב-מיארה. אלא שחבורת השין-גימ"לים אשר נעלו את שערי המשפט בישראל, שופטי ביהמ"ש העליון, ביטלו כלאחר יד את ההחלטה.
צבר ההחלטות והמניעות והפסיקות שסיבכו עד בלי די את גיוס החרדים, הוא הגורם העיקרי להתפרעויות החרדים. אחדים חושבים שפסיקת בג"ץ מספטמבר 1993 שהורתה לראש הממשלה רבין (לבקשת התנועה לאיכות השלטון) לפטר את השר דרעי וסגן השר פנחסי, התחילה את תגובת השרשרת שהסתיימה ברצח ראש הממשלה.
גם במחזור הנוכחי של הנחיות יועצים ופסיקות בג"ץ הנפגע העיקרי בדעת הקהל הוא ראש הממשלה. במקרה של נתניהו זאת השחרה פוליטית בלבד. לפי אחד ממבקרי השימוש בעילת הסבירות, פרישת ש"ס מהממשלה פשטה מעל רבין את השכפ"ץ של הרב עובדיה יוסף. "לפסיקת ה'סבירות' בפרשות דרעי ופנחסי היתה תרומה משמעותית להתחוללות הקטסטרופה... ולפיכך היתה זאת פסיקה בלתי סבירה בדרגה קיצונית", כתב אחד ממבקרי בית המשפט העליון בנייר מחשבות שלא פורסם.
הזעם הציבורי שלא מדווח בתקשורת מתבטא ברצון העז לסלק את גלי בהרב-מיארה מתפקידה כיועצת המשפטית. יועצי בחירות בימין – בשמאל כמובן עיוורים לנושא – אומרים חד משמעית שזאת הסוגיה המרכזית שמעסיקה את מצביעי הימין המתנדנדים. יש הסכמה של 90 (!) אחוז מבין קולות הימין המתנדנדים שעניין הדחתה של מיארה הוא הדבר הקריטי ביותר בשבילם בבחירות האלה. זה נתון מדהים, לא פחות ואולי אף יותר מהתופעה של גוש הקולות המתנדנדים בימין. בעבר דיברו על הקולות המתנדנדים בין הימין לשמאל או בין הימין למרכז. ימנים ואפילו קיצונים שמתנדנדים בין קבוצה פוטנציאלית גדולה של מפלגות ימין – זה חדש. זה נובע מכוח האש העצום והחד כיווני של תקשורת באטרף שנותנת רוח גבית מאוד חזקה ומאוד מלטפת לגדי איזנקוט ומנגד מציגה את בנימין נתניהו אך ורק בזוויות שליליות של כל סוגיה על הפרק, בדומה לשיטה של עיתון "הגרדיאן" כלפי ישראל.
הזעם הציבורי שלא מדווח בתקשורת מתבטא ברצון העז לסלק את בהרב-מיארה מתפקידה. יועצי בחירות אומרים שזאת הסוגיה המרכזית שמעסיקה את מצביעי הימין המתנדנדים. יש הסכמה של 90 אחוז מבין קולות הימין המתנדנדים שעניין הדחתה הוא הדבר הקריטי ביותר בבחירות
אם כך, הבחירות האלה יוכרעו בשאלה את מי אתה רוצה יותר לסלק – את גלי בהרב-מיארה או את ביבי נתניהו. שוב אנחנו חוזרים לניתוח שמסמן ציבור של כשבעה מנדטים. תמיד אלו שבעה מנדטים, מאז 2006 כאשר מפלגת הגמלאים של רפי איתן שיומיים לפני הבחירות לא עברה את אחוז החסימה, יצאה מהקלפי עם 7. אלו שבעה מנדטים הפעם של אנשי ימין מובהקים שהצביעו לאחת ממפלגות הקואליציה לפני קרוב לארבע שנים; אך בלחץ התעמולה ואירועי 7 באוקטובר, הם לא רוצים להצביע לאף אחת מהמפלגות בקואליציה, בגלל בעיות אישיות שמאפיינות את מפלגות הליכוד, בן גביר וסמוטריץ'.
לכך מצטרף גם סיפור החרדים. מבחינתם חוסר היכולת של הממשלה להשלים את המהלך של סילוק מיארה וחוסר היכולת לפתור את נושא גיוס החרדים הוא עדות להיעדר יכולת משילות אם נהיה מנומסים, ואימפוטנציה אם נשתמש במילים של אותם מצביעי ימין. האבסורד הוא שכמות המנדטים שקוראים לעצמם ימין יכולה להגיע בכנסת הבאה ל-80 פלוס, ובכל זאת, התוצאה עלולה להיות ממשלת שמאל.
לפי ניתוח אחד, שהיה נכון בעבר, אבל לא בטוח שהיום הוא תקף: שבעת המנדטים ואולי עשרה שנטשו את הקואליציה יחזרו להצביע לאחת ממפלגות הקואליציה ברגע האחרון. ככה היה תמיד. ואז גוש הימין הקואליציוני חוזר לסביבות 63 מושבים. לפי מספר המפלגות שעטות על המנדטים הפזורים בזירה, מנהיגיהן ויועציהם מאמינים שאלה ימנים אבודים שמחפשים בית. השמאל ינסה להשאיר אותם בבית. לפי מדידות מסוימות, הנושא של סילוק מיארה חשוב להם יותר מהשאלה כמה קריטיות הבחירות בחשבון הלאומי ההיסטורי. כרגע רק 70 אחוז ממתנדנדי הימין חושבים שהבחירות מאוד קריטיות.
אבל מתברר על פי הערכות האנשים שבזירה, שה"אחדות" שכולם פורטים על מיתריה, לא באמת מעניינת את אלה שיכריעו את הבחירות. בימים הקרובים, בשבוע הקרוב, גלעד ארדן יכריז על הקמת מפלגה. יהיו שמות מוכרים כמו עליזה בלוך, אולי אדלשטיין ואיילת שקד. יש הטוענים שמפלגתם של יועז הנדל וחילי טרופר היא פרוקסי של גדי איזנקוט. עובדה שמייד לאחר הכרזת המפלגה ירדה מפלגת גנץ ושמחי אל מתחת לאחוז החסימה. אבל גם איזנקוט ירד. האם איזנקוט עדיין בשלב ההמראה או שעשרים פלוס מנדטים זאת כבר מהירות השיוט שלו?
טעות לחשוב שמנהיגי המפלגות האלה נעולים על לקחים לאומיים ביטחוניים מ-7 באוקטובר. בקואליציית השמאל יישבו אנשים שחתמו על הסכם הגבול הימי עם לבנון (חיזבאללה) עם ויתורים בתוך הקו הירוק. בתנאים הבינלאומיים שייווצרו ממשלת הבלי-ביבי תזדקק לשכפ"ץ של טראמפ שגם הוא עלול לדרוש התקדמות למדינה פלסטינית ברוח המלצות הסעודים.
עופר וינטר נשאר כאופציה האמינה ביותר לקולות הימין המתנדנדים. באחד מחוגי הבית שערך הוא נשאל על הסוגיה המשפטית וספציפית על גלי בהרב-מיארה. הוא אמנם אמר שהיא גרמה נזק למדינה, אך התשובה שלו היתה מנוסחת מדי ולא נחרצת.
חוקה חיה
החרדים שנתונים בתוהו ובוהו, רצים מקיר אל קיר, מבטאים את הרגשת התסכול וההשפלה השוררת בחלקים גדולים בימין; מנגד השמאל יוצא לבחירות בתחושה של תנופה יחסית, שמבטאת אותה הצלחה בפריימריז במפלגת "הדמוקרטים" של יאיר גולן.
בצד אחד של המפה אומרים, שבג"ץ ומיארה קיפלו את הדמוקרטיה בישראל בינואר 2024, בזמן שהראש והרגליים היו בסג'עיה ובחאן יונס. בצד השני של המפה לא מבינים במה מדובר בכלל, למשל גדי איזנקוט שרואה בגיוס החרדים ובבליץ החקיקה של שבוע הכנסת האחרון את הנושא המרכזי של הבחירות. אותם אלה בשמאל שמבינים בהחלט שאכן בג"ץ ובהרב-מיארה פיזרו את הכנסת כבר לפני שנה אם לא שנים, מתעלמים מהמשמעות החמורה ומצדיקים את ההשתלטות המשטרית של בית המשפט העליון בכך שהיא בולמת את הפשיזם של נתניהו ובן גביר, כפי שהם תופסים את זה.
לפי גדעון ספיר (והוא לגמרי לא לבדו), "יש לנו 'חוקה חיה' בדמות שופטי בית המשפט העליון, והם מחזיקים את זכות המילה האחרונה על כל דבר ועניין במדינת ישראל. למיטב הבנתי זה לא עולה בקנה אחד עם ההגדרה הבסיסית של דמוקרטיה".
המערכת המשפטית הזאת יצרה ואקום אידיאולוגי ופוליטי, הכנסת חדלת אונים והפכה במה לצרחות של הלומי קרב על גולדקנופף, או לריקודי שולחן של יוראי להב-הרצנו מ'יש עתיד'. אין דמוקרטיה בלי פוליטיקאים שעושים סחר מכר ופותרים בעיות פרקטיות; אבל העיתונים העיקריים יחד עם הערוצים הפדרליים השלימו תהליך של דה-לגיטימציה מוחלטת לאותם פוליטיקאים.
המערכת המשפטית יצרה ואקום אידיאולוגי ופוליטי, ואילו העיתונים המרכזיים והערוצים הפדרליים השלימו את תהליך הדה־לגיטימציה של הפוליטיקאים הנבחרים. וכך, לפי הוראות הבמה של שייקספיר המקומי, אל הבמה הריקה נכנסים הקצינים הבכירים
וכך, לפי הוראות הבמה של שייקספיר המקומי, נכנסים לבמה הריקה הקצינים הבכירים. זו תופעה שחוזרת על עצמה למרבה הפליאה כבר מהשנים הראשונות למדינה. יש לנו "תנועת מחאה" שנעה בשעטת פרסות מאז ינואר 2023, ובראשה אלופים ורבי אלופים ופה ושם ראש ממשלה בדימוס. ב-2019 הוקמה מפלגת רמטכ"לים ועכשיו מובילים את האופוזיציה רמטכ"ל אחד, סגן רמטכ"ל ועוד רמטכ"ל לשעבר בחצי משרה.
המסר הסמוי שהבוחר מקבל הוא, שאצל גדי איזנקוט יהיה סדר, השקט האדמיניסטרטיבי יחזור על כנו, הממשלה תכיר בסמכות העליונה של 11 או 15 ראשים שחוץ מחברי הוועדה המסדרת איש לא בחר בהם. לזכותם של החרדים – הם לא מתפעלים ממירוץ הגנרלים.
דג בירושלים
צריך להיות כבר די מבוגר כדי לזכור את אייבי נתן. בוודאי כדי לזכור ולזהות את קולו. לקח לי זמן אל תוך המופע החזק של קבוצת 'זיק' כדי לזהות מה מקור השם של המופע: 'עם שקיעת החמה באזורנו'. אייבי נתן, אללה ירחמו כפי שדן בן אמוץ היה אומר אלמלא יישר את הרגליים הרבה לפני נתן, נהג לייחד דקה או חצי דקה של דומיה ברדיו קול השלום "לזכר קורבנות האלימות באזורנו ובעולם כולו".
אני לא יודע אם זה סביר שבאמצע פסטיבל ירושלים לקולנוע הולכים לראות הצגה של פירוטכניקה מקורית שיוצרת הלם ויזואלי ורגשי. זה מתחיל בסערה ימית בעזרת הסאונד של סדיני מתכת המשגרים רעמים ורוחות על החלל הנהדר שהשאיר אחריו קולנוע רב חן בירושלים.
לאט לאט מתחיל להישמע קול בסדרת מונולוגים משעות השידור האחרונות של קול השלום באוקטובר 1993. זהו קולו של אייבי ולמישהו היתה התעוזה המהממת לשים את קולו בפיו של שלד דג המפעפע בזיגזגים כבתוך גלי הים אל מול הקהל. מצטער על הספוילר, אבל זה רק אחד מהפעלולים שעושים את המופע. אין דרמה טקסטואלית. אלא דרמה של הזיכרון, למי שעוד זוכר את ימי קול השלום בראשיתו. אף פעם ביובלות השונים של מלחמת יום הכיפורים לא מזכירים כי ארבעה או חמישה חודשים בערך לפני שפרצה המלחמה ב-73' הושק קול השלום. דרמת הזכרון האישית מצליחה להחזיר את אותו חלק בקהל שלא מקשיב רק לתוכן המילולי של אייבי נתן אלא לימי הרדיו העתיקים ההם, אל מי שהיינו פעם. זאת לא רק דרך הכורכר הסנטימנטלית, אלא גם המחשבה שיש עכשיו אויב – אבל כשיבוא, יבוא שלום. כן, גם המטוס של אייבי נתן ממריא במופע של 'זיק'.
כפי שציינו אחדים, אף אחד לא חשב פעם על עצמאות כלכלית שלא לדבר על עוצמה כלכלית לישראל; היום זה נתון שהתרחש מניה וביה מבלי שבג"ץ החליט על כך. כך האמינו אחדים שיום אחד יהיה שלום – ללא כותרות. אלא כפעולה מתוחזקת ומתמשכת.
קודם ניקח את מנהטן
זוהרן ממדאני מדבר לאחרונה על כוונתו לעצור את ראש הממשלה נתניהו כשיגיע בספטמבר לעצרת האו"ם. זה לא יקרה, הוא לא יכול לעשות את זה. אבל זה חלק מקמפיין נוסף של שנאה. מתרומם עכשיו עוד גל תקשורתי תעמולתי נגד ישראל. אפשר להמר שנראה במנהטן מהומות מסוג כזה או אחר בעוד חודשיים. עכשיו מתפרסם גם תחקיר לאניני הטעם על המשגה הגדול של הנשיא ביידן שאיפשר כביכול לישראל להילחם כפי שעשתה בעזה.
כל אלה שיטות של לוחמה פוליטית של המפלגה הסוציאליסטית הדמוקרטית האמריקנית שממדאני, אלכסנדריה אוקסיו-קורטז, ברני סנדרס ואחרים הם דמויות בולטות בה. זו מפלגה קומוניסטית רדיקלית לכל דבר אך כזאת שהוציאה מהלקסיקון את "הדיקטטורה של הפרולטריון". ועדיין המטרה – גם בישראל דרך אגב – היא להרוס את המשטר והדמוקרטיה ולהחליפו במבנה פוליטי אחר. ההיבט המדהים ביותר במצע של (הקומוניסטים) הסוציאל דמוקרטים הוא ביטול מוסד הנשיאות. ביטול האלקטורל קולג' (אסיפת האלקטורים שבוחרים את הנשיא רשמית). וביטול... כן, המוסד של בית המשפט העליון. הדמוקרטיזציה של ארצות הברית לפי דרכה של ה- DSA פירושה העברת הכוח לקונגרס, שהוא זה שייבחר את ראש הזרוע האקזקוטיבית.
חשיבות המפלגה הזאת ידועה. הם הכוח החזק שבשלב זה שולט במפלגה הדמוקרטית. עיקר המסרים שלהם עוסקים בעידוד אלימות וטרור – במצע יש סעיף שמרמז על פירוק מדינת ישראל: "הכרה בזכויות העם הפלסטיני, כולל זכות השיבה, הזכות להתנגדות לכיבוש צבאי (רצח ישראלים). הגדרה עצמית בפלסטין חופשית (שם קוד, מהים אל הנהר) שבירתה ירושלים..."
