הכנסת ה-25 תסיים השבוע את ימיה ותתפזר עד הבחירות לכנסת ה-26. על פי החוק, 47 ימים לפני הבחירות, חייבות המפלגות - קיימות וחדשות - להציג את רשימת המועמדים הסופית שלהן. בהנחה שהבחירות יתקיימו במועדן הקבוע בחוק, 27 באוקטובר,
התאריך האחרון להגשת הרשימות הוא 10 בספטמבר. מדובר בלוח זמנים צפוף. על הקווים מתחממות מספר מפלגות והתארגנויות פוליטיות חדשות. כולן על רצף ימין וימין מתון. כולם רוצים לשכנע את מאוכזבי נתניהו ואת בני הציונות הדתית, שהם אלו שמייצגים אותם נאמנה.
חילי טרופר במסיבת העיתונאים: "זמן לקבוצה המורכבת מתמהיל של ניסיון וחדשנות" // קונטקט
בשנים האחרונות התרחש שינוי עמוק בציונות הדתית, לשעבר המפד"ל. הציבור שהיה מזוהה במשך עשרות שנים עם ממלכתיות, אחריות לאומית, מתינות ושותפות, מצא את עצמו מיוצג יותר ויותר על ידי פוליטיקה של מאבק והקצנה אידיאולוגית.
לא כל בני הציונות הדתית חשים שזה הכיוון שבו הם חפצים. בעיקר בגלל תמיכת נציגיהם בכנסת, בראשות בצלאל סמוטריץ, בחוקי ההשתמטות ובהתנגדותם לוועדת חקירה ממלכתית לחקר טבח אוקטובר. בעוד הם נותרו, ברובם, בעמדות המסורתיות של הציונות הדתית, ההנהגה הפוליטית הקצינה. הם חשים שהפוליטיקה של נציגיהם בכנסת אינה מייצגת אותם.
שמרנות לא קיצונית שאינה בורחת מאחריות
במשך שנים הייתה המפד”ל, על גלגוליה, ביתם של אנשים שהאמינו כי אהבת הארץ אינה סותרת ממלכתיות. שאפשר להיות שמרן מבלי להיות קיצוני, ושנאמנות לערכי היהדות אינה סותרת אחריות, ונשיאה בנטל.
דווקא על הרקע הזה, החיבור בין חילי טרופר ליועז הנדל מציב בפני הציבור הזה אופציה מעניינת. לא משום שהמפלגה החדשה מוגדרת כדתית, אלא משום שהיא עשויה לייצג את הערכים שהיו פעם בלב הציונות הדתית הממלכתית.
לא מזיק שטרופר, שיעמוד בראש, חובש כיפה; שיועז הנדל עם כיפה שקופה; שאליאסף פרץ גדל בבית דתי ומגדיר את עצמו כבעל אמונה גדולה ומחובר למסורת; ושאמו של גיבור ישראל, ענר שפירא ז"ל, שירה שפירא, בחמישיה הראשונה של המפלגה. סבא רבא של ענר ז"ל, חיים משה שפירא ז"ל, היה מראשי תנועת המזרחי (המפד"ל) ומחותמי מגילת העצמאות.
מקום לציבור נטול בית פוליטי
טרופר והנדל מדברים בשפה של אחריות ולא של הסתה; של שירות ולא של מגזריות. ייתכן שדווקא משום שאינם מגדירים את עצמם כמפלגה דתית, הם יכולים להחזיר את הערכים הללו למרכז הבמה. הם מבקשים לדבר בשם ציבור ציוני. ציבור שמאמין במדינה יהודית ודמוקרטית, בשירות צבאי ומשמעותי, בחינוך, במסורת, באחריות ציבורית, ובחיבור בין חלקי החברה הישראלית.
הציונות הדתית במיטבה לא הייתה רק זהות מגזרית. היא הייתה רעיון, שילוב בין יהדות למדינה, בין מסורת למודרנה, בין ציונות למעשה ציבורי. גם אם הרעיון הזה ננטש בידי חלק ממנהיגיה הפוליטיים, אין סיבה שייעלם מן המערכת הפוליטית. רעיונות אינם שייכים למפלגות, הם שייכים לציבור שכרגע נטול בית פוליטי.
עבור המפלגה החדשה, שם זמני "יסודות ישראל", זו הזדמנות פז לדבר ישירות אליהם. מאגר הקולות הזה שווה 8-10 מנדטים. אם החיבור בין טרופר להנדל יעמוד במשימה הזו, הוא לא יהיה רק מפלגה חדשה. הוא עשוי להיות היורש של מסורת פוליטית, שהייתה במשך עשרות שנים, מעמודי התווך של החברה הישראלית: הציונות הדתית הממלכתית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו