מה המדינה הקטנה הזאת יודעת שישראל והמערב שכחו

אלי ורד חזן מאוד רצה להיות שגריר באירופה. כאשר הוצע לו לפני קצת יותר משלוש שנים להיות שגריר ישראל בסינגפור, הוא הודה לראש הממשלה ולשר החוץ על הזכות שניתנה לו לשרת את עם ישראל, והסכים - אך חש מעין תחושת החמצה.

השגריר המיועד לא שיער כי היציאה לשליחות במדינה, שנראתה בעיניו כיעד משני, פחות משמעותי מאירופה הקלאסית, תשנה אותו מן היסוד.

זמן קצר לאחר תחילת הכהונה, הוא הבחין כי התדמית של מדינת האי הקטנה עומדת בניגוד גמור למה שקורה שם באמת. בעוד בישראל כולם תופסים את סינגפור דרך הפריזמה של שפע כלכלי, ורד חזן הגיע מהר מאוד למסקנה שהעניין הכלכלי הוא רק חלק מהסיפור. לפני שנסע לשם, לא מעט אנשים אמרו לו שהוא נוסע לדיקטטורה - אבל הוא גילה שמדובר, כדבריו, בגן עדן לא מושלם.

ככל שחלף לו הזמן, הוא גילה עוד ועוד על שיטה ייחודית שנבנתה לאורך הזמן בסינגפור, שיטה שאין דומה לה בשום מקום אחר בעולם. בשלב מסוים הוא החליט להעלות את תובנותיו על הכתב. התוצאה היא ספרו החדש "סינגפור: המודל שעובד", שכעת, עם סיום כהונתו, יוצא לאור בעברית ובאנגלית.

הטובים לפוליטיקה

"על סינגפור שמעתי לראשונה בשנת 1994, כאשר מייקל פיי, פרחח אמריקני צעיר שהתגורר שם עם הוריו, נתפס משחית רכוש ומצייר גרפיטי - ונידון לעונש מלקות במקל", נזכר אלי ורד חזן בראיון בלעדי ל"ישראל השבוע". "אני זוכר את הביקורת שקמה אז על העונש בארץ ובארה"ב. דיברתי עם לא מעט אנשים לפני שיצאתי לשליחות, וכל מי שלא היה בסינגפור אמר לי שאני נוסע לדיקטטורה. אני יודע דבר או שניים על משטרים טוטליטריים, הודות ללימודיי בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית, וכשנחתי בצ'אנגי - נמל התעופה של סינגפור, שנחשב הטוב ביותר בעולם - חיפשתי תמונות תלויות של מנהיגי המדינה, דבר שמאפיין דיקטטורות. לא מצאתי. גם ברחובות האי לא מצאתי אותן.

"לאחר מכן חיפשתי שוטרים, כי זה עוד מאפיין של מדינה דיקטטורית. לקח לי כמה שבועות למצוא אותם. את השוטרת הראשונה ראיתי בקניון. זאת היתה תמונה של שוטרת, שמביטה על עוברים ושבים מהפוסטר ומסבירה שאסור לגנוב. אחר כך התברר לי גם שהבחירות בסינגפור חופשיות. עוד משהו שהיה לי מוזר: ראיתי סביבי כל כך הרבה זרים, וזרים הרי לא היו מהגרים למדינה שלא טוב לחיות בה. הזרים בסינגפור מאוד עשירים, והם לא היו בוחרים בדיקטטורה. אמרתי לאשתי שמדובר בדיקטטורה מוזרה מאוד".

"דיברתי עם לא מעט אנשים לפני שיצאתי לשליחות, וכל מי שלא היה בסינגפור אמר לי שאני נוסע לדיקטטורה. כשנחתי בשדה התעופה, חיפשתי תמונות תלויות של מנהיגי המדינה. לא מצאתי. לאחר מכן חיפשתי שוטרים, כי זה עוד מאפיין של מדינה דיקטטורית. לקח לי כמה שבועות למצוא אותם"

ובכל זאת, בסינגפור שולטת מפלגה אחת, עוד מהימים שלפני שהאי קיבל עצמאות.

"יש לכך סיבה מאוד פשוטה: זאת מפלגה שבנתה מדינה למופת, והאזרחים מצביעים לה. והנה עוד תדמית מופרכת: בבחירות האחרונות המפלגה קיבלה 65%, ובבחירות 2020 היא קיבלה רק 61%. כלומר, היא לא מפלגה אחת, וזכייתה לא מובטחת. לא מעט מהשרים שאיתם דיברתי אמרו לי שהם חוששים להפסיד בבחירות אם הם לא ישרתו את הציבור כמו שצריך. הם מקפידים לדווח לאזרחים על כל מה שהם עושים, והם עומדים לביקורת כל הזמן. יום לאחר הבחירות במאי 2025, ראש הממשלה לורנס וונג יצא לרחוב להודות לאנשים שהצביעו לו. זה ממש לא מאפיין דיקטטורות.

"אחת העובדות בשגרירות שלנו סיפרה לי שהיא מצביעה בקביעות לאופוזיציה, וכששאלתי אותה אם היא לא מפחדת שהממשלה תרדוף אותה - היא הביטה בי בתמיהה, ולא הבינה על מה אני מדבר. זה נכון שסינגפור אינה דמוקרטיה ליברלית, אך היא גם לא דיקטטורה. מדובר במריטוקרטיה דמוקרטית, שבה המדינה לוקחת את הטובים, משקיעה בהם הון עתק, שולחת אותם ללמוד במקומות הטובים בעולם - ואז הם מנהלים אותה. מגיל צעיר מזהים אותם, מרעיפים עליהם מלגות והם מקבלים ניהול מיטבי. הקדשתי לתופעה הזו פרק מרכזי בספר. המערב יכול רק להתקנא".

מה תשיב לטענה שהמפלגה השלטת נוהגת לשנות את גבולות מחוזות הבחירה כדי לשפר את סיכוייה?

"אנשי המערב מבקרים את סינגפור על דברים שאנשי המערב חוטאים בהם בעצמם. משחק עם מחוזות בחירה קורה כמעט בכל מדינה שיש בה בחירות אזוריות. האמריקנים המציאו את זה, והדבר נפוץ גם בבריטניה ובגרמניה. כשצללתי אל נבכי שיטת הבחירות הסינגפורית, מצאתי דבר מדהים: בחלק ממחוזות הבחירה יש לא מועמד אחד, אלא קבוצות מועמדים, שחובה לתת בהן ייצוג לכל הקבוצות האתניות באי - סינים, מלאים, הודים ואחרים. כך מבטיחים ייצוג לכולם. אני סבור שיש כאן מודל שיש מה ללמוד ממנו".

בית הקפה כמשל

ורד חזן הגיע לסינגפור כמינוי פוליטי ביולי 2023, לאחר ששירת כיועץ תקשורת וכיועץ מדיני של רה"מ בנימין נתניהו בזמן שכיהן כראש האופוזיציה. בניגוד לסטריאוטיפ הנוגע במינויים פוליטיים, עולם הקשרים הבינלאומיים לא היה זר לו. לפני כהונתו כשגריר הרשמי של מדינת ישראל, ורד חזן היה השגריר הבלתי רשמי. הוא הקים מאפס את אגף קשרי החוץ של הליכוד, ויצר מהפכה של ממש בכך שהפך אותו למשרד חוץ בזעיר אנפין. בין היתר, הוא צירף את הליכוד לסיעה האירופית של השמרנים ולאיחוד הדמוקרטי הבינלאומי, ואף נבחר לסגן יו"ר הארגון - שני רק לסטיבן הרפר, ראש ממשלת קנדה המיתולוגי.

הרקע הזה קירב את ורד חזן לעולם המערבי, ובייחוד לאיחוד האירופי ולערכיו. ככלל, הוא גדל על אירופה: למד גרמנית בווינה, אהד את באיירן מינכן עוד מהימים שבהם הדבר לא היה מקובל במדינת היהודים, ותמיד ציין את מייקל קולינס, איש מחתרת ולוחם חופש אירי, כדמות הנערצת עליו. "ביקרתי בכל כך הרבה מדינות באירופה, שהיא היתה ממש חלק מהזהות שלי", מודה ורד חזן.

אלא שאז הגיע המהפך: עוד לפני שהגיש את כתב האמנה וזכה לכינוי הפורמלי Mister Ambassador, ורד חזן הרגיש שתפיסותיו לגבי היבשת שאהב פעם מתחילות להתערער. הטריגר היה מינורי לכאורה.

"מישהי שעובדת בשגרירות סיפרה שהיא שכחה את הטלפון בבית קפה, חזרה לאחר 20 דקות - ואף אחד לא נגע בו", מספר ורד חזן. "העובדים המקומיים בשגרירות לא הופתעו. הם אמרו לי שזאת הנורמה. חשבתי לעצמי שזה כל כך שונה מהמערב. כשהייתי ברומא או בברצלונה, הסיפורים תמיד היו על גניבות וכייסים. כעבור זמן מה הבנתי שבסינגפור זה כמעט לא קיים, הודות לשיטה שיצר לי קואן יו, מייסד המדינה וראש הממשלה הראשון שלה. אחרי טבח 7 באוקטובר ראיתי את ההפגנות המחליאות נגד ישראל באירופה ובארה"ב. בסינגפור, לעומת זאת, על אף מיעוט מלאי מוסלמי שלא אוהב אותנו כלל, אף אחד לא מפגין נגדנו".

יותר אירופה מאירופה

למטבע שמתאר ורד חזן, כמובן, יש גם צד שני. אמנם הרשויות לא יתירו לצאת לרחובות סינגפור עם דגלי חמאס, אך הן גם ביקשו מהשגריר ורד חזן - בנימוס סינגפורי קלאסי שאין לסרב לו - לא להתראיין. הוסבר לו שהראיונות עלולים לפגוע ב"הרמוניה הגזעית" המופלאה שסינגפור מתהדרת בה, ובמצב שבו "כולם מכבדים את כולם".

"בזמן שבמערב 'כל דאלים גבר', האנטישמיות החולנית מרימה ראש ויש מי שמבזים דתות אחרות - בסינגפור זה אסור", מסביר ורד חזן. "הממשלה המקומית שמה דגש על ביטחון אישי, ועל כך שעל כולם לכבד את כולם. למשל, חוגגים כאן כמעט כל חג אפשרי".

אינך חש שזאת רק חזית יפה וניסיון לטאטא את המחלוקות האמיתיות מתחת לשטיח?

"אני סבור שהעולם המערבי עומד בפני סימני שאלה לא מעטים, ורבים מהאירופאים, כולל חברים קרובים שלי, חיים בהכחשה מתסכלת. במשך השנים גיליתי כמה מאפיינים זהים כמעט לכל מדינות המערב: רובן מקוטבות, ברובן הוולגריות תפסה את מקומו של הנימוס, ברובן הביטחון האישי אבד, ברובן הפשע הפך למשתלם, כולן כאוטיות וכולן משובשות. בשונה מהן, סינגפור בנתה מערכת מסודרת ומופלאה.

"רבים מהאירופאים, כולל חברים קרובים שלי, חיים בהכחשה מתסכלת. במשך השנים גיליתי כמה מאפיינים זהים למדינות המערב: רובן מקוטבות, ברובן הוולגריות תפסה את מקומו של הנימוס, ברובן הפשע הפך למשתלם, כולן כאוטיות ומשובשות. בשונה מהן, סינגפור בנתה מערכת מופלאה"

"למרות זאת, פעם בשנה שגרירי האיחוד האירופי, שווייץ, נורבגיה ובריטניה בסינגפור מפרסמים הודעה נגד עונש המוות שנהוג שם. אחד הסינגפורים אמר לי שזה שיעור מאלף בחוסר מודעות עצמית, משום שבזמן שהיבשת האירופית יורדת שאולה, כי השיטה כשלה והם סובלניים לפשע ולהרס - אותם אירופאים מבקרים את הסינגפורים על שיטה שמצליחה. אחת מהסיבות שכתבתי את הספר גם באנגלית היתה שאולי מישהו יקרא ויבין שאפשר אחרת".

במה עוד שונה סינגפור מהמערב?

"בסינגפור קיים שלטון חוק - לא כסיסמה חלולה, אלא כדבר אמיתי. אתן לך דוגמה זועקת: בזמן שהמערב קורס תחת מכת המהגרים הבלתי חוקיים והמסתננים, בסינגפור יש בערך 2 מיליון זרים שעובדים בכל רחבי האי, נוסף על מאות אלפי מלזים שנכנסים בכל יום לעבוד שם. אף לא אחד מהם יישאר בצורה בלתי חוקית, כי הוא יסולק מייד. מי שמפר את החוק נענש בצורה קשה, ולא משנה מי הוא ומה הוא. במערב, לצערי, הפרת החוק הפכה לנורמה".

דבר חלש

כיצד הסינגפורים מתמודדים עם העוני?

"בסינגפור יש עוני. כמעט 12% נחשבים עניים, אבל העוני שלהם כל כך שונה מהעוני במערב. אין פשע. התחבורה הציבורית, החינוך והאוכל ניתנים לעניים בתשלום שהוא די זול. ל־80% מהסינגפורים יש בית יפה בדיור ציבורי. הרפואה, גם אם לא מושלמת, היא מהמתקדמות בעולם. יש לי פרק בספר שבו אני משווה בין המדיניות של לי קואן יו לבין חמשת המ"מים של ז'בוטינסקי. זה מרתק לראות ששניהם מעולם לא נפגשו ולא ידעו זה על זה, אבל חשבו דומה".

ההתלהבות של השגריר היוצא מנפלאות השיטה הסינגפורית מובנת במיוחד כשמשווים את המודל של האי למקובל במחוזותינו. אם כאן יש הרגשה שהכל מאולתר - בסינגפור הכל מתוכנן. אם כאן רבים על הכל ובקולניות - בסינגפור מעלים על נס את קבלת ההחלטות בקונצנזוס.

"קחו, למשל, מאבקים בין ממשלה למעסיקים ולעובדים", מציע ורד חזן. "צרפת סובלת מזה שנים. היא לא היחידה, גם אנחנו סובלים מזה. בסינגפור יצרו מנגנון שמכונה 'המשולש': כשיש מחלוקת כלכלית או משבר כלכלי, הממשלה, המעסיקים ונציגי העובדים יושבים יחד ומגיעים להסכמות. שירתי בסינגפור שלוש שנים, והמקום היחיד שבו שמעתי צעקות היה השגרירות שלי. זה לא מקובל לצעוק במרחב הציבורי. אפשר להביט גם על דיונים בפרלמנט. הם מאוד מנומסים, ובניגוד למערב, אין שם תרבות של ביטול האחר. כל מה שתגיד יובא בחשבון, משום שמכבדים אותך".

לא הסברה ולא הכרה

על אף האידיליה, לאחר טבח 7 באוקטובר שגריר ישראל בסינגפור מצא את עצמו בשדה מוקשים דיפלומטי. סינגפור מוקפת מדינות מוסלמיות, ותלויה בהן לא מעט. כמו כן, חי בה מיעוט מלאי מוסלמי ששונא את ישראל, גם אם איש לא יעז לתת לשנאה הזו ביטוי חיצוני. למרות הלחץ מבחוץ ומבפנים, הסינגפורים שללו את התביעות לנתק את היחסים עם ישראל. מנגד, גם פעילות הסברתית ישראלית לא הותרה.

ורד חזן נאלץ לאמץ את השיטה: כן להסכמות שקטות עם הממשלה הסינגפורית, לא לנאומים חוצבי להבות בפומבי. במשך תקופה מאוד ארוכה הוא נמנע מכל ראיון לתקשורת, פן יבולע לאינטרס הישראלי בסינגפור. במבחן התוצאה, האיפוק הכפוי השתלם: בניגוד לכל התחזיות, הסינגפורים עמדו בלחץ וסירבו להכיר במדינה פלסטינית. העבודה המאומצת של השגריר נשאה פרי גם במישור הכלכלי - נקבע שיא סחר בין שתי המדינות והיחסים גוונו, אך בשקט.

"לסינגפורים יש מטרה לשרוד כמדינה קטנה בשכונה לא פשוטה, והם עושים זאת דרך תפיסות לא קונבנציונליות", מסכם ורד חזן. "במישור הדיפלומטי הם מתנהלים בתבונה ובזהירות יתרה, ושואפים להיות חברים של כולם. במישור הפנימי הם שואפים לעשות כל דבר הכי טוב, בלי פשרות. רואים את זה בניקיון העילאי, במערכת החינוך ובמערכות אחרות. כשאתה משווה אותם למערב, זו בכלל לא תחרות. ומה שמעניין לא פחות: הם יודעים שהם לא מושלמים, ושאין דבר כזה 'מושלם'. הסינגפורים בנו מודל כל כך שונה מכל מקום אחר. לי קואן יו, יחד עם שותפו לדרך ד"ר גו קנג סווי ואחרים, לקחו אי שאף אחד לא נתן לו סיכוי - והפכו אותו למופת. אני מאוד מקווה שאת ספרי יקראו גם במערב וגם אצלנו, ושיבינו שאפשר אחרת".