קסדה, אפוד וקופסאות שחורות ובהן ציוד חתום, היו מונחים בצהרי יום שני בשערי מטה שב"כ בתל אביב.
מצדו הפנימי של השער ניכרה תכונה. אנשים הלכו ובאו, יצאו ונכנסו, איש למשימתו ותפקידו. זה לדיון אצל ראש השב"כ, דוד זיני, זה אצל סגנו. בחדר הישיבות נערכו הכנות לדיון נרחב אודות מצב החמולות העזתיות שנאבקות בחמאס. ההפעלה שלהן היא רק אחת מרשימת משימות ארוכה עד פחד, ששירות הביטחון הכללי מטפל בהן.
הקלטות ראש השב"כ דוד זיני: "הדרג הנבחר לא באמת מסוגל לנהל, אנשים התבלבלו" // I24NEWS
למשל, רחפני נפץ שעלולים ליפול על אישים בכירים בישראל. מבחינת שב"כ מדובר בסכנה ברורה ומיידית. השבוע הופצו בטהרן תמונות של ראש הממשלה ואשתו בארונות. מזווית הראייה של הארגון, יש כאן איום נקמה שיעי שלא יפוג לעולם.
המטלות הבאות הן מאבק באלימות של ארגוני הפשיעה הערבים, שהשבוע חדרה לעולם העסקים היהודי. אבטחת טיסות ישראליות ותיירים ישראליים בעולם. הברחות הנשק לארץ ביבשה באוויר ובים, מכל הגבולות. הפעלת מקורות בגזרות החדשות שתפס צה"ל בלבנון וסוריה. ישנם כמובן, האתגרים הקלאסיים של איסוף מודיעין וסיכול טרור, ביהודה, שומרון ועזה.
ויש משימה שבחודשים האחרונים מופנים אליה מאמצים מוגברים והיא סיכול אלימות יהודים ביו"ש. או כפי שנקרא כאן האתגר בשמו המפורש, טרור יהודי. כי בשב"כ של דוד זיני וסגנו נ', בניגוד לתיאוריות שהופצו, עובדים במקצועיות, לא מעגלים פינות ולא מטייחים. הקבינט קיבל החלטה סודית שמנחה את שב"כ להיאבק בתופעה.
בשב"כ של דוד זיני וסגנו נ', בניגוד לתיאוריות שהופצו, עובדים במקצועיות, לא מעגלים פינות ולא מטייחים. הטיפול בטרור היהודי הוא רק דוגמה אחת לפער שאינו ניתן לגישור בין מה שאומרים על שב"כ גורמים אינטרסנטים בחוץ, לבין מה שמתרחש בפנים
בישיבת עדכון של הפורום לפני כחודש נתניהו אף דפק על השולחן. וכך, הגם שמדובר במאות בודדות של פורעים, ואולי רק עשרות, שב"כ הכפיל פי ארבעה את פעילותו. לא פחות מ-70 מבצעים נערכו בחציון הראשון של 2026, לעומת 15 בחצי השנה הקודמת.
בחלק מהמקרים אנשי שב"כ בעצמם עצרו יהודים שהתכוונו לפגע בערבים, ולא שוטרים או חיילים כמו בעבר. התוצאה היא פחות מעורבות של בגירים במעשים. לכן התחושה בארגון היא ששופרה ההרתעה ומי שהובילו את ההשתוללות נזהרים יותר. לעומת זאת נערים בני 15 בערך הם אלה שכעת בחזית הבעיה. ההתמודדות איתם מורכבת יותר בגלל הגיל, כך שהבעיה לא נפתרה ואיש לא משלה את עצמו.
הטיפול בטרור היהודי הוא רק דוגמה אחת לפער שאינו ניתן לגישור בין מה שאומרים על שב"כ גורמים אינטרסנטים בחוץ, לבין מה שמתרחש בפנים. שכן לא רק בתחום הזה הארגון רושם הצלחות אלא גם ברבות מן המשימות האחרות.
טפו טפו, בלי עין הרע, נתוני החציון הראשון של 2026 הם הטובים ביותר זה שנים רבות. חיים קלומיטי, בן 55, חבר כיתת הכוננות של צור נתן, נרצח בינואר השנה בפיגוע. כל אדם הוא כמובן עולם ומלואו, אך הוא תודה לאל היחיד ששילם בחייו בכל התקופה.
היכולת לסכל כל כך הרבה פיגועים אחרים שתכננו מחבלים, מתאפשרת דווקא בגלל מה שאנשי הארגון מגדירים כפיל הלבן שנמצא ברקע כל העת. הכוונה כמובן לכישלון המחריד של שמחת תורה תשפ"ד. איש לא שם אותו בצד, או מתכחש. בדיוק להפך, האסון הנורא ההוא מעורר פה אצל האנשים מוטיבציה תמידית לבדוק את עצמם ולבחון היכן ניתן להשתפר. "אשרי אדם מפחד תמיד", הוא העיקרון המדריך. כלומר, זהירות, בחינה עצמית, וניסיון תמידי לחפש טעויות ולשפר.
23 שעות בחדר
ברוח זו, התיקון הראשון היה התרומה להחזרת החטופים. בסופו של יום, לישראל הרי היתה תמונה מדויקת על מספרם ומצבם של החטופים, מה שמנע מחמאס את היכולת לשחק משחקים במשאים ומתנים. הציבור הישראלי התייחס לקיומו של המידע הזה כמובן מאליו. כמובן שלא כך הם הדברים.
לקח נוסף גם כרעיון וגם כמדיניות, סובב סביב השאלה מי מבין השחקנים הערביים שמסביבנו גינה את הטבח. הרשות הפלסטינית ובכיריה לא עשו זאת. שב"כ כפועל יוצא, זנח את מדיניות ההגנה על הרשות שהונהגה מאז הסכמי אוסלו.
בעבר שב"כ עמד על כך ששימור הרש"פ חיוני לביטחון ישראל. לכן הדרישה מהדרג המדיני היתה לנקוט כל פעולה כדי למנוע קריסה כלכלית פלסטינית. כיום מגיבים בארגון במשיכת כתפיים לדוחות התורניים אודות משבר כלכלי ברמאללה. קודם שיגנו, אחר כך נראה. זו אמת המידה החדשה, שנוגעת לכל מדינות האזור, כולל אלה שפורמלית יש להן הסכם שלום עם ישראל.
תיקון מדיניות אחר, מהותי מאוד, הוא ההבנה שאי אפשר להסתמך על "מודיעין מנגד". כלומר, שב"כ היה עיוור להכנות של חמאס לטבח, משום שלא שהה בתוך רצועת עזה. כיום, בהיפוך של 180 מעלות, אנשיו נמצאים בתוך השטח, בעזה, בסוריה, בלבנון וכמובן ביהודה ושומרון.
בגזרה הזו, התחולל שינוי דרמטי ביותר. עוד בסוף 2024 שב"כ המליץ על פינוי מחנות הפליטים של ג'נין, שכם וטול כרם. המהלך הזה, יחד עם ההחמרה הדרמטית של תנאי הכליאה ביוזמת בן גביר ושב"ס, הביאו להערכת שב"כ לצניחה בטרור. פעם פלסטינים היו שולפים סכין כדי להעביר כמה שנים בתנאי לוקסוס בכלא ולצאת עם תואר על חשבון המדינה. היום מצפות להם 23 שעות סגורות בחדר, כך שהתאים במחנה עופר כבר לא כל כך קורצים.
אגב, מי שעמד מאחורי השינויים הללו מבחינת שב"כ הוא הראש הקודם, רונן בר. מחליפיו אולי חלוקים איתו על נושאים אחרים, אך בעניין הזה בהחלט מפרגנים.
בעולם הערבי המומים
בחזרה לעזה, בתקופה האחרונה לא עובר יום בלי חיסול של מחבלי חמאס, ובדרך כלל יותר מאחד. במקרים רבים מדובר בתוצרי עבודתה של מפקדת נילי. מאז תחילת 2026 סוכלו עם צה"ל למעלה מ-200 מחבלים. 110 מהם טופלו בנילי, שסוגרת חשבון עם כל מי שהיה שותף לטבח, לחטיפות או להחזקה של החטופים. עם כל המעורבים עוד ייעשה הצדק, בין היתר בשל החשש שמי שפשט פעם אחת עשוי לעשות זאת שוב. לכן, ברוח דבריו של הגנרל האמריקני נורמן שוורצקופף, התפיסה כאן היא ש"לסלוח להם (לטרוריסטים) זה תפקידו של אלוהים. תפקידנו רק לארגן את המפגש ביניהם".
הפעולות האלה, בצד ההישגים הפנטסטיים של ישראל בכל החזיתות, מעוררים השתאות בעולם הערבי. זה הרושם שמקבלים בשב"כ מהמגעים עם מקבילים באזור. בד בבד, יש הערכה רבה דווקא לרף המוסרי העליון שכוחות הביטחון הישראליים שומרים עליו. היכולת של ארגוני הביטחון כחול לבן, להימנע ברגע האחרון מסיכול מחבל, רק בגלל שמשפחתו מקיפה אותו, מוכרת היטב אצל השכנים. זהו מרכיב של עוצמה, ולא חולשה. אבל לך תסביר את זה לילד בן 14 בגבעה שומרונית, שרוצה בעצמו לנקום את דם הנטבחים.
בחינה עצמית תמידית, בלי טיוחים, בלי העמדות פנים ובלי לעשות חשבון מה יגידו בחוץ, היא הרוח המוקרנת מראשי הארגון לאלפי העובדים. כך למשל, התחקיר הפנימי בן מאות העמודים שערך שב"כ על אירועי 7 באוקטובר הועבר למוסד ולאמ"ן, על מנת לשתף אותם בתובנות ובלקחים. מנגד, שני הארגונים העמיתים, לא שלחו לשב"כ עד כה את הבדיקה שערכו הם על הקטסטרופה.
עמידה על האמת פירושה גם להכיר בטעויות. אחת כזו היתה לזיני בדברים שנשא במכון ארגמן בשבוע שעבר. ראש השב"כ הגדיר את עצמו כמי ש"נאמן לדרג הנבחר, לא משנה איזו דעה". בדיעבד נראה שהיה עליו לבחור במילה "כפוף" ולא "נאמן". שנית, מאחר שזיני בחר לצמצם דרסטית את מחלקת הדוברות של שב"כ, כי כך יאה לארגון חשאי, לא מובן מדוע בחר לשאת נאום פומבי. אם המדיניות היא בריחה מאור הזרקורים, היא צריכה להיות עקבית.
בין אם ראש השב"כ כפוף או נאמן לדרג המדיני, חתירה מתמדת לאמת פירושה לעיתים להתווכח איתו, גם כאשר מדובר בנתניהו והשרים או ביועצת המשפטית לממשלה. מתברר שזה וגם זה קרה וקורה. כבר התגלעו ויכוחים בין זיני לשרים בישיבות הקבינט. עם זאת, הקושי הגדול יותר הוא מול היועמ"שית.
ראש הממשלה הטיל על שב"כ לסייע במאבק נגד ארגוני הפשיעה. השירות ביקש ממשרדי הממשלה נתונים בסיסיים, כמו תצלומי פנים של אזרחי ישראל. בהרב-מיארה סירבה. היא מודאגת יותר מהגנת הפרטיות שלנו, מאשר מרימונים שנזרקים למסעדות בכל הארץ. לך תבין. כל האקר מתחיל מסוגל בקלות להשיג את מאגר הנתונים המבוקש. עליית המדרגה שהתחוללה השבוע, כאשר העסקים של ברק אברמוב הותקפו, המחישה שוב את הדחיפות. אך היועמ"שית בשלה ובשב"כ מתוסכלים.
"התפקיד: לא לישון"
אתגר נוסף וקשור בקשר הדוק, הוא אמצעי הלחימה שמוברחים לארץ בהיקפים עצומים, ושנמצאים בכל בית שני במגזר הערבי. לשב"כ אין נתונים מדויקים על כמות כלי נשק הבלתי חוקיים בישראל. רק יודעים שהמספרים גדולים מאוד. אדמה בוערת, כך מוגדר המצב.
הסיבה לבהלה היא שהררי הנשק שנצברים במגזר, וכיום משמשים להגנה עצמית, לחיסולי חשבונות, ולרצח בתוך המשפחה, עלולים יום אחד להפוך לאיום לאומי פנימי. סכנה זו מבית, מתחזקת מהאחים המוסלמים בחוץ. ארדואן, קטאר ופקיסטן מקבלים מטראמפ דחיפה קדימה, ונראה שהנשיא האמריקני לא מבין את משמעותה. מצרים נגררת אחרי האחים הללו מסיבותיה שלה. כל זה ביחד מהווה סכנה קיומית לישראל, אם לא עכשיו אזי בעתיד הנראה לעין. זו הגישה המפוכחת בשב"כ 2.0.
כי בניגוד לתזות של מכוני המחקר, ששכנינו רוצים שלום וזה לא מגיע רק משום שאנחנו אלה "שלא הלכנו את המייל האחרון", התפיסה העדכנית בשב"כ היא שטבח תרפ"ט הוא איום הייחוס.
דהיינו, ב-7/10 הוסרו המסכות. יש מסביב אויבים שרוצים להרוג אותנו, וחלקם כאמור אפילו לא הסתייגו מהטבח ביהודים. אם במקרה זה לא המצב והם אכן שואפי שלום, חובת ההוכחה מוטלת עליהם, לא עלינו. מצרים, ירדן ורש"פ, צריכים קודם כל לחזור לעמידה בתנאי ההסכמים עליהם חתמו עם ישראל. אחר כך אפשר יהיה לדבר על הסכמים נוספים. עד אז, גמרנו עם בלבולי המוח נוסח "ברית שלום".
אך מכוני המחקר טרם הפנימו את עדכון הגרסה המתחייב. גם אלה שבחוץ כמו ה-INSS, וגם זה שבתוך שב"כ, ממחזרים את תפיסות העבר. הפער בין הניירות שלהם לבין הצמרת הנוכחית בארגון כה רב, עד שבתוצרים של אגף המחקר הפנימי לא נעשה שימוש. אחרי הכל, מעבר להיעדרה של התראה מודיעינית על הטבח, האנליזות האלה שקבעו שחמאס מורתע, לא רוצה מלחמה ומרוכז רק בשיפור המצב הכלכלי בעזה. מה אם כן ערך הניתוחים שאותם אנליסטים מספקים כיום, אם לא הפנימו את הטעות?
כדי להתמודד עם כל זה, וגם כלקח מהטבח, הציפייה של ראשי הארגון מעובדיו היא הפעלת דמיון, שהוא האב המוליד של התחבולה. הפנמת הדמיון המזרח תיכוני בקרב העובדים שגדלו בסביבה מערבית, אינה קלה. אך רק כך אפשר יהיה להבין את כללי המשחק האזוריים. אין אמת ושקר, אלא שחור ולבן שמשמשים בערבוביה.
מי שאגב שקלט את העסק הוא דווקא דונלד טראמפ, שאבחן כי "בחלק הזה של העולם, הפסקת אש פירושה לירות באופן מאופק". הפעלת השריר הגמיש הזה לא נעשתה לפני 7 באוקטובר. בארגון בהחלט מודים שהתפיסה החדשה חרדתית. "אבל התפקיד שלנו הוא לא לישון בלילה", מתעקש אחד הבכירים ולא טועה.
שקט, עובדים
כדי למלא את כל המשימות ולהתמודד עם המציאות מבקשים בשב"כ דבר אחד. או בעצם שניים. קודם כל, אנשים טובים. כי יש כבר עכשיו בארגון עובדים מצוינים וכניסתם של זיני וסגנו גם לא גרמה לעזיבה של בכירים, בניגוד לכל מיני דיווחים והפחדות. אך בשב"כ היו רוצים עוד מהמיטב שהעם בישראל יכול להציע.
שניים, בקשר ישיר לאחד, תנו להם לעבוד בשקט. הסערות התקשורתיות, שכנראה נוצרו על ידי לשעברים או אורחים אחרים שהזדמנו לכאן, רק מפריעות. זאת בזמן, שהאנשים שאני לפחות פגשתי, חדורים בתחושת שליחות לשמור על ביטחון ישראל, ורוצים לעשות זאת בלי רעשי רקע. או כפי שאומרת הסיסמה המקורית של הארגון, "מגן ולא ייראה".
