זה מעולם לא היה מאבק על שוויון בנטל. תשאלו את בנט וגולן

בינואר השנה פרסם ערוץ 14 חלקים משיחה שניהלה איילת השחר-סיידוף, יו"ר ארגון "אימהות בחזית". סיידוף העבירה את האנרגיה האקטיביסטית ממחאת קפלן שבה היתה פעילה אל זירה תוססת אחרת: החרדים. "אחד הדברים ששמנו על השולחן בשביל לנצח, היה לפרק את החברה החרדית", התפארה סיידוף. "תראו היום באיזה סכסוכים הם. זה לא קרה מעצמו, שנתיים של עבודה של מכונת רעל מאחורי הקלעים והרבה פעולות עם שיתופי פעולה (...) מכונת הרעל פעלה שעות נוספות בבתי הכנסת של גור, בבתי הכנסת של ש"ס ושל חב"ד, ויצרה פילוג בין החסידויות, פעם ראשונה במדינת ישראל. זה לא קרה מעצמו, עבדנו בזה".

סיידוף לא היתה היחידה ש"עבדה בזה", כלומר בשימוש בסוגיית גיוס החרדים ככלי פוליטי, וגם לא היתה היחידה שהודתה בכך שמטרת המאבק נגד חוק הגיוס היא לאו דווקא להביא, ומייד! – אלפי לוחמים חרדים חדשים לצה"ל.

חוק הגיוס החדש מותג על ידי האופוזיציה כ"חוק ההשתמטות" עוד לפני שפרטיו היו ידועים. התקשורת זרמה: דפנה ליאל, דני קושמרו, רביב דרוקר, בן כספית ואחרים – כולם השתמשו במטבע "חוק ההשתמטות" כמובן מאליו. לא חוק גיוס, ולו שנוי במחלוקת – אלא השתמטות. זאת למרות שהחוק הקודם, שהוצע על ידי ממשלת בנט-לפיד (שהיתה חביבה על מרבית כלי התקשורת יותר מאשר ממשלת נתניהו) הציב יעדי גיוס נמוכים בהרבה (כ-2000 בשנה לעומת כ-8000 בשנה בחוק הנוכחי), וגם לא הכיל סנקציות דרקוניות, מתוך הבנה שהחברה החרדית לא תשתנה באבחת חוק מחברת לומדים לחברת לוחמים.

אין צורך להיות ביביסט על כל הראש כדי להבין את הצורך בתהליך חברתי ארוך. מספיק להיות נפתלי בנט, שר החינוך בשנת 2018: "אם יהיו בעיות זה רק אם מישהו מחפש בעיות. בעשור האחרון כל שנה מספר החרדים שמתגייס גדל, גידול של פי עשרה. אני רוצה לראות חרדים בצה"ל, אבל מרצון, לא בכפייה".

ואין צורך להיות בנט של 2018. אפשר להיות יאיר גולן בממשלת בנט-לפיד בשנת 2021: "חד משמעית אני נגד גיוס חרדים בכוח. אני אומר את זה מעל כל במה אפשרית". ואם משתמשים בטיעון החביב "אבל זה היה לפני השבעה באוקטובר", אפשר לפנות ליאיר גולן של יולי 2024. גם הוא נטש לרגע את עמדתו כי החרדים הם "אוכלוסיה טפילה במדינת ישראל", ויישר קו עם המציאות בראיון לרדיו "קול חי": "אנחנו צריכים להתקדם עם הציבור החרדי בצעד-צעד, מתון-מתון. לפני שכובשים את ההר - צריך לטפס במדרון".

ואפילו לא צריך להיות יאיר גולן. נמרוד שפר, מתמודד ברשימת "הדמוקרטים", היה פעיל נלהב במחאת קפלן, הצהיר "אם הייתי נקרא להפציץ הלילה בסוריה – הייתי מודיע על הפסקת ההתנדבות" והודח משירות מילואים. אך לפני כל אלה היה שפר טייס קרב וראש אגף תכנון במטכ"ל בדרגת אלוף. "אם אתה מתחנך מגיל צעיר שמדינת ישראל היא ישות זרה – מאוד קשה בגיל 18 להתגייס לצבא של היישות הזרה", אמר שפר לאחרונה. "את זה מוכרחים להגיד ומוכרחים להודות בזה. אי אפשר פתאום לגייס נערה או נער שלמדו כל החיים שמדינת ישראל היא האויב הגדול, אי אפשר פתאום לגייס אותם לצבא שלנו. (...) לכן אני חושב שהאתגר הגדול שלנו באמת ואני בטוח שזה ייקח זמן – לגייס את מי שאפשר, להתעקש על זה אבל לעשות את זה נכון ולהבין שזה תהליך של עשר, חמש עשרה, עשרים שנה".

גיוס חרדים התברר, כפי שהודתה סיידוף, כנבוט יעיל כנגד אויבים אחרים, קרי: ממשלת נתניהו. היועמ"שית הטילה סנקציות כלכליות גורפות, מעצרי עריקים שעד לפני חודשים ספורים המחוקק הישראלי לא חשב אפילו לגייס אותם. ע"ע נמרוד שפר. מי שבמשך דורות גדל על פטור מסיבות "תורתו אמנותו" נרדף כעריק ומוקע כמשתמט.

ולצד הנבוט – צומחת ערוגת גזרים שלמה. כבר בשנת 2019 הציע יו"ר כחול לבן, בני גנץ, פתיון משלו לחרדים: "אני שולח לכם דף ריק, חתום למטה בני גנץ, שני שליש דף שלכם תמלאו למטה מה שאתם רוצים, תשאירו לי שליש, אני אמלא מה שאני רוצה".

יאיר גולן אמר במאי השנה בכנס פעילים: "אני לא פוסל את המפלגה החרדית, ממש לא. אני יכול להגיד לך שאם עכשיו האפשרות להקים ממשלה תהיה מותנית בזה שמפלגה חרדית תצטרף, אני אצביע בעד, בתנאי שהליכוד, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר לא שם". גדי איזנקוט גילה לפני שבועיים בראיון ל"כיכר השבת" שאמא שלו הצביעה ש"ס וכי הוא רואה במפלגה שותפה פוליטית.

הוויכוח על גיוס חרדים לא עוסק בדרך הטובה ביותר להתניע תהליך, גם לא על דרכים אחרות להגדיל את מספר הלוחמים עד שהחרדים ימצאו את מקומם בצה"ל. זה אינו דיון ערכי על שוויון בנטל או על כניסה מתחת לאלונקה. ממש כשם שהסיבה להסכמת האופוזיציה להקים ממשלה בתמיכת עבאס וטיבי לא נובעת מתפיסתם כשותפים אידיאולוגיים. גם החרדים וגם הערבים עשויים להיות נחוצים כדי למנוע הקמת ממשלה בראשות נתניהו.

על המפלגות הערביות לא רוצים לאיים. את בוחריהן לא מאשימים בהשתמטות ולא דורשים מהם לשאת בנטל (אם כי נמנעים באלגנטיות מלהסביר למה). בשעת מבחן אצבעותיהם יהיו נחוצות. החרדים – אלה כבר סיפור אחר. אותם מותר לרדוף, להשפיל, להטיל עליהם סנקציות כלכליות מהיום למחר ובנוסף לכנות אותם בשמות גנאי בעלי ניחוח אנטישמי.

לא דרישה לשוויון בנטל יש כאן, אלא מסר מסודר וברור, עם כל הקלאס של דון קורליאון: חרדים יקרים, הרדיפה תיעלם ברגע שתבינו עם מי מותר לכם להקים קואליציה, ועם מי אסור

לא כדי שיתגייסו. הרי מי צריך את כאב הראש הזה. לא דרישה לשוויון בנטל יש כאן, אלא מסר מסודר וברור, עם כל הקלאס של דון קורליאון: חרדים יקרים, הרדיפה תיעלם ברגע שתבינו עם מי מותר לכם להקים קואליציה, ועם מי אסור.