"הסכם עם איראן? בדיחה": הערבייה שאומרת את מה שאף אחד לא מעז

אחרי החתימה על מזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן, רוב השחקנים המזרח־תיכוניים העדיפו להתיישב על הגדר ולחכות. קשה לבוא אליהם בטענות - כל עוד התוצאה המדינית הסופית של המערכה נגד משטר האייתוללות טרם התבררה, מי ירצה להמר נגדם בפומבי ולהסתכן בנקמה איראנית? במצב דברים זה בולט לו קול אמיץ אחד, זה המגיע מבחריין והקורא להמשיך במלחמה נגד המשטר הפונדמנטליסטי של איראן עד שיופל.

גם השבוע, כאשר הכטב"מים האיראניים שוב פגעו בשטחה של בחריין, המסר ממנה לא השתנה. אולי אף הועצם, והפך נחרץ יותר. "הייתי מייעצת לישראל להמשיך להילחם במשטר האיראני אפילו אם ארה"ב תימנע מן ההשתתפות בלחימה, וישראל תיאלץ לעשות זאת לבד", אומרת העיתונאית הבחריינית אהדיה אחמד א־סייד בראיון בלעדי עם "ישראל היום". "אני מאמינה שלישראל יש זכות להגן על עצמה, לאחר עשרות שנים שבהן המשטר האיראני איים להשמידה. עם זאת, ישראל נלחמת בכמה חזיתות בו בזמן, ולכן היא עדיין תזדקק לתמיכתה של ארה"ב, גם אם תהיה זו תמיכה פוליטית, דיפלומטית או מוסרית, ולא כזו שמגיעה באמצעות מעורבות צבאית ישירה. אני מאמינה שזו הזדמנות היסטורית לשים קץ לכוח של משמרות המהפכה ולרשת ארגוני השליחים שלה ברחבי האזור. אם ההזדמנות הזו תוחמץ, האזור עלול לעמוד בפני שנים רבות נוספות של חוסר יציבות. משום כך אני סבורה שמדובר בהזדמנות של פעם בדור לשים קץ להשפעה של משמרות המהפכה ולסייע בהבאת יציבות רבה יותר למזרח התיכון".

להשתחרר מהתמנון

אחמד א־סייד, אשר הגיעה לביקור בישראל בהזמנת המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון במסגרת כנס "החזית השמינית" ו־MuniExpo, בוודאי אינה עיתונאית מן השורה. עבודתה זכתה להוקרה מקצועית (בשנת 2019 הוענק לה תואר עיתונאית השנה של העולם הערבי), זיכתה אותה במעמד פורמלי, כולל תפקיד נשיאת התאחדות העיתונאים הבחריינית, ואף הביאה אותה לשמש דוברת הממשלה של מדינתה. אין ספק שכאשר היא מדברת על הצורך לשחרר את האזור מלפיתת האיום האיראני, זאת לא רק דעתה האישית אלא קולו של השלטון בבחריין.

במשך שנים רבות בחריין האשימה את איראן בניסיון לערער את יציבותה ואת ריבונותה. הקרבה הגיאוגרפית של המדינה הקטנה לשכנה האסלאמיסטית הקלה על האייתוללות את המלאכה. אם רבות ממדינות המפרץ הופתעו מכך שהפכו יעד לתקיפות האיראניות בעקבות המערכה של ארה"ב וישראל נגד המשטר האיראני, בבחריין איש לא הופתע, אומרת אחמד א־סייד.

כיצד את מעריכה את אופיו הנוכחי של האיום האיראני על בחריין, והאם הוא השתנה בשנים האחרונות?

"האיום האיראני על בחריין כבר אינו רק איום - הוא הפך למציאות. מעולם לא היה מדובר רק בתאי משמרות המהפכה האיראניים שפעלו בתוך בחריין. לאחרונה עצרה בחריין ארגון הקשור למשמרות המהפכה, וב־28 בפברואר תקפה איראן באופן ישיר את התשתיות של בחריין. בתי מלון, אזורי מגורים ואתרים חיוניים הותקפו, מתוך כוונה להרוג את תושבי בחריין. זה בדיוק מה שניתן היה לצפות מן המשטר האיראני. לפני שנים התגלה ונעצר בבחריין תא שכונה 'חיזבאללה בחריין'.

"לאיראן יש היסטוריה ארוכה של התערבות בבחריין. בשנת 2011 ניסתה איראן לארגן הפיכה במדינה שלי, שמומנה ונתמכה על ידי משמרות המהפכה. מאז תחילת המלחמה ב־28 בפברואר הפך האיום לחמור אף יותר, משום שאיראן עברה מהסתמכות בעיקר על שלוחותיה לפגיעה ישירה בבחריין באמצעות כטב"מים וטילים בליסטיים. מה שהחל כהיסטוריה של מלחמת שליחים הפך כעת למתקפה ישירה על בחריין עצמה. בחריין ניתקה את יחסיה הדיפלומטיים עם איראן בשנת 2011, לאחר שהבינה כי נעשה ניסיון הפיכה שנועד לשרת את האינטרסים של משמרות המהפכה. בחריין מעולם לא התערבה בענייניה הפנימיים של איראן, אולם איראן שבה והתערבה בריבונותה של בחריין ובענייניה הפנימיים".

איראן מואשמת לעיתים קרובות בתמיכה בארגוני שליחים ברחבי המזרח התיכון. לדעתך, מה היו ההשלכות החמורות ביותר של מדיניותה האזורית של איראן על בחריין, מדינות המפרץ, לבנון, סוריה ותימן?

"איראן לא סתם מואשמת בתמיכה בארגוני פרוקסי שפועלים מטעמה - זו עובדה. איראן מממנת את חיזבאללה. איראן מממנת את 'אל־חשד א־שעבי' בעיראק ואת החות'ים בתימן. אלו עובדות, לא האשמות. רק לפני ימים אחדים אף הודיעה איראן כי תגייס איראנים המוכנים להילחם לצד חיזבאללה תמורת שכר של אלף דולר. השלכותיה של מדיניות זו היו הרסניות בכל רחבי האזור. בבחריין כללו ההשלכות הרס וחבלה. בשנת 2011 הוצתו צמיגים ברחובות, בוצעו תקיפות נגד אזור הנמל הפיננסי ונעשו ניסיונות מכוונים לפגוע בכלכלת בחריין. שליחים הנתמכים בידי איראן רצחו שוטרים ועובדים זרים חפים מפשע בניסיון לשתק את המדינה ולזרוע פחד, כדי שתושביה יעזבו אותה וכך ייגרם לה נזק כלכלי נוסף. מאז 28 בפברואר התמודדה בחריין גם עם מתקפות ישירות על תשתיותיה".

מדינות ערביות נוספות באזור הותקפו.

"נכון. כפי שאתם יודעים, הנזק לא הוגבל לבחריין בלבד. כווית, קטאר, ערב הסעודית, איחוד האמירויות וירדן עצרו כולן תאי טרור הקשורים לאיראן. כאשר מדברים על איחוד האמירויות, יש לזכור גם את איום האחים המוסלמים. הארגון הזה פעל לצד משמרות המהפכה, ונחשפה חוליה משמעותית שלו שניסתה לערער את יציבותה של איחוד האמירויות. הרשתות הללו קשורות זו בזו, וביחד הן פגעו בביטחון וביציבות של מדינותינו.

"אסור גם לשכוח כי חמאס, שהוא חלק מתנועת האחים המוסלמים, פרסם מאז 28 בפברואר הודעות תמיכה בתוקפנות האיראנית נגד מדינות המפרץ וירדן. גם לבנון, סוריה ותימן סבלו קשות מן ההשפעה האיראנית. עם זאת, אני מאמינה שמדינות אלה ישתחררו בסופו של דבר מן ההשתלטות הזו. המיליציות וארגוני הפרוקסי מטעם איראן ייעלמו עם קריסתם של משטר האייתוללות ומשמרות המהפכה, אשר מממנים אותם ותומכים בהם".

ישראלים רבים רואים במאבק נגד ההתפשטות האיראנית יעד משותף לישראל ולמדינות הערביות המתונות. האם לדעתך בחריין וישראל ניצבות כיום בפני אתגר אסטרטגי משותף מצד טהרן?

"כן. ההתפשטות האיראנית מאז 1979 מבוססת על תשתית אידיאולוגית שהניח חומייני, ואשר אומצה לאחר מכן בידי משטר האייתוללות ומשמרות המהפכה. אידיאולוגיה זו שאפה להפיץ את עצמה ברחבי מדינות המפרץ ובעולם הערבי כולו. לא מדינות המפרץ ולא ישראל רצו באידיאולוגיה הזאת. ישראל זיהתה כי אידיאולוגיה זו קוראת בגלוי להשמדתה ולהכחדתה. אולם השמדה אינה מתמצה רק בהשמדה צבאית.

"איראן מעולם לא היתה צריכה להכריז בפומבי שהיא מבקשת להשמיד את מדינות המפרץ. עצם הניסיון להפיץ את האידיאולוגיה המהפכנית שלה ולהשתלט על בירות ערביות היה ניסיון למחוק את זהותן של מדינות ריבוניות אלה"

"אותו פרויקט כוון גם נגד מדינות המפרץ. איראן מעולם לא היתה צריכה להכריז בפומבי שהיא מבקשת להשמיד את מדינות המפרץ. עצם הניסיון להפיץ את האידיאולוגיה המהפכנית שלה ולהשתלט על בירות ערביות היה ניסיון למחוק את זהותן של מדינות ריבוניות אלה. השמדה אין פירושה רק החרבת מדינה באמצעות פצצות או הרג אזרחיה. פירושה גם השתלטות על מדינה, הרס זהותה הלאומית, החלפת ממשלות יציבות במערכת אידיאולוגית התפשטותית והפיכת מדינות מתפקדות להמשך ישיר של הפרויקט המהפכני האיראני. גם זו צורה של השמדה.

"ישראל ספגה רקטות ישירות ועקיפות מאיראן. מדינות המפרץ סבלו מנחת זרועם של שליחיה של איראן, אשר ביקשו להשיג בדיוק את אותה מטרה באמצעים אחרים. לכן בחריין, ישראל ומדינות ערב המתונות האחרות ניצבות בפני אתגר אסטרטגי משותף שמקורו בטהרן".

אין פרטנר

פתיחת המערכה הצבאית של ארה"ב וישראל נגד משטר האייתוללות נטעה באנשים כמו אחמד א־סייד תקווה שחרב האיום האיראני המונחת תמיד על צוואריהם, תוסר במהרה. אבל אז הגיעה ההחלטה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ שלעת עתה די במכות שהונחתו על איראן כדי לרסן את כוונותיה. הדיווחים על המגעים בין ארה"ב לאיראן ועל האפשרות שהן תגענה להבנות ולהסדרים עוררו הרבה אי־נחת בבחריין, ולא רק בה.

אילו חששות, אם בכלל, מעורר בך מזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן?

"ראשית, אני סבורה שהרעיון לדבר על בניית אמון או על הבנות בין ארה"ב לאיראן הוא הבדיחה של המאה. במשך 47 שנים, מאז מה שמכונה 'המהפכה האסלאמית', שב המשטר האיראני וקרא 'מוות לאמריקה'. משמעותה של סיסמה זו היא מוות לאומה שלמה ולאזרחיה. איראן תקפה בסיסים אמריקניים ברחבי המפרץ. היא הרגה חיילים אמריקנים. היא הפציצה שגרירויות אמריקניות במדינות שונות. לדעתי, בלתי אפשרי לבנות אמון עם משטר כזה".

מה שווה, אם כן, מזכר ההבנות?

"כל הסכם בין ארה"ב לאיראן ייכשל בסופו של דבר, משום שאיראן הוכיחה בעקביות, פעם אחר פעם, כי היא אינה מכבדת את התחייבויותיה. הסכם הגרעין משנת 2015 הוא דוגמה מובהקת לכך. כספים מוקפאים שוחררו אז לטובת איראן, אך העם האיראני לא נהנה מהם. איכות חייו לא השתפרה. במקום זאת, המשאבים הללו חיזקו את שליחיה של איראן ברחבי האזור.

אותם ארגוני פרוקסי שבו ופגעו באינטרסים אמריקניים. איראן עצמה אף הצדיקה בפומבי פגיעה בתשתיות, בבתי מלון ובאזורי מגורים, בטענה שנכחו בהם אמריקנים. המציאות היא שאיראן ממשיכה לתקוף כל יעד שיש לו זיקה לארה"ב. לא בונים אמון עם טרוריסטים. אי אפשר לצפות שטרוריסטים יהפכו בן־לילה לשותפים פוליטיים אמינים. אני מאמינה שכל מזכר הבנות עתידי או כל הסכם רחב יותר בין ארה"ב לבין המשטר האיראני הנוכחי ייכשל, בסופו של דבר".

"כל הסכם בין ארה"ב לאיראן ייכשל בסופו של דבר, משום שאיראן הוכיחה בעקביות, פעם אחר פעם, כי היא אינה מכבדת את התחייבויותיה. לא בונים אמון עם טרוריסטים. הם לא יהפכו בן־לילה לשותפים פוליטיים אמינים"

אילו לקחים צריכים קובעי המדיניות במערב להפיק מן הניסיונות הקודמים לקיים דיאלוג דיפלומטי עם איראן, בשעה שהיא המשיכה לתמוך בארגוני טרור ובמיליציות ברחבי האזור?

"על קובעי המדיניות במערב לחזק את הסנקציות נגד איראן, ובוודאי לא להחליש אותן. עליהם להמשיך להפעיל לחץ כלכלי, להרחיב את הסנקציות, לצמצם את המעורבות הדיפלומטית, להגדיר את משמרות המהפכה כארגון טרור בכל מקום שבו טרם הוגדרו כך, ולבודד את המשטר האיראני מבחינה פוליטית".

אחמד א־סייד משוכנעת שלחץ כלכלי הוא אחד הכלים הלא־מלחמתיים הבודדים, אשר מסוגלים להחליש את המשטר האסלאמיסטי בטהרן וליצור תנאים שבהם העם האיראני יוכל, בסופו של דבר, להפיל אותו ולקבוע את עתידו בעצמו.

"בלית ברירה העם האיראני חי במשך עשרות שנים תחת שלטונה של דוקטרינת ולאיאת אל־פקיה (רעיון פוליטי מרכזי באסלאם השיעי, שלפיו ההנהגה צריכה להיות נתונה בידי המנהיג הדתי, א"ב)", היא אומרת. "ארצו למעשה נחטפה ממנו בידי משטר האייתוללות. ממשלות המערב צריכות להבין גם כי בעוד ארגוני פרוקסי רבים במזרח התיכון כבר נחשפו, עליהן להקדיש תשומת לב שווה לתאי טרור רדומים אפשריים בתוך החברות שלהן.

"לאחר שהמזרח התיכון יצליח לפרק את ארגוני הפרוקסי האלה, על אירופה ועל מדינות מערביות אחרות לבחון היטב אם קיימות רשתות דומות גם בתחומן. אנשים רבים נמלטו מאיראן בחיפוש אחר חירות וזכויות אדם בסיסיות. החברות המערביות קיבלו אותם בברכה. עם זאת, על הממשלות להישאר ערניות מפני רשתות קיצוניות העלולות לנצל את החירויות של המערב. איננו רוצים שאירופה או המערב יחוו את מה שמדינותינו עברו במשך העשורים האחרונים. זה צריך להיות אחד הלקחים המרכזיים שנלמדו מן האסטרטגיה האזורית של איראן".

במצב הדברים הנוכחי, כל עוד המשטר האיראני עדיין טווה את תוכניותיו המרושעות, קשה להתעלם מן השאלה העיקרית שהתעוררה בחודשים האחרונים בבירות של מדינות המפרץ, ואשר קיבלה משנה תוקף עם תחילת השיחות בין וושינגטון לטהרן. האם בחריין ומדינות המפרץ האחרות עדיין נותנות אמון מלא במחויבותה של ארה"ב לביטחונן?

על אף האכזבות, אחמד א־סייד משיבה על השאלה הזו בחיוב. "מובן שאנו נותנים אמון במחויבותה של וושינגטון לביטחוננו", היא קובעת בבטחה. "אנו מבינים שארה"ב אינה רוצה לראות או לגרום לפגיעה קשה ביותר בעם האיראני. אנו מבינים שמלחמה רחבה יותר תגרום נזק אגבי, ובסופו של דבר יהיו אלה אזרחי איראן שיסבלו יותר מכל.

אנו גם מבינים שלארה"ב ניסיון של עשרות שנים בהתמודדות עם איראן, וכן יכולת רבה יותר לתמרן מבחינה פוליטית ואסטרטגית. אם ייחתם הסכם כלשהו, אנו מצפים שיהיה זה הסכם שבו ארה"ב תציב תנאים נוקשים ותגן הן על האינטרסים שלה והן על אלה של בעלות בריתה. כן, וושינגטון נותרה מחויבת לביטחוננו מסיבות רבות.

"אסור לשכוח שלארה"ב אינטרסים אסטרטגיים וכלכליים עצומים באזור המפרץ. מדינות המפרץ השקיעו מאות מיליארדי דולרים בארה"ב, וכל מדינה מבינה עד כמה חשוב להגן על השותפויות הכלכליות שלה. גם הנשיא דונלד טראמפ הדגיש בעקביות את חשיבותם של החוסן הכלכלי ושל הבריתות האסטרטגיות. מן הסיבות הללו אנו מאמינים שארה"ב נותרה בעלת ברית אמינה. תקוותנו היא שכל הסכם עתידי עם איראן יכלול את הפסקת תמיכתה של איראן בארגוני הפרוקסי ברחבי האזור, וכן ידרוש את פירוקן המלא של יכולות ייצור הכטב"מים של איראן ושל תוכנית הטילים הבליסטיים שלה".

קץ הטרור

היית מהתומכות הציבוריות הבולטות ביותר בנורמליזציה עם ישראל עוד לפני הסכמי אברהם. במבט לאחור, חמש שנים לאחר שבחריין הצטרפה וחתמה, מהם ההישגים החשובים ביותר של ההסכמים?

"מאז ומתמיד האמנתי בשלום. תמכתי בהסכמי אברהם כבר מן ההתחלה, ואני תומכת בהחלטות שקיבלה הנהגת מדינתי. זה כל כך פשוט. אני מאמינה שישראל היא חלק מן האזור הזה, ושיש לקבל אותה כחלק מן המזרח התיכון. אני גם מאמינה שההחלטות שקיבלה הנהגת בחריין הונחו תמיד על ידי מה שלדעתה משרת את טובת מדינתנו, ויש לי אמון מלא בכך.

"בשלב זה של חיי, אחת מאמונותיי העמוקות ביותר היא ששלום בר־קיימא יכול להיות מושג רק באמצעות דיאלוג. הסכמי אברהם יצרו הזדמנות עבור בני האדם באזור לשוחח זה עם זה באופן ישיר. כאשר אנו מתחילים לדבר זה עם זה, אנו מסוגלים לבנות יחד מזרח תיכון טוב יותר. במשך קרוב ל־80 שנה נמשכים אותם סכסוכים ללא פתרונות בני־קיימא. ההיסטוריה הוכיחה שגם הסכסוכים העמוקים ביותר יכולים בסופו של דבר לפנות את מקומם לשלום.

"יפן וארה"ב נלחמו זו בזו באחת המלחמות ההרסניות ביותר בהיסטוריה, וכיום הן נמנות עם בעלות הברית הקרובות ביותר זו של זו. גרמניה יצאה מחורבות מלחמת העולם השנייה והפכה לאחת המדינות המובילות באירופה. ההיסטוריה מלמדת אותנו שתמיד ניתן לשקם ולבנות מחדש.

"בכל הנוגע לסכסוך הישראלי־פלסטיני, אני מאמינה שהעשור הקרוב יכול להיות שונה מאוד. איננו רוצים שישראל תחווה מתקפות כמו אלה שביצע חמאס, ובהן גם מה שאירע בפסטיבל נובה. באותה מידה, אנו רוצים שהפלסטינים יחיו חיים של כבוד, שלום ושגשוג,

"אני מאמינה שבסופו של דבר הסכמי אברהם ייזכרו כהסכמים אשר שינו הן את מהלך ההיסטוריה והן את עתידו של המזרח התיכון. אחד ההישגים הגדולים ביותר של ההסכמים היה חיבורן של בחריין, איחוד האמירויות וישראל. גם מרוקו הצטרפה, בעוד מצרים וירדן כוננו שלום כבר לפני עשרות שנים. אני מאמינה שגם מדינות נוספות יצטרפו לבסוף לדרך הזו".

אילו מדינות, לדעתך, הן המועמדות הריאליות ביותר להצטרף להסכמי אברהם או להעמיק את השתתפותן במסגרת זו בשנים הקרובות?

"בשנים הקרובות אני מאמינה שללבנון ולסוריה יש פוטנציאל ממשי להצטרף. אינני יכולה לחזות איזו ממדינות המפרץ, אם בכלל, תהיה הבאה בתור, אך אני סבורה שלבנון היא כיום המועמדת הקרובה ביותר. שיתוף הפעולה שאנו מתחילים לראות בין לבנון, ישראל וארה"ב, יחד עם מאמציה של לבנון לצמצם את ההשפעה של חיזבאללה, יוצרים הזדמנות שלא היתה קיימת בעבר. אם לבנון תצטרף לנתיב הזה, יהיה זה רגע היסטורי של ממש. הסכמים כאלה יסמלו גם את קץ הטרור שכפה חיזבאללה על העם הלבנוני. לבנון היא מדינה יפהפייה, אשר למרבה הצער היתה במשך שנים רבות נתונה לשליטתם של טרוריסטים ושל שלוחיה של איראן. אני מאמינה שעם קריסתו של חיזבאללה ועם האפשרות לנורמליזציה בין לבנון לישראל, יצטרפו בהמשך גם מדינות נוספות".

האם את מסכימה ששינוי המשטר באיראן צריך להיות יעד של מדיניות ארה"ב כלפי איראן? כיצד ניתן להשיג יעד זה?

"בהחלט כן. אני סבורה ששינוי המשטר צריך להיות אחד היעדים המרכזיים של מדיניותה של ארה"ב כלפי איראן. במשך 47 שנים נותרו ארה"ב והמשטר האיראני אויבים. עלינו להזכיר לעצמנו שאיראן תקפה שוב ושוב בסיסים צבאיים אמריקניים, ובכלל זה במתקפות האחרונות מאז 28 בפברואר 2026. המשטר האיראני הנוכחי לעולם לא יהפוך לשותף אמיתי של ארה"ב.

"הנשיא טראמפ אמר בעבר לעם האיראני שהעזרה בדרך. איראנים רבים עדיין ממתינים לעזרה הזו. עד כה ראינו בעיקר מדיניות אמריקנית שהונעה משיקולים אסטרטגיים. מצר הורמוז יישאר פתוח, בין שאיראן תסכים לכך ובין שלא. אנו מכירים ביכולותיה הצבאיות של ארה"ב ובעוצמתה הכוללת. כאשר ארה"ב אומרת שהיא שולטת במרחב האווירי של איראן, היא מפגינה עליונות צבאית מוחלטת. ההיסטוריה מלמדת שדיקטטורים וטרוריסטים נמלטו לא פעם מארצותיהם כאשר הופעל עליהם מספיק לחץ, ובסופו של דבר הועמדו לדין.

"יש להפעיל לחץ על הנהגת המשטר האיראני כדי שתעזוב את השלטון. רק לאחר מכן ניתן יהיה להתחיל לדון בשאלה איזה משטר צריך לבוא במקומו. אם ארה"ב חושבת במונחים אסטרטגיים וכלכליים, עליה להבין גם שאיראן שלווה, המונהגת בידי מנהיגים המבקשים לקדם פיתוח ולא הרס, תיצור הזדמנויות כלכליות גדולות בהרבה מאשר המשך קיומו של המשטר הנוכחי. יש דרכים רבות להביא לשינוי פוליטי, ואיני מתיימרת לטעון שיש לי כל התשובות. עם זאת, אני מאמינה שלארה"ב יש היכולת לסייע בהשגת יעד זה, אם תבחר לעשות כן".