בלב ליבו של הרובע העשירי, בין ביה"ח סן לואי לבין תחנת הרכבת גאר דה ל'אסט, שוכנת תעלת סן מרטן, שכבר עשורים לא מעטים היא מקום מפגש בוהמייני וטרנדי. זה המקום שאליו יוצאים פריזאים לדייט ראשון, מקום שכיכב בלא מעט סרטים ותמונות אימפרסיוניסטיות, אך בחודש האחרון האזור הפך למקום אחר בתכלית: מן הגשרים הקמורים בתלילות מעל התעלה קופצים בני תשחורת אחורה אל המים בסלטות מרהיבות, בניסיון להרשים את העלמות המעולפות מן השמש הקופחת.
גדות התעלה עמוסות בני אדם ופסולת, ולאורך רציפיה הארוכים מטילה חיתתה חבורה פרועה של ילדים בני 16-10. חלקם עם רובי מים, חלקם עם אופני Velib ציבוריים שנשדדו, שבעזרתם הם חוסמים תנועת אנשים ומכוניות. מנהיגם הבלתי מעורער הוא נער בן 14 ממוצא אלג'ירי, שמן כחבית ומטורזן בשם חאמזה "המכס" (La Douane), כינוי שרכש לעצמו עקב הרגלו המגונה לדרוש מטבע של 2 יורו מן העוברים ושבים. אלו שמסרבים חוטפים מטר קללות נוראיות, בעוד עשרות ילדים מרטיבים אותם ברובי מים עד לשד עצמותיהם.
מרוכבי אופניים והולכי רגל חאמזה השתכלל בטכניקות הקונדס ועבר למכוניות, כולל ניידות משטרה. בתחילה ניסו השוטרים המתוסכלים לרדוף אחריו, אך למרות משמניו העצומים הוא זריז כצלופח, מקלל כמלח ומיומן בשחייה. וכך הוא עובר מן הגדה האחת של התעלה הלא־מאוד־נקייה לגדה השנייה. שאר עיסוקיו המפוקפקים כוללים דחיפת נשים בביקיני אל המים, השלכת כיסאות הנצרים של בתי הקפה בסביבה, הצצה לנשים בקומות קרקע, נעילת תיירות בשירותים ציבוריים, ובאופן כללי, הוא יוצר סערה של כאוס תמידי סביבו. הטיקטוקספרה הצרפתית התמלאה בתוך זמן קצר בסרטונים שבהם הוא מככב, כצפרדעים אחרי הגשם.
אך גשם אמיתי אין. אירופה שרויה בגל חום ממושך ומהביל. ובעריה הצפופות והכבדות, שנבנו כדי לשמר את החום ככל האפשר - החיים הפכו בלתי נסבלים. זו הסיבה שבעטייה רבים מן הפריזאים, בצר להם, פנו אל כל מקור מים עירוני אפשרי כדי להתרענן: ממי הסן המפוקפקים דרך המזרקות, התעלות והאגמים המלאכותיים שבגנים. בתי הספר הבלתי ממוזגים פלטו מוקדם מן הרגיל את הזאטוטים והנערים אל חופש גדול רותח ומהביל.
האקלים הפוליטי
אנחנו הישראלים, עם הנץ החום במקומותינו, ידנו נשלחת בהיסח הדעת אל השלט. "ביפ!" אחד, ואוויר קר זורם מבעד לתריסי הפלסטיק המתכווננים. בקצה כל דשדוש ברחוב שרבי - יושב מזגן עתיר בריזה - בין שזה בלב כלכותה או בקצהו של פרוור של מנילה. מה שאצלנו ואצל רוב העולם השפוי נראה מובן מאליו - איננו כך כלל ועיקר ביבשת אירופה. כאן ניטשת מלחמה מסוג מוזר, ויש יאמרו מיותר: המלחמה על המיזוג.
14,802 צרפתים נספו בגל החום של אוגוסט 2003, אבל בצרפת האסימונים נופלים לאט, אם הם בכלל נופלים. הטראומה הלאומית ההיא, שעיקרה שכבה שלמה של קשישים שגוועו לאיטם בחום הכבד מלפני 23 שנה, לא גרמה לצרפתים לאמץ את מיזוג האוויר בהמוניהם (רק כ־25 אחוזים ממשקי הבית בצרפת ממוזגים), והסיבות לכך, ובכן, צרפתיות מאוד.
משרד הבריאות הצרפתי מבכה כבר יותר מ־1,000 אנשים שנספו בעקבות גל החום הנוכחי - אבל השאלה שרוב עמי העולם לא שואלים את עצמם בכלל - "מיזוג כן או לא?" - בצרפת היא שאלה, איך לא - פוליטית. הימין השמרני בואכה "קיצוני" בעד מיזוג שיגביר את הפרודוקטיביות וישמור את הקשישים בחיים לעוד ואקאנס אחד לפחות, בעוד השמאל ובראשו "הירוקים" - מתנגדים נחרצות להמצאה האמריקנית השטנית מ־1902. הם רואים בה את מקור כל הרוע, ובאמתחתם שלל תירוצים וטיעונים. רובם, אגב, אינם רלוונטיים ואף דמגוגיים.
כך, למשל, שרת ה"טרנזיציה האקולוגית" (כן, יש דבר כזה) הקודמת, הגברת אנייס פאנייה־רונאשה, הגישה בגל החום של יולי אשתקד סלט מילים מפורסם שהפך מאז ויראלי. מתוך קרביה של תחנת כוח ממוזגת להפליא היא רתמה לעזרתה את חוקי התרמודינמיקה והסבירה שחום צריך לעבור ממקום למקום, ולכן אם הוא יוצא מתוך הבתים הוא יעבור אל הרחוב, ושם, אבוי, "ירגישו עוד יותר חם". זה שרק שבעה אחוזים מבתי הספר בצרפת ממוזגים והטמפרטורה בתוך הכיתה שווה לטמפרטורה ברחוב מחוץ לה, כיאה לתרמודינמיקה הצרפתית המצטיינת - פחות הפריע לה.
שרת ה"טרנזיציה האקולוגית" (כן, יש דבר כזה) הקודמת, הגברת אנייס פאנייה־רונאשה, הגישה בגל החום של יולי אשתקד סלט מילים מפורסם שהפך מאז ויראלי. היא טענה שחום צריך לעבור ממקום למקום, ולכן אם הוא יוצא מתוך הבתים הוא יעבור אל הרחוב, ושם, אבוי, "ירגישו עוד יותר חם". העובדה שרק שבעה אחוזים מבתי הספר בצרפת ממוזגים, והטמפרטורה בתוך הכיתה שווה לטמפרטורה ברחוב מחוץ לה - פחות הפריעה לה
השרה העכשווית, מוניק בארבו, הסתפקה בשם משפחה אחד ולמדה מטעויותיה של קודמתה בתפקיד. כשהגיע תורה להופיע מול מצלמות, לא נצפתה אף שבכת מזגן סוררת בסביבתה הקרובה. היא הסתפקה במאוורר מכוון על "3", בעוד היא טוענת בזעם קדוש: "אני פשוט מזועזעת ממה שאני שומעת. אני מזועזעת מהאנשים שאומרים לי 'אה, אבל פשוט צריך להתקין מזגנים בכל מקום'. בסדר גמור, נתקין מזגנים בכל מקום. אתם חושבים שזה ימנע שריפת יער? אתם חושבים שזה ימנע מגידול חקלאי אחד להיעלם? אתם חושבים שזה ימנע את מות בעלי החיים שאנו רואים? אתם חושבים שזה ימנע מה בדיוק? שום דבר. זו לא אדפטציה. זה אמצעי חירום, אולי אפשר לנקוט אותו. בהחלט צריך, כמובן, שלאנשים לא ייחנקו (מהחום), אנחנו מסכימים על זה, אבל זו לא אדפטציה לשינוי האקלים".
העובדה שרוב החדרים בבתי החולים בצרפת אינם ממוזגים וחולים וקשישים אכן נוטים "להיחנק" שם, מעניינת אותה הרבה פחות מההתחממות הגלובלית. מובן שהנושאים לא קשורים זה לזה. מזגנים מודרניים הם כיום הדרך הכי יעילה להעביר חום מן הפנים אל החוץ. והחום הנפלט מפנים הדירות אל הרחוב, כשלעצמו, אינו משפיע על שינויי האקלים. מה גם שרוב האנרגיה המופקת בצרפת היא גרעינית והידרואלקטרית ולכן, לו בחרו הצרפתים למזג עצמם, הם היו עושים זאת בעלות פחותה מרוב שכניהם האירופאים ובאימפקט נמוך יחסית על צריכת האנרגיה.
למעשה, לו מיזגו הצרפתים את מדינתם היפה כולה - עדיין היו נאלצים להשקיע הרבה יותר אנרגיה וחשמל עבור החימום בחורף. על עובדה זו לא מתרעמת השרה, שאגב, יושבת במגדל סקויה בגראנד ארש ברובע לה דפנס, מגדל שכולו ממוזג (כמו 65 אחוזים מן המשרדים במדינה).
ואם במיזוג משרדים וצביעות עסקינן, איך אפשר שלא להתעכב על נשיאת הנציבות האירופית, אורסולה פון דר ליין: בתחילת השבוע דווח שהתקבלה הוראה לנתק את שבע הקומות הראשונות במשרדי הנציבות בבריסל ממיזוג אוויר "עקב מזג אוויר קיצוני".
אלא שבבניין יש 13 קומות. בכירי הנציבות, כולל הגברת פון דר ליין עצמה, יושבים כולם בקומות 13-8. מובן שהמרשתת הצרפתית לא נותרה חייבת, והדיבייט הפוליטי פשט בה כאש בשדה קוצים. בין סרטוני השרה המתלהמת ופרודיות פרועות על חשבונה של העומדת בראש הנציבות האירופית, כיכב גם מם פרוע במיוחד: "אדולף מזגניטלר" - מזגן נייד, מהסוג הנחטף בפראות בכל פתיחה לקהל של חנות למוצרי חשמל - מזגן שחזיתו שונתה כדי שתיראה כפרצופו של הצורר הנאצי. זוהי קונטרה של הימין הצרפתי לטיעוני השמאל, שכל החפצים במיזוג הם בעצם אנשי ימין קיצוני נתעבים.
למזגן את המדינה
מאז פיזר הנשיא עמנואל מקרון את הפרלמנט ערב המשחקים האולימפיים של פריז, השמאל בצרפת השסועה מתבצר בלא מעט רשויות מקומיות. אחת מהן היא הבירה פריז, שבה ראש העיר הסוציאליסט עמנואל גרגואר עשה יד אחת עם הירוקים כדי לרכוש אוטובוסים חדישים חפים מכל מערכת מיזוג אוויר. בעיר הרותחת אפקט החממה הנוצר מן החלונות הגדולים, שאת מרביתם לא ניתן לפתוח, הביא את החום השורר בתוך האוטובוסים לרמות הגבוהות בהרבה מ־40 מעלות, מה שגרם לפחות במקרה אחד לתאונה קשה בתחנת האוטובוסים הגדולה של פורט דה סאן קלו - נהג התעלף על ההגה והתנגש בעץ. בנס לא היו נפגעים בנפש.
ראש עיריית פריז עשה יד אחת עם הירוקים כדי לרכוש אוטובוסים חדישים נטולי מיזוג אוויר. אפקט החממה הנוצר מן החלונות הגדולים שאת מרביתם לא ניתן לפתוח יוצר חום בלתי נסבל, מה שגרם לפחות במקרה אחד לתאונה קשה - נהג התעלף על ההגה והתנגש בעץ
מנגד, אריק סיוטי, אחד מנסיכי הימין, ראש העיר של ניס בהווה ומנהיג מפלגת "הרפובליקאים" בעבר, מיהר לחוקק חוק עזר מקומי שהופך התקנת מזגנים בבתי ספר ובבתי חולים לחובה ברחבי פנינת הריביירה הצרפתית.
המצב בבית הנבחרים אינו מזהיר אף הוא. ממשלותיו של מקרון, מאז הטנטרום מקיץ 2024, שגרם לו לפזר את הפרלמנט הצרפתי שלא לצורך, עומדות על כרעי תרנגולת. ראש הממשלה הנוכחי, סבסטיאן לקרונו, נאלץ ללכת על חבל פוליטי דק מאוד כדי למנוע הצבעת אי־אמון שכבר אוים בה אך לפני יומיים - וחלק גדול מהממשלה שלו נשען על תמיכת השמאל והירוקים, כמו סיעתה של השרה בארבו. כל האיומים הללו לא מנעו ממנו לעשות צעד אמיץ ומתבקש בתגובה לדבריה רווי הפאתוס על החיות, האש ביערות והגידולים הנעלמים: הוא הורה לרכוש ולהתקין מייד 30 אלף יחידות מיזוג בבתי חולים ברחבי צרפת. טיפה בים.
האם עד הבחירות הבאות לנשיאות צרפת, שסיבובן השני ייערך במאי של השנה הבאה, יספיקו הצרפתים לשכוח את גל החום הנוכחי וזה שצפוי בשבוע הבא? או שמא שאלת המיזוג התמוהה תהפוך לאחד מן הנושאים החמים בצרפת?
מארין טונדלייה, מנהיגת "האקולוגים" והמועמדת שלהם לנשיאות צרפת, כבר חימשה עצמה במצע פוליטי וברעיון שבו היא משתעשעת עוד מאז השיטפונות הקטלניים שפגעו באזור ולנסיה שבספרד באוקטובר 2024: חלק מ־230 ההרוגים היו בדרכם לעבודה, ולכן ממשלתו של פדרו סאנצ'ס אישרה בנובמבר של אותה שנה מנגנון "חופשה אקלימית", שיאפשר את התאמת דיני העבודה הספרדיים למצבי אסון. עבור טונדלייה אשת השמאל המובהקת זהו אוצר בלום, רעיון שסביר שימצא חן בעיני צאן מרעיתה - אם יהיה חם מדי, פשוט תקבלו "חופשה אקלימית" משלכם. מי צריך מזגנים בכלל. פשוט יותר להתבשל מחום בדירות בחוסר מעש, בעוד הכלכלה הצרפתית ממשיכה לקרטע.
הרעיון הזה כמובן מוצא חן מאוד בעיני השמאל הקיצוני הצרפתי, ומי שמוביל אותו הוא מנואל בומפארד, יד ימינו של ז'אן־לוק מלנשון האנטישמי ממפלגת "צרפת הבלתי כנועה", שמשתתף בקריאות לכינונה של "חופשה ייעודית". מנגד, פטריק מרטן, נשיא ארגון המעסיקים הצרפתי העיקרי, מתחלחל עד עמקי נשמתו מן הרעיון של חופשה שתוריד את מספר ימי העבודה הנמוך גם כך בצרפת. לדידו זהו פתרון שיביא למעגל קסמים שלילי - הפחת בעבודה יביא לפחת בייצור, שבתורו ידלדל את הרווחים הכספיים, מה שיותיר עוד פחות כסף בקופותיה המתרוקנות במהירות של המדינה. לפי חישובי הכלכלנים, יידרשו כ־40 מיליארד יורו "למזגן את צרפת" כהלכה.
חם לו, לצרפתי הממוצע, ואם הצליח לחמוק מידו הארוכה של חאמזה "המכס", עוזריו ודומיו בדרכו הביתה מן העבודה, הרי בשלושה מתוך ארבעה מקרים הוא מוצא את עצמו בתוך כבשן, שאסור לו בעצם לקרר בצורה יעילה גם לו רצה. רוב פריז, כמו ערים היסטוריות רבות אחרות, שרויה תחת רגולציית ה"זד־פה־פה־אה־או־פה" (ZPPAUP), שהיא המפלצת הביורוקרטית השומרת על המורשת האדריכלית הצרפתית. לדוגמה, יש לא פחות מ־1,800 בניינים לשימור ברחבי פריז, וברדיוס של 500 מטרים סביבם אסור שייראו מדחס, מעבה, צינור או כל אלמנט שעלול להעיב על יופייה האגדי של בירת צרפת.
מאז תחילת גל החום קיפחו 80 צרפתים את חייהם בניסיון להימלט מן החום אל מקורות מים כאלו ואחרים, בעוד שאר בני עמם עדיין מפרפרים במדמנת הביורוקרטיה והדיונים הלא נגמרים. בצרפת, כך נראה, אין חדש תחת השמש.
