הדיפ סטייט החדש: הצרה שמחכה לבנט, איזנקוט וליברמן

"צריך להבין איך נתניהו מתייחס למערכת הביטחון ולמערכת המשפט", אמר פעם ראש הסגל המנוח שלו, אורי אליצור. "מבחינתו, מדובר בשתי מפלגות יריבות, שלושים מנדטים כל אחת. הוא לא סובל אותן, אבל הוא צריך לעבוד איתן".

בשלב מסוים, מפלגת המשפט פרשה מבחינת נתניהו לאופוזיציה והגישה נגדו כתב אישום. עם מערכת הביטחון הוא התנגש שוב ושוב. אבל אתה מינית את הראשים, אמרו לו. נתניהו היה סבור שבחר תמיד את הרע במיעוטו: את מופז על וילנאי לרמטכ"ל, את גנץ, את איזנקוט. לא סייעה העובדה שכל הרמטכ"לים האחרונים התייצבו נגדו, מי בבחירות ומי בכיכרות.

על הרקע הזה צריך לראות את השבוע החולף של מינויי נתניהו. בשלהי כהונתו השישית, אחרי 30 שנה, לקראת מערכת בחירות שהוא מתחיל לפי רוב הסקרים בפיגור משמעותי, הוא ממנה לתפקידים הרגישים ביותר בשתי המערכות אנשים שהם לכתחילה, לא בדיעבד: ביום שני מונה לתפקיד ראש המל"ל שמואל בן עזרא, אב ל-12 חרד"לי שהצטיין בשב"כ. ביום שלישי נכנס לתפקיד ראש המוסד מזכירו הצבאי רומן גופמן. היום (רביעי) - מבקר המדינה מיכאל ראבילו, פרקליטו בעתירות ציבוריות נגד נתניהו והממשלה. בחודש שעבר היה זה דורון כהן, איש ליכוד, שמונה לנציב שירות המדינה וכבר חצי שנה מכהן בראשות השב"כ דוד זיני.

זה ישליך ישירות על הכהונה הבאה. במשך שנים נתניהו חש שהוא מתמודד מול מערכות לעומתיות ועוינות. "דיפ שטייטעל", כמו שנהוג לקרוא לזה בחוגי הליכוד. אם ייבחר ראש ממשלה אחר - בנט, איזנקוט או ליברמן - הוא צפוי לחוש תחושות דומות. בין אם יישב בוועדת ראשי השירותים, יקבל טיוטת דו"ח מהמבקר או יבקשו לאשר מינוי. כל אחד והדיפ-סטייט שלו.

הטור המלא של עמית סגל - מחר באתר