דגל ישראל בתוך ים הקרינג' והפרינג'. ככה נראה ניצחון

32.1% צפייה. זה הנתון הבלתי נתפס שהשיג גמר האירוויזיון במוצאי שבת בערוץ 11. יותר מגמר "האח הגדול", יותר מגמר "המירוץ למיליון". וכן, גם יותר מכל משדר חדשות ששודר מאז 7 באוקטובר. יותר מ־1.1 מיליון צופים ישראלים התיישבו מול המסך, במשך שלוש שעות בקירוב, לצפות בתחרות שירים שלכנות אותם "מוזרים" לא יהיה דבר מוזר לעשות.

והכל רק כדי להסתופף מתחת לכנפיו של נועם בתן ומישל שלו. טוב, נועם בתן הוא רק סמל. בתן הפך במוצאי שבת לדגל ישראל מתנופף, מול פניה של אירופה האנטישמית נורא (וגם אוסטרליה האנטישמית נורא), לא כדי להכעיס אלא כדי לזעוק מתוך הכורסה "עם ישראל חי!"

10 מיליון תושבים. מדינה שמזמן אינה קטנה (אבל מוקפת אויבים ב־א־מ־ת) מבקשת לה, כמו אז, כמו כשהיינו 2.5 מיליון, בשנות ה־70, לראות את נציגנו אצל הגויים מראה להם איך עושים את זה בישראל. כמו אז, לפני שנולדנו, כשהיה כאן שמח. אז עכשיו לא מאוד שמח כאן, אבל מסתמן שעדיין מאוד פטריוטי ומאוד ישראלי ומאוד עם ישראל חי.

כי הצורך הזה שלנו לקרוא בעברית, בגרון ניחר מגאווה ותשוקה, את קריאת הזהות והנוכחות והנצחיות שלנו טבוע בנו מיום שהוקמה המדינה הזאת. ובווינה, בשבת, נועם בתן לבש את מדי הישראלי שלו ויצא להילחם בשמנו על זכותנו להיות. זכותנו לשיר, לחיות חיים נורמליים, להיות חלק ממשפחת העמים, ולהיות עם ישראל.

האירוויזיון הוא כמעט פארודיה. אבל בתוך ים הקרינג' והפרינג' הזה דגל ישראל הוא דגל ישראל. ונופפנו בו, ישר לתוך פרצוף שלהם.