החוות ביהודה ושומרון הפכו לאחד מפרויקטי הדגל של הממשלה הנוכחית ולמאבק כנגד תוכנית פיאד והבנייה הבלתי חוקית הפלשתינית בשטחי C. גם התומכים בפרויקט העצום וגם המתנגדים לו מסכימים על דבר אחד – מדובר במהלך שובר שוויון, שבאמצעותו ישראל לוקחת מחדש שליטה על השטחים שעליהם ויתרה עד לפני שנתיים-שלוש.
השר גולדקנופף ויוסי דגן מכריזים על הקמת 13 ערים חדשות//רועי חדי
מובילי היוזמה שומרים על חשאיות רבה בכל הנוגע לחוות, למיקומן ולפעילותן, ועל כן אין מידע שמגיע באופן רשמי לגבי מספרן או מידת השפעתן בשטח. לראשונה, חושפת קבוצת המחקר "תמרור", בהובלת ד"ר שאול אריאלי, על בסיס מידע שנאסף על ידי ארגונים שונים, את ההיקף של החוות והשפעתן על השטח.
עלייה דרמטית במספר החוות
ישנן כרגע, על פי קבוצת "תמרור", כ-133 חוות בכל רחבי יהודה ושומרון. מדובר במספר עצום של חוות לנוכח העובדה שב-2021 לא היתה אפילו חווה אחת בשטח. בשנים האחרונות, כך נראה היטב גם בנתונים החדשים, נעשו ביו"ש מאמצים משמעותיים על מנת לבנות עוד ועוד חוות. ב-2022 כבר היו ביו"ש 64 חוות, ב-2023 היו קיימות בשטח כבר 82 חוות. ב-2024, תוך כדי המלחמה, המספר זינק ל-118, וכעת כאמור ישנן כ-133 חוות בכל רחבי יו"ש.
המשמעות הגדולה שלהן, עם זאת, אינה רק בעצם קיומן, אלא בשטחי המרעה שהן תופסות. במפתיע, כאן המתנגדים והתומכים במיזם מסכימים על העובדות העקרוניות – החוות תופסות שטח עצום בשל העדרים שפועלים מתוכן, ומצמצמים את צעדיהם של הפלשתינים שנסוגים משטחי C. בעוד בשמאל תוקפים את המהלך בחריפות וטוענים כי החוות גורמות ל"גירוש פלשתינים מאדמתם", בימין סוברים כי מדובר במהלך אסטרטגי שמטרתו לחזק דרמטית את השליטה ביו"ש.
התפשטות שטחי המרעה
מהנתונים של "תמרור" עולה בפירוש ההשפעה הדרמטית של החוות על השטח. ב-2012 היו ביו"ש 29 קמ"ר של שטחי מרעה שבהם פעלו ישראלים, רובם באזור השומרון וצפון בקעת הירדן. נתון זה צמח עד 2018 ל-116 קמ"ר, אך רובן באותם מקומות, ובמספר נקודות בדרום הר חברון.
השינוי התרחש ב-2019 וב-2020, אז החל נתון זה לצמוח באופן דרמטי, כשבסוף השנה השנייה נרשמו 312 קמ"ר של שטחי מרעה, רובם באזור השומרון ובנימין, עם ניצנים הולכים וגדלים בהר חברון. על מנת להבין את גודל השינוי - ב-2020 התווספו 111 קמ"ר של שטחי מרעה לאלו הקיימים, לעומת 13 קמ"ר, שלוש שנים קודם לכן.
2022, תחת ממשלת השינוי של בנט ולפיד, התאפיינה בתוספת שטחי מרעה מעטה יחסית, כ-42 קמ"ר, אך תחת הממשלה הנוכחית, בניצוחם של השר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ' ושרת ההתיישבות אורית סטרוק, התחולל מהפך דרמטי.
הצהרות רשמיות ומציאות בשטח
"החוות בבקעת הירדן הן לא רק נקודות חקלאיות – הן נקודות אחיזה לאומית ששומרות על השטחים הפתוחים", הצהירה שרת ההתיישבות אורית סטרוק בשבוע שעבר בחווה בבקעת הירדן, ולא מדובר באמירות ריקות מתוכן. בשנתיים וחצי האחרונות התחולל שינוי עצום בשטח בכל הנוגע לתפיסת השטח על ידי החוות.
על פי הנתונים, ב-2023 תפסו החוות קרקעות בהיקף של 254 קמ"ר. ב-2024 התווספו עוד 116 קמ"ר נוספים. השנה, נראה שיש כרגע ירידה דרמטית בתפיסת הקרקעות בשטחי C, כשבעה קמ"ר בלבד, אך הסיבה לכך, ככל הנראה, היt שהשטח הפתוח מתחיל לאזול. בין הכפרים והערים הפלשתיניים לבין היישובים הישראליים, לצד החוות הקיימות, כבר לא נותרו שטחים רבים לתפוס בשטח C.
הישגים אסטרטגיים
לפי "תמרור", נכון לאמצע 2025 שולטות החוות על 786 קילומטרים מרובעים של שטחי מרעה' שבעבר היו בין היתר יעד לבנייה בלתי חוקית פלשתינית או לביתור בין יישובים ישראליhם למניעת יצירת גושי התיישבות או רצף כלשהו בין יישובים.
מכיוון שמדובר בנתונים לא רשמיים, יש לציין כי יכול להיות שיש פער לעומת הנתונים הרשמיים, ככל שישנם כאלו. אך בכל אופן, הדבר מראה את ההישג הגדול של החוות בכל הנוגע לתפיסה אסטרטגית של קרקעות ביו"ש. שטחי C מונים כ-3,500 קמ"ר, כשמתוכם בין 1,500 ל-2,000 קמ"ר הם אדמות מדינה. המשמעות היא שבשנים האחרונות המתיישבים תפסו באמצעות החוות קרוב למחצית שטחי המדינה, בעוד מנהלת ההתיישבות של סמוטריץ' ממשיכה להכריז על שטחים רבים נוספים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו