שם קוד: נתניהו
"אני רוצה לראות את איראן מובסת צבאית. אבל מצד שני אני ממש לא רוצה לראות את נתניהו או טראמפ מתחזקים פוליטית, כי שניהם בני אדם נוראים, שפוגעים בדמוקרטיה ופוגעים במעמדן של ארצותיהם בעולם". זו הכרזתו הכנה של העיתונאי תומאס פרידמן. כמעט שכחנו מקיומו. אבל הנה, הוא שופך הכל בראיון טלוויזיוני. הוא מייצג קבוצה גדולה של אנשי תקשורת ופוליטיקאים שמעדיפים לחיות עם איראן גרעינית ובלי נתניהו וטראמפ בשלטון.
זה עיתוי טוב להזכיר את הפרשנים המייבינים שכדאי להקשיב להם. אלו מייקל דוראן, ויקטור דייויס הנסון וברט סטיבנס. יש עוד אחרים, פחות מפורסמים. בארה"ב קל יותר לכתוב על תקשורת המיינסטרים, כי "כמו שהם עשו בכל שלב של המלחמה כשחתרו באופן שיטתי תחת עמדתה של ארה"ב ופעלו כסיוע לתעמולה האיראנית, עכשיו (בסיום המלחמה) זה הופך ליותר ויותר גרוע".
התרגום לשפה הישראלית התקשורתית-פוליטית הוא מובן מאליו. באתר השמאל הקיצוני "שיחה מקומית" ראיתי מאמר שמכריז כי המלחמה הפכה את איראן למעצמה אזורית. שמחה גדולה. צריך להכיר את האנשים. במלחמת המפרץ הראשונה, שמעתי מאנשים כאלה הבטחות גם אחרי ששוורצקופף חיסל כבר את רוב הדיוויזיות של סדאם חוסיין: "חכה חכה. מחכה לו עוד דיוויזיית חמורבי! והמשמר הרפובליקני! זה עוד לא נגמר".
נתניהו הצהיר: זו ההבטחה שנתן לי סגן הנשיא ואנס // איתי בית-און/לע״מ
ההתרפקות על הצלחות האויב וההכרזה נוטפת הריר על כישלון ישראל – תחת שם הקוד נתניהו – היא ז'אנר ותיק. ביוני 1981, הפוליטיקה הגיעה עד מסלולי ההמראה של חיל האוויר. בחיל התעצבנו על ראש הממשלה בגין, שהכריז בפומבי על המבצע שבו הושמד הכור העיראקי ב-7 ביוני 81', ערב חג השבועות. "נוצרה בעיה של אמון עם הטייסים", סיפר האלוף דוד עברי, מפקד ח"א באותה עת, בראיון לאורי משגב. "... אני לא יכול להגיד שראש הממשלה לא בסדר. לבגין הגיעו ידיעות שהטייסים מאוד כועסים, אז הוא החליט לבוא לביקור ברמת דוד. הסתובבו שם עם הטייסים כשבמקביל נשות הטייסים מהשיכון הכינו שלטי מחאה נגדו. הכל התערבב בקמפיין של הבחירות".
קשה לראות תופעה כזאת היום בבסיסי חיל האוויר. מנהיגי המערך שחררו הכרזות כי תקיפת הכור בעיראק היתה מבצע בחירות. "בגין תקף את ראשי המערך ובייחוד את פרס, הרצוג ו(מוטה) גור על ששללו את הפעולה נגד הכור וטענו שזהו מבצע בחירות. (הוא) אמר: 'אני מאשים את המערך שעזר לשר ההגנה האמריקני להעביר את ההחלטה על השעיית משלוח מטוסי F-16 לישראל. המערך הוא אופוזיציה לא אחראית. המערך עשה מעשה אנטי-לאומי. אנטי-פטריוטי וגרם עוול לעם ישראל", דיווח "דבר". אבל... הרי ידוע שהמערך כבר לא קיים.
ממדאניזציה של וושינגטון
ההבדל הכי גדול בהשוואה של 2026 ל-1981 זה שלפני 45 שנה, גם עם נשיא ידידותי כמו רייגן, האמריקנים כמו שאר מדינות המערב גינו את הפעולה ומאוד לא אהבו אותה. שמעון פרס כמובן שלל את הפעולה כי לא עושים דברים כאלה בבגדד מיד אחרי שפרנסואה מיטראן נבחר לנשיא. לא עושים דבר כזה לאנשים עם חליפות כחולות. סוציאליסטים. באליזה. ולכן הצרפתים שנתנו לסדאם את הכור הגרעיני אמרו לישראל ש"הפעולה בלתי נסבלת".
בישראל היו גורמים שכבר בסוף 1972 חזו, שמי שתעניק לערבים אופציה גרעינית תהיה צרפת. מצרים כנראה שאפה לגרעון אך הסובייטים לא היו מוכנים לפתח במצרים או בעיראק יכולת גרעינית שעלולה להיגמר בפצצה. אז נכנסו הצרפתים לתמונה, בתמורה לאבטחה של זרימת נפט שוטפת.
היום כידוע, האמריקנים הם השותף הבכיר במבצע לנטרול גירעונה של איראן. בפרשנויות של השנים ההן דובר על כך, שקיים "פחד שגובר על הכל מהאפשרות שיותר ויותר מדינות ישימו יד על הפצצה והמסגרות הבינלאומיות יתמוטטו; יבוא יום שנשק גרעיני יפול לידיים של ממשלה לא רציונלית ובאקט של טירוף היא תגרום לשואה גרעינית".
טראמפ בינתיים הוא היחיד שעשה משהו רציני בנושא, יחד עם בנימין נתניהו. אפשר להעריך שלא תהיה חזרה מהפסקת האש ללחימה. ובסבירות גבוהה תהיה הפסקת אש בקרוב גם בלבנון. כרגע זה משא ומתן, מצור על איראן בהורמוז וכוחות אמריקנים בסמוך לאיראן. אלו הכלים ולפי מה שהשמרנים הרפובליקנים חושבים, טראמפ צריך להוריד את איראן מסדר היום או לפחות מרצף הכותרות עד תחילת יוני. בתקווה שכל הפרמטרים הכלכליים יהיו בכיוון הנכון בעקבות סיום המלחמה. הסיבה היא שמערכת הבחירות בנובמבר (בארה"ב) היא גורלית לא פחות מנובמבר 24'. ההשלכות הפוליטיות עלולות להיות קשות ביותר אם המלחמה נשארת על סדר היום והרפובליקנים מפסידים את היתרון הקל שיש להם בקונגרס.
זאת תהיה ממדאניזציה של וושינגטון. השמאל האמריקני היום רחוק ושונה מאוד ממה שהיה בימי קלינטון או אפילו אובמה; זה שמאל רדיקלי, סוציאליסטי, אנטישמי, אנטי-אמריקני במידה רבה, ותומך באיראן. אנטי-ישראלי – זאת בכלל לא שאלה. ועד כמה שקשה להאמין, בעלי העמדות הקיצוניות האלה עלולים לקבל תמיכה רחבה בציבור המצביעים. זה יכול לגרום לחיסול כל הישגי טראמפ בשנתיים שלו בבית הלבן. לכן הפסד רפובליקני בבחירות האמצע הוא לא הפסד רגיל של מפלגת השלטון. זה עלול להיות הפסד היסטורי.
לפי מה שהשמרנים הרפובליקנים חושבים, טראמפ צריך להוריד את איראן מסדר היום עד תחילת יוני. הסיבה היא שמערכת הבחירות בנובמבר היא גורלית. ההשלכות עלולות להיות קשות ביותר אם המלחמה נמשכת והרפובליקנים מפסידים את היתרון הקל שיש להם בקונגרס
ב-81' סנטורים שחלקו על ישראל בנושאים ספציפיים, כמו הפצצת הכור העיראקי, עדיין נשארו ידידי ישראל בהבט העקרוני הכללי. היום רוב אלה ששוללים את הפעילות המלחמתית של ישראל, גם שוללים את ישראל עצמה על רקע אידיאולוגי.
אשתקד באסלאמאבאד
"האם אני מאמין שישנה אפשרות לפריצת דרך (במשא ומתן באסלאמבאד)? כן, זה אפשרי, כי למרות שאף אחד משני הצדדים לא נמצא במצב נואש, נראה ששני הצדדים מחפשים נקודת יציאה", אומר לי רוב מאלי, האיש שניהל את המשא ומתן בעבר עם האיראנים על הסכם הגרעין. "בהסתמך על דיווחים חדשותיים, שיכולים כמובן להיות מוטעים, איראן נראית כמי שמוכנה לוויתורים משמעותיים בתיק הגרעיני – על ידי השעיית העשרת אורניום למשך שנים; וארה"ב נראית כמי שמוכנה לשים בצד את נושא הטילים וארגוני השלוחים, לפחות בשלב זה".
מאלי מבחין בתזזיתיות של העמדות האמריקניות, המשתנות מעת לעת. לכן הוא לא מוכן להמר על הצלחת השיחות בסבב הנוכחי או בהמשך. החזרה למשא ומתן מאותתת שהצדדים – וזה כולל את ישראל – לא רוצים לחזור למלחמה. מאלי טוען, שכבר במו"מ שהתקיים בז'נבה ערב המלחמה בפברואר, האיראנים הסכימו לתנאי שלפי הערכתו מהווה שיפור לעומת עסקת הגרעין המקורית של אובמה. וזה הקפאה ל-20 שנה של ההעשרה. מהותית, הוא אומר השבוע, "קיימים פערים מהותיים וחוסר אמון הדדי ענק".
הבעיה היא, שהפלת המשטר נמצאת אי שם ברקע כשאיפה ישראלית-אמריקנית. הסכם עם האיראנים יחזק את המשטר. אז האם אין כאן סתירה? "אני לא רואה בעתיד הנראה לעין אפשרות סבירה לחילופי משטר", אומר מאלי. "בלי קשר להגעה להסכם. יש אפשרות שאם המלחמה תתחדש ואיראן תספוג עוד מכות כלכליות קטסטרופליות, המשטר יאבד שליטה ואחיזה. אבל זה מרחק עצום מנפילה ומחילופי שלטון. ודווקא אם המלחמה מסתיימת ומושג הסכם, המשטר יעמוד בפני אתגר אדיר למצוא מענה לצרכים הבסיסיים של האוכלוסיה; שום הקלה בסנקציות לא תוכל למלא את הדרישות, והמשטר יעמוד בפני אי שקט פנימי בעוצמות גדולות. אך גם זה לא גורם להחלפת המשטר בשלטון אחר".
"אני לא רואה בעתיד הנראה לעין אפשרות סבירה לחילופי המשטר, בלי קשר להסכם", אומר לי השבוע רוב מאלי. "אם המלחמה תתחדש ואיראן תספוג עוד מכות כלכליות קטסטרופליות, המשטר יאבד שליטה ואחיזה. אבל זה עדיין מרחק עצום מנפילה"
הבעיה העיקרית שצריך לפתור מתבטאת בדרישת טראמפ, שהאופציה הגרעינית תרד לגמרי מסדר היום האיראני. "צריך להבין בפרטים מה הדרישה בעצם אומרת; אם הכוונה שאיראן לא תהיה במצב שתוכל לפתח נשק גרעיני – אני מאמין שניתן להשיג את זה", אומר רוב מאלי. "הרעיון של השעיית ההעשרה למספר שנים שבעקבותיהן ייושמו שקיפות ומגבלות הדוקות, יש בו מוצא מהפלונטר. הבעיה היא שרק היום הנשיא שפך מים קרים על השקפת הנושאים ונותנים שהציעו לפי הדיווחים השעיית העשרה ל-20 שנה. אם המטרה היא אפס העשרה לנצח נצחים, אז חבל על הנסיעה לאסלאמבאד". "אשתקד במארינבאד" כבר נראה יותר ריאליסטי.
זה שוב היהודי
"הרשל גרינשפן... שהואשם על ידי יהודים באחריות לפוגרום שהתחיל את השואה ועל ידי הגרמנים כמי שהתחיל את מלחמת העולם השנייה", זעקו הכותרות בערוץ התאגיד כאן 11. ולא כותרות בודדות. בעוד כלי תקשורת כתובים צוין שהוא גרם לליל הבדולח. בעוד כמה שנים, באיזה חידון או במבחן בגרות, ישאלו מי היה הרשל גרינשפן. תשובה: הוא גרם לליל הבדולח והתחיל את השואה.
כך היהודים של המאה ה-21 מאמצים את התעמולה האלימה, העוצמתית של הגרמנים הנאצים מ-1938, והופכים אותה אם לא לאמת הצרופה – לפחות לנרטיב. כלומר איזה קשקוש לגיטימי. זה שוב המתנקש היהודי, החשוד כהומוסקסואל, שגורם לכל הצרות. הרי אנחנו מכירים מתנקשים יהודים, כאלה שהורסים את השלום.
מי שחוקר תעמולה ותפקידה בתולדות המלחמות של המאה ה-20, יודע שאחד האפקטים הפתולוגיים של תעמולה עוצמתית מוצלחת היא שגם אזרחים במדינה דמוקרטית מושפעים מתעמולה מוצלחת של מדינות טוטליטריות. זה בצירוף אחד מיסודות התעמולה – היפוך האמת. לא הגרמנים השתוללו והוסתו על ידי גבלס בפוגרום מאורגן היטב כדי לשרוף את כל בתי הכנסת בגרמניה. היהודים כנראה הם שגרמו לאסון שפקד אותם. לא הערבים תקפו את הישוב היהודי כדי לרשום את הפרק האחרון בשואה על ידי השמדת הישוב היהודי בארץ ישראל; אלא היו אלה היהודים שגרמו לנכבה. תשאלו את אדם רז. תשאלו את גדעון לוי. תשאלו את ועד פרסי אופיר. לא מחבלי חמאס הערבים ביצעו טבח סדיסטי ג'נוסיידי בנגב המערבי; אלא צה"ל מבצע רצח עם ועיתונאי "הארץ" עונדים ילדים ערבים הרוגים כמו מדליות.
אנחנו בעיצומו של עידן "השקר הגדול". היטלר וגבלס הבינו שאין מה להתעסק בשקרים קטנים ועלובים. עדיף ללכת על שקר אחד גדול שמכסה הכל. לחזור עליו שוב ושוב, עד שיתקע במוחם של ההמונים. היטלר וגבלס לא המציאו את השיטה. במאמר חשוב ביותר של ד"ר יואל פישמן שמתפרסם במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון הוא קובע, שאבות הטומאה הזאת הם דווקא הבריטים בימי מלחמת העולם ה-1. היטלר למד, לפי עדותו במיין קאמפף, מהם.
המשטרים הטוטליטריים במאה שעברה השתמשו בשיטות האלה, כל אחד לפי סגנונו לפי צרכיו. עוד בשנות ה-60 אפשר היה להיחשף לפרסומת שבה מצולם רופא מחזיק סיגריות ומרגיע: זאת הסיגריה שאני ממליץ עליה. אלינו הזוועה הזאת הגיעה ושקעה בעיקר דרך הצנרת הסטליניסטית. הסטליניזם הטמיע בחברה הישראלית את תשוקת "עולם המחר", כפי שזימר הצ'יזבטרון, "על המחר, אחים, נטוש המאבק". עולם המחר משך שנים רבות היה בריה"מ. אך בהדרגה גולם "עולם המחר" על ידי העולם הערבי / המוסלמי. שני העולמות היו אויבי היהודים בדגש על "הציונות".
אורי אבנרי הנערץ על השמאל העריץ את גמאל עבד אל נאצר ורבים מהתיאורטיקנים של השמאל הזדהו עם "הסוציאליזם הערבי" בטעמי מצרים, סוריה ועיראק עם מפלגות הבעת'. אחר כך ירש אש"ף את הסגידה מנאצר וחבריו. אצל רבים במחנה הישראלי נוצרה הזדהות מתמשכת עם האויב. היום הציונות היא לא רק מכשול לשחרור הפלסטיני, היא גם מכשול לדמוקרטיה. בכל אופן, התוצאה בשטח היא המאמץ המיוזע הקבוע של אינטלקטואלים ואקטיביסטים להלבין את הטרור הערבי; רצח יהודים אף פעם לא רע כשלעצמו, תמיד ישנו הסבר, תמיד יש יהודים שגרמו לערבים או אפילו לגרמנים עוול נורא. זה יכול להיות טבח שיירת הדסה ב-48' או ליל הבדולח ב-38'.
