מערב פרוע: מי דואג לעבות את התיק נגד ישראל בהאג?

בבוקר יום ראשון השבוע, ירו אנשי הביטחון שלנו בגדה המערבית, במכונית שבה נסעה משפחה פלסטינית, בכפר טמון שבבקעת הירדן. הם ירו לעבר נוסעיה (הבלתי חמושים), ומחקו את המשפחה: הורים ושניים מילדיהם, בני שבע וחמש. בבדיקה ראשונית "הסבירו" אנשי הביטחון כי חששו שהרכב התכוון לדרוס אותם. העניין בחקירה. אל תכססו ציפורניים.

הגדה המערבית הפכה כבר מזמן למערב הפרוע של מדינת ישראל, והנורמות שנוצרות בה ביחסים שבין הכובשים ונכבשים כבר אינן נעצרות בה. חוסר המשילות פלש לישראל הריבונית. מדי יום אנחנו מעבים את תיקי התובעים בבית הדין הפלילי הבינלאומי. כאילו שמישהו מאתגר את המוסד המורכב הזה ואומר לו – בוא תתבע אותי. בוא תוציא נגדי סנקציות. נראה אותך. מי שמתבונן בהתנפלויות של הטרוריסטים היהודים השורפים רכוש, היורים באזרחים חסרי אונים, הכותבים מסרים מאיימים על קירות הבתים בכפרים, ושורפים מכוניות, נזכר מייד בצעירים ההזויים, הנטפלים לאנשים פוליטיים אשר "לא באים להם טוב בעיניים", ברחובה של העיר העברית הראשונה.

אין כיום מישהו שיעמוד מול התופעות הללו. גם הגעתו של מפקד פיקוד המרכז למקום האירוע בטמון לא ישנה את המצב. הממשלה הבאה לא תוכל להפטיר כדאשתקד. ממשלה שבה לא יכהן שר לביטחון לאומי עם גבנון של שמונה תיקים אשר בהם נמצא אשם בהסתה ובחברות בארגון שהוצא אל מחוק לחוק, ושר אוצר שהוא שלושת רבעי שר ביטחון, ואשר גם עברו בעייתי מאוד - ממשלה כזו לא תוכל להרשות לעצמה להתעלם מהמתרחש בגדה.

מכר פלסטיני ששוחח איתי על המקרה, אמר כי לנוכח הדברים הקשים המתרחשים בעת האחרונה בגדה, פשוט נגמרו לפלסטינים הדמעות. הוא סיפר לי כי חבריו ישבו בביתו וצפו בטלוויזיה במשחק כדורגל כלשהו. הם דיברו ביניהם על האפשרות שמשחק כזה היה מתקיים בין איראן וישראל, ושאלו זה את זה, באיזו נבחרת היו תומכים. התשובה שניתנה על ידי רוב חובבי המשחק היתה כי הם לא היו יכולים להזדהות עם אף אחת מהן. היהודים, אחרי האירועים הנוראים של 7 באוקטובר 2023, חשבו שמותר להם לעשות כל מה שביכולתם לעשות, ופגעו באלפי פלסטינים הרואים בחמאס את האויב הגדול ביותר של התנועה הלאומית הפלסטינית. והאיראנים הם גורם חיצוני המבקש להשתלט על מדינות ערב, ולהכתיב להן את מדיניותן.

שלומפוביה. ההצעה הצרפתית לשיחות בין ממשלת ישראל לממשלת לבנון ראויה לבחינה. מי שחושש מכל מה שכרוך בשלום ידחה אותה על הסף בטענה שמדובר בממשלה חלשה שאינה שולטת בחיזבאללה, אבל מי שאינו סובל משלומפוביה, אין לו סיבה של ממש להימנעות מהידברות. ברור שהממשל הלבנוני החדש הוא גורם פרגמטי, הרואה בחיזבאללה נזק עצום לעתידה של לבנון, והיה רוצה לגדוע את הזרוע הצבאית שלה. הבעיה - בדומה למצבה של הרשות הפלסטינית – היא שאין בכוחו להיאבק בגורמי הטרור.

לפעמים נדמה שמישהו בישראל מאתגר את בית הדין הפלילי הבינלאומי ואומר לו – בוא תתבע אותי. נראה אותך

במקום לדחות את ההידברות עם ממשלת לבנון, חשוב להידבר איתה, מה שלא נעשה זה 33 שנים, ולבחון מהו המתווה שהיא רואה כדי לממש את הסכם טאיף מ-1989, שנועד לשים קץ למלחמת האזרחים בארץ הארזים, ואשר הושג בתיווך סעודי ובחסות הליגה הערבית. חיזבאללה סירב לממש את ההסכם, והשאלה היא איך אפשר יהיה לכפות עליו להסכים לכך עכשיו.

מכל מקום, הנכונות של ממשלת לבנון ראויה לבדיקה רצינית, וייתכן שרון דרמר, אשר התבקש, כנראה, לעמוד בראש הקבוצה הישראלית מול לבנון, ישתמש בניסיונו הטוב וינסה לקדם הסדר בין שתי המדינות השכנות שאין ביניהן מחלוקות של ממש. יש, כרגע, סיכויים לא מבוטלים לערוך שינויים דרמטיים במזרח התיכון, וגם אם יתחוור כי מדובר באופטימיות מופרזת, נכון יהיה להתייחס אל הצוהר שנפתח במלוא הרצינות לפני שמגיפים אותו למשך תקופה שאיש אינו יכול לנחש את אורכה.