בנט הבין - והתייאש זמנית: ההחלטה שאיזנקוט קיבל בחשאי

בתוך הבוקה ומבולקה ששוררת באופוזיציה, אפשר לפספס בקלות את המאבק העיקרי שמתנהל בימים אלה. זהו בנט נגד איזנקוט; כל השאר הם רעשי רקע והסחות דעת. המתמטיקה פשוטה: יאיר גולן מגודר בשמאל, לליברמן יש תקרת זכוכית, ולפיד עודו עמוק בקמפיין ה"גוועאלד".

השאלה על הובלת הגושהיא בין בנט לאיזנקוט. הפער ביניהם הצטמצם לאחרונה, ועמד בסקרים בשבוע שעבר על 7–9 מנדטים – עדיין משמעותי, אך פחות. במפלגת בנט מתעניינים תמיד בסקרים "כמה גדי", וב"ישר!" שואלים מיד "כמה נפתלי".

הסיבה היאאותם כעשרה מנדטים, מאות אלפי אנשים, שמעניקים כבר שבע שנים את קולם למתמודד העיקרי מול נתניהו. היום הם פה ומחר שם, בלי מחויבות ובלי סנטימנטים. מי שיוביל ולו במנדט – יקבל את כולם. כרגע הם אצל בנט, לפני שנה היו אצל בני גנץ. והיכן יהיו ביום הבחירות?

החדשה החשובה בגוש, לפיכך, היא זו שלא הוכרזה רשמית מעולם: גדי איזנקוט החליט לאחרונה להתמודד על ראשות הממשלה. לכן לא מיהרלהתאחד עם בנטאף שהובטחה לו חצי המלכות, פשוטו כמשמעו. לכן בנט דחף כל כך לריצה משותפת בחודשים האחרונים, עד שהתייאש זמנית. בין הצדדים לא מתנהל משא ומתן כבר שבועות ארוכים. אבל הוא הרי בוודאי יתחדש, בלחץ מצביעי הגוש והיועצים האסטרטגיים, והשאלה היא מי יגיע לשם עם ההובלה.

חוזקו של איזנקוט בנתוני האהדה הגבוהים ביותר במערכת הפוליטית, בהיותו חדש יחסית ובשר מבשרו של המחנה. עוצמתו של בנט היא ביותר משנה של הובלה בסקרים, בניסיון כראש ממשלה ובניסיון להביא קולות מהימין. זו הסיבה שבגללה הסתבך באפרת עם האמירות על שותפות עם סמוטריץ' ואי-פסילה של בן גביר. זו היתה הסתבכות מיותרת שהזכירה את הבדיחה על הקבצן שאמר שאילו היה רוטשילד, היה עשיר יותר מרוטשילד – כי בכוונתו להמשיך ולקבץ נדבות. הרי הניסיון לקבץ קולות ספורים מעבר לקו הירוק יכול לעלות לבנט במנדטים יקרים בצד השני.

הטור המלא של עמית סגל - מחר באתר