הבורג' חליפה בדובאי הוא מגדל עצום, אימתני, מוטרף. ביום רביעי שעבר, 60 שעות לפני שפרצה המלחמה, ישבנו בפארק היפהפה שלמרגלותיו וליקקנו גלידה בטעם וניל. לפתע, באזור השעה 6:30 בערב, החריד פיצוץ אדיר את הסביבה. לרגע חשבנו, ביחד עם אלפי התיירים מסביבנו, שהחלה המלחמה עם איראן. רק כעבור דקות ספורות הבנו שלא מדובר במלחמה אלא במסורת: מסתבר שברחבי האמירויות מכריזים על צאת צום הרמדאן באמצעות ירי מתותח צבאי. את התותח מתפעל מוחמד, קצין ותיק בצבא איחוד האמירויות, כשהוא לבוש מדי שרד מלאים, ומקבל בברכה את פני הסקרנים שמבקשים להצטלם או לשמוע הסברים.
ביום שני השבוע, אחרי שכבר החלה המלחמה באיראן ואחרי שבניין הבורג' חליפה עצמו טווח בידי כטב"ם מתאבד, שוב החריד פיצוץ עז את הפארק היפהפה שמקיף את הבניין הגבוה בעולם, לחרדת התיירים שתועדו מזנקים משולחנות אחת המסעדות הסמוכות ונמלטים בבעתה. אבל גם הפעם לא היה מדובר בהפצצה, אלא בתותח הרמדאן של הקצין מוחמד. גם אם יש מלחמה, מסורת זו מסורת.
מי ששמע היטב את גלי ההדף של תותח הרמדאן הוא שייח מוחמד בן זאיד, נשיא איחוד האמירויות. ביום השלישי למלחמה אכל בן זאיד את האפטאר שלו – סעודת שבירת צום הרמדאן – בקניון דובאי הסמוך לבורג' חליפה. "אנחנו לא מתכוונים להפסיק עם חגיגות הרמדאן באיחוד האמירויות, גם אם מדובר בירי מתותח", אומר סעוד סאכר, איש עסקים אמירותי שמנהל קשרים הדוקים עם גורמים בישראל, בשיחת טלפון מאיחוד האמירויות השבוע. "גם העובדה שהנשיא שלנו הגיע במיוחד לקניון דובאי מעבירה מסר לכל האמירותים: תמשיכו לחיות את חייכם, הכל תחת שליטה".
מול אויב משותף
אפשר בהחלט להעריך את מאמציו של הנשיא בן זאיד לשדר עסקים כרגיל, אבל איחוד האמירויות נקלעה השבוע לאחד האירועים הסוערים בתולדותיה. ביום רביעי בערב הודיע משרד ההגנה האמירותי שעד כה שוגרו לעבר המדינה 189 טילים בליסטיים ו־941 כטב"מים מאיראן. מדובר בכמעט פי שניים מכמות החימושים הכוללת ששיגרה איראן לעבר כל יתר המדינות שתקפה השבוע גם יחד.
רובם המוחלט של הטילים והכטב"מים יורטו בידי צבא האמירויות, בין היתר באמצעות מערכות הגנה אווירית תוצרת ישראל, אבל שלושה אנשים נהרגו ו־78 נפצעו קל, כך לפי משרד ההגנה. "בניגוד אליכם, זו הפעם הראשונה שאנחנו מותקפים בטילים בליסטיים", אומר סאכר. "עד עכשיו אמירותים ראו דברים כאלה רק בחדשות או בקולנוע. אבל אנחנו סומכים על ההנהגה שלנו ועל מערכת הביטחון שלנו בעיניים עצומות". סאכר, מהנדס במקצועו, שירת ככל האמירותים בצבא הלאומי ומשמש כיום כאיש מילואים. "עד עכשיו לא גייסו את המילואים, ללמדך על מפלס הלחץ כאן", הוא אומר. "הכל רגוע, צ'יל".
סאכר: "עד עכשיו ראינו דברים כאלה רק בחדשות. מה שאיראן עושה זה התאבדות בהילוך איטי. האיראנים אומרים: 'אם אנחנו נופלים, נפיל את כולם איתנו'. זה לפחות מה שהם חושבים שיקרה. במובן מסוים אני שמח שהם תקפו אותנו, כי הם הראו לעולם מי הם באמת"
אולי בשל היחסים הקרובים שטיפח עם ישראל ועם ישראלים, כבר זמן רב שסאכר מנסה להסביר לחבריו האמירותים שאיראן היא האויבת הגדולה ביותר של מדינתם. "אם יש משהו שמשמח אותי זה שהיום הדבר הזה כבר ברור לגמרי", הוא אומר השבוע. "כשמדינה מפציצה את המדינה שלך, את העם שלך, ועוד מכוונת לעבר אזרחים, זה הופך לחד־משמעי. היום כל האמירותים כבר מאוחדים בהבנה שאיראן היא האויב".
נכון לרגע סגירת הגיליון, האמירויות לא הגיבה צבאית למתקפות האיראניות, והסתפקה בצעדים דיפלומטיים בלבד. אבל אם זה היה תלוי בסאכר, כל האופציות על השולחן. "הדבר הראשון שהנהגת המדינה עשתה זה לסגור את השגרירות בטהרן ולהחזיר את צוות השגרירות הביתה", הוא אומר. "מאז איראן צמצמה את הירי לעברנו, אבל אם הם ירימו שוב את הראש לא תהיה לנו ברירה. אנחנו לא נשב בשקט עוד זמן רב". לדבריו, הוא בהחלט יכול לדמיין בעיני רוחו מטוסי אף-15 ואף-16 אמירותים תוקפים באיראן. "אבל מה שחשוב כרגע זה שמעכשיו ועד עולם נזכור שמי שתקפה אותנו ראשונה היא איראן. את זה כבר אי אפשר לשנות".
האמירויות היא לא המדינה היחידה במפרץ הפרסי שהותקפה השבוע בעוצמה. סעודיה, כוויית, בחריין (שיורש העצר שלה עשה כמעשה בן זאיד והסתובב השבוע במופגן בסופרמרקט) - אפילו קטאר ועומאן שנחשבו למקורבות לטהרן – ספגו את נחת זרועה של איראן.
בשבוע האחרון שוחחתי עם לא מעט אנשים על המלחמה, ובתוך כך פרשנים, בכירים במערכת הביטחון בישראל וסתם חברים. אבל דווקא סאכר האמירותי סיפק, לעניות דעתי, את הניתוח הקולע ביותר למצב הנוכחי. "מה שאיראן עושה", הוא אמר, "זו התאבדות בהילוך איטי. האיראנים אומרים 'אם אנחנו נופלים, נפיל את כולם איתנו'. זה לפחות מה שהם חושבים שיקרה, החלום שלהם. במובן מסוים אני שמח שהם תקפו אותנו, כי הם הראו לעולם מי הם באמת. הם גם הוכיחו שאי אפשר לעצור את החיים באיחוד האמירויות, שאנחנו לא ניתנים לשבירה כל כך מהר. המסר שהייתי רוצה להעביר לישראל, ולעולם כולו, זה שאנחנו כאן חזקים".
הדברים הללו של סאכר הם ביטוי לתהליך עמוק, היסטורי ומהיר להפליא שהתרחש באמירויות, וביתר מדינות המפרץ, מאז פרצה המלחמה. לא מדובר רק בשינוי היחס לאיראן, אלא בשיח חדש של פטריוטיות ולאומיות, שלאו דווקא היה נפוץ במדינות כמו איחוד האמירויות. רוחות חדשות נושבות במפרץ.
תקועים בדובאי
ביום חמישי שעבר אירח שגריר איחוד האמירויות בישראל, מוחמד אל־חאג'ה, את סעודת האפטאר המסורתית בתל אביב, בהשתתפות נשיא המדינה יצחק הרצוג ושר החוץ גדעון סער. במהלך האירוע דיבר השגריר על סובלנות ודו־קיום, ואילו הנשיא הרצוג תיאר את האמירויות כ"עוגן של יציבות, שגשוג ושלום". 36 שעות אחר כך פרצה המלחמה.
ב־24 השעות הראשונות נורו לעבר האמירויות 137 טילים ו־209 כטב"מים. ארבעה אנשים נפצעו מנפילת רסיס בשדה התעופה בדובאי, העמוס ביותר בעולם, וגם שדה התעופה באבו דאבי נפגע מרסיסי יירוט, אדם אחד נהרג ושבעה נפצעו. באי הדקלים פאלם ג'ומיירה פרצה שריפה שהעלתה באש את מלון היוקרה האייקוני בורג' אל ערב, והסמל של המדינה - הבורג' חליפה - פונה לחלוטין. כטב"ם מתאבד התפוצץ לא רחוק ממנו.
מי שללא ספק הושפע מכל זה הם אלפי הישראלים שנתקעו באיחוד האמירויות. אורן (שם בדוי) נחת בדובאי ביום חמישי, רגע לפני פרוץ המלחמה. "ברגע שהאמריקנים הודיעו על פינוי השגרירות בירושלים הזמנתי טיסה ליום שבת בבוקר. ממש בגייט, ב־10 בבוקר שעון מקומי, התקשרתי הביתה כדי לעדכן שאני עולה על הטיסה ושיאספו אותי מהשדה. בני המשפחה אמרו לי שהם בממ"ד. הבנתי שפספסתי, המלחמה התחילה. מאותו רגע השדה נסגר, ונתקענו בו עד 6 בערב".
שוחחתי עם אורן ביום ראשון השבוע, היום השני למלחמה. כך זה גם נשמע. "אתה לא מבין איזה בלגן פה, כל כמה דקות יש פיצוץ", אמר. "מקודם ירדתי מהמלון לקנות משהו בסופר, וראיתי ענן שחור מיתמר במרחק. זה מפחיד כי האיראנים יורים פה על מטרות אזרחיות לגמרי, וגם אין פה אזעקות, פתאום שומעים בום".
גם בני הזוג שירלי ועידן (השמות בדויים) נחתו בדובאי ביום חמישי, הקדימו את הטיסה ליום שבת בצהריים – ופספסו. "כמו חמינאי, גם אנחנו חשבנו שהמלחמה תתחיל בלילה", אומר עידן, "אכלנו אותה". בגלל שהמלון שלהם היה סמוך לבורג' חליפה, הם החליטו לעבור ביוזמתם למלון בפרברי העיר, רחוק ממוקדי העניין של האיראנים. "הקדמנו את היציאה מהמלון ושכרנו חדר במקום מרוחק", מספר עידן, "אבל לפני שהספקנו לצאת שמענו את הבום האדיר מהתקיפה ליד הבורג' חליפה".
מרגע תחילת המלחמה הושבתו כל ארבעת שדות התעופה של האמירויות, וכל הטיסות בוטלו. רק כעבור יומיים התחיל קילוח דק של טיסות יוצאות, אחת מהן טיסת פינוי לצוות השגרירות הישראלית במדינה. נכון לאתמול, שירלי ועידן עדיין היו בדובאי. גם אורן. "בניגוד לישראלים שתקועים במקומות אחרים בעולם, אנחנו לא יכולים לזוז", מסבירה שירלי. "אין לנו אפשרות לקחת טיסה לאתונה, למשל, כי המרחב האווירי חסום לגמרי. אין גם אפשרות לצאת מכאן בדרך היבשה, כי בכל המדינות השכנות הכניסה לישראלים אסורה".
לדבריה, נאמר לה מהשגרירות הישראלית שנעשה ניסיון לארגן הסעה של ישראלים באוטובוסים, מהאמירויות לישראל דרך סעודיה וירדן - אלא שהרעיון ירד מהפרק משיקולי ביטחון. "אנחנו ממש, אבל ממש, תקועים", היא אומרת.
הגול העצמי של איראן
אפשר למצוא הסברים רציונליים להחלטה של איראן לתקוף את שכנותיה, כולן מדינות מוסלמיות אדוקות שמנהלות עימה קשרים כלכליים, חלקן כאלו שנחשבות לידידות שלה: ברמה הפרקטית, קל וזמין הרבה יותר לשגר טיל קצר טווח מאיראן לעבר דובאי או אבו דאבי, מרחק יריקה מעבר למפרץ, מאשר טיל בליסטי ארוך טווח לעבר ישראל. מדינות המפרץ גם משופעות במטרות קלות לטיווח, כדוגמת מתקני נפט וגז שהפגיעה בהן עשויה לפגוע קשות בכלכלה שלהן. לא במקרה הותקפו השבוע מתקני הנפט של חברת ארמקו בסעודיה, חברת הנפט הגדולה בעולם, וגם מתקן הגז הגדול בעולם, ראס לפאן בקטאר, נפגע ועצר את פעילותו.
האויב המשותף הדביק את כל מדינות המפרץ וטשטש את ההבדלים. מנהיגי סעודיה והאמירויות תיאמו עמדות כבר ביום הראשון של המלחמה, לאחר שלושה חודשי מתיחות דיפלומטית. אפילו קטאר התעמתה השבוע חזיתית עם מי שנחשבה עד לא מזמן לבעלת בריתה
אבל מעל הכל, הירי על מדינות המפרץ - כולן שותפות עסקיות של הנשיא טראמפ - נועד לגרום להן להפעיל בתורן לחץ על ארה"ב, על מנת שזו תעצור את המתקפה באיראן. נראה שהאסטרטגיה האיראנית הזו התגלתה, לפחות עד כה, כשגיאה בלשון המעטה. אם כבר, מדינות המפרץ עומדות לעבור להתקפה נגד איראן.
דיווחים בכלי תקשורת מישראל ועד לעיתון הלבנוני "אל־אח'באר" המזוהה עם חיזבאללה, דיווחו השבוע כי יש נטייה גוברת בקרב סעודיה להצטרף למלחמה נגד איראן אם יימשכו התקיפות האיראניות על שטחה. יומיים לאחר תחילת המתקפה כתב פייצל עבאס, עורך אתר "ערב ניוז" הסעודי, מאמר מעורר הדים תחת הכותרת "הגול העצמי של איראן: איך טהרן איבדה את המפרץ". "איראן, למרבה הצער, איבדה כל אהדה או סולידריות שהיתה יכולה לגייס באמצעות תגובתה חסרת ההבחנה למתקפות שביצעו ישראל וארה"ב בסוף השבוע", כתב. "אפילו ידידיה הקרובים ביותר של טהרן באזור, העומאנים, שעד לפני כמה ימים ניהלו משא ומתן בשמה וניסו לחסוך לה מכה אנושה, הותקפו... זוהי הסלמה חמורה הפוגעת בתפקידם של מתווכים ברחבי העולם". את מאמרו חתם במילים "זו נותרת חובתה הראשונה של ממשלה לעשות כל שנדרש כדי להגן על עמה, במיוחד מפני כל תוקפנות בלתי מעורערת".
אפילו אנואר גרגש, יועצו של שליט סעודיה, מי שהיה אורח כמעט קבוע בטהרן ואמר שתגובת ישראל למתקפה ב־7 באוקטובר היא חסרת פרופורציה, כתב השבוע ש"טהרן הפרה את ההסכם הג'נטלמני שהיה בינינו". בסעודיה אף החלו השבוע לקרוא לרפובליקה האסלאמית "האריה הפצוע", כמשקל נגד לשם הישראלי שהוענק למבצע באיראן, שאגת הארי.
יקפצו על העגלה
מאיחוד האמירויות התוקפנות האיראנית הוציאה הכרזות ברורות הרבה יותר, שטרם נשמעו כמותן. דובר משרד ההגנה אמר השבוע בתדרוך לעיתונאים ש"איחוד האמירויות לא מקבלת ולא תקבל בשום מצב פגיעה בביטחונה, ריבונותה ושלמותה הטריטוריאלית. האמירויות שומרת על זכותה המלאה לנקוט בכל הצעדים הנדרשים לבלום את המתקפות עליה".
באמירויות גם החלו לצוץ בימים האחרונים גילויי פטריוטיות שלא היו מקובלים בה קודם לכן. ככלות הכל, האמירויות היא אומה צעירה יחסית (קיבלה את עצמאותה ב־1971) שעד כה מיעטה להשתתף בסכסוכים צבאיים ובאופן מובהק נקטה במדיניות של יציבות, סובלנות ומתינות. מומחים ישראלים ששוחחו איתנו השבוע זיהו שיח חדש של לאומיות ברשתות החברתיות ובקרב האליטות באמירויות, וגם בסעודיה. כך למשל התקשורת באיחוד האמירויות הפיצה השבוע סרטונים ברוח "ביחד ננצח", וגם הבורג' ח'ליפה הואר השבוע בדגל איחוד האמירויות, שתי מחוות שיש בהן יותר משמץ ישראליות.
האויב החיצוני המשותף – איראן - הדביק יחדיו את כל מדינות המפרץ וטשטש את ההבדלים ביניהן. מנהיגי סעודיה ואיחוד האמירויות שוחחו בטלפון ותיאמו עמדות כבר ביום הראשון של המלחמה, לאחר שלושה חודשים שבהם לא שוחחו בצל מתחים דיפלומטיים. אפילו קטאר, שנחשבת לצד עומאן לצינור התקשורת עם משטר האייתוללות, התעמתה השבוע חזיתית עם מי שנחשבה עד לא מזמן לבעלת בריתה. "הודות לאללה הכל־יכול, ובזכות רמת הערנות הגבוהה והתיאום ההדוק בין הרשויות", דיווח השבוע משרד ההגנה הקטארי, "הופלו שני מטוסי SU-24 שחדרו לשטחנו מאיראן".
"האיראנים נקטו במעין דיפלומטיה מוזרה, במטרה להכריח את מדינות המפרץ ללחוץ על ארה"ב", אומר ד"ר אריאל אדמוני, חוקר קטאר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון. "זה עבד לשעה-שעתיים, כאשר האמיר הקטארי מטלפן לטראמפ ואומר לו 'אתה נוקט במדיניות מסוכנת, בוא נחזור לדיאלוג'. אבל אחרי שהאיראנים תקפו הדבר התגלה כהימור מסוכן. בתוך יומיים קטאר וגם עומאן השתכנעו ששווה להתקרב לגישה הסעודית והאמירותית".
לדברי אדמוני, הוא כבר לא ייפול מהכיסא אם כל מדינות המפרץ המותקפות יפעלו במישרין נגד איראן. "צריך לזכור שמדינות המפרץ מאוד פרגמטיות", הוא אומר. "אם הן יבינו שהפעם טראמפ הולך עד הסוף, הן יקפצו על העגלה האמריקנית".
