בפינה חבויה בארה"ב, נולדה היוזמה שתוכל להוביל לניצחון ישראל

סעודת שבת שבה השתתפתי כמה שעות אחרי השיחה עם יחיאל לייטר המחישה לי את האתגר חסר התקדים שאיתו הוא מתמודד. לא סטודנטים פרוגרסיבים ולא יהודים תומכי ממדאני, אלא קבוצת צעירים דתיים שאירחו אותי בביתם. הם פסקו בין החומוס לכנפיים ש"היה רעב בעזה".

בלב פתוח הם אירחו אותי בדירת הרווקים שלהם בוושינגטון. יש להם קרובים בישראל, הם אוהדים את המדינה וביקרו בארץ לא אחת. אבל בדיוק כפי שאמר לי לייטר באותו בוקר של שישי שעבר בשגרירות, "אפילו התומכים שלנו חושבים שהגזמנו". בשעה שבישראל חושבים שבעזה אין חפים מפשע, ובעוד לייטר שכל במלחמה את בנו כדי להימנע מפגיעה ב"בלתי מעורבים" - אוהבים ושונאים כאחד חושבים שישראל הלכה רחוק מדי. וכמו שאת הררי הקרח ברחובות וושינגטון אי אפשר להמס גם בהררי מלח - כך גם את נחלי הבוץ המוטח על ישראל קשה מאוד לעצור.

אנחנו נפגשים במשרדו בשגרירות יממה לאחר שראש הממשלה המריא ארצה. כמו אחרי כל ביקור רשמי, עכשיו האדרנלין בבניין הולך ונרגע. "אתה הולך נגד צונאמי שכולם מאמינים בו, מביא עובדות ומסביר, אבל אז מישהו שואל 'כבוד השגריר, כולם מאמינים שזה נכון. כולם טועים?!'". בשורה התחתונה, "אין ספק שאנחנו מתמודדים עם החלשות מעמדה של ישראל".

עוד נחזור לאנרגיות העצומות שהוא וצוות השגרירות מקדישים למאבק הקשה הזה, שכן עוד לפני הקרב על התודעה - ישנה המציאות. בשנה וחודש שבהם לייטר ממלא את התפקיד, הוא וצוות השגרירות טיפלו בשישה ביקורים של ראש הממשלה בארה"ב, נסיעה היסטורית אחת של טראמפ לישראל, עוד אחת של סגנו ג'יי.די ואנס ועוד שתיים של מזכיר המדינה מרקו רוביו. "זה אומר בממוצע פעם בחודש וחצי", הוא מחשב.

כמו כן, יש לו קפיצות רבות לארץ, להתייעצויות פנים אל פנים עם ראש הממשלה. בימים שקדמו לשיחתנו הוא הוקפץ פעמיים על ידי נתניהו, ואחד מהביקורים נמשך 30 שעות בלבד. בין לבין כבר נקבע לו חריש עמוק במדינת אריזונה, שם ב־48 שעות הוא ביקר בערים פיניקס וטוסון, נאם בכנסיות בשתי הערים, התראיין לפודקאסט פופולרי, פגש סטודנטים ופוליטיקאים מקומיים ונכח בהכנסת ספר תורה שהקדישה הקהילה היהודית בעיר לזכר בנו. "הוא היה משוש ליבי, הבן הבכור שלי, גאוות חיי", סיפר לי לייטר בשבעה על הבן, סרן משה ידידיה לייטר, שנפל בתחילת המלחמה.

חודש קודם לכן הוא ביקר במפעלים של ענקית התעופה לוקהיד בטקסס. שם, בין היתר, הקדיש מטוס "אדיר" לזכר משה הי"ד. מה ששמע שם מסגן נשיא החברה ומנכ"ל תוכנית ה־F-35, צ'אנסי מקינטוש, לא מספיק מודגש על ידי דוברי ישראל ותומכיה. ההשקעה האמריקנית בסך 3.8 מיליארד דולר בשנה בביטחון ישראל משתלמת מאוד גם להם. חיל האוויר והתעשייה הביטחונית התגברו על שני החסרונות העיקריים של מטוס ה"אדיר" - טווח מוגבל ויכולת נשיאת תחמושת קטנה יחסית בתצורה החמקנית. בלוקהיד יודעים להעריך את זה.

"פיתחנו מכלי דלק שמאריכים את טווח המטוס בלי לפגוע בסטילס (היכולת החמקנית). הוספנו ארבעה טילים על הכנפיים. מספר שעות הטיסה של הטייסים שלנו על ה־F-35 גדול יותר מזה של כל טייסי המדינות הזרות האחרות שהיו שותפות בפיתוח המטוס ביחד. הפידבקים של הטייסים שלנו מגיעים ללוקהיד מרטין. המנכ"ל אמר לי שהמידע והפיתוחים של ישראל שווים לחברה שלו מיליארדים רבים".

ובכל זאת, בהקשר לסיוע האמריקני, לייטר מגלה כי כבר ב־2027 ישראל תקטין את ניצול התקציב הביטחוני שהיא מקבלת מארה"ב. "החבילה של 2026 כבר אושרה בקונגרס ובסנאט, ולכן אני מניח שנתחיל להוריד ב־2027. במהלך עשר השנים הבאות זה יירד בהדרגה לאפס. אנחנו עוברים מסיוע לשיתופי פעולה. From Aid to Partnership". הנושא אף עלה לקראת סוף הפגישה בין טראמפ לנתניהו ביום רביעי שעבר בבית הלבן, ולדברי לייטר, "הנשיא שיבח אותנו על כך".

מסיוע לשותפות

על הנושא המרכזי שעלה בפגישה, כלומר איראן, לייטר כמעט לא מדבר. גם ישראל וגם הבית הלבן הנמיכו כמעט לאפס את הפרופיל התקשורתי של המפגש שהיה ביום רביעי שעבר. המעט שהסכים לומר הוא מה שממילא הסביר בראיונות לתקשורת האמריקנית.

"האינטרס שלכם (ארה"ב) באיראן הוא אינטרס שלכם - לא שלנו. ראש הממשלה הגיע עם העמדות שלנו. הוא לא ניסה להשפיע על נשיא ארה"ב. לנשיא ארה"ב העמדות שלו כלפי איראן. הוא רק אומר שאם תעשה דיל ללא בלי לטפל בפרוקסיז ובטילים הבליסטיים - זה לא יהיה דיל טוב. זו העמדה שלנו, אתם תחליטו מה תהיה העמדה של ארה"ב".

הנושא שהשגריר כן מוכן להרחיב לגביו הוא ההחלטה להקטין, כאמור, את קבלת הסיוע מארה"ב.

כשיש סיוע, כמו מאז מלחמת יום כיפור, קבלת הכסף מובטחת. לעומת זאת, במודל של שיתופי פעולה קבלת התקציב תלויה בכך שנהיה מספיק טובים. יש מי שזה מטריד אותם.

"ולמה לדעתך התחילו אחרי מלחמת יום כיפור לתת את הכסף? רק בגלל שניצחנו, ורק בגלל שאנחנו טובים. אתה חושב שהם רוצים לתמוך במדינה מסכנה?! בדיוק להפך. הם באים בגלל המוח היהודי, בגלל היכולות שלנו. הם רואים דבר כמו הביפרים, או ההצלחה לחסל ב־90 שניות את כל המטכ"ל האיראני, ורוצים להיות שותפים לזה.

"לכן, כשאנחנו מביעים את רצוננו לעבור מסיוע לשותפויות, הם גם רוצים להיות חלק מזה. אנשים פה מסתכלים עלינו אחרי שנתיים של מלחמה, ושואלים אותי איך זה שהמשק בארץ משגשג ושיחס החוב־תוצר שלנו הוא רק 70%, מהטובים ביותר במדינות ה־OECD. התשובה היא שהם מאמינים בכלכלת ישראל. כששואלים אותי למה אנחנו מנצחים, אני עונה שהסיבה היא שמסבב מלחמה אחד לשני אנחנו ממשיכים לצמוח".

מה בכל זאת אתה משיב למי ששואלים במערכת הביטחון מאין יבוא הכסף לקנות את ה־F-35 הבא?

"מכך שנהיה טובים. דרך השותפויות, אם נהיה טובים, יבוא הכסף. למשל, בתחום ה־AI. חלק גדול מאוד מהפיתוחים של נשק הדור הבא יבוא דרכו. יש גם רעיון להקים 'כור גרעיני נייד', כדי לספק אנרגיה שנדרשת לבינה המלאכותית. יש כל מיני רעיונות, וזה יכול להגיע ל־10 מיליארד או אפילו ל־50 מיליארד בשנה. עדיין לא יודעים. הדיונים התחילו ועובדים על זה".

"קיצון מוליד קיצון"

כאמור, האתגר המרכזי והמורכב שלייטר ומדינת ישראל מתמודדים איתו בחודשים האחרונים הוא המערכה על התודעה. ההתפתחות הבעייתית האחרונה היא מה שמוגדר פה "תנועת הפרסה". בשני עשורים השמאל הפרוגרסיבי תקף קשות את ישראל, והשפיע לרעה על היחס אליה במפלגה הדמוקרטית בכלל. כעת מתחולל תהליך דומה בקצה הימני של המפה, אם כי בשם עולם ערכי אחר. בצד זה של המפה סט הטיעונים הוא דתי־תיאולוגי.

בהאשמה אנטישמית קלאסית, דמויות בתנועת MAGA טוענות שישראל ו/או היהודים מנהלים את ארה"ב. הסיוע הביטחוני, שכאמור מניב לארה"ב תועלות גדולות ורבות, מוצג כבזבוז כסף על ישראל, "במקום שיממן את הבריאות של הילדים שלנו". סל טיעונים נוסף שמתפשט במהירות מגיע מהעולם הדתי. השדר טאקר קרלסון, פעם תומך ישראל שרצה לקנות בה בית, מעיר מן האוב שדי שנאה נוצרית עתיקה - מתזכורות מרומזות מי כביכול הרג את ישו, ועד לטענה שהיהודים של היום כלל אינם העם הנבחר.

אם לא די בכל אלה, פרשת ג'פרי אפשטיין תופסת כבר חודשים ארוכים את הכותרות הראשיות פה. פושע המין היהודי, שאחד ממאות חבריו היה אהוד ברק, מוצג בחוגים קונספירטיביים כמרגל של המוסד. פעולותיו המחרידות, לטענתם, נעשו בשם הארגון. יש גם מי שטרחו לשלוף ציטוטים מהתלמוד על נישואי קטינות בעת העתיקה, כדי לטעון שסרסור הקטינות מצידו בכלל תאם את המסורת היהודית.

ועכשיו, לך תתמודד עם כל זה. הררי השמצות מכל כך הרבה כיוונים מנוגדים, שנציגה הבכיר של ישראל אצל בעלת בריתה החשובה ביותר צריך להדוף בשיחות בקפיטול, בראיונות לתקשורת, בתדרוכים לתקשורת או בסתם מפגשים עם סטודנטים, משפיעינים, מנהיגים או דיפלומטים עמיתים.

התקשורת הכללית והרשתות החברתיות זורקות בוץ. לייטר צריך לשלוף גם את הידע הדתי שלו, הן ביהדות והן בנצרות, כדי לנקות אותו. "האתגרים רבים מאוד. ארה"ב עוברת שינויים דרמטיים, שהתוצאה שלהם היא גם יחס לישראל. אלה לא שינויים כלפי ישראל, וחשוב להדגיש את זה, אלא שינויים פנימיים כאן שאנחנו מושפעים מהם".

מהו השינוי?

"קיצון מוליד קיצון, ולכל תופעה חברתית יש וקטורים שונים. יש (בצד ימין) את הכעס הרב על הפרוגרסיביות, שבכמה עשורים של פוסט־מודרניות מאוד קיצונית באקדמיה הולידה דור שלם של אנשים שלא יכולים להבחין בין טוב לרע. תגובת הנגד היא חזרה לדת ולערכים הנוצריים של ארה"ב. חלק מזה הוא חזרה לאותם שורשים אנטישמיים שתמיד היו שם, ומי שרוצה לצמוח ברשתות החברתיות קופץ על זה כדי לקבל תשומת לב. אז זה לא וקטור אחד, אלא עשרה".

כפועל יוצא, "אחד האתגרים הכי גדולים שיש לי פה הוא המעברים. צריך תמיד לכוון את הדברים לקהילה שעומדת לפניך. ממפגש במערכת ה'ניו יורק טיימס' למנהיגים אוונגליסטים או לקהל היהודי. המסרים הם אחרים. אנחנו לא מנותבים רק לקונגרס או רק לבית הלבן, רק לדמוקרטים או רק לרפובליקנים, רק לפרוגרסיבים או רק לימנים. אנחנו באמת פועלים בקשת רחבה מאוד - סטודנטים, כנסיות, ארגונים יהודיים וכן הלאה - ומנסים לקלוע בכמה שיותר".

התאמת המסר, למשל, היא הדברים שאמר בכנסייה הבפטיסטית בפלאנו שבטקסס, אחת הגדולות בארה"ב. שם עשה שימוש בטיעונים דתיים בסרטון שזכה לצפיות רבות. "אני לא חושב שא־לוהים נטש את הברית שלו איתי, משום שהוא לא ייטוש את הברית שלו איתכם. אנחנו בזה ביחד. יש כאלה שרוצים להשמיד את הברית היודו־נוצרית, אבל כשאנחנו נלחמים בקיצוניות במזרח התיכון זה (משום) שהם קוראים לנו 'השטן הקטן' ולכם 'השטן הגדול'. הם לא בונים טילים בין־יבשתיים כדי לתקוף אותנו. טילים כאלה מכוונים אליכם".

למסר כזה לא היה שום סיכוי לתפוס במפגש קשה מאוד שהיה ללייטר במערכת ה"ניו יורק טיימס". אף שידע שאין סיכוי להשפיע על הקו העוין של העיתון, השגריר נענה לאתגר ובכל זאת הציג לעורכים הבכירים את העמדות של ישראל.

בין הפרסומים האנטי־ישראליים הרבים, העיתון מרח בענק תמונת שער שקרית על תינוק שכאילו סבל מרעב בעזה - בעוד הילד בכלל סבל ממחלה כרונית, וישראל דאגה לו לטיפול באיטליה. "זו היתה עלילת דם נגד מדינת ישראל", הטיח לייטר בעורכים הבכירים.

הם לא התרשמו. "אתה מנפח עניין פעוט", השיבה אחת העורכות. אטימות גדולה עוד יותר הפגינה החבורה כשלייטר סיפר שבנו נפל כחלק מהמאמץ למנוע פגיעה באוכלוסייה בלתי מעורבת בעזה. "אבל האם זה מצדיק הרג המוני?", השיב עורך אחר - כאילו לייטר לא שילם את הקורבן הגדול ביותר שיכול אדם להקריב. ואגב, המפגש נערך ביום הזיכרון השני למותו של משה, והמשתתפים ידעו זאת.

אם ההתקפות מימין ומשמאל כל כך קשות, אולי הדבר הנכון מצידנו יהיה להוריד פרופיל עד יעבור זעם?

"בדיוק הפוך, בדיוק הפוך. צריך להילחם במגמות האלה, זו בדיוק ההשתפנות של חלק מהארגונים היהודיים. זה היהודי הגלותי שאומר 'נוריד את הראש, נסיר את הכיפה, נחביא את המגן דוד'. בדיוק להפך. צריך לומר את האמת שלנו. היא חזקה יותר מהכל".

אבל אתה יודע, יש צודק ויש חכם. כרגע שני הצדדים נגדנו - בוא נהיה בשקט וניתן להם להירגע.

"להפך. הם לא יירגעו. כשאתה תוריד פרופיל, האנטישמיות תתחזק, השקרים יתחזקו. למשל, כל כך הרבה שנים מנסים לעורר אמפתיה לעם ישראל באמצעות חינוך לשואה, חקיקה לשואה, מוזיאונים לשואה וכו'. מה המסר? תרחמו עלינו כי אנחנו קורבנות. האם זה עזר? לא! הם אומרים 'החלפתם את הקורבנות בקורבניות. יש 70 אלף גופות בעזה, איך זה מצדיק הרג המוני?'

"אז צריך לחנך לשואה, אבל צריך גם להגיד את האמת. האמת היא שאנחנו לא זרים לאדמת ארץ ישראל. האמת היא שארץ ישראל ועם ישראל הולכים ביחד. המשפט הראשון שכתבתי כשהגעתי לפה, והוא נמצא בכתב האמנה שלי, הוא 'אנחנו הילידים של הארץ'. לא מספיק לדבר על ביטחון. כי כשאומרים 'ביטחון' המשמעות היא שהארץ לא שלנו, ורק בגלל שאנחנו צריכים ביטחון לקחנו אותה ממישהו אחר, ועכשיו אנחנו מכסחים כל מה שזז. לא! אני יהודי מיהודה".

שיטפון אדום־ירוק

לצד ההתקפות הרבות והמגמות הבעייתיות, יש גם הרבה התפתחויות חיוביות. המלחמה שתומכי ישראל משיבים פוקחת את עיניהם של רבים. בדרך יש גם יוזמות רבות שעוד יראו אור להפריך את עלילות הדם. אחת היוזמות האלה, בלי קשר ללייטר או למדינת ישראל הרשמית, קרמה עוד וגידים ביום שני האחרון. בעיר נאשוויל שבמדינת טנסי קם ארגון שהחליט להרים את המשא הכבד, ושמו "הקונגרס הציוני היהודי־נוצרי" (JCZC).

שכן, האמת שיש להיאבק עליה, כפי שתיאר השגריר, היא לא רק זו של ישראל, אלא גם של העולם החופשי כולו. אמנם אנחנו בחזית, אך השיטפון האדום־ירוק המחבר בין קיצוני האסלאם למטורללי השמאל העולמי, ושכעת חובר אליו הימין האנטישמי, כבר הרס את מערב אירופה. כעת הוא מתפשט בארה"ב. הפגיעה במעמד ישראל היא רק אחת מתוצאות הלוואי שלו.

את הסכנה החמורה הזו מבינים רבים וטובים בארה"ב, ובפרט בממשל טראמפ. כדי להדוף אותה, הממשל כפה לאחרונה על טיקטוק להעביר את הפעילות שלה בארה"ב לבעלות אמריקנית. ההנחה גם בקרב הדמוקרטים היתה שסין משתמשת ברשת הפופולרית להפצת מסרים אנטי־מערביים בקרב הדור הצעיר. זו רק דוגמה אחת לפעולת בלימה, שבמקרה זה לא קשורה ישירות אלינו.

ועדיין, מכיוון שאי אפשר להפריד בין הקרב על המערב למאבק על עתיד ישראל, נדרשה הפעולה הנוספת. אותה לקחו על עצמם בראייה למרחוק מייסדי הקונגרס הנ"ל. בראייתם, במבט היסטורי הוא יהיה חשוב כמו הקונגרס הציוני הראשון.

ה"הרצל" של הקונגרס הזה הוא שגיב אסולין, עד לפני שנה איש המוסד. כמו חוזה המדינה, אסולין עבד קשה בחודשים האחרונים כדי לרתום יחד כוחות קיימים לפעולה משותפת. "על כל אחד טבח 7 באוקטובר השפיע אחרת. לי הוא גרם לעזוב את הארגון שמאוד אהבתי כדי להקדיש את כל האנרגיות שלי לחזית השמינית, שהיא הקרב על התודעה. באופן טבעי, כשיורים עליך אתה מרוכז בהשבת אש, ובזה מדינת ישראל מטפלת בגדול בהצלחה. אבל יש מלחמה נוספת, על הלבבות ועל המוחות של האנשים.

"הצד שני פעל כאן בחוכמה, ביסודיות ובשקט במשך שנים רבות. את התוצאות ראינו במה שקורה בקמפוסים, בהפגנות הענקיות בערי המערב ובפגיעה הקשה מאוד במעמד של ישראל. העניין הוא שאי אפשר להפריד בין הפירוק מבפנים שנעשה לערכים הכי יסודיים של המערב לבין היחס אלינו. זו מלחמה על ערכים בסיסיים, על זהות ועל מושגים כמו צדק, טוב ורע. בכל החזיתות האחרות, הקינטיות, אנחנו נלחמים. בחזית האסטרטגית הזו מדינת ישראל לא נערכת ולא נלחמת. בשביל זה אנחנו כאן".

כשאסולין אומר "אנחנו" הוא לא מתכוון רק לחברו ושותפו סא"ל (מיל') מרקו מורנו, מפקד בכיר ביחידה 504 - אלא, וזה החידוש הגדול, הוא רוצה לרתום למערכה 700 מיליון אוונגליסטים ברחבי העולם, ואולי 2.4 מיליארד נוצרים. אנחנו הישראלים שומעים כבר שנים רבות על הנוצרים שאוהבים את ישראל. הקונגרס שנוסד השבוע בנאשוויל הוא הפעם הראשונה שבה ישראלים באים ומושיטים יד לקבוצה הענקית והחשובה הזו.

אך הרבה מעבר לכך, וזה החלום הגדול, הוא החזון המעשי להיאבק איתם במשותף על עתיד העולם שלנו ושלהם. בשני ימי הדיונים נישאו פה נאומים והרצאות, שהראו עד כמה גם היהודים וגם הנוצרים מבינים שעתיד העולם החופשי נמצא על כף המאזניים. אסולין ושותפיו גם למדו היטב את שיטות הפעולה שמופעלות נגדנו, ומה נדרש לעשות כדי להשיב מלחמה שערה. הכי קריטי, ברור היה לכולם פה, שאין טעם בעוד ועידה שבה כולם יסכימו עם כולם. נדרשת תוכנית פעולה מעשית, שורשית וארוכת טווח - סליחה על המילים הגדולות - שתציל את המערב.

שכן, ביסוד האמונה של הנוצרים בכלל והאוונגליסטים בפרט נמצא התנ"ך שלנו, "הברית הישנה" בשפתם. בעיניהם ובעינינו, ערכי התנ"ך הם התשתית הרעיונית שעליה ניצב העולם המערבי. זהו אותו עולם שכוחות הרשע העולמיים, הג'יהאדיסטים בהובלת איראן והאחים המוסלמים, הקומוניסטים בהדרכת סין ורוסיה והפוסט־מודרניסטים באקדמיה, בתקשורת וברשתות, רוצים להרוס. הברית היהודית־נוצרית, שגם הולידה את ארה"ב, היא הכוח הרעיוני, ההמוני והפוליטי שיוכל לבלום ולגבור על יריבים אלה. זה הרעיון.

"לא במשמרת שלנו"

המשפט שחזר ונאמר בוועידה, גם בבמה וגם במינגלינג, היה "אנחנו רק 15 מיליון יהודים בעולם, ולא כולם גם בצד שלנו. המספר הזה לא מספיק גדול כדי לנצח. מאבק משותף איתם לשמירת הציוויליזציה המערבית הוא צעד מתבקש". השלים את התמונה מהצד שלו פסטור ג'וני מור, שבין היתר מקורב לטראמפ: "יש 700 מיליון איש משלנו ברחבי העולם. המטרה שלנו אינה פוליטית, אלא לדורות. להעביר הלאה את הערכים שלנו".

עו"ד כלב מאיירס, שפתח את הכנס, אמר: "התכנסנו היום מסיבה אחת - לנעוץ את הדגל שלנו ולהכריז ביחד, בקול רם וללא התנצלות: לא במשמרת שלנו. אנחנו כאן כדי להשיק פעולות שיהדהדו לדורות. כי הציונות ב־1897 היתה על הישרדות העם היהודי, אבל הציונות ב־2026 היא על הישרדות המערב".

באופן מעשי, בכוונת הקבוצה להוביל שורה ארוכה של פעולות שיחברו את אהדת הישראלים ותמיכתם לעולם הנוצרי - זה שמצידו מחבק אותנו מזמן. זה לא פשוט, משום שרובם המכריע של הישראלים נרתעים מערבוב הדת באינטרסים הלאומיים. קושי מיוחד יש לישראלים היהודים עם הנצרות, שרדפה אותנו מאות שנים. קיים גם הפחד ממיסיון ומהמרת דת. "זה ברור לכולם ועקרון יסוד שאף אחד לא ינסה להעביר מישהו על דתו. דנו בזה לעומק בדיונים המקדימים, וגם בדקנו את הרקע של כל המשתתפים. אין פה שום שאלה", אומר אסולין.

אני פוגש במסדרונות הוועידה את איש הר הבית, חה"כ לשעבר יהודה גליק. איך אדם דתי כמוהו מחבק ומתחבק עם נוצרים שמאמינים בישו? "כתוב 'ונברכו בך כל משפחות האדמה'. אנחנו צריכים להיות אור לגויים. זה הייעוד שלנו - והנוצרים מאמינים בזה, אגב. לכן יש את שבע מצוות בני נח. התפקיד שלנו הוא לכוון את העמים. צריך, כמובן, לשמור על הגבולות ועל הזהירות הנדרשת, אבל מחובתנו לשוחח איתם", משיב גליק.

הרב טולי וולץ, ראש ארגון "ישראל 365", עובד כבר שנים לחיזוק מעמד ישראל בארה"ב, בין היתר בקרב הקהילות הנוצריות. הוא מפנה אותי לדברי הרמב"ם: "וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו - אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח, ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד". מניסיון אישי מוסיף וולץ: "הם לא כל כך מפחידים. להפך, הם כוח חשוב שרוצה בטובת ישראל והעם היהודי".

על מיקומה של הוועידה לא יכולנו לספר, מחשש לפגיעה של שונאי ישראל, ללמדנו עד כמה המערב החופשי הוא כבר לא ממש כזה. מצד שני, בדרך לשדה התעופה הטלוויזיה המקומית מדווחת על הצעת חוק חדשה שתידון השבוע בקונגרס המדינתי של נאשוויל: "חובת לימוד תנ"ך והחוקה האמריקנית בבתי הספר". מתברר שהמצע המשותף כבר פה.