בשנת 2011 הודיע איל הנדל"ן דונלד טראמפ שהוא שוקל - אולי - להתמודד על נשיאות ארה"ב מטעם המפלגה הרפובליקנית. טראמפ קנה לו כבר שם לא רק בתור מיליארדר, אלא גם בתור סלבריטי: היתה לו תוכנית ריאליטי מצליחה - "המתמחה", היה חביב על החוגים הנכונים (קרי: דמוקרטים), השתתף בתוכנית הסאטירה המצליחה סאטרדיי נייט לייב, היה מבעלי תחרויות היופי "מיס אמריקה" ו"מיס יוניברס" ומה שקוראים טיפוס ססגוני.
עצם הרעיון שאדם כמו טראמפ רואה את עצמו כנשיא עורר צמרמורת של חלחלה ועונג קומי באגפים האנינים של הפוליטיקה, התרבות והתקשורת האמריקניות. טראמפ הוזמן, כרגיל, לארוחת הערב השנתית של הנשיא עם עיתונאים, חברי קונגרס ומפורסמים, וצפה בברק אובאמה מדיף כריזמה והומור מתנשא להנאת קהל מעריץ. גם המנחה סת' מאיירס הבהיר לטראמפ את מקומו. "דונלד טראמפ אמר שהוא מתכוון לרוץ בתור רפובליקני, וזה מפתיע", עקץ. "אני הנחתי שהוא רץ בתור בדיחה".
טראמפ לא צחק. רק חייך במשורה. אולי נעלב ואולי לא, אך בשנת 2016 הוא כבר הכריז על מועמדותו באופן רשמי, מה שהעלה את מפלס ההומור בנאומו האחרון של אובמה בפורום העיתונאים. אובמה ניבא כי "בשנה הבאה יעמוד במקום הזה נשיא חדש, וכולנו יודעים מי היא תהיה". אובמה התכוון למועמדת הדמוקרטית הילארי קלינטון. טראמפ צפה מהבית ופרגן: "זה מופע קומי, זה בסדר. חשבתי שהוא עשה עבודה טובה, זה היה נחמד".
טראמפ הוא אירוע מוזר בהיסטוריה של נשיאי ארה"ב. הוא עבר מאזרחות לנשיאות ללא תחנות ביניים בפוליטיקה. נכון, רונלד רייגן התחיל בהוליווד, אך לפני שנבחר לנשיא היה נשיא אגודת השחקנים ומושל קליפורניה. טראמפ אמנם הבליח להופעת אורח בסרטים כמו "שכחו אותי בבית 2" ו"זולנדר", אבל זו לא נחשבת הכנה קלאסית למשרת הנשיא.
טראמפ לא עבר תקופת חניכה בוושינגטון. מאחוריו קריירה עסקית ארוכה ומשגשגת. הוא לא מדבר כמו נשיא טיפוסי. הוא לא מתנהג כמו נשיא טיפוסי. הוא עבר תהליך הדחה בקונגרס, הפסיד בבחירות לכהונה שנייה, עמד לדין על עבירות שונות ומשונות (בעיקר משונות), הודיע על כוונתו לרוץ לכהונה שנייה ארבע שנים לאחר שהפסיד, ניצל מניסיון התנקשות בזמן מסע הבחירות שלו, ונבחר למרות התנכלות תקשורתית ומשפטית בלתי פוסקת.
כל זה יכול לשמש חומר לביוגרפיה הוליוודית מעניינת ביותר, אבל אנחנו לא הוליווד. אנחנו מדינה קטנה במזרח התיכון ומה שחשוב באמת הוא מה יוצא לנו מכל הייחודיות הזאת, וזה הרבה מאוד.
גם בנוגע אלינו טראמפ יוצא דופן. הוא התייצב לצידנו בעקביות, במילים ובמעשה, באופן שחורג מהקו הפרו־ישראלי האוהד ביותר בהיסטוריה של ארה"ב. הרבה לפני ששלח את המפציצים לכור הגרעיני בפורדו, טראמפ פתח שגרירות אמריקנית בירושלים. הוא לא הנשיא הראשון שהבטיח לעשות זאת. בשנת 1995 העבירו הקונגרס והסנאט החלטה להכיר בירושלים כבירת ישראל ולפתוח בה שגרירות. הנשיא היה ביל קלינטון, ומאז דחו כל נשיאי ארה"ב את הפתיחה. כנראה חששו להבעיר את המזרח התיכון ולערער את יחסי ארה"ב עם מדינות ערב. טראמפ ביצע בפועל את ההחלטה ופנה להניע את הסכמי אברהם, ששינו את הפרדיגמה הנצחית שעל פיה כל הסכם שלום במזרח התיכון מותנה בהקמת מדינה פלסטינית.
אחרי תמיכה מפוקפקת של ממשל ביידן בזמן מלחמת חרבות ברזל, שכללה בין היתר אמברגו נשק, עיכוב משלוח הכרחי של D9 ולחצים להפסקת הלחימה - טראמפ סיפק נשק ותמך בתוכנית ישראל למיטוט חמאס. ביידן הפעיל לחץ פומבי על נתניהו לעצור את הרפורמה המשפטית ונמנע מלהזמין אותו לבית הלבן. בכך סימן לאויבי ישראל כי תמיכת ארה"ב אינה מובטחת לה. טראמפ הבהיר כי ישראל היא בעלת ברית של ארה"ב וכי הן חולקות אינטרסים דומים.
טראמפ הוא אירוע חד־פעמי מבחינת ישראל. קשה להאמין שיורשו - גם אם יהיה רפובליקני - יפגין מידה כזו של עמידה נחרצת וברורה לצידנו. אנחנו לא מעצמה. אנחנו קטנים מדי, וזקוקים לא רק ליכולת הגנה עצמית והרתעה, אלא גם לידידים בעולם. כאן תמיד היינו בעמדת נחיתות. עד טראמפ, גם ידידינו בעולם סברו שעלינו להשלים עם קיומה של מדינה פלסטינית, עם איראן שמחויבת להשמדתנו ועם איסור לנצח במלחמות או לכבוש שטח. העולם לא אוהב יהודים, לא כל שכן יהודים חזקים. טראמפ כן.
זה העולם שבו ישראל חיה. אנחנו אורגניזם נדיר שמצליח להתקיים בים המלח. עם שנאלץ לברך על תמיכתו הקמצנית של ממשל ביידן צריך להפיק את המיטב מחלון ההזדמנויות שפתח עבורנו טראמפ. מנהיגים כמותו לא מופיעים בתדירות גבוהה בהיסטוריה, לא כל שכן ההיסטוריה היהודית. ייתכן שאחריו ישובו הפוליטיקה האמריקנית ויחסי החוץ שלה להיות מה שהיו לפניו, וזה התרחיש הטוב. אם ייבחר נשיא דמוקרטי - סביר להניח שעוד נתגעגע לביידן.
בסעודת הערב של העיתונאים בשנת 2016 אובמה היה חד ומצחיק מתמיד. טראמפ כבר היה איום ממשי על הילארי קלינטון. "אומרים שלדונלד אין ניסיון במדיניות חוץ", הבריק הנשיא היוצא, "אבל למען ההגינות, הוא בילה שנים בפגישות עם מנהיגים מרחבי העולם: מיס שבדיה, מיס ארגנטינה, מיס אזרבייג'ן".
מאז נפגש טראמפ עם כל מנהיגי העולם כמעט. בימים אלה הוא מנהל שיחות עם איראן, עם נתניהו, עם מדינות נאט"ו ומדינות המפרץ, ומעביר כוחות צבא גדולים למזרח התיכון. הוא דורש מהאיראנים להתפרק מהנשק הגרעיני, מהטילים הבליסטיים ארוכי הטווח וממימון ארגוני טרור ברחבי העולם. הוא מתואם עם נתניהו לייצר מזרח תיכון חדש. לא בנאומים יפי תואר אלא בעזרת יצירת בריתות חדשות וכוח צבאי. מאז 2011 הוא לא התייצב לארוחת הערב של העיתונאים. זו נמשכת כסדרה, אם כי הועם זוהרה. עוד ארוחת ערב עם נאומים ופוליטיקאים.
