תאריך הבחירות המועדף על נתניהו היה עד עתה 8 בספטמבר. זהו יום שלישי היחיד בחודש שאינו נופל על חגים (והרי לערוך בחירות ב-1 בספטמבר, יום פתיחת הלימודים, לא שייך). עד שבמפלגות החרדיות גילו שזה אומר ללכת לקלפי ארבעה ימים לפני ראש השנה. חצי מנדט לפחות יהיה אז באומן, אוקראינה. רובו לא צפוי להצביע ליאיר גולן.
ובעצם, למה לא אוקטובר? התפיסה המקובלת אומרת שלנתניהו אין שום עניין לקיים את הבחירות מעט אחרי טקס יום השנה השלישי לטבח, עם התזכורות למחדל הגדול ביותר רגע לפני הקלפיות. אלא שתאריך הבחירות המקורי הוא 27 באוקטובר, שלושה שבועות ארוכים אחרי.
החרדים אותתו שאם חוק הגיוס יעבור, אין בעיה לקיים את הבחירות במועדן. אם לא, הם כנראה יצביעו בעד התקציב בכל זאת, למרות איומיהם, אבל יצטרכו "להעניש" את הממשלה בהקדמת פיזור הכנסת, ולו סמלית. הובטח להם שחוק הגיוס יהיה הראשון שיעבור בקדנציה; כעת, במקרה הטוב, הוא יהיה האחרון.
חוץ מאומן וראש השנה, את הבחירות יכריע ציבור של כ-300 עד 400 אלף איש – מצביעי הליכוד 2022, שלפי חלק מהסקרים נדדו לבנט וליברמן אבל לבטח רובם עדיין רחוקים מלהחליט למי יצביעו. הם דוגלים, ללא יוצא מן הכלל, בארבע אמירות: ראשית, שנתניהו הוא האחראי העיקרי ל-7 באוקטובר והתחמקותו מכך מגוחכת. שנית, שנתניהו הוא האחראי העיקרי להישגים מול איראן, חיזבאללה וסוריה שבאו אחר כך, וספק אם מישהו אחר היה מביא אותם. שלישית, שיש לשלוח את החרדים לאופוזיציה ואת צעיריהם לצבא ולשוק העבודה. רביעית, שיש שותף קואליציוני אחד גרוע יותר, והוא המפלגות הערביות.
בנט: נתניהו ביקש שאסכים לשבת עם מנסור עבאס
אף לא אחד מהפוליטיקאים שמתמודדים על קולותיהם דוגל בכל העקרונות האלה, ומכאן התמרון המורכב והמגושם של כולם. בנט אותת השבוע על הדרך שבה ינסה להשחיל את עצמו דרך קוף המחט הזה: הוא הבטיח שלא יישב עם מנסור עבאס, ניסה להקטין את יאיר גולן ל"שר האנרגיה הבא, מדבר מהבטן אבל גיבור שבעה באוקטובר, לא גרוע יותר מדרעי", והבטיח לסיכום "אני אנווט". המשימה של בנט מורכבת, גם משום שכבר הודיע שאחרי הפרת ההבטחות הסיטונית של 2021, גם לילדים שלו הוא לא מבטיח יותר כלום. אבל בעיקר כי לפי הסקרים, הקואליציה העתידית שלו הרבה פחות פופולרית מאשר הוא עצמו. נתניהו יכול לגזור תענית שתיקה על שותפיו וחברי סיעתו. מי יכול לסתום את הפה ליאיר גולן?
