טראמפ מכריז על הצטרפות קזחסטן להסכמי אברהם // צילום: רויטרס
אתם עסוקים כל כך בהוויות היום־יום, שלא שמתם לב למהפכות הדיפלומטיות שיזם ראש ממשלתנו. הראשונה היתה קשירת היחסים הדיפלומטיים עם מדינות מוסלמיות חשובות שלא היו לנו איתן יחסים כאלה, וזאת, לפני חמש שנים, במסגרת הסכמי אברהם. המהלך החשוב הזה, אשר נעשה בעזרתו ובאמצעותו של הנשיא דונלד טראמפ, לא היה כרוך בוויתור על שטח כלשהו משום שעם אף אחת מהן אין לישראל גבול משותף, והוגדר על ידי נתניהו כ"שלום תמורת שלום". מין קונץ פטנט כזה, שבו הצד השני אינו מבקש מאיתנו כלום, ואנחנו איננו נותנים לו דבר, ומקבלים מה שרצינו כל כך הרבה שנים: שלום.
מנחם בגין בוודאי התהפך בקברו כשהבין איזו שטות עשה, כאשר בתמימותו המופרזת ויתר על כל חצי האי סיני, עד הסנטימטר האחרון, שטח הגדול פי שלושה מזה של ישראל הריבונית, וקיבל בתמורה שלום. אילו היה מודע לפטנט של ביבי, היינו יושבים עד היום בשארם א־שייח', וגם זוכים לשלום עם מצרים.
ההמצאה הדיפלומטית החדשה מפתיעה אפילו יותר. גם עכשיו, בהתערבותו של הנשיא טראמפ, ישראל מצליחה לעשות שלום. הפעם - עם מדינה שהיחסים איתה מצוינים, ואשר החליפה שגרירים איתנו כבר לפני יותר מ־30 שנה: קזחסטן. את הבדיחה הזו עוד ילמדו שנים באקדמיות לדיפלומטיה, והיא תצטרף לבדיחת ה"שלום תמורת שלום": שלום עושים עם מי שכבר החלפנו איתם שגרירים...
להכשיר תליינים. אם בהצטרפות קזחסטן למסגרת הסכמי אברהם אין שום נזק, הרי הפטנט שהובא השבוע לאישור הכנסת בדמות הכנסת עונש המוות לספר החוקים שלנו, בשורה של עבירות, הרומזת לייחודם של האנשים שהעונש הזה עשוי להיגזר עליהם, היא נזק אמיתי. הרבה דיו נשפך על הדיון בשאלת עונש המוות, וכל הניסיונות להכניסו לספר החוקים לא עלו יפה למזלנו. כידוע, היו אלה גורמי הביטחון שהתחננו בפני מקבלי ההחלטות שלא ליפול לבור הזה, בעיקר מהחשש שגזרי מוות יעודדו את אויבינו לחטוף בני ערובה כדי למנוע הוצאות להורג. חוץ מזה, אין שום הוכחה לכך שעונשי מוות מקטינים את היקף הטרור או הפשעים הפליליים. אם בכלל - המתאם הוא הפוך.
מלבד זאת, יש בישראל עונש מוות, ובחוכמת השופטים אין מממשים את האפשרות הזו. היוזמה לחוקק עכשיו חוק חדש בעניין זה נועדה רק לשימוש אחד: להכפיש את שמה של ישראל בעולם הדמוקרטי ולקבע את מעמדה כ"עם לבדד ישכון". כך, למשל, טורקיה, המקיימת עונש מוות, אינה יכולה להצטרף לאיחוד האירופי כל עוד אינה מבטלת אותו, ולנו אין שום עניין להצטרף לשום מועדון בינלאומי. טוב לנו ככה. נתחיל להכשיר תליינים.
"אל־חוכומה מענא". עונת המסיק משמשת הזדמנות נאותה לקבוצת מתנחלים־עבריינים להתנכל לפלשתינים ביהודה ושומרון. לא שבמהלך החודשים האחרים אין מתאנים להם, אבל עכשיו זו העונה החמה ממש. הצבא והמשטרה ממלאים תפקיד משני בעימות הזה. הצבא הוא האחראי, חוקית, למצב, המשטרה אמורה לסייע בעדו, אבל רבות הידיעות על כך ששניהם עושים במקרה הטוב את המינימום כדי שלא יואשמו שעמדו על הדם, ובמקרה הטוב פחות והשכיח יותר - מצטרפים למתנחלים מכוסי הפנים ופוגעים בפלשתינים.
לפעמים מודיעים היהודים המכים מהי מטרתם האמיתית: להפוך את חיי התושבים לבלתי נסבלים ולסלקם מאדמתם. לפעמים הם פשוט פורקים את זעמם על שכניהם. בימי המאורעות, לפני מאה שנה, היו המתפרעים הערבים, שהתאנו ליהודים, צועקים "אל־חוכומה מענא", כלומר "הממשלה (הכוונה היתה לממשלת המנדט הבריטי) איתנו". גם הפורעים חשים, בלי ספק, שהממשלה איתם. האם מישהו בממשלה מבין מה עושות ההתקפות החוזרות הללו לדמותה של ישראל ולתדמיתה? הממשלה מחרישה. מזל שבמשכן הנשיא יש מישהו המתריע על כך. הוא לבדו.
